"יש מעבר שיטתי של כסף מהאנשים שאין להם מספיק לאלו שיש להם יותר מדי" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יש מעבר שיטתי של כסף מהאנשים שאין להם מספיק לאלו שיש להם יותר מדי"

לפני כ-40 שנה קיבל ברנרד לייטר, אז כלכלן צעיר, הזדמנות חד־פעמית: לתכנן כיצד יעבוד המטבע האירופי המשותף. הוא הכין מסמך שתיאר את הסכנות והציע פתרונות, אך הם נדחו. כיום, כשהמערכת המוניטרית העולמית מקרטעת עם עשרה משברים בשנה, הוא יודע שצדק

3תגובות
ברנרד לייטר
אייל טואג

ברנרד לייטר היה האיש הנכון במקום הנכון. הוא קיבל הזדמנות של פעם בחיים: לתכנן כיצד יעבוד המטבע האירופי המשותף, שלימים ייקרא היורו. השנה היתה 1978 והאיחוד האירופי עוד לא נולד במתכונתו הנוכחית, אך ההריון כבר היה בדרך ולמנהיגי אירופה היה רעיון שאפתני אף יותר מהסרת מחסומי סחר — איחוד מטבע.

לייטר היה אז כלכלן צעיר שבדיוק סיים לכתוב ספר על כלכלות דרום אמריקה — הספר הראשון שחזה כי הן הולכות לקרוס תחת נטל חובות עתק. כתיבת הספר לימדה אותו כי המערכת המוניטרית אינה יציבה מספיק, ועכשיו היתה לו הזדמנות להשפיע על תכנון המטבע האירופי המשותף, שישפיע על הכלכלה הגלובלית כולה. הבעיה העיקרית היתה ידועה: כיצד תיקבע ריבית אחידה למדינות שנמצאות במצב כלכלי כה שונה זו מזו? לייטר הגה כמה פתרונות, אבל הם נדחו. התוצאה: גוש היורו סובל ממשברים פיננסיים שפוגעים במדינות החלשות ומאיימים על יציבותו.

"כיום נהוג לומר שהבעיה היא היוונים, בשנה הבאה אולי יגידו שזו איטליה, מפני שהאיטלקים הם כך וכך. אלה שטויות, הכשל הוא מערכתי", אומר לייטר, כלכלן בלגי שעוסק כבר כ–40 שנה במערכת המוניטרית הגלובלית, ורואה בה אחראית לכמה מהחוליים החברתיים הגדולים בעולם, למשל לאי־שוויון המעמיק. "המערכת המוניטרית הקיימת מייצרת בדיוק את המצב הכלכלי הקיים. היא אינה בת־קיימא, היא ריכוזית, וזה לא מקרי — זה מערכתי. בדרך כלל מנסים להתמודד עם הסימפטומים: אנשים עניים? ניתן להם סובסידיה כלשהי; משפחות לא יכולות להרשות לעצמן לגור בעיר הגדולה? נסדר להן מגורים מיוחדים. זה ניסיון לתת מענה לסימפטומים, וזאת אחת הדרכים הכי פחות יעילות להתמודדות עם הבעיות, כי לא משנה מה תעשו, הבעיות ימשיכו להופיע".

מהן הבעיות של המערכת המוניטרית?

לייטר: "יש לה כמה פגמים מהותיים. הראשון הוא שהיא עצמה אינה יציבה, כפי שראינו היטב בפעם האחרונה בהתרסקות של המערכת בארה"ב ובאירופה ב–2008".

כדי להדגיש את היקף הבעיה, מציג לייטר מחקר שערך על בסיס נתונים של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית: ב–1970–2010 ספגו המערכות הכלכליות בעולם 425 משברים — משברים מוניטריים, משברים במערכת הבנקאות ומשברי חוב. "יותר מעשרה משברים בשנה", הוא מדגיש. "כולם סימפטומים של אותה מחלה — המערכת המוניטרית. זה כמו לחטוף שפעת ולהחליט שחום, כאבי פרקים ונזלת הם שלוש מחלות שונות. את הפגם המערכתי זיהיתי לראשונה ב–1975, ומאז אני עובד על הנושא".

כוכבו של לייטר דרך בשלב מוקדם מאוד בקריירה, ב–1971. גם אז היה האיש הנכון בזמן הנכון: MIT הוציאה לאור שנה קודם לכן את התזה שכתב בסוף התואר השני, שעסקה בין השאר, ב"שער חליפין צף". כיום שערי המטבע הם ניידים ברובם, אבל באותה תקופה כמעט כל המטבעות בעולם היו צמודים לדולר, והדולר — לזהב. שער חליפין נייד היה תופעה נדירה שהתקיימה במדינות בודדות בדרום אמריקה. ב–1971 החליט נשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון באופן חד־צדדי לנתק את הקשר בין ערך הדולר למלאי הזהב של ארה"ב, והאירוע הזה, שזכה לכינוי The Nixon Shock, שינה את המערכת המוניטרית הגלובלית, והפך את המטבעות לצפים. המחקר התיאורטי היחיד בנושא היה של לייטר, שהתחיל לעבוד ביישום התיאוריה שלו באחד הבנקים הגדולים.

האם המערכת המוניטרית היא פחות או יותר אותו הדבר מאז שנות ה–70?

"לא. הייתי אומר שיש למערכת שני היבטים: חלק אחד שלה הוא בן 5,000 שנה, והחלק המודרני יותר שלה — זה שנוצר על ידי חוב של בנקים — הוא בערך בן 450 שנה, תלוי במדינה. המקום הראשון שבו המערכת התחילה להתבסס על חוב של בנקים היה אנגליה, בסוף המאה ה–16, וזה התפשט ברחבי העולם. מה שמרתק הוא שהמערכת זהה: גם בתקופת בריה"מ, גם תחת מאו צה טונג בסין, ובכל המדינות המפותחות. זה מפתיע, כי הקפיטליסטים הם משהו אחד, והקומוניסטים הם משהו אחר לגמרי. אבל המערכת המוניטרית זהה, ולכן היא למעשה אוניברסלית".

הבעיה: חשיבת קצרת טווח

הפגם השני שזיהה לייטר במערכת המוניטרית הוא היותה פרו־מחזורית. "יש גאות ושפל במחזור הכלכלי, אבל הכסף שמיוצר על ידי הבנקים מגדיל מאוד את התנודתיות של המחזור הזה", הוא אומר. "בתקופת שגשוג, הבנקים זורקים כסף על כל דבר שזז וזה מגביר את האינפלציה; אם יש מיתון, כפי שהיה מאז המשבר האחרון ב–2008, הם לא רוצים להפסיד כסף, והמשבר מעמיק".

הפגם השלישי, אומר לייטר, הוא חשיבה קצרת מועד. "אומרים שעסקים או מנכ"לים צריכים לחשוב על הנכדים שלהם, ועל הסביבה. היתה לי שיחה עם המנכ"ל של אחת החברות הגדולות בגרמניה, במשרדו בברלין. יש לו ארבעה ילדים, שזה דבר נדיר בימינו, אז דיברנו על ילדיו ושאלתי אותו, 'כשאתה מקבל החלטה מהותית בנוגע לחיים של הילדים שלך, מה טווח החשיבה שלך?'. הוא השיב: '20–30 שנה'. שאלתי, 'וכשאתה מגיע למשרד בבוקר, ומקבל החלטות בנוגע לחברה שלך, מה טווח החשיבה שלך?'. הוא ענה: 'רבעון אחד או שניים. אם לא אפעל באופן הזה יפטרו אותי, וייקחו מישהו שכן יעשה את זה'. אז החשיבה הזו לזמן קצר היא התרבות שיצרנו".

מהו הקשר בין חשיבה קצרת טווח לבין המערכת המוניטרית?

