"היבואנים הרשמיים הם בריונים. שלוש משפחות מנהלות את השוק ממגדל השן שלהן" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"היבואנים הרשמיים הם בריונים. שלוש משפחות מנהלות את השוק ממגדל השן שלהן"

מחירי מוצרי הפארם בישראל גבוהים בעשרות אחוזים ממחירם בחו"ל, והתקווה להוזלה בעזרת יבוא מקביל נתקלה השבוע בתקנות חדשות ומחמירות של משרד הבריאות ■ יבואנים בענף מאשימים את היבואניות הגדולות במחירים הגבוהים ובהצרת צעדיהם, והן מצדן טוענות כי את המחירים מכתיבים היצרנים בחו"ל

135תגובות
איור יבואנים
ליאו אטלמן

אדם פרידלר הוא יזם צעיר שהקים לפני כשנה עם שותפו את רשת גוד פארם, שמציעה מוצרי טואלטיקה במחיר אחיד של 10 שקלים, ולפי בדיקות שנעשו בתחום מחיריה נמוכים מאלה שניתן למצוא בסופר־פארם, בניו פארם וברשתות השיווק האחרות. לפני שנה הוא נפגש עם נציגי אחת מיבואניות הטואלטיקה הגדולות כדי לדון באפשרות לקנות מהם סחורה. נציג החברה אמר לו שהמחירון של המוצרים בדרך אליו, אבל פרידלר עדיין מחכה.

"כנראה שלחו לי את זה עם יונת דואר, כי המחירון לא הגיע אלי עד היום", סיפר שלשום פרידלר בישיבת ועדת הבריאות של הכנסת, שדנה ברפורמת התמרוקים שאמורה להוזיל את מוצרי הטואלטיקה על ידי הקלות ביבוא. "אין באמת תחרות בתחום הזה בישראל", אמר פרידלר בוועדה. "יש שלושה וחצי ספקים שמחזיקים את כל התחום. שניים מהם לא מוכרים לגוד פארם. אם אני לא קונה משחת שיניים של קולגייט מיבואן מקביל — אין לי קולגייט בסניפים. היבואן הרשמי של קולגייט לא מוכר לי".

כמו פרידלר, שחקנים קטנים ובינוניים בתחום שעמם שוחחנו השבוע, שרובם ביקשו להישאר בעילום שם, העלו לא מעט טענות על הכוחניות של היבואנים הרשמיים הגדולים. למשל, בישיבת ועדת הבריאות אמר היבואן המקביל רון טיומקין: "היבואנים הרשמיים הם בריונים, שלוש משפחות מנהלות את השוק ממגדל השן שלהן".

בעוד שמשחת השיניים של קולגייט מוכרת בכל בית בישראל, החברה שמייבאת אותה לישראל, ש. שסטוביץ', נותרת אנונימית לחלוטין ואף אחד מאזרחי ישראל לא יזהה ברחוב את פניו של בעלי החברה, יוני שסטוביץ'. החברה המשפחתית הוקמה ב–1954 על ידי שמעון שסטוביץ', אביו של יוני, שהתחיל את העסק ממכירת מוצרי סדקית. כיום זאת אימפריה עם מחזור מכירות שנתי של כ–800 מיליון שקל, המפיצה בבלעדיות מותגים כמו קולגייט, סבון פלמוליב ודאודורנטים של ספיד סטיק.

מנקים לנו את הארנק פערי מחיר במוצרים בישראל בהשוואה למדינות שנבדקו

היבואנית הגדולה הנוספת בתחום היא חברת דיפלומט, שנוסדה ב–1963 כשותפות של משפחת מנדל האמריקאית ומשפחת וימן, וכיום מנהל אותה נועם וימן. דיפלומט מייבאת ומפיצה את מוצרי הענקית האמריקאית פרוקטר אנד גמבל, שבאמתחתה מותגי ג'ילט, אותה רכשה פרוקטר ב–2005 מהמיליארדר וורן באפט (מהלך שממנו סבלה מאוד שסטוביץ', שעד אז היתה היבואנית של ג'ילט). דיפלומט מפיצה את מוצרי פרוקטר אנד גמבל גם בגיאורגיה, קפריסין, דרום אפריקה וניו זילנד. לפי הערכות, מחזור מכירות שלה בישראל הוא 1.3 מיליארד שקל בשנה.

שחקנית משמעותית אחרת בתחום היא אלפא קוסמטיקה, שנוסדה ב–1933 ונמצאת בבעלות משפחת ברנד. את החברה מנהל רונן שמיר, הנשוי לאחת מבנות המשפחה. לחברה, המייבאת בעיקר בשמים ואת המותג ניוואה, מחזור מכירות שנתי של כ–350 מיליון שקל, והיא עובדת באופן הדוק ביותר עם סופר־פארם.

גם יוניליוור, הענקית הבינלאומית שמוכרת בעיקר בתחום המזון, היא שחקנית חזקה בתחום הטואלטיקה והטיפוח בישראל, עם מחזור מכירות של כ–250 מיליון שקל בשנה, והיא מפיצה בישראל בבלעדיות את הדאודורנטים של דאב, אקס ורקסונה, ומוצרי טיפוח של טוני&גיא, tresemme ווזלין. ארבע חברות אלה הן פרטיות, כמו גם שש חברות נוספות המהוות את העשירייה הראשונה בתחום — בענף שסובל ממחירים גבוהים יחסית למחירים בחו"ל.

בשל המחירים הגבוהים לצרכן בתחום, בשנתיים האחרונות נמצא הענף על הכוונת של משרדי האוצר והכלכלה. שר הכלכלה, אלי כהן, הציב לעצמו בחודשים האחרונים את הורדת המחירים בתחום הטואלטיקה כיעד, ובאפריל האחרון אף הזמין את השחקנים הגדולים בתחום ללשכתו, כדי לשמוע מהם מדוע המוצרים בשוק יקרים כל כך.

בסקירה של משרד האוצר מאפריל 2016 (שהתבססה על נתונים שמסרו החברות לרשות המסים) נקבע כי הרווחיות המצרפית (לפני מס) של ארבע החברות המובילות בתחום הטיפוח והטואלטיקה בישראל זינקה ב–2012–2014 מכ–175 מיליון שקל לכ–295 מיליון שקל, ומשיעור רווחיות ממוצע של כ–8.5% לכ–14%. ביוני האחרון הציג משרד הכלכלה נתונים שלפיהם מוצרי הטואלטיקה השונים יקרים ב–48% בהשוואה ל–13 מדינות בעולם המערבי. לפי נתונים אלה, בקטגוריית משחת השיניים הפערים היו 36%; בדאודורנטים — 30%; ובסכיני גילוח — 30%. יתרה מכך, נתונים אלה התקבלו דווקא לאחר שהשקל התחזק בשנים האחרונות מול היורו והדולר.

"זה נתון שמאוד חשוב לשים לב אליו", אומר מקור במשרד האוצר שעוקב אחר הענף. "בסקירה של האוצר נמצא בבירור שכאשר השקל מתחזק — גם הרווחיות של היבואנים מתחזקת. זה נובע מכך שאנשים שבויים משלמים כל מחיר. יבוא מקביל אמור לצמצם את התופעה הזו".

רווחיות גבוהה ומטפסת
שיעור הרווחיות והרווח המצרפי של ארבע החברות הגדולות בענף הטואלטיקה בישראל,
במיליוני שקלים

"יבואנים גדולים שולחים לנו איומים"

מול היבואנים הרשמיים הגדולים בתחום הטואלטיקה ניצבים אנשי היבוא המקביל, רובם בעלי עסקים קטנים ובינוניים. מבחינה פורמלית, היבוא המקביל קיים כבר משנת 2000, אבל בשנים האחרונות הוא התחזק, על רקע הדרישה הציבורית הגוברת להורדת מחירים והמאבק נגד יוקר המחיה. היבוא המקביל אמנם מוזיל מוצרים, אבל עובד בצורה הרבה פחות ממוסדת. בניגוד ליבואן הרשמי, שמזמין את הסחורה מהמפעל בחו"ל, היבואן המקביל קונה סחורה ממשווקים בחו"ל שבדרך כלל מחזיקים עודפים מרשתות קמעונות או סחורה שמסיבות כאלה ואחרות לא נמכרה בשווקים. במצב כזה, בוודאי בשוק הריכוזי בישראל, נוצרים חיכוכים בין היבואנים המקבילים לרשמיים.

יוני שסטוביץ', ש. שסטוביץ'
דניאל בר אור

מיקי פינטו, מנכ"ל חברת אימפורטיים המייבאת חומרי ניקוי ומוצרים חד־פעמיים, אף נפגש בבית המשפט עם חברת שסטוביץ', שתבעה אותו לפני כמה חודשים בטענה להטעיה, לאחר שאנשי החברה מצאו לכאורה ארגזים של אימפורטיים עם מדבקות של שסטוביץ'. במסגרת ההליך המשפטי שסטוביץ' אף הגישה בקשה לצו מניעה זמני שבו ביקשה למנוע מאימפורטיים לייבא את מותג הניקיון אג'קס. בכתב ההגנה, שהוגש במארס האחרון, העלתה אימפורטיים טענות קשות נגד שסטוביץ'. לטענת החברה, שסטוביץ' נוהגת לפנות לרשויות השונות, כמו משרד הכלכלה, המכס או מכון התקנים בפניות סרק כדי לסכל יבוא מקביל של חומרי ניקוי, כחלק מהאסטרטגיה שלה לפעול נגד היבוא המקביל. לבסוף הגיעו שני הצדדים לפשרה מחוץ לבית המשפט, אך לטענת פינטו, שסטוביץ' ממשיכה בשלה.

"אני לא ישן כבר שלושה ימים, כי כנראה מישהו משסטוביץ' הלשין למכס שאנחנו מייבאים משחות שיניים שלא כחוק", אומר פינטו. "המכס פתח לנו 20 מכולות ועצר אותן. ברגע שיבואן אומר משהו, אנחנו אוכלים אותה. שסטוביץ' אמרו שיש להם חשד שאנחנו מבריחים, אז לוקחים לנו את המכולות, עוצרים ועושים שיקוף. לצערי, גם יבואנים גדולים אחרים שולחים לנו איומים.

"אני לא יכול לעשות שום דבר נגד היבואנים. הם הבלעדיים וזהו זה", מוסיף פינטו. "לקנות משחת שיניים בפולין מדילר מקומי עולה חצי יורו. עוד חצי שקל עולה להוביל, ותוסיף את המע"מ והרווח שלנו — ואני מוכר את משחת השיניים, אם אני חזיר, ב–5 שקלים — והסופרים מוכרים את המוצר ב–23 שקל. הרווחים הגבוהים נמצאים גם ברשתות וגם אצל היבואנים הבלעדיים. החברות הבינלאומיות לא מתמחרות מראש גבוה עבור השוק הישראלי. אני קונה לפעמים סטוקים באירופה ואני רואה מכרזים של הצעות מחיר שאנחנו נותנים, ואנחנו זוכים. דיפלומט ושסטוביץ' מרוויחים על הציבור עשרות אחוזים".

לפינטו יש טענות גם לרשתות השיווק. "הן פוחדות כי היבואנים אומרים שאם לא יקנו מהם את כל המותגים שלהם, הם לא ייתנו להן הנחות. כל הרשתות פחדניות ומנצלות אותנו רק בשביל המחיר. עם רשת ויקטורי, לדוגמה, כבר סגרתי עסקה למכירת אבקת כביסה אריאל, המכולה כבר היתה אצלם. אבל הם חזרו בהם כי דיפלומט, המפיצה, נתנה להם פתאום מחיר טוב יותר. מנצלים אותנו בשביל המחיר. הם פחדנים".

אייל רביד, בעלי ויקטורי
דניאל בר און

אייל רביד, מבעלי חברת ויקטורי, לא מתרגש. רביד פעיל בשנים האחרונות ביבוא מקביל, ואף נכנס לעימותים מתוקשרים עם שסטוביץ' ודיפלומט, שאף הובילו לעצירות זמניות באספקה. במקרה של שסטוביץ', הדבר גם הוביל לתביעת דיבה שהוגשה נגדו בשל דברים שאמר בראיונות בנוגע למחירים של שסטוביץ'. גם כאן הדברים הסתיימו בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

לדברי רביד, כיום מערכת היחסים שלו עם היבואנים הגדולים מצוינת. "כל עוד יש לי אפשרות לייבא, אני מסתדר", אומר רביד. "מבחינתי, אין בעיה עם הסיפור של אריאל. עשיתי את זה כי קיבלתי מחיר טוב יותר מהיבואן הרשמי. תמיד אעדיף את היבואן הרשמי על פני כולם. הוא האבא של הסחורה, כל עוד המחיר מתאים, אקנה ממנו. אני קונה מיבואן מקביל רק אם זה זול יותר". על השאלה למה היבואנים הרשמיים מוכרים במחיר כה גבוה, עונה רביד: "כי הם יכולים".

משרד הבריאות תוקע מקלות בגלגלי רפורמת התמרוקים

הסיפור של אבקת הכביסה אריאל עשוי להישמע פרוזאי, חלק ממערכת יחסי מסחר רגילים, אך הוא מחביא בתוכו משהו גדול יותר. הוא מוכיח שכשהם רוצים — השחקנים הגדולים בענף גם יודעים להוריד מחירים.

נועם וימן, דיפלומט
דודו בכר

במשך שנים יושבות דיפלומט ושסטוביץ' על תרנגולות מטילות זהב — האפשרות לייבא באופן בלעדי מותגים חזקים. הממונה על ההגבלים העסקיים מאפשר את הבלעדיות הזו, ונראה שהמחוקקים לא רוצים לפעול נגד היצרן הבינלאומי בחקיקת חוק שיקבע שחייבים לעבוד עם יותר ממפיץ אחד, מחשש שהיצרנים בחו"ל פשוט יוותרו על ישראל, שהיא שוק קטן עבורם.

הפתרון שמצאו המחוקקים הוא יבוא מקביל. כעת עומדת על הפרק רפורמת התמרוקים, שמעוררת ויכוחים קשים בין משרדי הבריאות, הכלכלה והאוצר. החידוש העיקרי ברפורמה הוא קביעת הקלות ליבוא מקביל, כך שיבואן לא יצטרך את אישור משרד הבריאות לפני יבוא המוצר, אך בבדיקה מדגמית של משרד הבריאות הוא יצטרך להראות את כל האישורים הנדרשים, כולל תיק מוצר של היצרן בחו"ל (שבו רשומים רכיבי המוצר וכו').

ואולם השבוע תקע משרד הבריאות מקלות בגלגלי רפורמת התמרוקים, וקבע מוצרים מסוימים כ"רגישים", וכאלה שאסורים ביבוא מקביל, כמו משחות שיניים ומי פה, מוצרים לילדים עד גיל 12, מוצרים לנשים הרות או מניקות ומוצרים שנועדו להגן על העור מפני קרינת השמש — בטענה שיש לשמור על בריאות הציבור. לטענת משרד הבריאות, יש מקרים של הכנסת משחות שיניים מזויפות לישראל, ואף היו מקרים שבהם נמצאו משחות שיניים רעילות. במהלך הדיון שלשום בוועדת הבריאות אף הציג מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, משחת שיניים שבה חומר רעיל. עם זאת, לא היה ברור אם מדובר במשחה שהגיעה בהברחה או ביבוא מקביל חוקי, ומה בדיוק היקף התופעה.

לדברי יבואנים מקבילים בתחום התמרוקים, ההגבלות החדשות חלות על יותר מ–50% ממוצרי היבוא המקביל. זאת נסיגה לאחור עבורם, משום שעד כה הם היו יכולים לייבא מוצרים כאלה. דבר נוסף שמקומם את היבואנים המקבילים הוא הקביעה שמהמסלול המקל ברגולציה ייהנו רק מוצרים שיובאו מ–36 מדינות המוכרות על ידי משרד הבריאות. ברשימה זו לא נכללות מדינות כמו סין, דרום קוריאה, טורקיה וברזיל.

היבואנים המקבילים זעמו השבוע בדיון בכנסת על התקנות החדשות. נעמה אורן, המייבאת מוצרים ביבוא מקביל, אמרה: "יש הרבה צביעות ברשימת המדינות המוכרות. לדוגמה, ארה"ב נמצאת ברשימת המדינות המוכרות, אבל כל מי שמבין ברגולציית תמרוקים יודע ששם פשוט אין רגולציה. דרום קוריאה, מנגד, היא מעצמת קוסמטיקה עולמית שיש בה רגולציה נוקשה. דווקא היא מדינה לא מאושרת". אייל מנצור, יבואן מקביל מחברת אינשטיין־צור, אמר: "יותר מ–15 שנה אנחנו מייבאים את הדברים שמדברים עליהם כאן — קולגייט, שמפו לתינוק וקרם החתלה, תוך שאנחנו מקפידים על בריאות הציבור. לא ייתכן שביום בהיר אחד יגידו שאי אפשר".

שר הכלכלה, אלי כהן
עופר וקנין

"שר הכלכלה רוצה ליהפך לכחלון של משחות השיניים"

היבואנים הרשמיים הגדולים, מצדם, לא מבינים מה רוצים מהם. "נוח מאוד לצייר אותנו כדורסנים, בלעדיים וחוסמים תחרות. אבל אין דבר רחוק יותר מהמציאות", אומר אחד מהם. "אף אחד מאתנו לא גנב, אף אחד לא קם בבוקר עם המחשבה 'איך אני חומס היום את הציבור'. יש פה אמת מורכבת שצריך לברר. התחושה היא שסימנו את המטרה ואז זרקו את החץ. לא טורחים לברר את העובדות. שולחים כתב לברלין שיעשה השוואות. למה אף אחד לא שואל על פערי המחירים בין ז'נווה לברלין או בין ז'נווה לפריז? הרי לכל כלכלה יש את המחירים שלה. זה נכון שהשקל התחזק, אבל גם כשהשקל מתחזק אני צריך לעשות גידור של 15%–20%, והיבואן המקביל קונה יורו מהיום למחר. ויש גם משתנים נוספים, כמו העלאת שכר המינימום".

לטענת היבואנים הגדולים, הם עומדים בדרישות היצרנים הגדולים, כמו הדרישה לשווק בכל הארץ, הם משקיעים כסף רב בפרסום ועובדים קשה כדי להוציא רישיונות ממשרד הבריאות. לטענתם, היבואנים המקבילים לא צריכים לעשות את כל זה. גם אם התקנות החדשות יעברו, הם מציינים, הרי שהם יצטרכו להציג בפני הרגולטור את תיק המוצר, ואילו היבואנים המקבילים יהיו פטורים מכך.

מחזור המכירות של יבואניות גדולות
בישראל בתחום הפארם

היבואנים הרשמיים הגדולים ממעטים להיחשף בתקשורת אך ב–2015, בהתבטאות נדירה, אמר יוני שסטוביץ' כי "יבוא מקביל זו פרזיטיות". השבוע תקפו מקורבים ליבואנים הגדולים את המהלכים של שר הכלכלה בחודשים האחרונים וכינו אותם "פופוליזם צרוף". "אני שואל את עצמי — על מה בדיוק הצעקה הגדולה של השר כהן? יבוא מקביל קיים משנת 2000, מה בדיוק קרה בשנתיים האחרונות?", אומר בכיר בענף. "הוא רוצה ליהפך לכחלון של משחות השיניים וסכיני הגילוח, בזמן שכבר ממילא קיימת תחרות. אנחנו לא נגד תחרות. בחיים גם לא תשמע אותנו מתבטאים נגד תחרות".

אותו בכיר אף תוקף חזיתית את הנתונים שהציג ביוני משרד הכלכלה: "ללכת ולדגום סניפים של סופר־פארם זה לא רציני. גם לא ברור איך נעשתה הבדיקה בחו"ל. לדוגמה, לקחו את המחירים בסופרים בבריטניה, אבל לא את מה שנמכר שם בדראגסטור. זה נכון שיקר פה יותר מאשר בחו"ל, אבל כל אלה שמנסים לטפס עלינו שוכחים דבר חשוב אחד: מפיץ לא קובע את המחירים, אלא היצרן בחו"ל. למה בחו"ל הם קובעים מחירים גבוהים? כי הם מתאימים את עצמם לרמת המחירים בארץ. אז עכשיו תשאל למה בכלל רמת המחירים בארץ גבוהה. כאן צריך להתחיל לדבר על כשרות, רגולציה, שכר דירה גבוה, מסים ועוד. במקום לטפל בדברים האלה, הפוליטיקאים מצאו מטרה קלה. זה הרי מאוד פופולרי לדבר על המחירים של סכיני ג'ילט כשנפגשים עם החבר'ה בשבת".

רמי לוי: "המדינה צריכה לקבוע מחיר תקרה למוצרים מסוימים"

על המחירים הגבוהים של מוצרי הטואלטיקה בישראל אפשר גם ללמוד מהשוואת מחירים שערך באחרונה TheMarker בין מחירי מוצרים זהים בסופר־פארם ישראל לסופר־פארם בפולין, שם מפעילה הרשת הישראלית כ–70 סניפים. הבדיקה גילתה פערים עצומים במחיר. למשל, דאודורנט ליידי ספיד סטיק ג'ל, שעלה בפולין 9.1 שקלים, נמכר בישראל ב–29.2 שקל — פער של 228%. שמפו פנטן עלה בפולין 10 שקלים, ובישראל 13 שקל, פער של 30%. חבילת חיתולי האגיס עלתה בפולין 24.8 שקל, ובישראל 39.9 שקל, פער של 60%.

רמי לוי
בלומברג

בסופר־פארם טענו כי למרות סיבות אובייקטיביות, כמו שכר עבודה נמוך בפולין, הפערים הגדולים בין המחירים בישראל ובפולין הם בראש ובראשונה באחריות הספקים הבינלאומיים, כמו פרוקטר אנד גמבל, יוניליוור ולוריאל. "עצם קיומה של תחרות בין ספקים, לצד מגוון צינורות הפצה, מביאים לכך שהמחירים שבהם קונה סופר־פארם את המוצרים מהספקים הבינלאומיים בפולין נמוכים ב–20%–50% מהמחירים שבהם היא קונה אותם מהספקים בישראל", הסביר אז ל–TheMarker עופר לוי, סמנכ"ל שיווק וסחר בסופר־פארם.

גם כשהוזמנה לדיון לפני שימוע בפני משרד הכלכלה, בשל טענת המשרד כי הרשת גובה מחירים גבוהים על מוצרי טואלטיקה, הפנתה סופר־פארם אצבע מאשימה לעבר היצרנים הבינלאומיים. "אכן בפולין המחירים לצרכן של רוב המוצרים נמוכים מהמחירים שבהם סופר־פארם קונה את המוצרים בישראל", אמר השבוע ל–TheMarker דני לוזון, משנה למנכ"ל סופר־פארם. לדבריו, אמנם "יש הבדלים בשכר העבודה בין פולין לישראל וביוקר המחיה בכלל, ועדיין כאן המותגים הבינלאומיים כבר ביססו את עצמם ואת נתח השוק לעומת מדינות שבהן הם עדיין חודרים לשוק".

כלומר, לדבריו המותגים הבינלאומיים כבר מרגישים שהם כבר כבשו את השוק הישראלי, ולכן אין סיבה להציע כאן מחירים אטרקטיביים, כפי שהם עושים במדינות רבות אחרות. לוזון הצביע על אירועים שבהם החברות הבינלאומיות הורידו מחירים בישראל עקב כניסה של שחקן חדש. כך, אחרי שב–2011 יוניליוור השיקה בישראל את מותג הדאודורנטים רקסונה, המתחרים הבינלאומיים הורידו מחירים.

לדברי לוזון, "כבר די נדיר לראות השקות של מותגים חדשים, מי שמחולל כיום את השינוי הוא המותג הפרטי: אנחנו מצליחים להביא להורדת מחירים עם מוצרים מתחרים של לייף — בסכיני גילוח היתה ירידה של 15%–20% במחיר של ג'ילט ששולטת בשוק ובשוק החיתולים, שוק שהפסדנו בו 20 מיליון שקל בשנה (עקב מכירת חיתולים במחירי הפסד כדי למשוך לקוחות; ש"ש ועד"מ). הפסקנו להפסיד מ–2014, עם השקת לייף בייביז, והצרכן נהנה מירידת מחיר של 9%".

אדם פרידלר )מימין( ואהד סנדלר, בעלי גוד פארם
מוטי מילרוד

לדברי בכיר ברשת מזון גדולה, הבעיה מתחילה בכך שהיבואנים משמשים גם כמשווקים של המוצרים: "זה מהווה יתרון עבורם וחיסרון לקמעונאים, והופך את היבוא המקביל לקשה מאוד עד בלתי אפשרי. כשיש לנו מותג פרטי שמיוצר מחו"ל, אני עובד ישירות מול היצרן בחו"ל, אבל במקרה של היבואנים אני לא יכול לדבר ישירות עם החברה בחו"ל או לקנות ממנה, אלא אם אני קונה מהיבואן הרשמי. יבוא מקביל זה חארטה, כי אין לו רציפות ואין מי שאחראי עליו. מישהו קיבל יותר מדי סחורה, נתקע אתה ומחפש להיפטר ממנה — אי אפשר לסמוך על זה באופן רציף. גם רפורמת התמרוקים לא תפתור את הבעיה, כי רשתות גדולות לא יכול להסתמך על יבוא מקביל, כשיכול להיות שמחר לא תהיה סחורה".

רמי לוי, הבעלים של רמי לוי — שיווק השקמה, רשת הקמעונות השנייה בגודלה בישראל, מחזיק בעמדה דומה וסבור כי המדינה צריכה להתערב עד כדי פיקוח מחירים. "הבעיה היא שמי שקובע את המחירים הם היצרנים הגדולים בחו"ל", הוא אומר. "גם אם יחליטו שיש שניים או שלושה מפיצים רשמיים זה לא יעזור, כי המחיר נקבע בחו"ל. לכן, במצב כזה של מחירים גבוהים המדינה צריכה לקבוע מחיר תקרה למוצרים מסוימים, כמו משחת שיניים או קצף גילוח, אף על פי שהם לא מוגדרים מוצרי יסוד. אבל חשוב להגיד שהכוח הוא בידיים של הצרכן. אם הצרכנים יחליטו שמוצר מסוים יקר מדי ולכן לא קונים אותו — אז המחיר יירד.

"לפני 30 שנה הבאתי לארץ סכיני גילוח של ג'ילט", מוסיף לוי. "היינו צריכים לעבוד על היצרן ולומר לו שהסחורה מיועדת לדרום אפריקה, אבל הבאנו אותה לארץ. אם היינו אומרים שזה מיועד לישראל, הוא לא היה מאפשר זאת, כי בארץ יש לו יבואן. זה רק ממחיש כמה היבוא המקביל הוא בעייתי. ביבוא מקביל אתה קונה מסיטונאים וממשווקים. פעם לקחתי מהם שתיים־שלוש מכולות של משחת שיניים קולגייט, אבל באופן כללי זה דבר לא יציב. פעם יש סחורה, פעם אין. אני צריך המשכיות של ספק קבוע, שאני יודע שאני יכול לקנות ממנו לאורך זמן. גם לא ברור עניין האחריות. אם יש לי קולגייט דפוק, למי אפנה? איזה ביטוח יש ליבואן המקביל? הוא הרי רק קונה מסיטונאי".

ש. שסטוביץ' מסרה בתגובה: "בנוגע לטענות גוד פארם, נעבוד בשמחה עם כל גורם שמוכן לעבוד אתנו. בנוגע לטענות אימפורטיים, מעולם לא ביקשנו למנוע הפצה. בקשתנו היתה להסיר את השם שסטוביץ' ממוצרים שאינם מיובאים על ידינו, במטרה למנוע הטעיה. יתר הטענות הן חסרות שחר ואנו בוחרים שלא להתייחס".

היבואנים הבלעדיים מנצחים* נתח השוק של מותגי החברות של יבואני הטואלטיקה הגדולים בישראל

הלוביסטים רוחצים את הכלים של הגדולים

כמו בכל סוגיה רגולטורית, גם בתחום הטואלטיקה אפשר למצוא לוביסטים. אחד הסיפורים המוכרים בענף הוא על האופן שבו חדר סבון הכלים פיירי של פרוקטר אנד גמבל לישראל, ב–2002. באותה תקופה החליט מכון התקנים שלא יותר יבוא של סבון כלים שהחומציות שלו עולה על 7%, החלטה שהתקבלה ככל הנראה בעקבות לחץ של מתחרה אחר בענף.

אז שכרה פרוקטר אנד גמבל את שירותיה של חברת הלובינג פוליסי שבבעלות בוריס קרסני, שהפעילה קשרים בארה"ב והצליחה לשכנע את משרד התמ"ת (אז בראשות דליה איציק), לשנות את רוע הגזירה. בסופו של דבר הצליחה פיירי לעשות עלייה לישראל. במהלך השנים היכתה פרוקטר אנד גמבל שוק על ירך את מתחרתה העיקרית בתחום — פלמוליב של שסטוביץ', וכיום היא מחזיקה בנתח של 57% משוק סבון הכלים.

לוביסטים גם נכחו בחודשים האחרונים בדיונים שנערכו בוועדת הבריאות בכנסת על רפורמת התמרוקים. חברת הלובינג גורן־עמיר ייצגה את חברת שסטוביץ', ואילו פוליסי מייצגת את פרוקטר אנד גמבל, את איגוד לשכות המסחר ואת איגוד הכימיה והפרמצבטיקה בהתאחדות התעשיינים. שסטוביץ' העבירה את הערותיה לרפורמה דרך איגוד לשכות המסחר, ומשרד פוליסי סייע לאנשי האיגוד בפגישות עם ח"כים. ואולם לטענת משרדי הבריאות והכלכלה, אנשיהם לא נפגשו עם לוביסטים בעניין.

עם זאת, רמז למעורבות אפשרית של לוביסטים בענף עלה גם בדיון ועדת הבריאות שהתקיים השבוע בעניין רפורמת התמרוקים. נדב שיינברגר, ראש מטה שר האוצר שנכח בדיון, אמר בשלב מסוים למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, כי "אתה יודע היטב שהקשר בין הבריאות לתעשייה מוזר מאוד". בתגובה ענה לו בר סימן טוב: "ההאשמות האלה חמורות מאוד ומרתיחות אותי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#