מלחמת הטיפים של המלצרים במקדש השניצל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמת הטיפים של המלצרים במקדש השניצל

שלושה מלצרים מקפה נואר החליטו כי אין סיבה שהם יממנו מכיסם את שאר העובדים, ויצאו למאבק על תנאי העסקתם. אם יצליחו, הם עשויים לשנות את הסכמי העבודה בענף שמעסיק קרוב ל–100 אלף צעירים ■ המסעדה: "אלה עובדים שמרוויחים יותר מ–100 שקל לשעה"

192תגובות
הפגנה של עובדי קפה נואר
דניאל סלע

מי שעבר בזמן האחרון ליד קפה נואר, אחת המסעדות הוותיקות והפופולריות בתל אביב, לא יכול היה לפספס את המחאה הקולנית שמחוץ לה: עובדים צעירים עומדים בשעות הפעילות של המסעדה כשהם צועקים, שרים, מחזיקים שלטים ומחלקים עלונים שבהם סיסמאות כמו "עובד לא צריך לשלם על הזכות לעבוד", "היום בתפריט: שביתה", "זכויות סוציאליות — אחריות המעסיק" ועוד. חלק מהלקוחות מתעניינים, מגיבים ומפנים שאלות למלצרים, אחרים נשארים אדישים ורק מבקשים ליהנות בשקט ממנת השניצל המפורסמת של המסעדה.

רוב הישראלים יודעים כי התשלום למלצרים בענף המסעדנות אינו מוסדר, ולכן השארת טיפ היא חלק מהנורמה. למעשה, מסעדות ובתי קפה הם הזירה היחידה שבה שורר קונצנזוס לגבי תשלום זה, והדילמה היחידה של הלקוחות היא לגבי גובהו של הטיפ. מה שנעלם מהלקוחות הוא האופן שבו מחולק הטיפ בין המלצרים בסוף המשמרת. בקפה נואר החליטו העובדים להיאבק בדיוק על הסוגיה הזאת: הטיפים שלהם, חלוקתם על ידי ההנהלה והזכויות הסוציאליות שמקבלים כלל עובדי המסעדה.

מחאת העובדים בקפה נואר - דלג

בבקשה שהגישו השבוע העובדים לבית הדין האזורי לעבודה, שדיון בעניינם צפוי להתקיים בשבוע הבא, הם טוענים כי בפועל ההנהלה היא שמנהלת את חלוקת הטיפים בין העובדים. לדבריהם, הטיפים שקיבלו המלצרים במשמרת מחולקים לכל מלצר בהתאם למספר השעות שעבד. מתוך סכום זה, מפריש כל מלצר 30 שקל לשעה לחשבון בנק שבבעלות החברה, שנקרא "ועד עובדי קפה נואר" — אף שבפועל אינו קשור לוועד. 8% ממה שנותר מהטיפים מתחלקים בין הברמנים במסעדה. על בסיס הטיפים שהופרשו למלצרים, המסעדה מחלקת בסוף החודש תלוש שכר בגובה של שכר מינימום, ורק על פיו מחושבות להם הזכויות הסוציאליות.

במקביל, אצל עובדי המטבח בקפה נואר מחולקת המשכורת לשני חלקים: כל טבח מקבל תלוש שכר מטעם החברה על חלק מהסכום שסוכם עמו בתחילת ההעסקה, ואת יתרת השכר הוא מקבל מחשבון "הוועד", שנלקח כאמור מהמלצרים. כך, למשל, אם סוכם שהטבח ישתכר 36 שקל לשעה, הוא יקבל 26 שקל בתלוש השכר ואת החלק הנותר הוא יקבל מחשבון הוועד ללא תלוש, וללא זכויות סוציאליות.

שיטה זו היא אחת מרבות הנהוגות בענף המסעדנות, שאינו מוסדר על ידי המחוקק ולכן מאופיין בהפרות רבות של חוקי העבודה. מבצע אכיפה שערך משרד הכלכלה (לשעבר התמ"ת) ב–2013 הביא לפתיחתם של 140 תיקי חקירה נגד עסקים בענף, שלא שולם בהם שכר מינימום, לא שולמה משכורת עבור ימי התלמדות, לא שולם גמול עבור שעות נוספות, לא ניתנו תלושי שכר, ניתנו תלושי שכר שאינם משקפים את שכר העובדים בפועל ועוד.

ענף המסעדנות הוא אחד הגדולים במשק, ועל פי הערכות איגוד המסעדנים, מועסקים בו יותר מ–100 אלף עובדים בשלל תפקידים: מלצרים, טבחים, מארחים, שוטפי כלים, מנהלי משמרת ועוד. מרבית התפקידים בענף לא מצריכים הכשרה מוקדמת, ותנאיו כוללים עבודה שעתית ובמשמרות, ולכן רוב העובדים בו הם צעירים יחסית, והם מתחלפים לעתים קרובות. הגיל הצעיר והתחלופה הגבוהה מובילים לכך שמרבית העובדים מקבלים ללא עוררין את התנאים שמקום העבודה הציע להם.

עדי טכורש (מימין), אוריאל לפידוס ואסף גוט
אייל טואג

המחאה המתקיימת בימים אלה בקפה נואר חריגה לענף — שכן ברוב המקרים בשל ארעיות העובדים הם אינם מתארגנים — ולכן מעוררת התעניינות רבה. מה גם שניצחון לכל צד עלול אף להשליך על שאר ההתארגנויות בענף.

"אפשר פשוט לשנות לנו את התנאים מהיום למחר"

קפה נואר נפתח ב–1997 על ידי חברי הילדות רפי בדר וגדעון אליהו ברחוב אחד העם בתל אביב. במהלך השנים הצליחה המסעדה להתבסס וליהפך לאחת המסעדות הפופולריות בעיר, שבה כ–70% מהמסעדות החדשות נסגרות תוך פחות משנתיים. למרות זאת, קפה נואר נהפכה לסוג של מוסד. במרוצת השנים הקימה קבוצת המסעדנים המובילה את נואר, בהנהגת בדר, מקומות נוספים: סבסטיאן באזור התעשייה של הרצליה פיתוח; הקומה הרביעית, מתחם אירועים בדרום תל אביב; וקפה נחמני, שנסגר לאחר שנתיים של פעילות.

עדי טכורש, אוריאל לפידוס ודורי מייקון הם חברים טובים ועובדים כבר כמה שנים בקפה נואר. לפני תשעה חודשים החליטו שנמאס להם מחוסר העקביות בתנאי העבודה במקום. "זה התחיל מהודעת טקסט שקיבלנו מההנהלה בינואר השנה, שבה הודיעו לנו כי החל מיום למחרת מפסיקים לשלם למלצרים על הכנה מסוימת שנדרשת מאתנו — הכנת מטבלים בארוחות הבוקר — שעד כה היינו מקבלים עבורה 40 שקל", מספר לפידוס, 25, העובד בקבוצת נואר כמלצר זה שלוש שנים. "הם אמרו לנו שבמקום לשלם לנו על העבודה הזאת, נתוגמל עליה מחלוקת הטיפים. המשמעות של המהלך הזה בפועל היא הורדת השכר לשעה לכל אחד המלצרים".

"כל המלצרים כעסו", ממשיכה טכורש, 26, שעובדת בקפה נואר זה שנה וחצי. "השכר בימי שישי בבוקר ממילא נמוך, כי המשמרת חלשה. פתאום הבנו שאפשר פשוט לשנות לנו את התנאים מהיום למחר, ושאלנו את עצמנו למה אנחנו לא מתאגדים. דורי ואני היינו חברים בתנועת נוער, ואנחנו מכירים את העולם הזה של ההתאגדויות. התחלנו לשאול את שאר העובדים אם תהיה היענות, והרוב רצו להצטרף, אז אוריאל שלח הודעה לאתר של ההסתדרות וחזרו אלינו ממחלקת הצעירים של הנוער העובד".

משם כדור השלג התחיל להתגלגל במהירות: בהנחיית הרכזים ממחלקת הצעירים של ההסתדרות, החלו השלושה במבצע החתמה, וביום אחד החתימו 36 עובדים — יותר ממחצית מעובדי המסעדה. כבר למחרת ניגשו למנכ"לית קבוצת נואר, נגה בייגה־בסון, והודיעו לה כי הקימו ועד יציג (כדי להכריז על ייצוגיות נדרשת חתימתם של שליש מהעובדים במקום העבודה; ה"ק). לדבריהם, "היא היתה בהלם ולא הבינה על מה מדובר".

חלוקת עלוני מחאה של המלצרים בקפה נואר
הסתדרות הנוער העו

לטענת העובדים, בהתחלה ניסתה ההנהלה להערים קשיים — בין אם בניסיונות לגרום להם לוותר על ההתארגנות בטענה כי "יהיו השלכות על המסעדה", ובין אם בניסיונות לתאר את ההתארגנות כאסורה ואלימה. לטענת העובדים, מנהלים במסעדה אף ניסו לשכנע את העובדים שיסדירו את הדברים עמם, בלי להיעזר בהסתדרות. כעבור כמה שבועות ההנהלה הכירה בהתארגנות, והצדדים נכנסו למשא ומתן.

"המשא ומתן התחיל בסביבות אפריל", מסבירה טכורש. "ישבנו מול בייגה־בסון והצוות המשפטי שלה, והצגנו את הדרישות שלנו. לא היו לנו ציפיות לשנות מהיסוד את עולם המסעדנות. התחלנו בדרישות על העניינים הארגוניים, ובשלב מאוחר יותר הצגנו את הדרישות הכלכליות, שהיו צנועות יחסית — לא דרשנו העלאת שכר, אלא בעיקר הסדרה של התשלומים והתנאים הסוציאליים שלנו. קיבלנו תשובה שהם יחשבו על זה, ובפגישה הבאה בייגה־בסון אמרה שגדעון ורפי לא יכניסו את ידם לכיסם ויוציאו ולו שקל אחד על העובדים שלהם. וככה זה נגמר". לפידוס מוסיף: "הם בעצם אמרו לנו שיש משאב, שהוא הקופה של הטיפים שלנו, והם מוכנים לחלק אותו אחרת, אבל ברור שהם לא מכניסים את היד לכיס שלהם".

נוכח התגובה הזאת הודיע הוועד על סכסוך עבודה והחל לקיים הפגנות מול המסעדה. לטענתם, ההנהלה החלה להתייחס באגרסיביות לחברי הוועד ולעובדים המזוהים עם ההתארגנות. "פעם אחת קיבלתי הודעה ב–12:00 לא להגיע למשמרת שהיתה אמורה להתחיל ב–12:30", מספרת טוכרש. גם אסף גוט, טבח במסעדה העובד בה כשנה וחצי, מתאר התנכלות, אף שאינו חבר ועד, אך מזוהה עם ההתארגנות. "בהתחלה השף ניסה לשכנע אותי לא להצטרף למאבק", מספר גוט. "כשהצטרפתי הבחנתי ביחס שונה כלפיי במטבח — התעלמות מהבקשות שלי לסידורי משמרות או הרגשה שמנסים להסית נגדי את שאר הטבחים. לפני כן שררה במטבח אווירה שונה לגמרי, היינו שותים אחרי משמרת ונהנים יחד".

בבקשה לבית הדין מתאר הוועד מקרים חמורים יותר של פגיעה בהתארגנות, כולל זימונים לשימועים של חמישה עובדים פעילים, ובהם שני חברי ועד, בטענות שונות. אחת הפעילות במאבק הואשמה כי לקחה מהקופה 198 שקל, שאותם ניתבה לכאורה לקופת הטיפים — טענה שהוועד מגדיר "מופרכת". עובד אחר, המשמש קונדיטור ובמסגרת פעילותו העלה פוסטים בפייסבוק והתראיין בכלי התקשורת על הסכסוך, הוזמן לשימוע בטענה שהמסעדה החליטה לסגור את החלק שבו הוא משמש עובד יחיד.

ההנהלה גם הוציאה מכתב התראה ללפידוס, שבו הוא נדרש לשלם למסעדה 200 אלף שקל כפיצוי בשל הפרה של חוק לשון הרע. "המסעדה שלחה לי מכתב מעורך דין לפני נקיטת הליכים ודרשה ממני 200 אלף שקל והתנצלות על מה שאמרתי במהלך המאבק לעובדים", מספר לפידוס. "אני לא יודע בדיוק לאילו מהדברים הם מתכוונים כי המכתב היה מעורפל, אבל ברור שאין לי סכום כזה, וזה מסר שהם מנסים להעביר לכל עובדי המסעדה. אין לי ספק שזו תביעת הפחדה".

שליש מהמסעדות נסגרות בכל שנה

חלוקת עלוני מחאה של המלצרים בקפה נואר
הסתדרות הנוער העו

עמדת ההנהלה לגבי הסכסוך הפוכה לגמרי מזו של העובדים. "שאלת מיליון הדולר היא איך נקלענו למאבק הזה בכלל", אומרת מנכ"לית הקבוצה בייגה־בסון. "יום אחד קיבלנו מכתב שיש התאגדות של מלצרים. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי דבר כזה, ובכלל לא הבנתי את חוקי המשחק, אז קראתי לאחד המלצרים כדי להבין במה מדובר. העובדים פה מקבלים תנאים סוציאליים, שכר מינימום מקופת המסעדה בלבד, ימי הבראה, פנסיה וחופשה. המלצרים מרוויחים טיפים שלא יורדים מ–100 שקל לשעה. זה לא מפעל בדרום שהעובדים שבו מרוויחים 30 שקל ברוטו לשעה.

"ממה שהבנתי, מקובל להתאגד וזה בסדר. הבנתי שיש דור חדש של עובדים, שרוצה את הדברים בצורה מסוימת. לקחנו ייעוץ משפטי, וגדעון אמר לי: 'עזבו אותי מהכל, ובואו נעשה הסכם שישרת את שני הצדדים'. שבוע אחרי כבר התחלנו בשיחות משא ומתן. ממאי עד אוגוסט ישבנו פעמיים בחודש — הם הציגו את הצד שלהם ואנחנו את הצד שלנו. זה התפוצץ כשזה הגיע לנושא השכר. הם כל הזמן דיברו על הטיפים של המלצרים, אבל אני רוצה להזכיר שהטיפים הם של כלל נותני השירות. כל כסף שעובר במסעדה שייך לבעל העסק, ואני חושבת — ואתי בעלי המסעדה — שהעוגה צריכה להתחלק בין כל נותני השירות.

"כשאת נכנסת למסעדה החוויה שלך מתחילה כבר במארחת בכניסה, דרך המפות שעל השולחן, הצלחת שאת מקבלת מהמטבח, הברמן שמוזג את המשקה וכן, גם המלצרים. זה לא נכון שלא הסכמנו להכניס את היד לכיס: החלטנו לשפר את התנאים של כל המחלקות, אבל ביקשנו מחשבה מחודשת לגבי חלוקת הטיפים, כך שתהיה הוגנת כלפי כל המחלקות. מפה באה ההשמצה שאנחנו הולכים לפגוע בשכר המלצרים. בפועל אמרנו שאנחנו מוכנים לתת סכומים בסדר גודל של כמה עשרות אלפי שקלים, שישפרו את התנאים הסוציאליים של כולם, כולל עובדי הבר, הטבחים והמנהלים".

לגבי ההאשמות כי ההנהלה ניסתה לפגוע בהתארגנות באמצעות השמצות ומכתבי פיטורים עונה בייגה־בסון: "הם טוענים שאני פוגעת בהתארגנות, אבל יש עובדת שעומדת לשימוע על גניבה מהמסעדה. יש לי הוכחות ממצלמות ומקבלות. אם היא גנבה כסף, אני לא יכולה לפטר אותה? מלצר אחר אמר ללקוח שהוא לא יכול לתת שירות כי הוא לא מקבל שכר הוגן מהמסעדה והוא יוצא לשביתה. תפסתי אותו ביד ואמרתי לו שייצא לשביתה אם הוא רוצה, אבל שלא יסית את הלקוחות. העובדים המפוטרים הוזמנו לשימוע כי היו אתם בעיות תפקודיות במסעדה, ואת האיום בתביעה הגשנו נגד לפידוס, כי הוא מרשה לעצמו להשמיץ את המסעדה. מדובר בשני בעלי בית אנושיים, שלא פעם נתנו תמיכה כספית לעובדים שהיו במצוקה. כמה הם יכולים לספוג שירמסו אותם בשביתות, הפגנות והשמצות? כל אחד חושב שהמקום שייך לו".

בייגה־בסון גם מפנה אצבע מאשימה כלפי ההסתדרות: "להסתדרות יש צד בריוני. הם פוגעים לי בעסק. אני מתמודדת בסך הכל עם ארבעה מלצרים ושלושה טבחים מתוך 70 עובדים, כי כל השאר לא משתפים פעולה — לא בשביתות ולא בהפגנות. ההפגנות שהתקיימו ביום ראשון ושני השבוע לא היו של עובדים, אלא של הנוער העובד והלומד, ילדים עם שרוך אדום שצועקים במגפון, ואני תוהה אם הם בכלל יודעים על מה הם נלחמים. אני מרגישה שאני לא נלחמת בעובדי המסעדה, אלא מנהלת מאבק בהסתדרות".

את דברי בייגה־בסון מחזק שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדנים ולקוח ותיק של קפה נואר. "בישראל יש חוק שנקרא חוק שכר מינימום והוא נכון לכל המעסיקים, רק שאצלנו יש הבדל אחד — אנחנו יכולים להשתמש בטיפ כתשלום השכר לעובדים שלנו. יש גופים אינטרסנטיים כמו ההסתדרות, שלא מוכנים לקבל את זה. הם רוצים לאגד את העובדים בתעשיית המסעדנות ולקחת דמי טיפול מ–100 אלף עובדים בתחום שלנו. הם רואים בזה מקפצה עבור הארגון שלהם. אם על הדרך הם ירמסו כמה עסקים קטנים שאין להם דרך להתגונן מהמערכת הדורסנית של ההסתדרות, מפעל חייהם של אנשים יקרוס וכוחו הפוליטי של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן יגדל".

מאבק האובדים בקפה נואר: "עובד לא צריך לשלם על הזכות לעבוד"
הסתדרות הנוער העו

מאז ומעולם נחשב ענף המסעדות ובתי הקפה ל"מסוכן". לפי איגוד המסעדנים, בכל שנה נסגרים כשליש מתוך 12 אלף בתי הקפה, המסעדנות והברים בישראל.

"המלצרים הם עובדים מוחלשים"

לא בכדי מאשימים המעסיקים בתחום את ההסתדרות: העלאת טענות כלפיה היא חלק מהאסטרטגיה של מעסיקים מתחומים רבים במטרה להרחיק את המאבק מהעסק הפרטי שלהם, ולהפנות את האצבע כלפי גוף שנתפש כחזק ומוביל. המאבק של עובדי קפה נואר אמנם נקודתי, אך אם הוא יצליח ויוביל להסכם קיבוצי, הוא עשוי לעודד עוד ועוד עובדים בענף להתאגד — ואולי אף לשנות בעתיד את התחום כולו.

עו"ד גלעד זבידה ממשרד בשה זבידה סבוראי, המתמחה ביחסי עבודה, מסביר: "לומר שההסתדרות רוצה כסף מ–60 ומשהו מלצרים זה לפגוע בהסתדרות. לא מזה היא תתעשר". עו"ד אוסנת לונגמן ממשרד עורכי הדין אורנה לין, המייצגת את עובדי קפה נואר, מוסיפה: "זה תיק חשוב. המטרה היא שייחתם הסכם קיבוצי ראשון, ואז עוד אחד, ולאט־לאט הענף יהיה מוסדר ופוגעני פחות. זה התחיל בקפה נואר, כי העובדים דפקו על דלתה של ההסתדרות והיו מוכנים לשלם מחיר".

זבידה מוסיף: "ענף המסעדנות בנוי על טיפים ועל עובדים המגיעים לתקופות קצרות ועוברים ממסעדה למסעדה. יוצא שזכויות רבות שלה נפגעות מפני שאין חקיקה מוסדרת, אין ארגון עובדים, אין הסכמים קיבוציים וכל הנושא פרוץ. המלצר הוא חלון הראווה של המעסיק, וזה נראה לא מידתי שבנוסף למנות שהוא סוחב, הוא גם סוחב את עלויות העסקה של בית העסק. טיפ הוא עבור המלצר, ולא אמור להיות עבור המעסיק. המלצרים אינם שותפים בעסק, אלא עובדים שכירים ומוחלשים.

"פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (ענבל מלכה מ–2005) המליץ למעסיקים לשבת יחד עם ההסתדרות ולנסות להסדיר את הענף, אבל זה לא עבד. למרות הבעיה בענף, גם המחוקק לא מוצא לנכון להתערב. זה כמו תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה להחזיק".

לפני יותר משנה הגיש כ"ח דב חנין (חד"ש) לכנסת הצעת חוק זכויות העובדים בענף המסעדנות, שהציעה לתקן את הנוהג בענף, שבו הלקוחות משאירים טיפ, ולהחיל על כל עובדי הענף את חוק שכר מינימום ואת שאר חוקי המגן. בהצעה נכתב כי העובדים יהיו זכאים לזכויות הסוציאליות שלהן זכאים כל העובדים במשק. הממשלה החליטה לדחות את הדיון על הצעת החוק ולהקים ועדה בעניין, שעד כה לא הגישה את מסקנותיה. לדברי חנין, "שרי הממשלה החליטו לקבור את הנושא בבית הקברות של הוועדות הממשלתיות הסגורות".

אחד ההישגים שכבר נרשמו למאבק של עובדי קפה נואר הוא הגלים שהוא עורר מעבר לגבולות המסעדה. בימים האחרונים פירסם הפעיל החברתי אלון־לי גרין פוסט בפייסבוק בנוגע לתנאי העסקה ברשת המסעדות R2M של מתי ורותי ברודו, שבבעלותם הבראסרי, הדליקטסן, הקופי בר ועוד. בפוסט העלה לי־גרין טענות על תלונות של עובדים, המפרטות את השיטה שבאמצעותה משלמים את השכר לעובדים — על ידי הפרשת טיפים לכלל העובדים (בדומה למה שנטען שמתרחש בקפה נואר) — וטענות על אי־תשלום שכר, גביית קנסות מהעובדים, אי־תשלום על שעות נוספות ועל שעות עבודה בשבת ובלילותה, אי־תשלום פנסיות ועוד.

הפוסט של אלון לי גרין - דלג

להבדיל מהמאבק של עובדי קפה נואר, גרין אינו עובד ברשת R2M, אלא מזוהה דווקא עם מאבק אחר בתחום: ב–2008 הוא הוביל התארגנות עובדים דומה ברשת קופי בין, שנסגרה מאז. "קל להגיד שמדובר בעובדים מפונקים, אבל במסעדנות נמצאים העובדים המנוצלים ביותר בישראל", אומר גרין. "קשה לאגד את כל הענף, כי התחלופה בו גבוהה והמעסיקים עקשנים. גם במקרה של R2M, המעסיק התרגל לא לשלם שכר לעובדים והם משלמים לעובדים אחרים מהטיפים של המלצרים. אין אף מעסיק שזוכה לתנאים כל כך טובים — עובדים בחינם. זה מחזיר אותנו לימים של הפיאודליזם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#