הערוץ ששרד בבית הכי מטורף, איך אפשר להיות גם ימני וגם שמאלני - והאם אפשר להרוויח בתקשורת? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שיחת פנים

הערוץ ששרד בבית הכי מטורף, איך אפשר להיות גם ימני וגם שמאלני - והאם אפשר להרוויח בתקשורת?

"התקשורת בישראל לגמרי לא מאוזנת, וסובלת מחד-צדדיות ומשטחיות בלתי נסבלת. זה מסביר את הניכור של חלקים נרחבים בציבור כלפיה" ■ ד"ר יפעת בן חי-שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, על הסיכוי לסגירת ערוץ 20, התחרות בטלוויזיה הרב-ערוצית ומעורבות של פוליטיקאים בתקשורת

26תגובות
אייל טואג

יפעת בן חי־שגב, יש לך משהו נגד ערוץ 20 שאת רוצה לחלט לו את הערבויות — דבר שעלול להביא לסגירתו?

אני בעד ערוץ 20, אבל הוא הוגדר כערוץ המורשת והוא לא עומד בכללים.

אילו כללים? מה הכוונה?

הוא לא מקיים את ההוראה ש–75% מהשידורים שלו יהיו בתחום המורשת. רק 50% מהשידורים שלו הם מורשת ו–50% תכנים אחרים, ובפריים־טיים אפילו פחות, רק 40% מוקדשים למורשת.

למה זה קורה?

נראה לכם שמישהו היה צופה בערוץ טלוויזיה שהיה משדר כל היום את פרשת השבוע? אין לזה מודל כלכלי. אני לא מצדיקה אותם כי הם הלכו למכרז עם התנאים האלה, אבל כבר לפני שלוש שנים אמרתי שצריך לבטל את כל המודל של ערוצים ייעודיים, כי כולם מפרים את הוראות הרישיון. אמרתי את זה גם בדיון בבג"ץ — אף ערוץ לא עומד במחויבויות, כי הרגולציה לא מתכתבת עם המציאות. זה אחד העיוותים בתקשורת הישראלית.

יש לך עוד דוגמאות?

בטח. לפני 20 שנה החליטו בכנסת שיש צורך להקים ערוצים ייעודיים, כי למשל אין מספיק מוזיקה ישראלית בטלוויזיה.

ואז נוצר ערוץ 24.

כן, אבל מאז יש מלא מוזיקה בפריים־טיים — "אקס פקטור", "כוכב נולד" "דה ווייס", "הכוכב הבא", "בית ספר למוזיקה" ועוד. האם מישהו חשב שאין מודל כלכלי לערוץ המוזיקה? הרי MTV הוא כבר מזמן לא ערוץ מוזיקה אלא ערוץ סדרות. הדבר נכון גם לגבי הערוץ בערבית: אף אחד מהמפרסמים הגדולים לא מפרסם שם. זה נכון מבחינה פוליטית שיהיה ערוץ בערבית בבעלות פרטית ולא ממשלתית, שישדר מטייבה וכל העיתונאים בו יהיו ערבים, אבל הם לא מקבלים תקציבי פרסום. עכשיו, עם בעלים חדשים, הם עושים מאמץ שיווקי ושיעורי החדירה יותר טובים. אבל יש להם חובות של עשרות מיליוני שקלים להפקות מקור. גם הערוץ הרוסי מתקשה.

זאת גם הסיבה שאת לא יוצאת למכרז ערוץ חדשות ייעודי?

נכון. כי אין לזה מודל כלכלי.

יכול להיות שערוץ 20 ידעו את כל זה והלכו מלכתחילה למכרז בכוונה מודעת להפר את הכללים?

יכול להיות. לא ניהלתי את המכרז הזה.

אם כל הערוצים מפרים את הכללים, גם ערוצי הברודקאסט, למה דווקא את נטפלת לערוץ 20?

יש הפרות קטנות, כאן זו הפרה מהותית.

אז מה צריך לעשות?

צריך לאסדר את השוק. שכל מי שרוצה לשדר יוכל לשדר בלי מחויבויות בכלל, ושכל המחויבויות של השקעה בהפקות מקור ובחדשות ייגזרו מנתח השוק.

אבל אז יהיו הרבה שחקנים קטנים וחלשים בשוק, ולא שחקנים חזקים ויציבים שיוכלו להתמודד עם העוצמה של הדרג הפוליטי והמפרסמים.

אנחנו בדמוקרטיה, יש פה שוק חופשי שבו אתה לא יכול להציב משקולות על גופי שידור. אני רוצה שזה יהיה שוק כלכלי לכל דבר ועניין, ושישחקו בו רק למטרת רווח.