"הקשר הוא ריבית. איך עסקים מקבלים החלטה באיזה פרויקט הם ישקיעו? הם משתמשים בתזרים מזומנים מהוון (Discounted Cash Flow). הם עורכים ניתוח של תזרים ההון העתידי, השלילי והחיובי, ואז הם מהוונים אותו. אז הריבית מוטמעת לתוך המערכת, היא נמצאת שם מרגע שהכסף נוצר. החשיבה לטווח קצר היא התוצאה של הריבית. יש עוד סיבות לכך, היא אינה היחידה, אבל היא בהחלט תורמת לכך.

"הבעיה הרביעית היא ריכוז העושר. אנחנו מודאגים מריכוז העושר, אבל אנשים לא מודעים לכך — וזה גם קשור לריבית — שיש מעבר שיטתי של כסף מהאנשים שאין להם מספיק לאנשים שיש להם יותר מדי. זה משמעותי הרבה יותר ממה שאנשים חושבים. כשאני מדבר על ריבית, את בטח חושבת שהכוונה היא ל–1%, 2% או 3%. אבל אני מדבר על 30% ואפילו 40% או 50% ריבית".

איך זה יכול להיות?

"יש רק מחקר אחד בנושא, שערך החוקר הגרמני הלמוט קרויץ בשנות ה–90, כשבגרמניה עוד השתמשו במארק הגרמני (בספרו The Money Syndrome). ניקח לדוגמה מכונית. ליצרנית של המכונית יש אג"ח, והיא משלמת עליהן ריבית. כשהיא מוכרת את המכונית, הריבית שהיא צריכה לשלם מגולמת במחיר המכונית. היצרנית גם קונה פלדה מיצרנית פלדה. ליצרנית הזו יש אג"ח משלה, וכשהיא מוכרת את הפלדה ליצרנית המכוניות, הריבית מגולמת במחיר. חברת הכרייה כורה את עפרות הברזל, וגם לה יש אג"ח, וריבית לשלם — והריביות האלה מצטברות. המחקר של קרויץ הראה כי במקרה של גרמניה, שהיה לה בזמנו את שיעור הריבית הנמוך בעולם מלבד שווייץ, פעילות כמו איסוף אשפה כללה בתוכה 20% ריבית, מחיר מכונית — כ–35% ריבית, ודיור סוציאלי (כלומר, מסובסד) — 75% ריבית.

"לאן הכסף הזה הולך? קרויץ בדק לפי עשירונים: שמונה העשירונים התחתונים בגרמניה שילמו הרבה יותר ריבית מכפי שקיבלו, העשירון התשיעי שילם ריבית וקיבל ריבית בערך באותה מידה, והעשירון העשירי והעליון קיבל את כל הרווחים של שמונה העשירונים התחתונים. זו העברה מסיבית של עושר, שאנשים לא מודעים אליה ולא מדברים עליה. אז ריכוז העושר הוא תהליך אוטומטי. אם אתה בעשירון העליון, המערכת המוניטרית עושה עבורך את העבודה. פעם היו אומרים שהצלחה בחיים תלויה בחוכמה. כיום את נמצאת על סרט נע שזז בכיוון הנגדי, ואת צריכה לרוץ כדי להישאר במקום".

מפגין בסמוך לבנק המרכזי של אירופה בפרנקפורט. "הכשל הוא מערכתי"
רויטרס

מטבע מקביל, לא חלופי

קורות החיים של לייטר, 75, סייעו לו להגיע להיכרות רב־צדדית עם המערכת המוניטרית, שכוללת שהות במגדל השן (הוא לימד באוניברסיטת לוון בבלגיה) וגם פעילות שונה מאוד: במשך כשלוש שנים וחצי הוא עמד בראש קרן גידור שעסקה בסחר במט"ח, ובתקופה זו הקרן כמעט שילשה את הסכומים שהושקעו בה, וזכתה במקום הראשון במדדים שונים לדירוג ביצועים. בין לבין עבד בבנק המרכזי של בלגיה, בתקופה שבה הוחלט על מטבע אירופי משותף.

הוא הגיע בחודש שעבר לישראל כדי להשתתף בכנס D10e, שנערך לראשונה בישראל בהשתתפות מומחים מתחום הבלוקצ'יין. בכנס הוצג הסטארט־אפ Bancor של היזמת גליה בן ארצי, שלדבריה נועד לאפשר לכל אחד ליצור לעצמו מטבעות דיגיטליים ללא צורך בתכנות. ב–2010 מכרה בן ארצי את MyTopya ב–18 מיליון דולר והקימה את "לב מרקט" — קהילת התן וקח של אתר מאמזון שמשתמשת בלבבות במקום בשקלים, ופעילות בה כ–18 אלף אימהות.

בכנס גם הושק המטבע הווירטואלי EOS, שיוכל לשמש פלטפורמה לחוזים חכמים מבוססי מטבעות דיגיטליים. ברנדן בלומר, סמנכ"ל הטכנולוגיה של החברה המובילה את המטבע, בלוק.וואן, טוען כי הוא יותר ממטבע דיגיטלי — הוא מערכת הפעלה חדשה לבלוקצ'יין.

לדברי היזמים, שם הכנס — D10e — הוא הביטוי המילולי־מספרי למונח Decentralization, ביזור של סמכות. יזמי הכנס גם רואים בטכנולוגיה החדשה אמצעי לדמוקרטיזציה של המערכת הפיננסית ו"השטחה של ההיררכיה החברתית".

עזרת לתכנן את מטבע היורו.

"נכון יותר להגיד שעזרתי בתכנון ה'אקו' (European Currency Unit). היורו הונהג ב–1999–2000, אבל בשני העשורים שקדמו לכך, נערכו ההכנות לקראתו. האתגר היה איך מדינות כמו גרמניה ואיטליה יכולות להשתמש במטבע אחד — כשלאחת מהן יש באופן מסורתי הריבית הנמוכה בעולם, ולשנייה יש בדרך כלל ריבית של 10%. בסוף כל תקופת ההכנות להטמעת המטבע, שר הכלכלה הגרמני אמר 'אקו, אקו, זה לא נשמע טוב. נקרא לו יורו'. והשם השתנה. אז אני הייתי למעשה אחראי על האקו ולא על היורו. הייתי שם מההתחלה, והתפטרתי עוד לפני ששינו את השם.

"האקו היה אמור להיות מטבע מקביל שיונהג בנוסף לזה שקיים בכל מדינה. אני טענתי שזה לא רעיון טוב לבטל את המטבעות הקיימים, והוכח שצדקתי. אם הרעיון שלי היה מתקבל, יוון לא היתה בצרות כיום. היא היתה יכולה להפחית בערך הדרכמה. איטליה היתה יכולה לבצע פיחות בלירה האיטלקית".

ב–1978 הצטרף לייטר לבנק המרכזי של בלגיה. "כבלגי, הבנק המרכזי היחיד שאני יכול לעבוד בו הוא הבלגי", הוא אומר. "הבנקים המרכזיים קתוליים יותר מהאפיפיור: הם שוכרים רק אנשים מהלאום המקומי. באמצע שנות ה–70 כתבתי ספר על אמריקה הלטינית, שחזה את משבר החובות שאכן פרץ כמה שנים לאחר מכן. כשסיימתי לכתוב את הספר קיבלתי טלפון מהבנק המרכזי, והזמינו אותי לארוחת צהריים. בפגישה נאמר לי כי הם מחפשים כבר שנה מישהו שמבין במחשבים ובמערכות פיננסיות, ומדבר צרפתית וגם פלמית. חשבתי שזו יד הגורל — בדיוק סיימתי את הספר, שהמסקנה שלו היא כי יש בעיה מערכתית ברמה הגלובלית, והנה מציעים לי עבודה בבנק המרכזי היחיד שאני יכול לעבוד בו. שבועיים לאחר שהתחלתי לעבוד, ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, שהיה נשיא צרפת, והלמוט שמידט, קנצלר גרמניה דאז, הכריזו שאירופה צריכה 'אזור של יציבות מוניטרית'. אני זוכר שבבנק המרכזי תהינו, 'מה לעזאזל זה אומר?'.

"הנשיא הצרפתי חזר לצרפת ואמר לבנק המרכזי 'תעשו משהו אירופי למהדרין'. שמידט הלך לבנק המרכזי בגרמניה ואמר 'תעשו משהו שלא ירגיז את האמריקאים'. שני הרעיונות האלה אינם תואמים. אז למעשה הם עשו הכרזה גדולה, והתכוונו לשני דברים שונים. הדבר הבא היה שהבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (Bank for International Settlements), שהוא ארגון בינלאומי של בנקים מרכזיים, הקים ועדה — ועדת האקו. הם רצו לשים בראש הוועדה מדינה שלא חושבת שהיא מנהלת את העולם — ובלגיה התאימה לדרישות התפקיד. כך, לפתע, בלגיה מצאה עצמה עומדת בראש ועדת האקו בבאזל. יו"ר הוועדה היה קולגה שלי בבנק, ממחלקת החוץ, והוא אמר לי: 'אתה יודע משהו על מערכות, נכון?'. שנה קודם לכן העברתי באוניברסיטה קורס על מערכות פיננסיות בינלאומיות. 'מינו אותי ליו"ר הוועדה הזו', הוא אמר. 'מה נעשה?'.

"עבדנו ביחד: אני הייתי האיש הטכני, והוא הדיפלומט. הוא עשה עבודה טובה מאוד: עם הגרמנים הוא תמיד דיבר על ערך הדולר; עם הצרפתים הוא דיבר על ערך המטבעות האירופיים. למעשה, זה אותו הדבר. הוא היה דיפלומט מצוין. הגשתי כמה הצעות לייצוב המערכת, כולל זו שדיברנו עליה — מטבע משותף במקום מטבע יחיד. ועדיין, בסופו של דבר ההצעה היחידה שהתקבלה היתה מערכת מוניטרית כפי שיש כיום, מטבע אחד לכל הגוש. אני אמרתי שזה לא הולך לעבוד, ושאני לא רוצה להיות אחראי לכך.

"באחד הביקורים שלי בבנק להסדרי סליקה בינלאומיים בבאזל הגיע נשיא הבנק והציג את עצמו. הוא אמר שקרא את הספר שלי על אמריקה הלטינית, ושאל מה אני עושה בבנק המרכזי. אמרתי לו שאני מאמין שיש כשל מערכתי, ושאנחנו הולכים לסבול מכמה וכמה משברים. באותה תקופה, המשבר הראשון שחזיתי שיקרה באמריקה הלטינית כבר קרה. 'לכן אני בבנק המרכזי', אמרתי. 'אני רוצה לפתור את הבעיה'. התשובה שלו היתה: 'ברנרד, אתה לא מבין. כל הבנקים המרכזיים בעולם, הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית, קיימים רק למטרה אחת: להמשיך להניע את המערכת בדיוק כמו שהיא — לא כדי לשפר אותה. אז אתה מבזבז את זמנך. ואתה צודק, המערכת אכן לא יציבה באופן שיטתי, אבל הפתרונות יגיעו מהמגזר הפרטי'. אז חזרתי לבלגיה והגשתי את התפטרותי".

גלגולו של מטבע משותף

"הביטקוין הוא אנקדוטה"

כפי שההצעה שלו במקרה של האקו מוכיחה, לייטר מאמין גדול במטבעות משלימים — שיתוספו למערכת הקיימת.

כיצד מטבעות משלימים יכולים לתקן את המערכת?

"בואי נדבר על ההגדרה של כסף. בספרי התיאוריה ההגדרה של כסף היא יחידה חשבונאית או אמת מידה לסחר חליפין. זה מה שכסף עושה — זו אינה ההגדרה של כסף. כסף הוא הסכם בתוך קהילה. הוא יכול להיות בגבולות מדינה, הסכם לאומי. אבל יש גם סוגי הסכמים אחרים: הדולר האמריקאי, למשל, הוא עולמי, כי הסכם ברטון וודס קבע כי הדולר הוא סטנדרט עולמי של קביעת ערך. הקהילה יכולה להיות מדינה לאומית, השכנים שלך, כדור הארץ או האינטרנט".

אז כסף משלים הוא הסכם בתוך קהילה, לשימוש במשהו שאינו הכסף הקונבנציונלי כאמצעי חליפין.

"יש חמישה סוגי כסף משלים שנועדו לענות על כל הבעיות שהזכרנו. אין סוג אחד שיכול לענות על כל הבעיות. תנועת הרפורמה המוניטרית חושבת שאפשר לתקן את המערכת ולהשאיר למטבע היחיד את המונופול. אני לא מנסה לבצע רפורמות במערכת הקיימת — אני בונה עוד מערכת. זה לא אותו דבר".

ב–2001 המצאת את הטרה — מטבע שמבוסס על סל סחורות. הוא עדיין רלוונטי?

"כן, אני עדיין חושב שזה יכול להיות מטבע שימושי מאוד. הסיבה לכך היא שהוא עונה על אחת הבעיות שציינתי קודם — חשיבה לטווח קצר. זה מטבע שמבוסס על סחורות פיזיות, ולא על נייר. לסחורות פיזיות יש עלות אחסון, ולכן למטבע יש ריבית שלילית. כשהריבית שלילית, העתיד נהפך לחשוב יותר מההווה. זאת הסיבה שאני מתעניין בטרה, ולכן המטבע עדיין רלוונטי.

"היסטורית, אנחנו יודעים שמערכות מוניטריות לא משתנות רק כי מישהו מוצא פתרון טוב יותר, מאחר שבידי מי שמרוויחים מהמערכת הנוכחית יש מספיק עוצמה לדאוג לכך שהיא לא תשתנה. וזה מה שקרה: ניהלתי שיחות עם תאגידים רב־לאומיים גדולים על הטרה, לפני כ–15 שנה. נפגשתי עם מיצובישי, בריטיש פטרוליום (BP) ותאגידים נוספים.

"ראשית, הם ניסו להוכיח שהמטבע לא יעבוד, אז הייתי צריך להיפגש עם עורכי דין, סוחרים, מומחים לסחורות ועוד. אחרי שלא מצאו יותר טעויות הם אמרו 'אוקיי, זה יכול לעבוד, נפנה לדירקטוריון'. והדירקטורים אמרו 'זה נחמד מאוד, אבל אנחנו לא רוצים להרגיז את האמריקאים, שיראו ביוזמה הזאת ניסיון להציב אלטרנטיבה לדולר'".

מה דעתך על הביטקוין, שזוכה ליותר לגיטימציה באחרונה?

"הביטקוין הוא אפילו לא מטבע. הוא אינו אמצעי חליפין אלא כלי ספקולציה. לא תהיה בו תועלת כי ספקולציה לא עוזרת לשוק, והוא יהיה אנקדוטה בדברי הימים של התפתחות הכסף. מה שכן חשוב הוא הבלוקצ'יין — הטכנולוגיה שבבסיס הביטקוין. בלוקצ'יין הוא שורת קוד, ששקוף לחלוטין למשתמש".

מדוע הטכנולוגיה הזו חשובה?

"היבט אחד הוא שלא יכול להתקיים שוק שחור בבלוקצ'יין. כל אחד יכול לראות מי משתמש בזה, כולל הממשלה. את חושבת שהמאפיה תאהב את זה? חוץ מזה — הוא יעיל מאוד, אי אפשר לשנות אותו והוא מבוסס על חוזה חכם. המערכת הפיננסית כבר השקיעה 30 מיליארד דולר ביישומים הקשורים לבלוקצ'יין בשנתיים האחרונות. ביטקוין הוא פשוט דוגמה גרועה לבלוקצ'יין".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם