מגה סיוט: הגלידה נמסה, הסלמון הפשיר - אבל אני התעקשתי לבדוק את החשבון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מגה סיוט: הגלידה נמסה, הסלמון הפשיר - אבל אני התעקשתי לבדוק את החשבון

הרבה דברים לא "הלכו חלק" בביקור של עמי גינזבורג במגה, אבל זה כלום לעומת מה שהוא גילה אחרי התשלום

251תגובות
אדם בוחן חשבונית בסופרמרקט
דודו בכר

לפני קצת יותר משנה, ביוני 2016, שילם נחום ביתן, בעל השליטה ברשת יינות ביתן, 455 מיליון שקל כדי לרכוש את רשת הקמעונות הקורסת מגה. כסף גדול.

אין לי מושג מה עשה מאז ביתן כדי להשביח את הרשת הכושלת שירש מקבוצת אלון, שניהל בשעתו דודי ויסמן. אך נראה שביתן די מתקשה לעכל את העסקה הגדולה שרקח. הסיכומים שפירסמו כתבי השיווק בעיתונים השונים במלאת "שנה לרכישת מגה" התקשו לתת לו מחמאות.

אני יכול להבין זאת. אם סניפי הרשת של מגה נראים ומתנהלים כיום - שנה לאחר הרכישה - כמו הסניף הוותיק של מגה ברחוב יהודה מכבי בתל אביב, העבודה שעושה ביתן במגה דורשת שיפור. מכיוון שלי באופן אישי יש כבר היסטוריה עגומה למדי עם הסניף הזה, לא אתפלא אם יתברר לי שגם לפני הרכישה ביתן לא בדק לעומק מה נעשה בסניפי מגה. כי אם היה בודק, ייתכן שלא היה ממהר להוציא עליה סכום כה גדול.

מנהל ההשקעות האמריקאי האגדי פיטר לינץ' אמר פעם שכאשר הוא בוחן השקעה כלשהי ברשת שיווק, או רשת מזון, הדבר הראשון שהוא עושה זו פעולה שאותה הוא מכנה "לבעוט בצמיגים", כמו שעושים לפני שקונים מכונית ישנה. לינץ' לא התעצל: הוא היה הולך לסניפי הרשת ובודק את איכות השירות, את טיב המזון, והכי חשוב - מה חושבים עליה הלקוחות. איזו חוויית קנייה יש להם? האם הם מרוצים מהשירות? מהמוצרים? האם הם מקבלים מספיק תמורה תמורת הכסף שהם משלמים?

אני די משוכנע שלו לינץ' היה מבצע בדיקה כזו לרשת מגה כיום, באמצעות ביקור בסניף יהודה מכבי, המסקנה שלו היתה כזו: מגה מקבוצת יינות ביתן אינה מתקרבת בשום צורה לסטנדרטים שנדרשים מרשת שיווק מתקדמת ב-2017. לא בשירות, לא במחיר, לא באמינות ולא במקצועיות.

גלידה
שרון היינריך

סיפור המעשה

תל אביב, יום שישי, 11 באוגוסט, 15:00. חם ולח. מד הטמפרטורות מראה 31 מעלות עם "טמפרטורת תחושה" (Real Feel) של 36 מעלות. לא סימפטי להסתובב בחוץ. מזל שבסניף מגה יהודה מכבי המזגן עובד במרץ, והדלתות עדיין פתוחות. נכנסתי.

מילאתי את העגלה במצרכים, תוך שאני בודק היטב מה המחירים של כל מוצר והיכן אפשר ליהנות היום מהנחה או ממבצע. אחרי כ–30 דקות ניגשתי לקופה. הקופאית, אסמה שמה, העבירה את המוצרים כמקובל והגישה לי את החשבון. הסכום שאמרה לי - 332 שקל ו-85 אגורות - נראה לי קצת מופרז ביחס למה שהכנסתי לעגלה. החלטתי לבדוק את החשבון.

מהר מאוד גיליתי שאת ההנחה הקבועה על גלידות בן אנד ג'ריז - שתי קופסאות ב-40 שקל - היא פיספסה. בחשבון הופיע הסכום 49.80.

"מה קורה עם זה?", שאלתי את אסמה. "למה לא קיבלתי כאן הנחה"?

"כי לקחת סוג אחר, שלא כלול בהנחה", ענתה.

"מה זאת אומרת?", שאלתי. "איפה כתוב איזה סוגים כן ואיזה לא? מאיפה אני אמור לדעת? אלה טעמים שאני קונה כאן הרבה. אני מבקש ממך לבדוק זאת ולהוריד לי את סכום ההנחה מהחשבון".

אסמה המסכנה נמצאת בקצה שרשרת המזון של הרשת. היא לא יכולה לבטל חשבון שכבר עבר. את זה צריכה לעשות עובדת אחרת, בכירה מעט יותר. נוהל קצת מוזר לדעתי. בסניף של שופרסל אקספרס שנמצא ממש ממול כל עובד קופה יכול לבטל חשבון. זו לא הנדסת טילים. אבל היי, מה אני כבר מבין? שיהיה.

סלמון
אייל טואג

בזמן שעבר עד שהגיעה אותה עובדת מוסמכת המשכתי לבדוק את החשבון. לתדהמתי גיליתי שעל הסלמון הנורווגי הקפוא שקניתי, זה שעל אריזתו היתה מדבקת מחיר של 69 שקל, חויבתי בסכום של 84.22 שקל. זה כבר התחיל להכעיס אותי. את המחירים במחלקת הדגים הקפואים אני מכיר היטב.

"למה חייבת אותי כאן ב-15 שקל יותר ממה שצריך? תראי מה כתוב על האריזה", התרעמתי. אסמה מילמלה משהו שזו לא אשמתה ושאני צריך לבדוק את הכל בקופה הראשית.

אתם בטח מכירים את הנוהל הזה, נכון? עכשיו אתה כבר לא לקוח מזדמן שנכנס לסניף בצהרי יום שישי כדי להשלים קניות לשבת. לא ולא. עכשיו אתה לקוח VIP. עכשיו תקבל טיפול אישי צמוד ממנהלת המשמרת. או מנהלת הקופה. או מהכלכל הראשי של הסניף. או איך שלא קוראים לזה. בקיצור - השאר נא את שקיות המצרכים שלך בקופה מספר 5 ובוא אלינו לקופה הראשית. שם כבר נגיש לך טיפול אישי מסור.

ואם הגלידה שקנית תימס? שתימס! הדג הקפוא שלקחת יפשיר? שיפשיר. הלקוחות שעומדים אחריך בתור יצטרכו להמתין בסבלנות עד שהמוצרים שלך יפונו? שיחכו. העיקר שאתה תקבל שירות. לא ניתן לך לצאת מכאן "בלתי מטופל". בוא אתנו. ותן את כרטיס האשראי שלך בבקשה. הלכתי.

העניינים בקופה הראשית הלכו קצת פחות חלק מבדרך כלל. כנראה נדרש זמן לברר מה מקור הטעות ומדוע דג שעולה 69 שקל מחויב לפתע ב-84 שקל. בעודי עומד ומחכה ביקשתי מהקופאית הראשית שתיתן לי את ספח החשבון להמשיך ולבדוק. אולי אמצא עוד טעויות. ואכן מצאתי. באחת השורות ראיתי חיוב של כ-20 שקל שמולו כתוב "סוכריות תפז". או אולי "תפוז". או מה שזה לא יהיה. "מאיפה זה הגיע לחשבון שלי?", שאלתי את הקופאית הראשית בתדהמה. "אני לא קניתי סוכריות. אני לא זוכר שארזתי סוכריות בשקיות. מה זה?"

"אני לא יודעת", מילמלה. צריך לבדוק.

"תראי גברת", הסברתי לה. "זה לא בסדר. עכשיו אני צריך לבדוק כל שורה בחשבון ולראות שהכל נכון. הרי רק ממה שבדקתי עד עכשיו מתברר שחייבתם אותי ב–45 שקל יותר מדי. אני מבקש שתבטלי את כל החשבון, תזכי אותי במלוא הסכום ותעשי לי חשבון מחדש".

לזכותה ייאמר שהיא הבינה. היא חזרה אתי לקופה מספר 5 והחלה להוציא את המצרכים מהשקית כדי שאפשר יהיה לעשות את החשבון מחדש. כל מה שעבר את הקופה חזר למסוע.

אחרי עוד כמה דקות נערמו כל המוצרים שרכשתי על המסוע. המסע המייגע לקבלת החשבון הושלם. הסכום שהתבקשתי לשלם: 247 שקל ו-30 אגורות. כן, כן. זו לא טעות. אחרי 20 דקות לערך של בדיקת החשבון הצלחתי לקזז מהסכום המקורי כ-85 שקל. רבע מסכום הקנייה!

ערכתי חישוב זריז בראש: אם על כל שעת עבודה שלי היו משלמים לי "תעריף מגה", הייתי יכול להיות קצת יותר עשיר. 85 השקלים שחסכתי ב-20 דקות הם כ-250 שקל לשעה/2,000 שקל ליום עבודה/44 אלף שקל בחודש. למיטב ידיעתי זה נמצא עמוק בעשירון העליון. לא רע בכלל.

ואולי בכלל יש לי כאן רעיון לסטארט־אפ? הרי לרוב האנשים אין זמן וכוח ורצון לבדוק את החשבון שלהם בסופר. לא צריך. אני אעשה זאת בשבילם. אלמד כמה אנשים חרוצים וזריזים לעשות זאת ואפזר אותם בסניפי מגה ויינות ביתן ברחבי הארץ. הם ימצאו את הטעויות בחשבון, ואני והלקוחות נתחלק בחיסכון.

נהדר, לא? זהו, שלא. די מהר התעוררתי מחלום ההתעשרות הקטן שלי. ברגע שקיבלתי את החשבון החדש והמופחת הסתיים גם מעמדי המיוחס כ-VIP. המצרכים שנערמו על המסוע הושארו שם בערימה מבולגנת ומטפטפת. אף אחד מעובדי הסניף לא חשב שהוא צריך לארוז אותם בשבילי בחזרה. "שיתאמץ קצת הנודניק", הם בטח חשבו לעצמם: "שתימס לו הגלידה! שיפשיר הסלמון! ממילא כל הלקוחות כבר הלכו והוא לא מפריע לאף אחד. שייחנק לו לבד עם החשבון והחלומות שלו. בדק את החשבון? גילה טעויות? מגיע לו!".

לאסמה נגמרה הסבלנות. בכל זאת, גם היא אישה עובדת. גם לה יש משפחה שמחכה לה. וזה יום שישי, והאוטובוסים נגמרים עוד מעט. אלא שהנודניק לא מיהר כל כך. הרי הגלידה כבר נמסה, והסלמון הפשיר, אז מה זה כבר משנה אם הוא יעמוד כאן ויבדוק (שוב) את החשבון כדי לבדוק שלא נפלה טעות? זה לא הלך כל כך חלק. אסמה התעצבנה בקול רם. בלית ברירה עניתי לה. באותם דציבלים.

כן, אני יודע. אסמה לא אשמה. זה נחום אשם. ודודי שהיה כאן לפניו. הם והרשלנות שלהם. אם נחום רק היה "בועט קצת בצמיגים", אולי הכל היה נראה אחרת.

יצאתי מהסופר בהרגשה די רעה. פחות על הגלידה והסלמון, ויותר על הזמן שבוזבז, על העצבים המיותרים, ועל הידיעה שאין לי הרבה מה לעשות כדי לשנות את זה. אוקיי, אז אני לא אכנס למגה בחודשיים הקרובים. אבל מה יהיה על כל השכנים שלי בשכונה? בלית ברירה החלטתי פשוט להעלות את הכל על הכתב. פשוט כי זה מה שאני יודע לעשות. בתקווה שמישהו יקרא, יבין ואולי יידע טוב ממני איך מצעידים את מגה למאה ה-21.

אפילוג

למחרת, בשבת בצהריים היתה לי חוייה מתקנת. אחרי אימון הבוקר בבריכת האוניברסיטה נסעתי להשלים את הקניה בסופר יודה, בסניף הוותיק שליד קולנוע פאר הישן. נכון, המחירים קצת יותר גבוהים. אבל כל המבצעים עבדו ועברו בקופה כמו שצריך. בלי שום בעיה חסכתי 25 שקל על בירות, חטיפי גרנולה וגבינה צפתית. תענוג. יאסו יודה!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#