בדרך להוריד את מחירי הדירות, כחלון גילה עם מי אסור להתעסק - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בדרך להוריד את מחירי הדירות, כחלון גילה עם מי אסור להתעסק

שר האוצר גילה בדרך הקשה שבעלי שלוש דירות אינם בעלי חברות הסלולר, אלא קהל גדול יותר ומוברג יותר במסדרונות הכנסת והממשלה

262תגובות
שר האוצר, משה כחלון
עופר וקנין

משרד האוצר והעומד בראשו, משה כחלון, חטפו השבוע מכה קשה: בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, פסל את החוק שיזם כחלון למיסוי בעלי שלוש דירות ויותר בנימוק של פגמים בהליכי החקיקה. בפסק דין ארוך ופתלתל אומרים השופטים כי משרד האוצר וכחלון פישלו כששינו את החוק ברגע האחרון והעבירו אותו בחופזה תוך הפעלת לחץ על ח"כים מהקואליציה, ובכללם יו"ר ועדת הכספים משה גפני.

האוצר אכן פישל ועשה עבודה לא משהו במסדרונות הכנסת, אבל מלכתחילה לא היו לו סיכויים מול מכבש הלחצים המשונה שהופעל בעניין הזה. על פי משרד האוצר, מדובר בסך הכל ב–54 אלף אנשים שמחזיקים בשלוש דירות ויותר, קהל אמיד ברובו, ושיעור המס המושת עליו אינו כזה גדול. ואם זה נועד להרגיע את רכישת הדירות להשקעה ואף לשחרר כמה דירות לשוק כדי לרסן את עליית המחירים, מה רע? אלא שכנגד הרעיון הזה התלכדו במהירות הרבה מאוד כוחות מהאופוזיציה ומהקואליציה, שאוזנם היתה כרויה יותר ללחצים של אספני הדירות מאשר לצורך לקרר את שוק הדירות. גם במשרד האוצר היתה התנגדות מסוגים שונים, בעיקר בנוגע לפרקטיקה שנבחרה ולאו דווקא לגבי הרעיון העקרוני של מיסוי משקיעים.

הבאת העניין לבג"ץ וביטול החוק אינם עניין של מה בכך. לעתים נדירות מתערב בג"ץ בענייניה של הכנסת, אבל לעתים קרובות חוטאת הכנסת בהעברת חוקים בצורה פזיזה ומרושלת. צבי זרחיה, כתב TheMarker בכנסת, מסקר זה 33 שנה את הליכי החקיקה וליווה את חקיקת חוק ההסדרים מאז נחקק ב–1985. שאלתי אותו אם הוא כבר נתקל בחוקים שעברו בצורה מרושלת/פזיזה באישון לילה. "פעם אחת? מאות פעמים", ענה.

זרחיה מכיר את עבודת הכנסת ואת ועדותיה טוב יותר מרוב הח"כים. החדשים שבהם לומדים ממנו על דרכי העבודה של הכנסת. כבר שנים הוא מתפרנס מידיעות העוסקות בחוקים שבאו אל העולם בדרך לא דרך, בהליכי חקיקה מרושלים, בהצבעות שנעשות באישון לילה כשהח"כים אינם בהכרה מלאה, ובחוקים שנולדו רק בנסיבות של שוחד פוליטי — כספים שקיבל ח"כ למטרות ראויות בעיניו, רק כדי שיאות לאשר את חוק התקציב או חוקים אחרים.

איכשהו, במרבית המקרים חוקים אלה לא מגיעים לבג"ץ. כדי לגרור עניין כזה לבג"ץ צריך כוחות חזקים יותר. כמה חזקים? חזקים מספיק כדי שיהיו להם שלוש דירות לפחות ו/או חברים/קרובים/תומכים שיש להם שלוש דירות ויותר.

כחלון קנה את תהילתו על עניין אחד ויחיד: הורדת תעריפי הסלולר ממאות שקלים בחודש ל–100 שקל ופחות מכך, בעת שכיהן כשר התקשורת. זה היה מקרה יוצא דופן שבו הוא נאבק בשלושה אנשים בעלי עוצמה גדולה ששלטו אז בשלוש חברות הסלולר, ובין לילה היטיב עם 8 מיליון לקוחותיהן. עם כניסתו למשרד האוצר ביקש להמשיך ולרכוב על הגל, וסימן שני תחומים שבהם ביקש להוריד את יוקר המחיה: מערכת הבנקאות ושוק הדיור. כך יזם את הקמת ועדת שטרום, שהמליצה להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים כדי לעודד תחרות באשראי צרכני, וכך ביצע סדרת מהלכים בשוק הדירות ובכלל זה ריכוז כל סמכויות התכנון ושיווק הקרקעות בידיו, והוצאה לדרך של מבצע מחיר למשתכן המעניק הנחות גדולות לרוכשי דירות על חשבון המדינה. בבנקאות עדיין לא ראינו תוצאות של ממש, משום שחברות כרטיסי האשראי עדיין בבעלות הבנקים. בשוק הדירות ראינו תוצאות לא טובות: מאז כניסת כחלון למשרד האוצר עלה מחירן ב–12%.

 

שיעור הדירות להשקעה מכלל העסקות מספר הדירות להשקעה שנרכשו, באלפים פחות דירות להשקעה

הלחץ להשיג הישגים נראים לעין ולפתור את משבר מחירי הדירות האיץ בכחלון להפוך כל אבן — וכך נולד הרעיון להטיל מס על בעלי שלוש דירות ויותר. זהו מהלך שנרקח באגף התקציבים ונשען על הרעיון שרק פגיעה מסוימת בכיס תרחיק משקיעים מהשוק. אם על הדרך זה גם יכניס לקופת האוצר 900 מיליון שקל, אדרבא.

אם יש לך שלוש דירות זה כמובן רעיון מקומם ומעצבן, אבל כלכלית, זה רעיון נכון ויעיל. במקומות רבים בעולם מוטלים מסים על משקיעים בדירות כדי למנוע האמרת מחירן ופגיעה באזרחי המדינה. בניו זילנד, למשל, מוטל מס על משקיעים זרים בדירות משום שמהגרים אליה סינים רבים שמגיעים כדי ליהנות ממערכת החינוך המקומית. הסינים באים עם הרבה כסף ואין להם בעיה לשלם מחירים גבוהים על דירות, אך הממשלה הניו־זילנדית דואגת לאזרחיה ולכן משיתה מס על משקיעים זרים. עיריית ברלין חוקקה באחרונה חוק שמטיל קנסות כבדים על מי שישכירו את דירתם ל–Airbnb כדי לתת מענה לעליית מחירי השכירות בעיר.

לכל מקום יש את הסיפור שלו, אבל הנקודה ברורה: כשמחיר הדירות מזנקים בפראות, יש לבדוק מה חלקם של המשקיעים בזינוק הזה ולצמצם את השפעתם. אצלנו, הטלת המסים אינה מכוונת דווקא למשקיעים זרים, אלא למשקיעים מכל הסוגים, לרבות סתם אנשים שחסכו שקל לשקל וראו ברכישת דירות השקעה טובה שתניב להם הכנסה בפנסיה.

ואולם בהינתן ההתפתחויות בעשור האחרון בשוק הדירות, משרד האוצר היה חייב לפעול בכל חזית אפשרית כדי לרסן את עליית מחיריהן: לשווק הרבה יותר קרקעות, לתכנן הרבה יותר דירות, לשחרר חסמים וביורוקרטיה וגם להרחיק משקיעים ואספני דירות מהשוק באמצעות מסים גבוהים יותר.

חוק מס דירה שלישית והעלאת מס הרכישה עשו חלק מהעבודה, והפחיתו משמעותית את חלקם של המשקיעים — משיעור של 25% ויותר לפני בחירתו של כחלון לשר האוצר לרמה של 16% מרוכשי הדירות בחודשים האחרונים. זה עדיין לא הביא להורדת מחירים, כי מדובר בשוק מורכב שמושפע מפרמטרים רבים (מבצעי מחירי למשתכן, למשל, מגבירים ביקושים ופועלים בכיוון הפוך לזה שמנסה כחלון להוביל) — אבל הוא בהחלט הוריד למשקיעים את החשק להמשיך ולאסוף דירות. יש להניח שהאוצר ינסה להעביר שוב את החוק, אולי עם תיקונים, ואם לא יצליח, יכביד ידו על המשקיעים בדרך אחרת.

אם יש לקח מעניין מכל הסיפור הזה הוא נוגע בעיקר ליכולתו של כחלון להטיל גזירות. כחלון משקיע בחודשים האחרונים מאמצים אדירים בתדמיתו כשר טוב ומיטיב, שהביא לעולם את תוכנית נטו משפחה, שמוגדרת גם כנטו כחלון: סל הטבות שכולל גזרים וגזרים גמדיים — כמו הטבות מס להורים לילדים קטנים, והפחתת מכסים על נעליים ומכשירי סלולר. הבחירה שלו בסלי הטבות כאלה נועדה לקזז במשהו את הפגיעה בתדמיתו בקרב אספני הדירות ומקורביהם. כחלון גילה בדרך הקשה שבעלי שלוש דירות אינם בעלי חברות הסלולר, אלא קהל גדול יותר ומוברג יותר במסדרונות הכנסת והממשלה.

העניין הזה מעורר שאלות על המוטיווציה של כחלון לנקוט צעדים לא פופולריים מעתה ועד סוף הקדנציה שלו. מאז פרשת תאגיד השידור הציבורי הוא הרי מתנהל כמי שנערך לבחירות בכל רגע. ההתנגדות שבה נתקל במיסוי משקיעי הדירות מבהירה גם מדוע החליט כבר בראשית הקדנציה להתעמת כמה שפחות עם קבוצות חזקות כמו ההסתדרות או מערכת הביטחון. אבל הוא גילה שיש בישראל עוד כמה קבוצות חזקות ובעלות השפעה גדולה, גם אם אין להן פרצוף אחד שמזוהה אתן, כמו משקיעי הדירות.

נ.ב

זה לא התחום היחיד שבו נתקל כחלון בקבוצת לחץ חזקה. יש עוד תחום ודווקא קרוב ללבו של כחלון חובב הספורט. מדובר במפעילי ערוצי הספורט שגובים מחירים מופקעים על שידורי ספורט. במשרדו ניסו להעביר במסגרת חוק ההסדרים הקודם רפורמה שתוזיל את עלות ערוצי הספורט בדרך של הטלת חובת מכירה של שידורי ספורט בין זכיינים. כך תימנע תחרות מוגזמת בין ערוצי הספורט ברכישת תכנים כמו ליגת האלופות וכדומה.

התחרות בין ערוצי הספורט הביאה למצב אבסורדי שבו הם מתחרים אלה באלה מי ישלם סכומים גדולים יותר עבור תחרויות ספורט, מתוך הנחה שאת המחיר ניתן לגלגל על הצרכנים בקלות. שלושת המפעילים של ערוצי הספורט — RGE (הבעלים של ערוץ 10), one (שבבעלות קבוצת ידיעות אחרונות) וצ'רלטון של אלי עזור (בעלי "מעריב", "ג'רוזלם פוסט" ותחנת הרדיו 103FM) — הפעילו לחץ אדיר על הח"כים כדי למנוע את הטלת חובת המכירה, והצליחו לגרום לכך שההצעה הזאת הוצאה מחוק ההסדרים ועברה למסלול חקיקה אטי ועייף בכנסת — דרך בדוקה להרוג את ההצעה ואת התחרות. שוב התברר שכשזה מגיע לקבוצות לחץ חזקות, כחלון איבד מעט מקסמו. פלא שהוא הולך על נטו משפחה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם