כמה שווים בוגר 8200, גולנצ'יק - ומי שלא התגייס לצה"ל? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה שווים בוגר 8200, גולנצ'יק - ומי שלא התגייס לצה"ל?

כששני אנשי משק בכירים סיפרו לי שילדיהם משרתים ב-8200, נדמה היה לי שנלוותה לאמירה הזאת תחושה של "הילד הסתדר". כי במדינת ישראל יש שירות צבאי שמעניק יתרון משמעותי במוביליות כלכלית־חברתית, ומי שאומר אחרת - קצת משקר

323תגובות
תרגיל של חטיבת גולני
רויטרס

בשיחות עם אנשי משק בכירים יש את הרגע הזה של הסמול טוק שבו מתעניינים בעוד כמה דברים חוץ מהעיסוק הישיר של האיש. יצא לי לשאול כמה כאלה למשל מה עושים ילדיהם שהתגייסו לצבא. שניים מהם, די בכירים, אמרו לי "הוא ב–8200". נדמה היה לי שנלוותה לאמירה הזאת נימה של גאווה, ויותר מכך — סיפוק. תחושה של "הילד הסתדר". כי כשאומרים שהילד ב–8200 מתכוונים להגיד שהוא גם מוכשר, אבל חשוב מכך — יש לו עתיד מובטח בתעשיית ההיי־טק הישראלית. וזה אפילו לא מלווה בסכנת חיים כמו זו של היחידות הלוחמות של צה"ל.

לצעירים וצעירות ישראלים יש חיסרון גדול בהשוואה לחבריהם במדינות מערביות ואסיאתיות רגועות: הם צריכים להקדיש שנתיים־שלוש מחייהם לשירות הצבאי בשעה שעמיתיהם בארה"ב, בריטניה או גרמניה מתחילים את לימודיהם האקדמיים בגיל 18, ויוצאים לשוק העבודה בגיל שבו ישראלים רק מתחילים לתכנן את הטיול המסורתי שאחרי הצבא. זה פער של שלוש שנים לפחות. לא כל הישראלים סובלים מהפער הזה. יש כאלה שלא משרתים בצבא, אלא שכאן רואים את הפרדוקס הישראלי במלוא תפארתו: דווקא אלה שאינם משרתים בצבא נמצאים במעמד כלכלי סוציו־אקונומי נמוך יותר. אף שהמדינה לא גזלה מהם את השנים בגילי 18–21, הם לא מצליחים להשתמש ביתרון הזה ולהתקדם בסולם הכלכלי. שיעור העוני בקרב ערבים וחרדים גבוהים בהרבה מאלה של שאר האוכלוסיה, והנוכחות של שתי האוכלוסיות האלה בעשירונים התחתונים היא עצומה. זה כמובן גם עובר מדור לדור ומנציח את הפערים הכלכליים והחברתיים.

אבל אין זה פרדוקס ממשי. השירות הצבאי אינו בזבוז של שלוש שנים, אף שיש כאלה שחשים כך. להפך. הוא מקנה למשרתים רבים הכשרה וניסיון מקצועי, נטוורקינג שמשרת אותם בשוק העבודה וכמובן כרטיס כניסה למקומות עבודה שמיועדים ליוצאי צבא. צה"ל הוא גוף מובילי במיוחד, ומאפשר לרבים את היכולת להתפתח מקצועית ולעלות בסולם הדרגות ללא קשר למוצאם או למקום שבו גדלו. למעט העובדה שחרדים (רובם) וערבים (כמעט כולם) אינם משרתים בצבא ואינם חלק מהעניין הזה. הבעיה היא שמדובר ב–30% מהאוכלוסיה הישראלית, ובחלקים היותר צומחים שלה.

יש שתי מערכות מרכזיות למוביליות בחברה הישראלית: מערכת החינוך והצבא. שתיהן אינן מיטיבות עם הערבים ועם החרדים, אך מסיבות שונות. החרדים בוחרים משיקוליהם שלהם לא ללמוד לימודי ליבה, ועל כן התקציב שמשקיעה המדינה בתלמיד חרדי הוא הנמוך ביותר — 19,742 שקל בשנה. הערבים לומדים לימודי ליבה, אך זה לא עוזר להם לקבל תקציב גבוה בהרבה. התקציב הממוצע לתלמיד ערבי הוא 20,800 שקל בשנה. ומי מקבל את התקציב הכי גבוה? תלמידי החינוך הממלכתי־דתי עם 33,016 שקל לתלמיד. בחינוך הממלכתי היהודי התקציב הוא 27,075 שקל לתלמיד. הנתונים שחשף השבוע כתב החינוך של TheMarker, ליאור דטל, מצביעים במפורש על אפליה של תלמידים ערבים בתקצוב, הגם שמשרד החינוך מנסה באחרונה להתמודד עם הפער בזה באמצעות תקצוב דיפרנציאלי, שכרגע מושקע בעיקר בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.

גדי איזנקוט
אוליבייה פיטוסי

פערי תקצוב אלה הם נקודת פתיחה גרועה לערבים ולחרדים, והם אף מחריפים כשמגיעים לשירות הצבאי. הצבא מכשיר חיילים למקצועות שונים שמשמשים אותם באזרחות, ואף שהוא מעכב את תחילתה של רכישת ההשכלה האקדמית, הוא מעניק למשרתים נקודת פתיחה טובה להמשך דרכם המקצועית. אבל גם העניין הזה נהפך למורכב יותר בשנים האחרונות, בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות.

הצבא עשה שירות מעולה לחברה הישראלית במהלך השנים, כשהקנה מקצוע ולעתים השכלה בסיסית לאוכלוסיות קשות (נערי רפול, למשל), אך בשני העשורים האחרונים הוא נהפך למקום שבו גם נפתחים פערים הקשורים לאופי השירות. בוגרי יחידות טכנולוגיות בצה"ל זוכים להכשרה מקצועית הרבה יותר רלוונטית לשוק העבודה הנוכחי והעתידי מאשר בוגרי גולני או נח"ל. העיסוק של יחידות המחשבים והמודיעין בקדמת הטכנולוגיה מעניק למשרתים ביחידות אלה יתרון אדיר בשוק העבודה, ולמעשה, כבר ביום השחרור בבקו"ם הם בעלי יכולת השתכרות כפולה ומשולשת מזו של בוגרי יחידות קרביות.

הנתונים שנחשפו השבוע על הירידה בביקוש לשירות ביחידות קרביות מאששים בחלקם את חלחול המסר הזה. על פי הנתונים שפירסם יוסי יהושע ב"ידיעות אחרונות", ב–2010 הביקוש לשירות קרבי היה 80%, והוא נמצא מאז בירידה עקבית, והגיע ל–67% בלבד ביולי 2017. ההסברים מגוונים וכוללים שחיקה באתוס הלוחם לצד העדפה של מתגייסים רבים והוריהם לשירות ביחידות טכנולוגיות כמו 8200 ויחידות הסייבר. אפשר לקרוא לזה ירידה באתוס הלוחם ועלייה באתוס חלום האקזיט. זו בעיה קשה שהצבא מנסה להתמודד אתה, בין השאר באמצעות העלאת שכר הלוחמים והטבות נוספות כמו מימון תואר ראשון לכל לוחם. אלה צעדים שמוביל הרמטכ"ל גדי איזנקוט, והם בהחלט מתבקשים כדי לפתור בעיות של מוטיווציה ופערים כלכליים עתידיים בין משרתים ביחידות קרביות למשרתים ביחידות טכנולוגיות. אבל ברור גם שמהלך כזה יכול להגדיל עוד יותר את הפער בין משרתים למי שאינם משרתים, וזה המקום שבו המדינה, וגם הערבים והחרדים, צריכים לעשות בדק בית.

צמצום פערי התקצוב במערכת החינוך הוא תנאי ראשוני, אך לא מספיק, כדי לצמצם את הפערים. הגדלת תקציבים כשלעצמה אינה מבטיחה שיפור מהותי בהישגים, וההוכחה לכך היא מה שקרה לתקציב החינוך בעשור האחרון: הוא הוכפל, אך ההישגים של תלמידי ישראל בעשור הזה שופרו במידה זעומה בהשוואות הבינלאומיות. מה שחשוב יותר הוא כיצד בדיוק הכסף הזה מושקע, ומהם התכנים הלימודיים הרלוונטיים שיכולים להבטיח שיפור מהותי בהישגים הלימודיים.

דובר צה"ל

גם אם התקצוב הדיפרנציאלי יניב תוצאות יפות, עדיין נותרנו עם סוגיית השירות הצבאי, שמהווה מפתח למוביליות כלכלית־חברתית, ומי שלא עובר דרכו — מגיע לשוק העבודה בעמדת נחיתות. לא ניכנס כאן לדיון על החסמים התרבותיים והפוליטיים שמונעים מערבים ומחרדים לשרת בצבא, אבל חייבים להודות בכך: במדינת ישראל שירות צבאי עדיין מעניק יתרון משמעותי במוביליות כלכלית־חברתית, וזה יישאר כך בטווח הנראה לעין. אפשר לצמצם את הפערים האלה באמצעות תקצוב דיפרנציאלי, השקעה בחינוך והשכלה גבוהה ואפליה מתקנת, אבל זה לא יסגור את הפערים במידה משמעותית. מי שאומר אחרת, קצת משקר.

נ.ב

כדי לסגור את הפערים במידה משמעותית צריך לעשות דברים משמעותיים. אצל החרדים המפתח הוא לימודי ליבה שיכשירו אותם לשוק העבודה העתידי ולרכישת השכלה רלוונטית. אצל הערבים המפתח הוא השבחה של מערכת החינוך ואפליה מתקנת בתקצוב. זה במישור החינוכי. ומה באשר לשירות הצבאי? אצל החרדים יש הבקעה מסוימת בגיוס לצבא, וראינו בשנים האחרונות כמה אלפי חרדים מתגייסים לצבא, אבל עדיין לא במספרים גדולים. אצל הערבים זה כמעט לא קיים. זה אומר שנדרשת מערכת אלטרנטיבית לצבא, שתדע לספק לאוכלוסיות האלה את מה שהצבא מעניק — הכשרה וניסיון מקצועי ונטוורקינג. זה אפשרי רק במסגרת של שירות לאומי אזרחי משמעותי, וזה דורש יוזמה ממשלתית ושיתוף פעולה של הערבים והחרדים. בלעדיהם, נמשיך לדווח על פערים עצומים ושיעורי עוני גבוהים בקרב שתי האוכלוסיות האלה.

יזמים בכנס של מאיץ הסטארט־אפים EISP 8200 , שהוקם על ידי עמותת בוגרי 8200
וממנף מדי שנה יוזמות ישראליות נבחרות
גיא קצוביץ'


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#