משעמם: האם גם "קניון הרחוב היוקרתי בישראל" יקרוס? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תיקון חוצות

משעמם: האם גם "קניון הרחוב היוקרתי בישראל" יקרוס?

הרחובות המסחריים הם התקווה האחרונה של עסקים קטנים שלא יכולים להרשות לעצמם לשכור שטח בקניונים. החודש התברר שאפילו הרחובות הם כבר לא אפשרות בטוחה

46תגובות
סועדים בדוכן "הירו" ראמן של אהרוני וחנות עם גלגלי גבינת גאודה
אייל טואג

קניונים משעממים לא מפני שהם סגורים ומנותקים מהעיר - הביקורת המוטחת בהם תמיד - אלא משום שהם דומים זה לזה באופן מטריד. האחידות המשמימה נובעת ממבנה הבעלות: בקניונים, סגורים כפתוחים, השטחים שייכים לחברה אחת, שבמקרים רבים יש בבעלותה קניונים נוספים במקומות אחרים. השאיפה הטבעית של בעלי נכס - תזרים הכנסות יציב מצד אחד וחיסכון במשאבים לתפעול וניהול מצד שני - דוחפת בעלי קניונים לחתום הסכמים עם שוכרים מבוססים שישלמו שכר דירה על שטחים גדולים ככל שניתן, יתחייבו לתקופה ממושכת ככל האפשר, ורצוי בחוזה שישוכפל בשינוי המתבקש לקניונים הנוספים שבבעלותם.

כך קורה שסוכנות שיווק ספרים שבתחומה היא חצי מונופול, מותג אופנה בינלאומי שמייצר בסין הכל ורשת בתי קפה שמגישה תפריט קבוע שרובו נוצר במטבח מרכזי ותעשייתי, נוכחים בכל קניון וקניון. סניפים שלהם ושכמותם משלמים שכר דירה בתעריף נמוך, ובעבר אף היו מקרים ששילמו להם כדי שייכנסו (אופנת זארה בקניון עיר ימים בנתניה), מתוך אמונה שנוכחותו של מותג בינלאומי נודע תמשוך שוכרים גדולים אחרים. בעלי הקניונים אמורים למקסם רווח עבור עצמם ועבור בעלי המניות, ולכן אין להלין על מדיניותם שתכליתה להשכיר כמה שיותר מהר, הרבה מאות מטרים לרשתות מבוססות שמעבירות אליהם צ'ק אחד גדול. זה יותר משתלם ובטוח מאשר לעבוד באכלוס של 40 מ"ר ו–60 מ"ר שם בעסקים מקומיים נטולי היסטוריה עסקית וקהל קבוע, עם תזרים מזומנים מפוקפק, שידרשו משאבים לגביית שכר הדירה ויתחלפו בתכיפות. התוצאה היא שפנסיונר שמבקש לשכור שטח לעסק שיתמחה במוצרי קומיקס, זוג צעירים שזקוק למטבחון עם ארבעה שולחנות להגשת מזון טבעוני מהיר בתפריט פרי יצירתו, מעצב אופנה שמוכר שמלות ואלה צעדיו הראשונים בשוק, או חנות ספרים שעושה סדנאות כתיבה יוצרת - מוצאים את עצמם מחוץ לקניון.

השלכות המסחר התאגידי חורגות מגבולות תיקון החוצות: הוא מדכא יוזמה חופשית, מצמצם הזדמנויות כלכליות, מגביל יצירתיות, ויוצר מציאות של שני שחקנים - חברות ענק מצד אחד ועובדים בשכר מינימום מצד שני. מעמד הביניים של עסקים קטנים ועצמאיים, שהם מקור לחיוניות וגיוון כלכלי, מתייבש, קמל ומתבטל, ובהיעדרו נעלם קסמו של המסחר העירוני.

גיל אליהו

האפשרות שנותרה לעסקים קטנים היא הרחובות המסחריים, שבהם קיימות עדיין חנויות קטנות בבעלות פרטית שמשכירים אנשים שונים. אבל לא לעולם חוסן: החודש נודע שחברת הנדל"ן חג'ג' השלימה קנייה של חלקה נוספת ברצף חלקות בצדו המערבי של רחוב איינשטיין, בשכונת רמת אביב בתל אביב. המגרש הוא השישי מבין שמונה מגרשים שקומת הקרקע בהם מיועדת למסחר, ובהודעה שבישרה על המהלך נכתב כי על השטחים שחג'ג' הצליחה לספח לבעלותה וזה לזה יוקם "פרויקט הדגל: איינשטיין בולווארד - קניון הרחוב היוקרתי בישראל".

בשטח שמתנהג כמו קניון מבחינת בעלות על הנכס, יתפתח סגנון המסחר האחיד של קניון, גם אם הוא ברחוב. אפילו בקניונים שניסו להתייחד בשימור מבנים ובינוי פתוח, כמו מתחם התחנה בירושלים, התקבל לבסוף אותו תמהיל צפוי וזהה של חנויות, מסעדות ובתי קפה. חיזוק לחשש מקבלים מהמקרה ההפוך, דיזנגוף סנטר - קניון לפי כל הגדרה, יש גם רשתות, אך פיצול הבעלויות הכתיב בו עד היום מסחר גמיש, עירוני ומעניין.

את הנעשה במגרשים שעליהם יקום הקניון של חג'ג' יהיה כבר קשה להשיב. התיקון יהיה בעתיד, ביישום מדיניות מונעת התפתחות מונופול נדל"ן בשטחים המיועדים לשימוש מסחרי. הלקח נכון לכל העיריות, לא כל שכן לתל אביב שיכולה ללמד ערים אחרות פרק עגום בכישלון מתחמי מסחר שנמכרו, הוחכרו והושכרו בשיטת הקניון. קריסת "התחנה" ונפילת "שרונה" הן רק דוגמאות.

דיזנגוף סנטר בתל אביב , שדרת החנויות
אייל טואג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#