תקציב החינוך הוכפל - אז למה בישראל אין את בתי הספר הטובים בעולם? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקציב החינוך הוכפל - אז למה בישראל אין את בתי הספר הטובים בעולם?

"בעבודה כל השעות מרתקות? החיים לא בנויים כך שהכל מרתק ומלהיב" ■ מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב בראיון מיוחד עם פתיחת שנת הלימודים

134תגובות
מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב
גיל כהן מגן

מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב, 2 מיליון תלמידים חוזרים היום לבתי הספר. מה המסר שלך להם ולהוריהם העייפים?

שמערכת החינוך ערוכה באופן חגיגי לקבל אותם, ו–180 אלף מורים וגננות יקבלו אותם באהבה ביותר מ–5,000 בתי ספר.

לא הכל חגיגי. ההורים מודאגים ממצב החינוך בישראל.

מערכת החינוך היא מערכת טובה, שיש בה מורים טובים ומוסדות טובים שמאפשרים לתלמידים להתפתח ולהתעצם בסביבה חברתית טובה.

זאת לא התחושה שאנחנו מקבלים. התחושה שלנו היא שבתי הספר משעממים את הילדים, הם חסרי יצירתיות וחלק גדול מהלימודים לא רלוונטי לכלום.

לכל אחד מהמקצועות יש משמעות גדולה בהתפתחות הילדים. יש כאלה שכופרים במקצועות האלה ואומרים שהם לא רלוונטיים לעתיד, אבל המקצועות שהתלמידים לומדים כיום הם על־זמניים.

שיטות ההוראה מיושנות ולא רלוונטיות.

בדיוק עכשיו חנכנו מאגר של שיעורים וכלים אינטראקטיביים, שיהיה זמין לכל המורים בישראל. אנחנו מתמודדים גם עם האתגר של התאמת הלימודים לחיים, אבל אני לא בטוח שאנחנו ביקורתיים כל כך כלפי תקופת בית הספר שלנו כפי שאנחנו נוהגים לבטא. בסך הכל בתי הספר שבהם למדנו הכינו אותנו לחיים וסיפקו לנו חוויות טובות. גם בתקופת האוניברסיטה, שבה בחרתם מה תלמדו וחשבתם שזאת נטיית לבכם, לא קמתם כל בוקר וחשבתם כמה זה מרתק. בעבודה כל השעות מרתקות? החיים לא בנויים כך שהכל מרתק ומלהיב.

אז אתם משעממים את הילדים כדי להכין אותם לחיים משעממים?

ממש לא. אני מציין את זה כי אחרי הכל מדובר בבעיה של כל המערכות בחיים, ולא רק של בתי הספר. אנחנו פועלים כדי לשפר את המצב, והובלנו מהלך שבו לקחנו את כל המקצועות ושאלנו איך אפשר ללמד אותם בצורה מעניינת יותר. בנינו עכשיו מערך שלם של חומרים מקוונים. היום כל מורה בכל מקצוע יכול להיכנס למאגר הזה, שכולל רעיונות וסרטונים, כדי לשפר את חוויית הלימודים.

תלמידים יושבים שעות בכיתה מול לוח ומורה, ואם כבר יש מורה שמביא אמצעי המחשה פתאום אין רמקולים והאינטרנט לא עובד.

אז בגלל בעיות כאלה נאבד את הפוטנציאל לשינוי? זה לא יפריע לנו, ובבתי הספר יודעים שאפשר לפתור הכל. הייתי לא מזמן בספרייה הלאומית, וראיתי שיש שם אוצר בלום של היסטוריה, תרבות וספרות. ביקשתי מהם להכניס את החומרים האלה למאגר שלנו, ואנחנו ננהל משא ומתן עם גופים נוספים. מורים שייכנסו למאגר הזה יראו בו עושר גדל והולך של חומרים מכל העולם, שנועדו לסייע להם ליצור עניין וסקרנות בלימודים.

תלמידים בבית ספר תיכון
מיכל פתאל

למה תנועות הנוער, עם תקציב אפסי ביחס לזה של מערכת החינוך, יכולות לגייס את הילדים למשימות מורכבות ולהלהיב אותם, אבל מערכת החינוך לא מצליחה?

אני מעריץ את תנועות הנוער. אנחנו מבינים שאי אפשר להסתפק במה שהתלמידים מקבלים בבתי הספר, והחלטנו להרחיב את החינוך הבלתי פורמלי. משרד החינוך נתן תוספות תקציבים גבוהות לתנועות הנוער, כי הן מאפשרות לתלמידים לחוות חוויות של עולם הגדולים. אנחנו מעצימים את החינוך הלא פורמלי, וזאת מדיניות של השר נפתלי בנט. המדינה תממן השנה בפעם הראשונה חוג בשבוע ל–84 אלף תלמידים באזור הצפון, לחרדים וליוצאי אתיופיה. יש תלמידים שלא השתתפו מעולם בפעילות פנאי אחרי הלימודים, ומעכשיו יקבלו העשרה.

אי אפשר ליישם שיטות כאלה בבית הספר?

זה רעיון טוב, שבא לידי ביטוי במעורבות החברתית של התלמידים, שכיום היא חובה, והיא תשתלב גם בחטיבות הביניים ובבתי הספר היסודיים. לכל תלמיד תהיה משימה של תרומה לקהילה. יהיו כאלה שילכו לבתי אבות או לניצולי שואה וכאלה שיעודדו מיחזור.

אפילו הצבא מצליח למתוח את הפוטנציאל של הנוער היכן שהמערכת נכשלה.

נכון, אבל זה לא קורה בגלל התכנים המרתקים שיש בצבא, אלא בשל תחושת השליחות של החיילים והאחריות שנותנים להם.

למערכת החינוך יש תקציב דומה לזה של הצבא, והיא לא מצליחה.

המערכת מצליחה מאוד. חזרתי לכאן אחרי עשר שנים ופתאום נפקחו לי העיניים. לקדנציה הראשונה שלי כמנכ"ל המשרד הגעתי אחרי שהיו קיצוצים במערכת והיו קשיים, התמודדנו עם גידול בפערים ובנשירה וירידה בבגרויות. חזרתי לתפקיד אחרי שנים שבהן שמעתי שאף על פי שהכפילו את תקציב מערכת החינוך עדיין אין הישגים, אבל אני רואה בדיוק את ההפך — יש עלייה בכל המדדים והיא נמשכת כבר עשור.

התקציב באמת הוכפל, אבל לא הרבה השתנה.

הרבה דברים השתנו. המדינה נתנה למערכת החינוך משימות חברתיות שבאו לידי ביטוי בתוספת תקציבים ובפרויקטים כמו הקייטנות בחופש הגדול, חינוך חובה מגיל 3, תוספת סייעת שנייה בגנים, תוכנית השאלת ספרים ושתי רפורמות עם ארגוני המורים. אלה תוכניות חברתיות ששיפרו את המערכת וגם חסכו כסף להורים. בעזרת התוכניות האלה חסכנו 19 אלף שקל בשנה למשפחות עם שני ילדים בגיל הגן.

תלמידים בבית ספר
ניר כפרי

בעשור הזה היו מדינות שנהפכו למובילות בחינוך בעולם — למשל, פינלנד עם החינוך היצירתי וקנדה שהצליחה לסגור את הפערים. בישראל מדברים על סייעת שנייה וקייטנות.

המגמה שלנו ברורה ונגיע לשיפור בהישגים וברמה, נצמצם את הפערים ונעלה את הרף של המורים. עשינו ניתוח לגבי מצב המורים והצרכים שלנו כחלק מהליך לשיפור איכות ההוראה, והחלטנו שלא תהיה פה תעשייה של הכשרת מורים בישראל.

תעשייה? הגעתם למסקנה שיש יותר מדי מורים?

הגענו למסקנה שהכשרת המורים גדולה מהצרכים של המערכת. הכשרנו יותר מורים ממה שהיינו צריכים, ותכנון טוב יותר של ההכשרה יאפשר לנו להעלות את רף הכניסה למקצוע, ולאפשר לנו ללוות אותם ולקלוט אותם בצורה מיטבית ולהפרות אותם גם במהלך העבודה. לכן החלטנו להגביל את מספר הסטודנטים להוראה, ולהוריד את מספר הבוגרים מ–15 אלף בשנה ל–13 אלף.

איך זה שיש מורים טובים שמגיעים למערכת או שעושים הסבה מענפים אחרים, ונוטשים אחרי כמה שנים בתסכול?

לפני כמה שנים חלק גדול מהסטודנטים להוראה בכלל לא הגיעו בסוף למערכת, ומתוך אלה שהגיעו כ–40% נשרו בשנים הראשונות ולא החזיקו מעמד. אנחנו מעלים את הרף ומלווים את המורים החדשים, וכבר רואים ששיעור הנשירה ירד בחצי, כי התחלנו מהלך של ליווי ותמיכה במורים חדשים שעוזר להם להתאקלם במערכת ולמנוע את נשירתם.

וזה בנוסף לתחושה של היעדר סמכויות ועבודה במערכת ריכוזית שמשליטה פחד.

המדיניות של השר היא שהמורים והמנהלים צריכים לקבל סמכות גדולה יותר ומרחב גדול יותר לבחירת שיטות וחומר הלימוד וניהול התקציב. ניתן יותר עצמאות לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר. בסופו של דבר יהיו בתי ספר חזקים שיהיה להם אור ירוק להתנהלות עצמאית יותר עם פחות מעורבות שלנו, האחרים יצטרכו חיזוק ונתמקד בהם.

אולי יש ליווי ותמיכה, אבל יש גם המון בעיות של תשלום שכר וזכויות.

צריך להבין שבתי הספר נסגרים ונפתחים בכל שנה מחדש. בכל שנה צריך לעדכן מחדש את הגורמים שמשפיעים על שכר המורים כמו השכלה והכשרה, וזה גרם לבעיות בעבר. כדי לפתור את הבעיה הקדמנו את הרישום של המורים והקמנו עבורם פורטל אישי באינטרנט. אנחנו יודעים שהמצב עדיין לא מיטבי, אבל חל שיפור גדול, ויש גם בקרה טכנולוגית על כל נושא התשלומים.

בחינת בגרות באנגלית
ניר כפרי

אז יהיו תקלות בתשלום השכר גם השנה?

לא, אני מקווה שלא.

כולנו מכירים מורים שלא מתאימים.

אני מנהל משא ומתן עם האוצר כדי להגיע למכסה של כ–2,000 מורים שנשחקו, ורוצים לפרוש ולאפשר להם לצאת בצורה מכובדת לפני הפנסיה מפני שאינם יכולים לעמוד במשימת ההוראה. אני מעריך שכך נוכל גם לאפשר קליטה של יותר מורים צעירים ואיכותיים למערכת.

אתה כבר חצי שנה בתפקיד. מה הבעיה הכי גדולה שאתה מזהה במערכת החינוך?

התקלה הלאומית הגדולה הם הפערים הבלתי נתפשים במערכת החינוך, ושגם כשיש עלייה בהישגים היא אינה מנת חלקם של הפריפריות.

מיהן הפריפריות?

בערך 40 רשויות מקומיות מוחלשות ועוד מגזרים מסוימים בחברה, כמו הערבים והבדואים. הפערים האלה נובעים בין היתר מכך שבמשך הרבה מאוד שנים, עד היום, יש אנשים שעדיין סבורים שחלוקת הכישרונות בישראל לא היתה שווה בכל האוכלוסיות.

אתה רציני?

כן. יש הרבה אנשים במדינה שעדיין חושבים כך.

אתה טוען שיש הרבה אנשים במדינה, חלקם בכירים ומשפיעים, שחושבים שאנשים לא מצליחים מפני שהם יותר טיפשים?

אני אומר במלים שלי שישנה דעה רחבת היקף בחברה של אנשים שחושבים שהכישרון והפוטנציאל לא חולקו באופן שווה לכל המגזרים בציבור.

ומה? שהלבנים חכמים יותר?

אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה של לבנים ומזרחים, כי זאת לא בעיה מזרחית. זה מתייחס גם לפריפריה וגם למקומות אחרים. בסופו של דבר שוויון ההזדמנויות לא ניתן לכולם.

ומן הסתם הרוח הזאת קיימת גם במשרד החינוך.

אני מאמין שלא, וגם אם כן זה לא משנה, כי המשימות של המשרד הפוכות. מה שעוד יצר פערים זה שבמשך המון שנים היתה מחשבה שגויה שאמרה שהדרך הנכונה לעשות צדק חלוקתי היא לחלק לכולם את התקציב בצורה שוויוניות, וכשזה לא עבד הם הסיקו שאי אפשר לצמצם פערים. אבל הדרך לצמצם פערים היא להעביר משאבים בהיקפים משמעותיים לאוכלוסיות שמתקשות לממש את הפוטנציאל של התלמידים. החברה הישראלית עוברת שינוי בתפישה הזאת, וכבר רואים אוכלוסיות שמצליחות להגיע להישגים מרחיקי לכת. אנחנו רואים כעת את סיפורי ההצלחה של תלמידים שפעם אמרו להם ללמוד שלוש יחידות והיום מצליחים בחמש יחידות. אנחנו מאמינים שהפוטנציאל מצוי בכל המקומות וצריך רק לממש אותו. צמצום פערים הוא משימה לאומית עבורנו.

משימה לאומית, אבל בינתיים הדיפרנציאליות הולכת הפוך — רק החודש פירסמנו שתלמיד דתי מקבל את התקציב הגבוה ביותר ותלמיד ערבי את הנמוך ביותר.

זה שייך לעבר. זה נכון שהיו פערים עצומים בחלוקת המשאבים שלא מאפשרים צמצום פערים, אבל אנחנו בעיצומו של מהלך גדול בהיקף של יותר ממיליארד שקל להעדפה מתקנת בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, שכלל גם הסטת משאבים. זה נכון שבתיכונים עדיין לא נעשה מהלך כזה, ולכן השלב הבא הוא לבצע תוכנית דומה בתיכונים.

וזה מה שיביא לצמצום פערים?

כבר השנה נראה צמצום משמעותי בפערים. במקביל, איתרנו בתי ספר שדורשים עזרה בתחום הניהול וההישגים. השנה נגיע ל–500 בתי ספר ובסופו של דבר נטפל ב–700 בתי ספר באופן התערבותי. בכל אחד מבתי הספר האלה ישובצו מנהלים אחרים ואנשי חינוך שילוו אותם מהצד הפדגוגי ומהצד הארגוני, וייצרו עבורם תוכניות עבודה עם מטרות. לצד זה, כמו שאמרתי, נתמקד במגזרים שצריכים עזרה רחבה יותר.

באמת יש סיכוי להעביר כסף מהדתיים לערבים?

בסופו של דבר התקצוב הדיפרנציאלי מסיט משאבים לפי המצב הכלכלי־חברתי, והוא מעביר מהחזקים לחלשים לפי סרגל אחד — שמושפע מרקע חברתי־כלכלי, ולא מדת ומגזר. זאת משימה שתצא לפועל. אנחנו חייבים להשלים את המהלך ולא לאפשר למדינה לחלק בצורה לא שוויונית את משאביה, אלא באופן דיפרנציאלי. אני מודע לכך שהמהלך לא פשוט וקשה מאוד, אבל הוא מתבקש. הפערים האלה יוצרים תסכול וזעם שעלולים להוביל לחוסר יציבות בחברה ולמשבר.

בנט דוחף לזה? מסכים?

בוודאי. הוא זה שמוביל את מדיניות המשרד והוא זה שמוביל את המדיניות של צמצום פערים. יש לנו תוכניות מיוחדות לצמצום פערים ולקידום תלמידים לציבור הערבי והבדואי, ליוצאי אתיופיה, לחרדים ולעולים חדשים וגם תוכנית לערביי מזרח ירושלים.

אתה והשר בקשר? עד כמה הוא מעורב בניהול המשרד?

השר מאוד מעורב במערכת. אנחנו מתחילים את היום בשיחות טלפון גם ב–5:30 בבוקר ומסיימים אותו בשיחות עדכון בחצות. אנחנו בקשר אינטנסיבי.

איפה גדלת?

בטבעון. פחדנו להיכנס לשכונות שהיו בהן מעברות, או יוצאי מעברות שהודרו מהחברה. כשהתחלנו את חטיבת הביניים פחדנו לפגוש אותם, זה היה סיוט מבחינתנו, פחד אלוהים. אבל אז פתאום אתה פוגש את כולם וחל מהפך בתפישה, החיבור בין האנשים יוצר מכנה משותף ואווירה קהילתית טובה. בזכות האינטגרציה בחטיבת הביניים למדתי על חשיבותה, ומאז זאת השקפת עולמי. במקום שבו יש אינטגרציה וחיבור של אוכלוסיות אז ההיכרות וההפריה המשותפת יוצרת אווירה וחברה הרבה יותר מאוחדת. הכל השתנה.

אבל יש מקומות שבהם אין אינטגרציה. יש רק חלשים וחזקים.

זה לא נכון. גם בתל אביב ובכפר סבא יש פערים ויש מקום להרחיב את האינטגרציה, וזאת אחת ממטרות המשרד. אנחנו גם מתעקשים על חיזוק בתי הספר הציבוריים מתוך הכרה שלאוכלוסיות החזקות לא תמיד תהיה סבלנות להישאר בבתי הספר הציבוריים אם הם לא יהיו איכותיים.

אולי בצדק מבחינתן.

בשום פנים ואופן. זה לא צודק.

אבל כל הורה רוצה שהילדים שלו יקבלו חינוך טוב.

בתי הספר הציבוריים במצב טוב מאוד. הוא לא אידיאלי ויש מקום לשיפור, אבל במצב טוב.

למעשה, כבר היום אין ממש אינטגרציה. הנתונים שלכם חושפים שבתי הספר המובילים בהישגים ממיינים תלמידים.

המיון הולך ומצטמצם במערכת. אנחנו מנהלים מאבק גדול סביב בתי הספר הפרטיים והממיינים. מדובר בתופעה מצומצמת, ולא ברעה חולה שפשטה במערכת. אנחנו מטפלים בזה והמשימה היא לחזק את בתי הספר הציבוריים.

כיצד תילחמו בבתי הספר הפרטיים?

צימצמנו את תשלומי ההורים בבתי הספר הפרטיים לעד 8,000 שקל בשנה, נילחם במיון תלמידים ונאסור אותם, וגם נפתח את המערכת הציבורית כדי לשפר את האטרקטיביות שלה.

אבל מה זה אומר על מערכת החינוך אם בתי הספר המצליחים ביותר ממיינים תלמידים ומקבלים את הטובים ביותר? שצריך לרמות כדי להצליח?

אני לא מסכים. כל בתי הספר בישראל מתקדמים ומשתפרים. כשיש מיקוד מטרות ואמונה שכל הילדים יכולים להצליח אם מחזקים אותם — מגיעים להישגים. אם יהיו בתי ספר ממיינים אנחנו נחזור לחברה מפוצלת. כבר ככה היא מספיק מפוצלת.

מה בנט מקדם במשרד?

המדיניות שהשר מוביל מקדמת את שיפור ההישגים הלימודיים, שבאה לידי ביטוי גם בתוכנית לחמש יחידות מתמטיקה ובתוכנית דומה באנגלית ובמדעים, חיזוק הערכים סביב מגילת העצמאות, צמצום פערים ושיפור כוח ההוראה.

וגם הדתה?

אין הדתה במערכת החינוך. עבדתי כמו טירון, שעות על גבי שעות, על חומרי הלימוד ועל כל ספרי הלימוד. מתוך 80 ספרים מצאנו שמונה מקרים לא ראויים בספרים שנכתבו לפני שנים, וטיפלנו בהם.

ובכל זאת, שומעים על הזמן על מקרים חדשים.

אני אומר את זה חד־משמעית: אין הדתה במערכת החינוך. אין פה מדיניות מכוונת של הכנסת תכנים דתיים לתוכניות הלימוד. איש לא מכוון לשם. מצאנו כמה מקרים בודדים בספרי הלימוד ותיקנו אותם, אבל זה לא כצעקתה.

כי ההשפעה העיקרית באה מכל מיני עמותות וגופים דתיים שפועלים בבתי הספר.

אנחנו מכניסים למערכת החינוך את המקצוע תרבות יהודית־ישראלית, שבו 80% מהמורים הם חילונים ורוב פעילותה מסתמכת על המורים הקיימים בבתי הספר, ולא על עמותות חיצוניות. התוכנית משלבת תכנים על רחל ואלתרמן, אבל גם את הרמב"ם והמשנה. אלה נכסי תרבות שירשנו וצריכים להעביר לדור הבא.

אבל למה לתת לכל כך הרבה עמותות לפעול בבתי הספר?

המרכיב של המגזר השלישי גדל בחברה הישראלית, וקיימת הבנה שהמשרד לא יכול לקבוע הכל והרשות נתונה למנהלי בית ספר שרשאים להחליט אם להשתמש בתכנים חיצוניים שאושרו על ידינו ובאילו מהם. למנהלים יש אפשרויות להכניס לבתי הספר תכנים ראויים התואמים את התפישה החינוכית שלהם ושל בתי הספר. אנחנו דורשים מהמנהלים להיות ביקורתיים כלפי מי שנכנס בשערי בית הספר, וסומכים על שיקול הדעת שלהם ועל כך שיפעלו באופן מאוזן. צריך גם לסמוך על המורים ועל המורים שיתריעו במקום שבו הם חושבים שגבול נחצה. היו הורים שחששו מהדתה ופנו למנהלי בתי הספר, ודנו בנושא הזה ביניהם.

למה עמותות דתיות צריכות ללמד על דת? ולמה בנקאים צריכים להגיע לכיתות כדי ללמד חינוך פיננסי? הכל מופרט.

ההתערבות החיצונית במערכת החינוך היא שולית. את רוב העבודה עושים המורים בבתי הספר. אנחנו נזהרים כאשר מכניסים רכיבים מבחוץ למערכת, אבל אם אנשי בנקים או יזמי היי־טק ותעשיינים רוצים לתרום לתכנים בכיתות — אפשר לשקול את זה. מעל הכל חשוב שלעולם לא ייכנסו לכיתות חומרים שהם לא בליבת הלימודים של בית הספר.

ערב פתיחת הלימודים השארתם עשרות ילדים עם צרכים מיוחדים ללא פתרון.

אנחנו יושבים על הנושא הזה עד השעות הקטנות של הלילה. תקציב החינוך המיוחד גדל בשנים האחרונות פי שניים אבל עדיין. נכון להיום, יש לנו מחסור בעשרות סייעות. אני מעריך שנמצא פתרון לכל הילדים.

זה נראה שאתם מזלזלים בילדים עם צרכים מיוחדים.

חס וחלילה. ההפך הוא הנכון. החינוך המיוחד מתרחב בצרכיו, והמערכת פועלת לפי מדיניות של שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת הרגילה. אי אפשר לעשות את זה בלי סייעת ומעטפת שלמה. המשימה הבאה אחרי פתיחת שנת הלימודים היא לגשת לטיפול עומק בחינוך המיוחד. המדיניות שלנו היא להעביר 16 אלף ילדים ממוסדות החינוך המיוחד לכיתות. תארו לעצמכם איזו תרומה גדולה תהיה למהלך כזה. התרומה שיש לילד עם צרכים מיוחדים שמשולב בכיתות הרגילות היא כפולה — כל הכיתה לומדת ומעצימה את עצמה וגם הילד עצמו נמצא בסביבה אחרת ולא בסביבה חד־ממדית והומוגנית. זה יתרום לכל הילדים, לסובלנות ולעזרה הדדית וערבות.

כמנהל ותיק במגזר הציבורי, מה דעתך על החוק החדש שהממשלה מובילה — לאפשר לשרים מינויים פוליטיים של שני משנים למנכ"לים?

השכבה הפוליטית במערכת הציבורית צרה מאוד. במשרד החינוך אין ממד פוליטי אלא יותר מקצועי, וזה המצב בכל המגזר הציבורי — הצד המקצועי מאפיין את המינהל הציבורי. לדעתי, לא על זה ייפול דבר וזה לא החוק שישנה את פני המשרד או המגזר הציבורי.

אבל למה צריך עוד מינויים פוליטיים במשרד?

אני מצדד מאוד בבחירה מקצועית ומעדיף שגיוס האנשים ייעשה על פי יכולות וכישורים, ולא על פי שיוך פוליטי. עם זאת, אני מודע היטב לצורך של שרים שיהיו לצדם כמה משרות אמון של אנשים מקצועיים, אבל שהשר סומך עליהם שיוציאו לפועל את המדיניות שלו. יש ממד חשוב מאוד באמון שבמשרות האלה.

מדובר גם בג'ובים ובתקציבים.

שר החינוך לא עושה מינויים פוליטיים במשרד.

באחרונה פירסמתם את כל הנתונים על בתי הספר בישראל. מה היתה המטרה?

מדובר במהלך היסטורי. יש עדיין אנשים שלא מבינים שהתקופה השתנתה ושהנתונים הם של הציבור, ולא שלנו. יש אנשים שלא מזדהים עם מהפכת השקיפות הזאת וחושבים שאנחנו צריכים להגן על הנתונים האלה, אבל הם של הציבור וזכותם לעיין בהם.

במשך תקופה ארוכה גם אתם חשבתם ככה, ולא הסכמתם לשחרר את הנתונים.

זה נכון. חשבנו שכך אנחנו מגנים על בתי הספר, אבל רק אם נציג את המציאות נוכל לשפר אותה. אנחנו לא באים להכפיש ולהטיל דופי בבתי ספר, אלא לתאר את המצב ולהגיד שנתקן אותו. זה מהלך משמעותי ואני מקווה שהוא יהיה לטובה.

החשש הוא מפגיעה בתלמידים החלשים ומהגברת התחרות במערכת.

ולכן הנתונים מאפשרים להתבונן על המציאות במבט מפוקח ומאוזן. הם לא מקדשים רק את ההישגים, אלא כוללים 21 רכיבים, כמו שילוב ילדים מהחינוך המיוחד, שיעור תלמידים בתנועות נוער ושנות שירות, מידע על האקלים ועל יחסי קרבה בין מורים לתלמידים. המסר לבתי הספר הוא שגם אם ההישגים שלהם חלשים הם יכולים להיות טובים בדברים אחרים, ומראה להם איפה צריך או אפשר להשתפר.

מה גילית בנתונים?

אני רואה שיפור עקבי בכל המדדים. המערכת משתפרת. אני מודה שלא בקצב שאנחנו רוצים, אבל אנחנו כבר רואים עלייה בזכאות לבגרות ובאיכותה, שיפור בהישגים במיצ"ב, צמצום פערים וגידול במספר הסטודנטים. בשנה הקרובה נרכז מאמצים לא רק בבתי ספר ובאוכלוסיות עם הישגים נמוכים, אלא גם בבתי ספר עם בעיות אלימות. השנה ניכנס עם תוכניות התערבותיות ל–460 בתי ספר והיעד הוא לטפל ב-1,000. 10% מהתלמידים מדווחים על אלימות בבתי הספר שלהם, ולא נתייחס לכך בשוויון נפש.

תהיה השנה בשורה גם לגבי קיצור החופשות?

המדיניות של השר היא להתמקד בימים שבהם הילדים בחופשה אבל ההורים בעבודה, שם נעוצה הבעיה האמיתית שמחייבת הורים לילדים צעירים לחפש פתרונות ולהיכנס להוצאות. לכן השר מנסה לדון עם שר האוצר על פתרון ל–11 יום במהלך החופשות במתכונת של בתי הספר של החופש הגדול. כל הפתרונות האחרים שהוצעו, כמו לחייב את המורים ללמד בחופשות, הם דברי הבל שאין להם אחיזה במציאות.

אבל גם כשאין חופשות לא תמיד יש לימודים. למה התלמידים מפסיקים ללמוד כבר אחרי פסח?

זאת באמת תת־נורמה שהתפתחה במערכת. בגלל הרצון לרכז מאמצים לקראת בחינות הבגרות בכיתה י"ב מסיימים ללמוד לפני המקובל, וזה השליך גם על השכבות הנמוכות. אין לזה שום הצדקה. מבחינתי המערכת עובדת עד 20 ביוני, וכולם צריכים לשמור על רמת הלימודים ועל יעילות.

לאיזה מודל של מערכות חינוך בעולם אתה שואף?

למודל הישראלי. יש פה מערכת מורכבת עם זרמים רבים, ולכל אחד מהם יש ייחוד ואופי שצריך לבוא לידי ביטוי. אנחנו שואפים לייצר ליבה משותפת לכל הזרמים ולאפשר לכל אחד מהם להביא לידי ביטוי את הצביון והאופי שלהם. זה מבחינתי המודל הישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם