הווטרינרית שעברה ללוח וגיר: "יש המון אכזבות ותסכולים - אבל אני מרגישה שאני עושה שינוי" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דרך חדשה

הווטרינרית שעברה ללוח וגיר: "יש המון אכזבות ותסכולים - אבל אני מרגישה שאני עושה שינוי"

גלי ניר חלמה להיות וטרינרית, אבל גילתה שהמקצוע לא עונה על הציפיות. אחרי שהות בארה"ב, החליטה לפנות להוראה

4תגובות
גלי ניר, 47. אז: וטרינרית, היום: מורה בחטיבת ביניים
אייל טואג

1990–1994: מסלול ידוע מראש ועצירת פתע

"אני אוהבת חיות, ומגיל צעיר היה לי ברור שאהיה וטרינרית. מיד לאחר הצבא נרשמתי ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מתוך כוונה להמשיך ללימודי דוקטורט בווטרינריה. אלא שאחרי כמה חודשים הרגשתי שזה לא בשבילי והחלטתי לפרוש. התחלתי לעבוד כדיילת באל על ובינתיים התלבטתי איך להמשיך. אחרי שנתיים וחצי של טיסות מסביב לעולם, החלטתי לנסות שוב וטרינריה, והפעם נרשמתי ללימודי תואר ראשון בביולוגיה של בעלי חיים בפקולטה לחקלאות ברחובות. הפעם סיימתי את הלימודים והמשכתי ללימודי וטרינריה".

1994–2008: החיים כווטרינרית: עבודה קשה ושכר זעום

"למדתי בבית החולים הווטרינרי בבית דגן, ואחרי זה התקבלתי לעבודה במרפאות פרטיות בכל מיני מקומות. אף על פי שלא הייתי המפרנסת העיקרית, החלטתי במקביל לעבודה במרפאות לפתוח עסק עצמאי של ביקורי בית בתל אביב, שם התגוררתי, כדי לשפר את ההכנסה. נהניתי מאוד מהעבודה אבל זה לא היה פשוט, בוודאי לא לאמא צעירה לשני ילדים. העבודה תובענית ושוחקת, כמעט מסביב לשעון, במיוחד כשאת תורנית חירום בשבתות ובחגים. כשסיימתי משמרת, המשכתי לדאוג לחיות שהיו מאושפזות אצלנו או שקיבלו טיפול אצלנו. היו גם פעמים שנשארתי לישון אתן במרפאה".

2008–2012: נסיעה לחו"ל והפסקה זמנית

"ב–2008 קיבל בן זוגי, איש היי־טק, הצעת עבודה במרילנד, ארה"ב, והחלטנו לנסוע לרילוקיישן. ההצעה היתה לשנה אחת, והחלטתי שלא אעבוד במהלכה. ההסמכה הישראלית לווטרינריה לא מקובלת על הרשויות בארה"ב, וישראלי שרוצה לעבוד שם נדרש לעבור תהליך ארוך הכולל לימודים ובחינות. החלטתי שמאחר שמדובר בשנה אחת בלבד, אני אוותר. בסופו של דבר חיינו שם ארבע שנים וחצי, ובמהלכן נולד לנו הילד השלישי. זאת היתה תקופה מכוננת, עמוסת חוויות ומחשבות, אבל במהלכה לא עבדתי כלל".

2012–2015: חזרה לארץ ולבטים ראשונים

"ב–2012 חזרנו לארץ ואני ניסיתי לחזור לעבוד כווטרינרית. אבל משהו חרק, נשבר ולא יכול היה להמשיך. לא ידעתי מה לעשות, לא היה לי כיוון. באותה תקופה ילדי נכנסו למערכת החינוך הישראלית. בפעם הראשונה נפגשתי עם המערכת הזאת, שהיא שונה כל כך ממערכת החינוך הפרטית בארה"ב, ולא הייתי מרוצה. פגשתי מורים עייפים ושחוקים שכפופים לתוכנית לימודית שלא מותאמת להתפתחויות הטכנולוגיות, לידע וליכולות של הילדים. אני מבית שבו כמעט כולם מלמדים — אמא שלי לימדה המון שנים בבית הספר לרפואה ושני האחים שלי מלמדים — והרגשתי מתוסכלת. למרות זאת לא חשבתי לעשות הסבה מקצועית, אלא ניסיתי למצוא דרך להתאהב שוב במקצוע שלי.

"באחד הימים ראיתי במקרה סרט דוקומנטרי, שיצר בן שני בתוכנית 'עובדה', בשם 'תיכון ההזדמנות האחרונה', המספר על היי־טקיסט לשעבר שלוקח על עצמו לנהל את אחד מבתי הספר הקשים בישראל, תיכון ברנקו וייס ברמלה, והחליט לתת הזדמנות לילדים שנזרקו מכל מסגרת אפשרית ולא היה להם סיכוי. זה עשה לי משהו. התחברתי למקום שאוהב ורוצה ללמד והחלטתי לחשוב על שינוי. לא עשיתי את זה כדי לשפר תנאים, להגשים חלום או להרוויח יותר. רציתי לחולל שינוי, להראות שאפשר גם אחרת".

2015–2017: שינוי כיוון והתאהבות בהוראה

"שמעתי על תוכנית דלתא, תוכנית הסבה לאקדמאים במתמטיקה ומדעים. נרשמתי והתחלתי ללמוד. הייחודיות של התוכנית היא שלאחר שנה מקבלים תעודת הוראה פתוחה, שמאפשרת ללמד מיסודי ועד תיכון. עדיין לא הייתי בטוחה במעבר המקצועי, אבל החלטתי שאין לי בעיה להקריב שנה מחיי בשביל להוציא תעודת הוראה, ואז לראות איך ממשיכים. חויבנו בשעות התנסות, ואז התאהבתי בהוראה והוסרו כל המחסומים.

"הרגשתי טוב, מלאת מוטיווציה לעשות ולשנות, הרגשתי לגמרי בבית. קיבלתי תעודת הוראה והתקבלתי ללמד מדעים בחטיבת ביניים. הרגשתי שגיל ההתבגרות, שבו נמצאים שניים מילדי, מאתגר אותי. זה גיל קשה ומדהים באותה מידה, והרגשתי שזה מה שנכון לי. במערכת החינוך יש המון דברים שאפשר לשפר, אבל לשמחתי אני עובדת במקום שנותן לי חופש מקצועי, עד כמה שניתן, ומעודד יצירתיות והתנסות.

"השנה האחרונה, הראשונה שלי בהוראה, היתה מרתקת. אני לומדת המון, מרגישה את התרומה של ניסיון חיי ומצליחה, דרך ההוראה, להתקרב לילדי ולהבין אותם טוב יותר. אני מלאת רצון לעשות דברים ולשנות ונהנית מכל הצלחה קטנה. כן, יש המון קשיים בדרך, אכזבות ותסכולים, אבל בשורה התחתונה אני מרגישה שאני עושה שינוי, וזה בעצם מה שרציתי מראש. אני אמנם מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון, אבל יש בי געגוע לבעלי חיים, יש לי כלבה וחתולה ואני ממשיכה לטפל בבעלי חיים. האם אחזור לווטרינריה? אולי יום אחד בעתיד אשלב בין השניים. כרגע אני רואה בהוראה שליחות ומסופקת מאוד".

איך תנאי השכר בווטרינריה?

"רוב המרפאות הווטרינריות פרטיות, ולמרות זאת השכר והתנאים כמעט אחידים. בניגוד למה שאפשר לחשוב, השכר במרפאות האלה אינו גבוה, אלא אם את בעלת מרפאה ומצליחה למכור מוצרים שונים. העבודה תובענית מאוד. אם, למשל, אמורים לסיים משמרת בשתיים, ומגיע כלב פצוע או חולה שצריך להיכנס לניתוח בעשרה לשתיים, אז נכנסים לניתוח וכמובן נשארים עד שהוא מסתיים, לא משנה כמה שעות זה לוקח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#