מלאך או כריש: מה קרה לנער הזהב של ההיי-טק הישראלי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלאך או כריש: מה קרה לנער הזהב של ההיי-טק הישראלי

יאיר גולדפינגר, ממייסדי מיראביליס שנמכרה ב-1998 ל-AOL תמורת 407 מיליון דולר, נהפך למיליונר וליזם ■ בעשור האחרון טוענים יזמים, משקיעים ועובדים בחברות שבהן הוא מעורב כי פעל בדרכים אגרסיביות כדי לפגוע בזכויותיהם ■ גולדפינגר, מצדו, מכחיש את כל הטענות נגדו

74תגובות
יאיר גולדפינגר
נתן דביר

ביולי 1996 הקים יאיר גולדפינגר עם חבריו בחברת מולטימדיה שבה עבד לאחר שהשתחרר משירות בצה"ל כקצין תותחנים, את מיראביליס, שפיתחה את תוכנת icq להעברת מסרים מיידיים. חבורת מיראביליס, שכללה את ספי ויגיסר, אריק ורדי ואביו, "גורו ההיי־טק הישראלי" יוסי ורדי, עברה כעבור כמה חודשים להתגורר בארה"ב, בין היתר משום שבישראל לא היו אז תשתיות אינטרנט מתאימות כדי להמשיך לפתח את המוצר, שנחשב באותן שנים ייחודי בעולם. בחודשים הראשונים בארה"ב ישנה חבורת הצעירים על מזרונים בדירה זולה בשכונת פשע בסן חוזה שבעמק הסיליקון, נסעו במכונית שאותה רכשו ב–300 דולר, ואכלו בעיקר ג'אנק פוד זול. בהמשך הם עברו לדירת חדר באיסט־וילג' בניו יורק, עד שהחליטו לחזור לארץ - וב–1998 הרעידו את המשק הישראלי עם עסקת היי־טק ענקית, הגדולה ביותר שנחתמה עד אז, שבה נמכרה מיראביליס ל–AOL האמריקאית תמורת 407 מיליון דולר במזומן.

האקזיט הענק, בדיוק שנתיים לאחר הקמת החברה, הפך את גולדפינגר, ויגיסר ואריק ורדי לגיבורי תרבות, מודל לדורות של סטארט־אפיסטים צעירים, כפי שהתבטא בסדרה "מסודרים" כמה שנים לאחר מכן, שהציגה את חייהם של ארבעה יזמים אחרי אקזיט גדול. אלא שבניגוד לדימוי של צעירים שנהפכו למיליונרים החוגגים כל היום במסיבות, גולדפינגר המשיך לעבוד במרץ.

לאחר האקזיט של מיראביליס נהפך גולדפינגר למעין "אנג'ל" — יזם פרטי שמשקיע בחברות סטארט־אפ צעירות, ובמהלך השנים היה גם שותף לאקזיטים נוספים שהעשירו אותו עוד יותר. למשל, חברת דוטומי, שאליה נכנס כמשקיע בשנת 2000, נמכרה ב–2011 תמורת 295 מיליון דולר לחברת ואליו־קליק האמריקאית; וחברת ג'ג'ה שבה השקיע נמכרה ב–2009 לטלפוניקה הספרדית תמורת יותר מ–200 מיליון דולר.

בענף ההיי־טק זכה גולדפינגר לכינוי "יזם סדרתי", אבל הוא לא הסתפק בכך ונכנס להשקעות נוספות בתחומים אחרים - נדל"ן, אופנה ואף הרפתקה בענף ההלוואות, כאשר הלווה ב–2005 לאיש העסקים אפרים אוריון 1.25 מיליון דולר לטובת רכישת בית בשכונת נוה צדק בתל אביב, הלוואה שבגינה ניהל מאבקים משפטיים שנמשכו יותר מעשור, ונגעו בין היתר לגובה הריבית.

יוסי ורדי
אייל טואג

בשלוש השנים האחרונות מתגורר גולדפינגר, 46, בניו יורק, משם הוא ממשיך לנהל את עסקיו בעולם. לפי מגזין TheMarker, הונו מוערך ב-175 מיליון דולר. גולדפינגר, שסירב להתראיין לכתבה זו, הסכים רק לומר בקצרה כי "לא ראיתי כל סיבה להפסיק לעבוד אחרי מיראביליס, ואני מקווה שאוסיף לעשות כן ככל שארצה בכך".

הזיכרון המיתולוגי של עסקת מיראביליס, יחד עם העסקות המוצלחות שעשה לאחר מכן, הפכו אותו ל"נער הזהב" של תעשיית ההיי־טק המקומית, אבטיפוס של ההיי־טקיסט המצליח. אבל מאחורי הקלעים התעוררו קולות אחרים. לא מעט אנשים שעבדו עם גולדפינגר או מולו במהלך השנים החלו להעלות טענות באשר להתנהלותו.

בדוטומי, למשל, טוענים חמישה עובדים מהראשונים החברה, שגולדפינגר ומייסדים אחרים נישלו אותם מזכויותיהם באקזיט הגדול, דבר שמתברר כעת בבית המשפט (גולדפינגר מכחיש את הטענות). בחברת הנדל"ן הבורסאית מדיפאואר, מתגלה גולדפינגר, לפחות מבחינתם של בעלי מניות מיעוט בחברה, ככריש בורסה כוחני, כזה שלא מהסס להשתמש בתכסיסים מפוקפקים כדי לדלל לא רק את חלקם של בעלי המיעוט, אלא גם את חלקו של מי שהיה עד לפני כמה שנים חברו הטוב מימי מיראביליס, ספי ויגיסר. במקרה אחר, של מותגי האופנה לי קופר ובלובירד, שגולדפינגר היה קשור לזכיינותם בארץ, נטען בתביעה שהוגשה נגדו באחרונה כי נקט דרכי תרמית כדי לפגוע בשותפיו העסקיים. גולדפינגר מכחיש את הטענות בתביעות השונות שמועלות נגדו.

"הוא תחרותי מאוד, אמביציוזי ורצה להוכיח שהוא יכול בלי יוסי ורדי. זאת היתה הסיבה לדרייב החזק שלו אחרי ימי מיראבליס", אומר יזם היי־טק ותיק, שמכיר את גולדפינגר עוד מהימים שלפני האקזיט הגדול. "אבל יש בו גם משהו נוקשה מאוד. זה לא מקרה שהוא רב עם אנשים בתעשייה, ויש סכסוכים אחרים שאנשים לא יודעים עליהם. כמו שהוא יזם סדרתי, הוא גם מסתכסך סדרתי".

"הוא אומן ההצגות", אומר מקור שמכיר את גולדפינגר שנים ארוכות. "בא אליך הילד הכי חנון, הכי חכם, שובה אותך בקסם שלו, ואז פתאום עושה מהלך פוגעני. אחת הבעיות שלו היא שהוא מאוד אוהב כסף, ברמה של קמצנות. ממה שאני התרשמתי, זה גם משפיע על המהלכים העסקיים שלו".

"אני מעריך אותו מאוד. זה בן אדם שעד היום עובד קשה, משקיע מוצלח ואדם צנוע מאוד", אומר על גולדפינגר יוסי ורדי. "בעולם העסקים, שבו בהרבה מאוד מקרים הדברים הם סכום אפס, מתגלעות גם מחלוקות בין אנשים". לדברי היזם בני לנדא, שהיה שותפו של ורדי בחברת קולורייט שבה השקיע גולדפינגר, האחרון "הוא אדם מבריק בצורה בלתי רגילה. מנוסה מאוד. הוא יודע להבחין מצוין בין עיקר לטפל. לא מבזבז את זמנו בעניינים של כבוד או בדברים לא ענייניים אחרים. בעיני הוא דוגמה למישהו שעובד באופן מקצועי מאוד. בשלב מסוים היו לי בקולורייט בעיות עם השותפים והחלטתי לקנות את חלקם של בעלי המניות האחרים. יאיר היה היחיד שרציתי שיישאר בחברה, מפני שהוא בן אדם שתורם בכל מצב".

בני לנדא
קובי קלמנוביץ

הדילול של החבר הטוב

במשך השנים שלאחר האקזיט ב–1998, חבורת מיראביליס שמרה על קשר, גם בסוגיות עסקיות. למשל, אריק ורדי, ויגיסר וגולדפינגר הקימו ב–2006 את נוקה טי.וי, מיזם אינטרנט טלוויזיוני שלא הצליח להתרומם. כמו כן, לפני כמה שנים יזם גולדפינגר רכישת בית מלון במולדובה, מיזם שאליו גייס את ויגיסר, אריק ורדי וערן איתם (מייסד נוסף של מיראביליס שפרש לפני האקזיט). ואולם אחרי כמה שנים התברר המיזם כהשקעה לא מוצלחת וגולדפינגר החזיר את הכסף לחבריו לאחר שדרשו זאת ממנו.

בעיסוקי היום־יום כל אחד מהחבורה התפזר לכיוון אחר. אמנון עמיר (מייסד נוסף של מיראביליס שפרש לפני האקזיט) עשה דוקטורט במכון ויצמן וכיום חי בסן דייגו, שם הוא מסיים פוסט־דוקטורט; ערן איתם הוא מנהל הסטארט־אפ קולטורה ואחד ממייסדיו; אריק ורדי, שעסק ביזמויות שונות אחרי מיראביליס, עבר ב–2011 להתגורר בקנדה; ויגיסר, שהקדיש בשנים שמאז מיראבליס חלק ניכר מזמנו לטיולים מסביב לעולם ולתחביבים כמו גלישת גלים בקוסטה ריקה, סקי באלפים וספורט אתגרי, השקיע במיזמים בתחום הספורט והתיירות, וכיום הוא הבעלים של מלון סקי באיטליה ובונה בית באי סאפור שביוון.

ויגיסר לא ממש התעניין בעסקים, אך הוא נשאר בעולם הזה בעיקר בזכות הקשר עם גולדפינגר, שאותו הוא מכיר מגיל 14. אחרי מכירת מיראביליס הפקיד ויגיסר בידי גולדפינגר את ניהול ענייניו הכספיים, כולל השקעות שונות שהשניים ניהלו יחד. בתחילת 2013 החליט ויגיסר להעביר את ניהול ענייניו הכספיים לרואה חשבון, מה שגם סימן את תחילת התקררות היחסים בין השניים. כעבור שלוש שנים התרחש פיצוץ של ממש.

ההשקעה שהעלתה את יחסי השניים על שרטון היא בחברת מדיפאואר, העוסקת בנדל"ן מניב בארה"ב ובקנדה ונסחרת בתל אביב לפי שווי של 154 מיליון שקל. החברה הוקמה ב–2001 על ידי איש העסקים משה גביש, לשעבר בכיר במס הכנסה, ועו"ד אבי גולדברג. גולדפינגר וויגיסר הצטרפו אליה כשותפים ב–2004, כעבור שלוש שנים החברה הונפקה בבורסה וב–2010 מונה גולדפינגר ליו"ר החברה. ב–2010–2015 היו לוויגיסר 30% ממניות החברה ואילו גולדפינגר החזיק ב–39% מהמניות. בשנים אלה החברה דישדשה באופן יחסי, עד שב–2015 נמחקה מהמסחר בבורסה, אך המשיכה להיות חברה מדווחת לבורסה (במעמד "שימור").

לפי גרסת ויגיסר, בשנים אלה ביקש מגולדפינגר כמה פעמים לצאת מההשקעה, ללא הועיל. "לספי לא ממש היה עניין בזה", אומר מקורב אליו, "הוא רצה לצאת מההשקעה הזו באופן סביר, אבל יאיר לא רצה, והם לא הצליחו להגיע להסכמה. ואז, באופן הדרגתי, יאיר התחיל לדלל אותו".

באוגוסט 2016 הוגשה נגד מדיפאואר וגולדפינגר תביעה על ידי טל גינזבורג, אחד מבעלי מניות המיעוט בחברה ובעלי מניות אחרים. התביעה, שוויגיסר הצטרף אליה כתובע חודש מאוחר יותר, מתמקדת במהלך אגרסיבי שביצע גולדפינגר ב–6 באפריל 2016, שבה בוצעה הנפקת מניות שבמסגרתה דוללו בעלי מניות המיעוט בחברה, וגולדפינגר הגדיל את אחזקתו. בהנפקת המניות ניתנו לציבור שבע שעות וחצי בלבד לרכוש מניות. בזמן הזה רכש גולדפינגר יותר מ–70% מהמניות המוצעות והגיע לאחזקה של 56%; ויגיסר דולל באופן משמעותי וירד ל–13%.

המחיר למניה בהנפקה היה 4.5 אגורות בלבד, בהתאם לחוות דעת של חברת המחקר והייעוץ BDO, שעליה נמתחה ביקורת חריפה מצד בעלי מניות המיעוט בתביעה, בטענה שהיתה מוזמנת ומוטה. בין היתר, נטען ש–BDO הביאה בחשבון פקטור של אי־סחירות החברה.

מעריך השווי טל מופקדי, שנשכר מטעמם של גינזבורג וויגיסר, קבע שמחיר המניה היה צריך להיות 7.4 אגורות. מומחה שמונה מטעם בית המשפט, רו"ח מנחם פרלמן, העריך את שווי המניה ב–7.11 אגורות (לפני מהלך הדילול), וקבע שלא היתה הצדקה להנחה בשל אי־סחירות המניה. גולדפינגר דחה את הטענות בכתב ההגנה, טען שהוא לא ניווט מהלכים לטובתו אלא שהחברה פעלה לפי כל הכללים המקובלים, וכי מחיר מניה של 4.5 אגורות היה סביר.

מהלך גיוס ההון התבצע לאחר כמה חודשים שבהם היו חילוקי דעות בין בעלי המניות בנוגע לגיוס ההון, שלטענת גולדפינגר נועד לרכישת מבנים בארה"ב, בעיקר בכל הנוגע למחיר המניה.

דבר הממחיש לכאורה עד כמה כוחנית היתה ההתנהלות של גולדפינגר בעניין, הוא מכתב תשובה ששלחה החברה לגינזבורג, שבו נכתב שהחברה טרם קיבלה החלטה לגבי הגיוס. ואולם כמה שעות לאחר מכן המהלך של הגיוס הציבורי בבורסה יצא לדרך. ויגיסר היה אז בדרכו חזרה מחופשה בקוסטה ריקה, וגינזבורג היה צריך לחשב במהירות מה לעשות והחל לפנות לבנקים כדי לראות אם יש לו עוד כסף לכדי לקנות את המניות, כך שלא ידולל.

בפרשה זו דילל גולדפינגר לא רק את ויגיסר, אלא גם חבר אחר שלו — הלוביסט תומר עמיר, מבעלי משרד הלובינג גורן־עמיר. עמיר נכנס להשקעה כמה שנים לפני כן, ובעבר היו לו 8% מהחברה. כיום, אחרי הדילולים שנעשו, כולל הדילול באפריל 2016, עמיר כבר לא נחשב בעל עניין בחברה, כלומר יש לו פחות מ–5% ממנה.

הנהלת מדיפאואר פותחת את המסחר בבורסת תל אביב לרגל רישום מניות החברה בבורסה
שי שחר / אתר הבורס

ויגיסר: "יש פה פגיעה עמוקה מחבר שתקע לי גרזן בגב"

המחלוקות בין בעלי המניות של מדיפאואר הובילו גם לזעזועים בדירקטוריון. בינואר 2017 התפטר הדירקטור חן לוי, שחשב לדירקטור בלתי תלוי. בהודעת ההתפטרות שלו לבורסה נאמר במפורש כי הצעד נובע מ"חילוקי דעות עם ההנהלה ואי־אמון הדדי". במארס 2017 התפטרה מהדירקטוריון ד"ר אסתרי גלעד־רז, שהיתה הדירקטורית מטעמו של ויגיסר, חצי שנה בלבד לאחר שמונתה לתפקיד. בהודעת הפרישה שלה נכתב שהיא התפטרה מכיוון שלא הובא לידיעתה נוסח של תגובת הדירקטוריון מ–13 במארס 2017. מנגד טענה החברה כי גלעד־רז ידעה על הנוסח ואישרה אותו.

מדובר היה בתגובה של החברה לפנייה מצד ויגיסר, שהתנגד למדיניות התגמול לנושאי המשרה, ובה תקפה החברה בחריפות את ויגיסר וטענה שהוא מונחה משיקולים זרים הקשורים לקידום התביעה שלו נגד החברה. מדיניות התגמול שאליה התנגד ויגיסר קבעה ששכרו של גולדפינגר יוכפל פי ארבעה — לעלות שכר כוללת של 288 אלף דולר בשנה.

"על פי דיווחי מדיפאואר, היא הפסידה יותר מ–3 מיליון דולר ב–2015", טען ויגיסר במכתב לחברה. "מדובר בעלויות שכר שערורייתיות המהוות יותר מ–50% מהרווחים הצפויים, ובכ–10% מההכנסות הצפויות ל–2016. היעלה על הדעת כדבר הזה?". בהמשך כתב ויגיסר כי "יש להסביר הכיצד יכול לשמש יו"ר הדירקטוריון (גולדפינגר; ש"ש) בתפקידו במשרה מלאה, כאשר הוא משמש סמנכ"ל ומנכ"ל בשלוש חברות שונות, כמו גם יזם ומשקיע בחברות מתחום האינטרנט ודירקטור בשש חברות שונות".

העלאת השכר לגולדפינגר, שנדחתה בתחילה על ידי הדירקטוריון, אושרה בסופו של דבר לאחר ההנפקה הציבורית שבוצעה בינואר 2017, שבה מדיפאואר חזרה להיות נסחרת. זאת, בזכות הצעת החברות אלוני חץ ומיטב־דש, שרכשו מניות בהנפקה. שתי החברות האלה מחזיקות כל אחת ב–20% מחברת ווליו בייס, שריכזה את ההזמנות בהנפקה של אפריל 2016.

"מה שיפה אצל גולדפינגר זה שהכל אצלו חוקי. לא תמצא אצלו משהו לא חוקי", אומר מקור שמכיר את פעילותו של גולדפינגר במדיפאואר. "אבל כשאתה בוחן את המהלכים שלו לעומק, אתה מגלה שהוא מרוויח — והציבור מפסיד. התחושה היא שהוא לקח את הגאונות של המחשבים וההיי־טק לטובת טוויית תוכניות מתוחכמות בשוק ההון, דברים שהם כשרים — אבל מסריחים מאוד. במדיפאואר, רק בדיעבד הדירקטורים ומשקיעים אחרים בחברה הבינו מה בדיוק הוא עשה".

ויגיסר נותר פגוע וכועס. "השקעתי שם 8.2 מיליון דולר, זה לא כסף קטן", הוא אומר. "הסיבה היחידה שבכלל הגעתי לשם זה יאיר. אני עכשיו לא דורש הרבה, רק את הכסף שהשקעתי. כל מי שמכיר אותי ואותו בהלם ממה שקורה. יש דברים שאנשים פשוט לא עושים לאנשים אחרים, בטח לא לחברים טובים שלהם. אנחנו חברים מגיל 14. icq היתה חוויה עוצמתית מאוד ובמשך השנים היה בינינו אמון חזק מאוד. יש פה פגיעה עמוקה מחבר שתקע לי גרזן בגב".

גולדפינגר טוען שכל מהלכיו היו לטובת החברה ושבבית המשפט יתברר שהוא צודק. לגבי ויגיסר הוא אומר: "אני יכול רק להצטער שוויגיסר ראה לנכון לנקוט נגדי הליכים משפטיים, הגם שידוע לו היטב כי אין בטענותיו כל ממש, ועניין זה יתברר בין כתלי בית המשפט, וזאת ממניעים אישיים שאין זה המקום להרחיב עליהם את הדיבור".

אבי גולדברג ומשה גביש
תומר אפלבאום

גולדפינגר לוויגיסר: "לא סיבכתי אותך בדבר. הכל היה חוקי לחלוטין"

הסכסוך בין ויגיסר לגולדפינגר הוביל לתביעה משפטית אחרת נגד גולדפינגר, על ידי חברת קונספט, שבעבר היתה בעלת הזיכיון למותגים לי קופר ובלובירד בישראל. מתביעה שהוגשה לפני חודש וחצי על ידי קונספט וחברת הבת שלה מרוידקס, עולות טענות קשות שלפיהן גולדפינגר פעל במרמה כלפי משקיעים בחברה, כאשר לחץ על החברה להחזיר הלוואה לוויגיסר מבלי לגלות למשקיעים האחרים שמדובר בעצם בהלוואה שלו. גולדפינגר מכחיש את הטענות שעולות נגדו.

חברת קונספט נמצאת באופן רשמי בבעלות אחיו של גולדפינגר, גידי, אך בפועל השליטה בה מצויה בידי משקיעים אחרים — אנשי העסקים דוד עיני וחנן אסייג. החברה הוקמה ב–1995 על ידי גידי גולדפינגר, ועד 2010 נחשבה לחברת אופנה מצליחה, שהעסיקה יותר מ–700 עובדים בעשרות חנויות בארץ, והפיצה את מוצריה גם בחו"ל. ב–2008–2009 נקלעו קונספט והחברות הבנות שלה להפסדים כבדים וכמעט שחדלו מלתפקד. לאור זאת, החברה החלה לקחת הלוואות מגורמים שונים, בין היתר מקרן פימי של ישי דוידי ומליאון רקנאטי, וגם הלוואה של 6 מיליון שקל מוויגיסר.

לפי כתב התביעה, ההלוואה הזו הוענקה ללא ריבית וללא מועד פירעון, לצורך רכישת מלאי. במארס 2010 הוזרמו לחברה 20 מיליון שקל נוספים. מחציתם, על ידי גורמים שהוגדרו כמשקיעים — אסייג ועיני, שיחד הזרימו 10 מיליון שקל; ויאיר גולדפינגר, שהזרים 10 מיליון שקל נוספים. בתנאים מסוימים, אסייג, עיני וגולדפינגר היו אמורים לקבל תמורת ההלוואה 60% מהמניות, אך פורמלית הדבר לא התבצע עד היום.

בשלב זה גולדפינגר מונה לדירקטור בחברה וחיים אסייג, אחיו של חנן, מונה ליו"ר. לפי התביעה, בסמוך למינויו כדירקטור בחברה, החל יאיר ללחוץ על החזר ההלוואה שהתקבלה מוויגיסר. מתחילת מאי 2010 ועד נובמבר 2010, החלו לעבור תשלומים חודשיים לחשבון הבנק של ויגיסר, ובסך הכל עברו אליו 1.1 מיליון שקל. לפי התביעה, התשלומים הופסקו עקב הרעה במצב החברה.

לאור זאת העמיד ויגיסר, באמצעות עו"ד גיל רון, את ההלוואה לפירעון מיידי תוך שהוא מאיים בנקיטת הליכים משפטים. מנגד, טענו עיני ואסייג כי היתה הסכמה על החזר של מיליון שקל נוספים בלבד. בסוף 2010 קונספט הגיעה להסכם למכירת פעילותה העסקית לחברת בריל, אך נתקלה בבעיה כי המלאי שרכשה היה משועבד לטובת ויגיסר. בשל זאת סוכם כי התמורה עבור המלאי תועבר לנאמנות, עד שתתברר המחלוקת. הכסף הועבר לנאמנות ממאי 2011 — ושם הוא נמצא עד היום. בחשבון הנאמנות יש 750 אלף שקל (שהתקבלו ממכירת המלאי), ואילו שאר החוב עדיין לא נפרע.

ביוני 2016 גילו אסייג ועיני שאותו ויגיסר, שפעל כלפיהם בתוקפנות בעת שהחברה היתה במשבר, היה למעשה רק צינור להעברת כספים מגולדפינגר לחברה בחזרה. זאת, בעקבות מכתב ששלח עו"ד גלעד וקסלמן, בא כוחו של ויגיסר ביוני 2016, לאחר שדרשו ממנו שישחרר את הכספים מהנאמנות. "כל סכום שהועבר על ידי מרשנו (ויגיסר; ש"ש), גולדפינגר העביר למרשנו סכום כסף כנגדו ובהתאם, לבקשתו, כל שעשה מרשנו הוא להעביר סכום זה 'מיד ליד', כאמור לחברה. בדומה, גם התשלומים שנטען שבוצעו למרשנו...הועברו כמובן במלואם בסמיכות לקבלתם לגולדפינגר, ומרשנו לא קיבל סכום כסף כלשהו", כתב וקסלמן.

בעקבות מכתב זה, נכתב בתביעה על גולדפינגר כי הוא "פעל במרמה כלפי החברה תוך שהוא הסתתר מאחורי 'פרונט' והבריח הלכה למעשה כספים מהחברה אל כיסו בניגוד לכל דין ובניגוד לטובת החברה...יאיר הוא האחראי לדרישה לפירעון החוב בעיתוי שאין גרוע ממנו לחברה, תוך שהוא מנצל את ידיעותיו כדירקטור שבכוונת החברה למכור את הפעילות ואת המלאי שלה, בהיעדר תזרים מזומנים".

המקרה של קונספט, לפי הגרסה של ויגיסר, מראה שעד אז גולדפינגר גם ביקש מחברו להשתמש בשמו לצורך פעילות עסקית, דבר שוויגיסר הסכים לו, אך ככל הנראה לא בדיוק ידע או הבין את כל הפרטים. כך אפשר ללמוד מההתכתבות מיילים בין השניים שמצורפת כנספחים לכתב התביעה.

בין היתר, טען ויגיסר כלפי גולדפינגר שהוא סיבך אותו. "אני לא הלוויתי ולא נתתי כספים, כל שעשיתי הוא טובה אישית לך כחבר", כתב ויגיסר לגולדפינגר בתחילת יוני 2016. "אתה העברת לי סכום כסף אחד בלבד, ואני העברתי את זה לבקשתך לחברה. חשוב לציין כי הדבר היחיד שביקשתי ממך בזמנו (ומאביר רווה, שהיה אז גם רואה החשבון שלי) שהכל יהיה חוקי לחלוטין, הוגן ובלי לנצל את שמי לרעה, ושניכם אמרתם לי שככה הדברים".

בתגובה השיב לו גולדפינגר כי "לא סיבכתי אותך בשום דבר. כל מה שנעשה חוקי לחלוטין. לא ברור לי למה לא היית מודע". על כך השיב לו ויגיסר במסר חריף שכולל טענות גם לעורכי הדין שייצגו אותו ב–2010, גיל רון ואייל קינן, שהיו מכותבים למייל: "אתה ביקשת ממני מראש שאהיה רק איש הפרונט, והסכמתי לכך רק בגלל החברות שלנו. לא הסכמתי בשום אופן שתסבך אותי בכל מיני עניינים, שתגלגל כספים דרכי או שתפעל בדרך אחרת פסולה או לא. אני לא הייתי מודע לכל ההתנהלות שלך, ואני לא מוכן שתפעל בשמי. גיל רון ואייל קינן — עצם זה שיאיר הוא זה שמשלם לכם, לא אומר שחובת הנאמנות שלכם כלפיו. מכיוון שאני הלקוח שלכם, אני לא מוכן שתדברו בשמי ללא הסכמתי בכתב או שתפעלו בכל דרך פעולה אחרת שתפגע בי או תסבך אותי".

אקזיטים לצד נפילות: ההשקעות המוצלחות והכישלונות של גולדפינגר

אחת ההשקעות הראשונות של יאיר גולדפינגר אחרי מיראביליס היתה בחברת הפרסום הדיגיטלי דוטומי, שאליה הצטרף כמשקיע ב–2000, ובשלב מסוים אף היה סמנכ"ל טכנולוגיות בחברה. דוטומי נמכרה ב–2011 לחברת ואליו־קליק האמריקאית תמורת 295 מיליון דולר, ונחשבת לאקזיט הגדול ביותר של גולדפינגר מלבד מיראביליס.

השקעה מוצלחת אחרת של גולדפינגר היתה בחברת האינטרנט ג'ג'ה, שב–2010 נמכרה לטלפוניקה הספרדית תמורת 200 מיליון דולר. השקעה מניבה אחרת שלו היתה בחברת פוטלוג, שנמכרה ב–2007 להיי־מדיה תמורת 70 מיליון דולר. האקזיט האחרון של גולדפינגר היה בחברת קולורייט, שבה היו לו 10%, לה היה פטנט בתחום עיצוב השיער, ונמכרה לחברת לוריאל הצרפתית ב–2014 בכ–150 מיליון דולר, סכום שאת רובו גרף היזם בני לנדא, שהיה מושקע ב–90% בחברה.

לגולדפינגר היו גם כישלונות: חברת נוקה טי.וי, שאותה הקים יחד עם חבריו מ–icq ב–2006, פורקה שנתיים אחרי הקמתה וכך גם חברת השיווק הישיר DBM, שהיתה מההשקעות הראשונות של גולדפינגר, ונסגרה ב–2002.

התקווה הבאה לאקזיט מבחינת גולדפינגר היא חברת אפ־קארד, שפיתחה מועדון לקוחות חכם המבוסס על בסיס מערכות של בינה מלאכותית ופונה לעסקים קטנים ובינוניים בארה"ב ובקנדה. בין משקיעי החברה יש שמות בולטים בסצנת ההיי־טק העולמית, כמו פיטר תיל; מייסד יאהו ג'רי יאנג; וקרן השקעות בבעלות יו"ר גוגל, אריק שמידט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#