נדב כהן יונתן

אמרת קודם שאת בעד ערוץ 20.

כן. יש לי המון ביקורת על התקשורת בישראל, היא לגמרי לא מאוזנת. זה מסביר את הניכור של חלקים נרחבים של הציבור כלפי התקשורת. היא לא מייצגת אותם, ואי אפשר להתעלם מזה. יש מקום, ואפילו צורך אמיתי וממשי, לערוץ טלוויזיה שמרני במדינת ישראל. כל עוד זה לא קורה, אנחנו לא באמת נמצאים במצב של דמוקרטיה. אבל זה חייב להיות על פי הכללים. אני לא מוכנה להעלות שחקן טניס שישחק כדורגל במגרש כדורסל. אני לא יכולה להשלים עם זה. הגיע הזמן שיתקנו את החוקים ויתאימו אותם לעולם החדש. אם מישהו חושב שיש לו היתכנות לערוץ כלשהו — שיעלה מצדי גם ערוץ סטנד־אפ. תפקיד הרגולציה הוא להעמיד את התנאים ולתת לשוק לעשות את שלו.

אולי יש הצדקה לפיקוח, כי אנחנו רואים מי השחקנים שנכנסים לשוק התקשורת — טייקונים ובעלי מונופולים שבעיקר מחפשים השפעה.

במבחן התוצאה הפיקוח לא ממש עזר. מצדי אפשר לבטל גם את האיסור על בעלויות צולבות. זה הרי קורה כיום, רק בסתר. בגלל המגבלה על בעלויות צולבות השחקנים הגדולים מוצאים את הדרך העקיפה לשלוט בתוכן. צריך לאפשר את הבעלויות הצולבת ובמקביל לחייב גילוי נאות. שכולם יידעו מי בעל הבית. מצדי ששלדון אדלסון יעשה ערוץ טלוויזיה וגם שמו"ל "הארץ" עמוס שוקן ישדר חדשות — ושהציבור יידע ויבחר. זה לגיטימי. אצלי במשרד תלויה מפת הבעלויות בתקשורת, אבל רק אנחנו יודעים את זה. הציבור לא מבין את מפת האינטרסים שיש בתקשורת, הוא בקושי יודע על קיומן של הזכייניות קשת ורשת. צריך לפתוח את השוק ולפקח רק בעולמות ההגבלים העסקיים — לא הגבלות מעולמות התוכן אלא מעולמות הכלכלה, למשל, כאלה שנוגעות לריכוזיות. חוק הריכוזיות מאפשר לבחון את ההשפעה של גופי התקשורת.

למרות שאת טוענת שהציבור אתו, נתוני הרייטינג של ערוץ 20 נמוכים מאוד. אנשים לא צופים בו.

זה מפני שהם עדיין מחויבים לשיעור גבוה של שידורי מורשת, וזה לא באמת מעניין. אני משוכנעת שאם הם יעשו ערוץ ברודקאסט כמו פוקס האמריקאי, למשל, הם יצליחו. זה חסר בנוף הטלוויזיוני הישראלי. זה טוב לדמוקרטיה. אנחנו חייבים ערוץ כזה. אבל בואו לא נתבלבל, יש כללי אתיקה שהערוץ צריך להיות כפוף אליהם — כמו הפרדה בין המערכת למסחרי.

את בעצמך צופה בערוץ 20?

לא הרבה, אני דוגמת. בשנה האחרונה צפיתי בערוץ 20 בגלל הכותרות.

ואהבת?

יש אנשים שאני יותר אוהבת שם ויש שפחות. אבל רוב הצפייה שלי נדחית. יש לי רשימה של שיעורי בית — סדרות טלוויזיה ותכנים שאני צריכה לצפות בהם.

בקיצור, הלכת לצעד דרמטי של כמעט סגירת הערוץ על אף שרעיונית את נגד הצעד הזה.

הלכתי לצעד שאומר למחוקק ולממשלה: חבר'ה, זה התפקיד שלכם, לא שלי. אני לא מוכנה ולא יכולה יותר לשאת על הכתפיים שלי את האנומליה הזאת. ישראל היא אחת המדינות הבודדות שבהן עסקי התקשורת לא רווחיים. אחת הסיבות לכך היא הרגולציה. שוק התקשורת נמצא בהפרעה, ואני עדינה בהתבטאויותי.

יש לך מלים פחות עדינות?

יש פה הפרעה קשה ואפילו פסיכוזה מתמשכת שלא יכולה להימשך עוד. יש אצלנו רגולציה היפר־אקטיבית, לא קרובה בכלל למה שקורה בעולם. רגולציה בלתי סבירה, פולשנית ולא מעודכנת. אנחנו מאוד מקפידים, ואין אבחנה בין עיקר לטפל. הרגולטור לא רק אומר שאין מספיק הפקות מקור, אלא נותן הנחיות מדויקות להפקות תעודה, ובאיזה אורך ואיזה היקף יהיה ריאליטי ואם תוכנית חדשות תוגדר כתעודה או כבידור. אנחנו חברים בארגונים של רגולטורים מכל העולם, ואני פשוט מתביישת להופיע בפורומים שלהם.

למה?

אני לא יכולה יותר להגיע ולהסביר איך בישראל אין אסדרה כשכל מדינות המערב, ואפילו מדינות כמו רומניה, אסטוניה ולטביה, מתקדמות הרבה יותר מאתנו. שם עסוקים בשאלות הגדולות — למשל איך מתמודדים מול נטפליקס, גוגל ופייסבוק — ואצלנו בשטויות. כמה אני יכולה להגיד שאנחנו עובדים על זה? זה מביך ומביש. זה נמצא בחוסר הלימה לתדמית המאוד מתוחכמת של השוק הישראלי. אנשים פשוט בהלם כשאני מספרת להם למשל, שאין אצלנו אסדרה של השידורים באינטרנט ושלושה רגולטורים שונים ולא קשורים פועלים בענף (הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלוויין ותאגיד השידור הציבורי). עזבו את המבוכה מול הגויים. יש פה חברה עם 150 אלף מנויים לא מפוקחת ולא מאוסדרת.

סלקום?

כן, וגם יש הזיה יותר גדולה — HOT שמפוקחת על ידי המדינה השיקה שידורים על גבי האינטרנט. ואף על פי שהיא מפוקחת על ידי אני לא יכולה לפקח על הפעילות שלה באינטרנט. איך אני אמורה לחשב את ההכנסה שלה כדי לדעת כמה הפקות מקור היא חייבת להפיק בזמן שעל ההכנסות מהאינטרנט היא לא מחויבת לספק לי מידע? גם yes עומדת לצאת עם מותג של טלוויזיה באינטרנט. ועוד לא דיברנו על נטפליקס.

אז מה עושים?

אנחנו יודעים מה צריך לעשות. דווקא העובדה שאנחנו מפגרים מאפשרת לנו ללמוד מהעולם. אבל אנחנו נמצאים שנות אור אחרי ההתפתחויות הטכנולוגיות ומאחורי דפוסי הצפייה של הצופה. הפער הזה בלתי נסבל. היו מספיק ועדות ודו"חות ויש מספיק מומחים שיכולים לקבוע כיצד השוק ייראה. אז עכשיו ערוץ 2 מתפצל סוף־סוף לשני ערוצים, של קשת ורשת. כולנו תמכנו במהלך הזה. אבל גם את זה לא עושים נכון.

תסבירי.

שני הערוצים ימשיכו להחזיק יחד בחברת החדשות. יש עוד מדינה בעולם שבה אתה יכול לפתוח שני ערוצי טלוויזיה מרכזיים, וברצועה יומית משמעותית של ארבע שעות בין 17:00 ל–21:00 אתה תראה את אותו שידור? אין דבר כזה.

דניאל בר און

בעצם זה לא באמת פיצול, אלא הגדלת הכוח — במקום ערוץ אחד, שני ערוצים.

מלכתחילה היינו במקום שאין לו אח ורע בעולם, כששתי זכייניות מחלקות ביניהן שבוע. כל התכלית של החוק היתה לפרק את המונופול של ערוץ 2, שיש לו מונופול בשוק הדעות עם רייטינג שמגיע לעתים ל–30%. אין מקום בעולם שיש בו כזה ריכוז של דעה אחת במדורת השבט. כעת, לא רק שלא מטפלים בבעיה, מחריפים אותה. לכן אין לי הגדרה אחרת לשוק חוץ מאשר הפרעה. יהיו פה שני ערוצים שימכרו פרסומות בנפרד לאותו תוכן באותה השעה. הם בעצם לא מוכרים תוכן, אלא לוקיישן. לא זאת היתה הכוונה. אתם יודעים שההוצאה לפרסום בישראל היא רבע מההשקעה בארה"ב יחסית לתמ"ג, בגלל הריכוזיות במשק? יש פחות צורך בפרסום והשוק נורא קטן.

אז מה היה צריך לעשות?

היה צריך לפצל גם את חברת החדשות. הקונסטרוקציה הזו לא מתקבלת על הדעת. יש פה גם משהו נורא מזלזל בצופה — לתת לו את אותה מנה בשני ערוצים.

מה היה האינטרס לתת להם להחזיק במשותף בחדשות?

אני לא חושבת שיש פה אינטרס.

אז מה הסיפור?

מי שאשם זו הסיטואציה של תחלופה והיעדר הרצף במערכת הפוליטית — הבחירות התכופות וחילופי השרים במשרד התקשורת. כל השרים בעשור האחרון ידעו שצריך לעשות משהו, הקימו ועדה, הושיבו מומחים, וברגע שהם גיבשו מסקנות בא שר חדש. זה לופ. וזה מכל המפלגות. זה לא עניין מפלגתי. בשוק כל כך דינמי אי אפשר להתנהל ככה. אם אתה לא עוקב אחריו בצמידות, אתה יכול לייצר אנומליה רצינית. גם אחרי שנתנו קצת הקלות יש התערבות בוטה בתוכן, שלא במקומה. התוצאה היא עיוות אחד גדול. שוק התקשורת מאוד מקצועי ומצריך טיפול לא פוליטי.

בנימין נתניהו לא איש מקצוע?

כרגע הוא לא מנהל את משרד התקשורת. יש שר אחר שרוצה ללמוד. כשאני אומרת איש מקצוע אני חושבת על איש מקצוע, לא פוליטיקאי.

למשל, המנכ"ל לשעבר שלמה פילבר?

לממשלה יש אפשרות למנות גם איש מקצוע שאינו איש פוליטי, וגם אם ממנים מישהו שנוגע בפוליטיקה הוא יכול להיות איש מקצוע. זה לא חייב להיות סותר. במדינות אחרות בעולם שוק התקשורת מנוהל על ידי רשות תקשורת מקצועית, שהיא לא נבחרת ולא בנויה מנבחרי ציבור. המנהלים הם מומחי טכנולוגיה, תוכן, כלכלה ורגולציה. ניקח לדוגמה את הצעת החוק הנוכחית לגוף הרגולטורי החדש בשידורים: מי שינהל את גוף התקשורת המאוחד לא נדרש אפילו ל–12 שנות לימוד. בעיני זה הזוי. כך לא ימצאו אנשי מקצוע. צריך השכלה בסיסית. אם אתה לא רוצה השכלה של 12 שנות לימוד, אתה לא רוצה מינוי מקצועי.

מה היה קורה אם השוק היה מנוהל על ידי אנשי מקצוע?

הוא לא היה נראה ככה. ומי שהכי סובל מכך הם השחקנים. גם הם היו רוצים ניהול מקצועי. זה מייצר עיוותים ומשבש את היכולת שלהם להתנהל בצורה אופטימלית. תחשבו שעד לאחרונה עסקנו בשאלה אם בכלל יהיה פיצול בערוץ 2 או לא. ככה לאף אחד אין יכולת לנהל עסקים עם אופק. תחשבו על מנכ"ל ודירקטוריון שצריכים לקבל החלטות, איך לתכנן את ההוצאות, ומצד שני גם להתכונן לשינויים במגרש הפוליטי המטורף שלנו.

ראינו את זה קורה בתאגיד — איך החלטות משתנות מקצה לקצה בגלל גחמות אישיות.

זה משבש את היכולת להתנהל בצורה מקצועית ואת היכולת להרוויח. למשל, כאשר יש כוונה להפיק סדרה, גוף השידור לא יכול לדבר במונחים של עונה שנייה כי הוא לא יודע מה יקרה. בעולם זה לא ככה. כשיש סדרה מצליחה אתה רואה כמה עונות שלה. הריצה פה היא למרחקים קצרים. זה פוגע בתוכן, ובעיקר בצופה. ברור שגם בישראל יודעים לעשות סדרות בהמשכים, אבל זה לא קורה גם ב–yes וב–HOT. אף שבשוק הרב־ערוצי יש יציבות גבוהה יותר, גם הם מתנהלים בחוסר ודאות רגולטורי וזה משפיע מאוד. העיוותים האלה עמוקים.

נתניהו הוא ראש הממשלה כבר תשע שנים, הוא מדבר על תחרות ולא קרה שום דבר.

אני לא רוצה להיכנס למקום הזה. אני טוענת שיש בעיה רחבה הרבה יותר. היו שרים ממפלגות אחרות שגם לא עשו דבר.

אבל בשנתיים וחצי האחרונות ראית שינוי?

אחת הבעיות היא שכשמתחילה חלוקת התיקים בהקמת הקואליציה כולם רצים למשרד ביטחון, לחוץ, לאוצר. מי רץ לתקשורת? זה לא נחשב תיק יוקרתי. זה עושה המון רעש בברנז'ה, אבל השרים לא רצים אליו.

אז דווקא בגלל זה, כשראש ממשלה החליט לקחת את תיק התקשורת לעצמו, סדר העדיפויות שלו היה אחר. הוא רצה לעשות שינוי וזה לא קרה.

אני כן ראיתי רצון שזה יקרה. בפגישות העבודה שהיו לי עמו כשר תקשורת הוא כל הזמן דיבר על כך שצריך להפסיק עם הרגולציה. הוא מזהה את הבעיות הנכונות. אני לא יודעת למה הוא לא עשה את זה. החוק לאיחוד גופי הרגולציה לא מקודם מ–2002. היה ניסיון להכניס את הרפורמה של שידורי האינטרנט בחוק ההסדרים, כי המציאות היא שמה שלא עובר בהסדרים לא עובר בכלל, אבל משרד המשפטים התנגד — בצדק מבחינתם, כי זו רפורמה מהותית.

אולי הפוליטיקאים נהנים מהמצב הזה של רגולציה חזקה. זה נותן להם כוח על גופי התקשרות.

התזה הזאת נכונה. פוליטיקאים מתקשים לוותר על הסמכות שלהם למינויים. אבל תקשורת היא עניין מקצועי וצריך להפריד אותו מהפוליטיקה. אין לפוליטיקאים מה לחפש בתקשורת. וככל שהטכנולוגיה מתפתחת והתחום מתמקצע הוא צריך להיות עוד יותר מקצועי. גם באירופה יש אחריות מיניסטריאלית, אבל השוק לא מנוהל על ידי שר. הבעיה שמי שצריך להחליט על כך אלה 120 הח"כים שמבחינתם המשמעות היא לכרות את הענף שעליו הם יושבים. זה דומה להחלטה על הגבלת הקדנציה של ראשי ממשלה וראשי ערים. הפוליטיקאים עצמם לא יקבלו כזו החלטה, ואנחנו במעגל סגור.

אם לחזור לרגע לפיצול ערוץ 2, החוק מאפשר לקשת ורשת להחזיק יחד בחברת החדשות של ערוץ 2 רק שלוש שנים. לפחות ההפרעה הזו תסתיים מתישהו.

אני מעריכה שזה גם לא יחזיק מעמד שלוש שנים. יהיו קשיים פרקטיים, למשל במכירת זמן אוויר. אין לי שום דבר נגד חדשות 2. חשוב להגיד שהם חברת חדשות מצוינת.

על בסיס מה את אומרת את זה?

אני מסכימה שהם לא שמים דגש על תחקירים. הם ממומנים על ידי בעלי הון ומעדיפים לתקוף במישור הפוליטי. זה הרבה יותר נוח מאשר לתקוף את המפרסמים הפוטנציאליים. יש לי ביקורת קשה מבחינה זו, אבל זה נכון גם לגבי ערוץ 10. ואולי גם אי אפשר להאשים אותם, כי זה המבנה של השוק. בשביל זה טוב שבתאגיד השידור הציבורי התחילו לעשות תחקירים.

את חושבת שהם נותנים חדשות מספיק מושקעות ויצירתיות? יש תחושה שהם נרדמו.

במלוא הכנות, הרקע ההשכלתי שלי הוא מחקרי קהל ואני נותנת כבוד מאוד גדול לציבור. אני לא יכולה לזלזל בבחירה של הקהל. אני כן חושבת שצריך לרענן את השוק. ואני גם מסתכלת מהזווית שלהם כמפוקחים שלי, שמפעילים את ערוץ הכנסת. הם לקחו ערוץ והקימו אותו יש מאין. הם העלו ערוץ כנסת בצורה די מוצלחת. הערוץ שרד בבית הכי מטורף במדינת ישראל. מגיע להם קרדיט על כך. הם הצליחו בזכות הממלכתיות, שבגללה אולי פחות מעריכים אותם.

אם מדברים על ערוץ הכנסת, מעניין שבמקביל לכל הבלגן עם ערוץ 20 הוא גבר על ערוץ 2 וזכה אצלכם במכרז על ערוץ הכנסת, וגם כאן היתה ביקורת שזו החלטה פוליטית — בגלל הקו הימני שלו.

אני דוחה את הביקורת על הסף. מחצית מחברי המועצה אצלנו הם פקידי ממשלה, ממשרדי המשפטים, החינוך, התרבות, האוצר והתקשורת. עובדי מדינה שהחליפו שרים יותר ממה שאני החלפתי גרביים בימי חיי. הם לא מחויבים פוליטית לאף אחד. במכרז בחנו גם את אנשי המקצוע שהביאו ערוץ 20. יש שם אנשים כמו מירב בטיטו, זאב קם, קלמן ליבסקינד, סלימאן א־שאפעי. הם הציגו גם דירקטוריון של אנשי מקצוע. במכרז לא בדקנו כוונות ולא נתנו ניקוד לחדשות 2 על מה שהם עשו עד כה. כל מה שבודקים זה את ההצעה ואת האנשים.

אולי היתה כאן רוח המפקד ש"צריך" לתת להם לזכות?

אני לא חושבת. אני יודעת שהאירועים לגבי ערוץ הכנסת מורכבים, אבל צריך להכיל את זה. ההצעה של ערוץ 20 היתה הטובה יותר. אני עומדת מאחורי זה ושמה את כל יוקרתי המקצועית בעניין הזה. היא היתה הצעה מצוינת, וההצעות האחרות היו פחות טובות. כמה ימים אחרי הזכייה פניתי לכל המשתתפות בבקשה שיסכימו לפרסם את ההצעות שלהם — והן סירבו.

איך זה שמצד אחד את פועלת נגדם על הפרות ומצד שני הם זוכים אצלך במכרז נחשק?

אין קשר בין התנהלות של ערוץ המורשת לבין הזכייה שלהם בערוץ הכנסת. במכרז הנוכחי, בניגוד למה שהיה עד היום, היתה דרישה בלתי מתפשרת שאני הצעתי לכנסת ולוועדה הציבורית, שלפיה תהיה הפרדה חשבונאית ומבנית בין חברת האם שמפעילה את הערוץ לבין ערוץ הכנסת. כיום, כאשר חדשות 2 מפעילה את ערוץ הכנסת, המצב שונה. אין לי יכולת אמיתית לעקוב אחרי ניהול הערוץ כי הוא בתוך חברת החדשות של ערוץ 2.

בינתיים בג"ץ פסל את הזכייה של ערוץ 20, בעקבות טענה של חדשות 2 ו–10 שההצעה של ערוץ 20 מנותקת לגמרי מהתוכנית העסקית ובלתי ישימה.

אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה עומד בבג"ץ, אבל ברור ששקלנו את ההצעה של ערוץ 20 גם מול המספרים. הפעלה של ערוץ הכנסת לא דומה לפעילות של ערוץ אחר, כי מדובר בתקציב שוטף וקבוע שמגיע מהכנסת. אין להם הכנסות ממקורות אחרים. ההוצאות ידועות, האולפן והציוד הם של הכנסת. עם 25 מיליון שקל בשנה תקציב אפשר לעשות יופי של ערוץ.

במהלך הדיונים בוועדת המכרזים על ערוץ הכנסת קם ועזב חבר אחד, רועי הורביץ, בטענה כי הדיון שהתקיים היה פוליטי ולא ענייני.

הוא בחר שלא להיות. אבל הפרוטוקולים פורסמו, שמישהו יראה לי שהיו דיונים פוליטיים. נעלבתי שהיו גורמים שציינו שלא היו אנשי תוכן בוועדה. ישבו בה אנשי תוכן ששולטים היטב בשוק הטלוויזיה.

היו לחצים?

לא. אם מישהו אחר דיבר מחוץ לדיונים? אני לא יכולה לדעת. דווקא חדשות 2 הם היחידים שהפעילו לוביסטים. לדעתי יש כאן סיפור אחר לגמרי, שנוגע לפאניקה לקראת הפיצול של ערוץ 2. זה מאוד אנושי וטבעי שמישהו שמחזיק בערוץ עוד מעט 13 שנה, שהוא במקרה מונופול בשוק החדשות, מתקשה לוותר על מקור ההכנסה הגבוה הזה. ההצעה של חדשות 2 אפילו לא דורגה במקום השני, אלא השלישי.

את חושבת שערוץ הכנסת יהיה ערוץ טוב תחת ערוץ 20? מאוזן?

אם הם ייצמדו להוראות הרישיון — כן.

אבל אנחנו יודעים שגם כיום הם לא נצמדים להוראות.

כמו שאמרתי, אלה יהיו מערכות נפרדות. גם ככה מרבית השידורים הם מהוועדות והמליאה. יש משהו במערכת האיזונים והבלמים שהבית מייצר, שלא יאפשר לשדר ערוץ שהוא מוטה לצד כלשהו. אחרת תהיה להם בעיה עם 60 ח"כים.

אבל יכולה להיות הטיה אחרת — לטובת כל הח"כים, יחצנות לכנסת במקום ביקורת.

זה נכון שהח"כים רצו להגביל את אפשרויות הצילום במליאה, אבל זה לא עבר. היו ויכוחים קשים, אני התנגדתי לסעיפים שבהם ניתנו הוראות מדויקות לגבי זוויות המצלמה, ובסוף התקבלה העמדה שלנו בחוק. אחד הדברים שהתקבלו בחוק החדש הוא שאת המכרז תנהל המועצה בתגבורת של נציגים מהקואליציה ומהאופוזיציה. התנגדתי לזה, אבל עבר מודל חדש שהכנסת כגורם פוליטי יכולה להתערב במכרזים. זה תקדים מסוכן.

את תוקפת את הרגולציה בטלוויזיה ומציגה אותה כתעשייה של בלוף. אז למה את עובדת בה?

באתי כי רציתי להיות חלק מהשינוי, ועד עכשיו ביצענו הרבה מאוד. עשינו אסדרה ויש לנו תרומה נכבדת במסקנות שגובשו בוועדת פילבר. גם אצלי במועצה העברתי מהלך למיקוד רגולציה. עשיתי כל מה שאני יכולה לעשות ללא הליך חקיקה שתלוי בכנסת. הסדרתי תוכן שיווקי לראשונה בישראל, פטרתי את HOT ו–yes מהרבה חובות שאבד עליהן הכלח — למשל בעבר הן היו צריכות לקבל את אישורי על העלאה והורדה של ערוץ. החלטתי שאין צורך בזה — שהציבור ישפוט. אני לא רוצה לחלק ציונים. רגולטור טוב הוא כזה שיוזם ולא מגיב. אני לא תופשת את תפקיד הרגולטור כמו שוטר שבא לתת דו"חות. התפקיד שלי משמעותי יותר. הזמן שלי הוא משאב ציבורי שממומן על ידי הציבור, וצריך לנצל אותו בצורה אופטימלית יותר. צריך לחשוב כיצד לארגן את השוק הזה ופחות לאכוף.

במושב החורף של הכנסת תהיה התקדמות בחקיקה? ראש הממשלה בחקירות, והמצב הפוליטי נראה רעוע.

זה לא תלוי רק בראש הממשלה. יש לו שר תקשורת, איוב קרא.

איוב קרא
עופר וקנין

כן, אבל נשמעו טענות שזה שר שעושה דברו של ראש הממשלה.

היו אמירות נורא מעליבות כלפיו. אני חייבת לומר שעולה מהן ריח קשה של התנשאות וחוסר סובלנות לאחר. אנשי ציבור נבחנים במבחן התוצאה, בואו ניתן לו את 100 ימי החסד האלה.

את מרגישה רוח אחרת במשרד התקשורת?

אני מרגישה שהשר לומד ומתעניין.

בתקופה של פילבר כמנכ"ל זה לא היה כך?

היו ניסיונות, אבל הקצב היה אטי.

הבחנת גם בכיוונים שליליים בתקופה של פילבר? דברים תמוהים?

בכל מה שנוגע לאסדרה של התקשורת, הוועדה בראשות פילבר גיבשה את התוואי והכיוון היה מאוד נכון. זה גם הכיוון שראש הממשלה מדבר עליו כל הזמן.

הם עשו דברים נכונים, אבל ממש צמוד למשרד שלך נעשו, לפי החשד, דברים חמורים. פילבר נחקר ברשות ניירות ערך על סיוע לבזק ול–yes.

אני לא יודעת וזה גם לא נוגע לתחום שלי.

זה גם קצת נוגע. החשד הוא למשל ש–yes דחו תשלומים כדי ליצור מניפולציה בדו"חות. גם סוגיית ההפרדה המבנית בבזק הגיעה לשולחנך.

עשיתי את הדבר הנכון כאשר הגיע אלי מידע. דיווחתי למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, שדיווח לרשות ניירות ערך לגבי המסמך ש–yes שמרה בכספת ועלו ממנו חשדות. אני משערת שזה חלק מהעניינים שמונחים כעת על שולחן החוקרים. אני מאוד מקווה בשביל פילבר שהוא ייצא מזה ללא רבב.

לא שמת לב לשום דבר חריג במשרד?

ממש לא. לגבי מה שהגיע אלי ועורר חשד — פעלתי. אם היו עניינים אחרים שהיו מעוררים בי חשד הייתי פועלת באותה דרך. המועצה נפרדת מהמשרד ומתנהלת בצורה עצמאית. אנחנו כפופים למשרד התקשורת רק מבחינת כוח אדם ותקציב.

התחרות בטלוויזיה הרב־ערוצית מתגברת. התוצאה הישירה של זה עלולה להיות הפחתה בהפקות מקור. זה עלול לפגוע ביצירה הישראלית?

צריך להסתכל על השוק כולו בצורה הוליסטית, כולל הסכומים שתאגיד השידור הציבורי שם על הפקות מקור. אני לא בטוחה שתהיה הפחתה. חלק גדול מהנטל של הפקות מקור צריך ללכת לערוץ הציבורי שלא לקח בזה חלק עד היום. זה לא חלק מתכנון השוק שלי כרגולטורית, וזו דוגמה לעיוות הכללי בשוק. מצד שני, אתה רואה שנטפליקס כן הולכת להפקות מקור, ואולי גם תפיק בעברית. נכנס כסף שלא היה קודם. יש שחקניות אימתניות כמו גוגל ופייסבוק שמחזיקות נתח מאוד משמעותי מהשוק — אין להן חובות והן לא משלמות מסים בישראל. זו בעיני תקלה. כל המדינות עסוקות בהתמודדות עם הענקיות האלה, ואנחנו ממש עוד לא שם. אנחנו עדיין מתמודדים עם ערוץ 20.

נראה אותך מנסה להתמודד על תפקידים נוספים ברגולציה בתקשורת, למשל, לעמוד בראש גוף הרגולציה המאוחד?

יש לי שנה לסוף הקדנציה. אני אתמודד רק אם אתרשם שאוכל לעשות ולקדם דברים. אחרת זה כבר משעמם אותי. עשור שלם אני מלווה את השוק, ישבתי בהמון ועדות — וכלום לא קורה.

הרגשת פעם לחץ פוליטי לשנות החלטה כלשהי? מישהו זרק מלה?

העובדה שאני מינוי מקצועי מאפשרת לי חופש גדול מאוד. אני נשבעת שלא הרגשתי לחץ כזה. פוליטיקאים יודעים להעריך עמדה מקצועית. אף פעם לא סבלתי מהיעדר הערכה מכל השרים שיצא לי לעבוד מולם בשלוש השנים האלה.

אבל גם גורמים מקצועיים זוכים באחרונה לביקורת שהם לעומתיים לממשלה. כאילו הם שייכים לאליטה הישנה שאותה צריך להחליף.

זה קצת פשטני. ואני בוודאי לא אליטה ישנה, כאישה וכמזרחית. כמו שאמרתי יש לי ביקורת נוקבת על האופי האליטיסטי של התקשורת הישראלית ושל המוסדות השלטוניים מקום המדינה עד ימינו אנו. התקשורת הישראלית סובלת מחד־צדדיות ומשטחיות בלתי נסבלת. במהלך כל האירועים בערוץ 20 הואשמתי מצד אחד בימניות ובאותה נשימה בשמאלנות. מצד אחד הם זכו בערוץ הכנסת, ומצד שני שני טענו נגדי לאכיפה סלקטיבית נגדם. זו הדוגמה לחוסר היכולת של התקשורת להציג שיח מורכב. ביקרתי את השדר אראל סג"ל כי הוא התבטא בצורה שוביניסטית וברוטלית נגד סתיו שפיר, ואז האשים אותי איש חדשות 2 עמית סגל בשמאלנות, וטען שאני יפת נפש משדולת הנשים. יש היעדר יכולת להכיל משהו מורכב יותר. זו אולי הרעה הכי חולה של החברה הישראלית. זה הביטוי הכי מובהק של חוסר סובלנות.

והפוליטיקאים עושים בזה שימוש. הם מלבים את האש כלפי התקשורת. גם בארה"ב וגם בישראל.

בעיני זה ציני, אבל בשיח דמוקרטי אמיתי צריך להיות מקום גם למי שדעתו פחות פופולרית. אני לא יכולה להצדיק שיח של שנאה לכל כיוון, אבל זה לא האישיו. האישיו הוא לפתוח את שוק התקשורת אחת ולתמיד. צריך לדבר על עוד נושא אחד: אנחנו ב–2017 ומעולם לא היה גוף תקשורת גדול, ערוץ טלוויזיה או חדשות שנוהל על ידי אישה.

כל המגישות של מהדורות החדשות הן נשים.

אני לא רוצה חלון ראווה. אני רוצה מנכ"לית. זה מעיד על אחידות צבע, אחידות דעה ואחידות מגדר בתקשורת הישראלית. אלה דברים ברורים מאליהם, שצריך לגוון גם בהיבט המגדרי.

ענבל מרמרי

את היית רוצה לנהל גוף תקשורת?

כן, זה נראה לי מעניין, אבל אני בעיקר רוצה שאישה תנהל.

במועצת הכבלים וגם ברשות השנייה יש נשים. הפוליטיקה עושה משהו טוב.

אין לי אלא לברך על זה, אבל כשבוחנים נשים בעמדות מפתח בסטטיסטיקות הכלליות המצב הוא בכי רע. כשמסתכלים כמה ח"כיות מתוך 120 יש או כמה נשים יש בממשלה — המצב גרוע.

איזה כותרת היית נותנת לראיון הזה?

להפריד את הפוליטיקה מהתקשורת. צריך מינויים מקצועיים בתחום התקשורת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם