"איש סודו" של קובי מימון מספר הכל לבית המשפט - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"איש סודו" של קובי מימון מספר הכל לבית המשפט

שי כהן טוען כי היה שותפו ואיש סודו של איש העסקים קובי מימון, עד שהסתכסכו ב-2014 ■ בתצהיר של 684 עמודים הוא מגולל את הקשר עם מימון: ואת הדרך שבה הוא שולט בעסקים מבלי להיות רשום כבעלים ■ מימון: "הטענות הן בדיות חסרות ממש, שאינן ראויות אפילו לתגובה"

52תגובות
קובי  מימון
מוטי קמחי

"קובי מימון הוא זה אשר קובע את הכללים, שואל את השאלות, עונה על התשובות, ולא בדיוק 'מייעץ', כפי שהוא מגדיר את עצמו או מוגדר על ידי בעלי התפקידים בקבוצה, שהם למעשה 'בובות על חוט', המנצלים את מעמדם ואת עמדת הכוח שלהם ועושקים את הציבור".

הציטוט הזה מופיע בתצהיר מפורט של שי כהן, שהיה לפי הגדרתו איש סודו של איש העסקים קובי מימון עד לפני פחות משנתיים, וכעת יוצא נגדו. התצהיר, המתפרש על 684 עמודים (כולל נספחים), הוגש באחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת תשובה של כהן לבקשת פירוק של חברת יהלום חניונים שבבעלותו. לטענת כהן בתצהיר, הוא לא מתנגד לפירוק החברה - אך מתנגד לכך שהמפרק יהיה מטעם חברת איירפורט סיטי, שהגישה את בקשת הפירוק. 

יהלום הפעילה עד 2014 חניונים של חברות נצבא ואיירפורט סיטי, שהן חלק מקבוצת אקויטל הציבורית, שלה עסקי נדל"ן ואנרגיה, כולל 28% במאגר הגז הטבעי תמר. בעל השליטה הרשמי בקבוצה הוא חיים צוף, חברו הקרוב של מימון. אחד הגילויים המעניינים בתצהיר הוא שב-2014 התעניין מימון ברכישת חברת כלכלית ירושלים של אליעזר פישמן, בזמן שזו היתה בתהליכי התמחרות לאחר שנכנסה להליכי כינוס נכסים. לפי התכתבויות וואטסאפ המצורפות בנספחים לתצהיר, כהן ומימון התכתבו בנוגע לפרסומים שונים בעיתונות הנוגעים לשוויה של כלכלית ירושלים. "מחר נבדוק עם המנכ"ל שלהם מספרים מדויקים ותזרים ואם השווי של הנכסים הוא מברזל או שערוכים מוטים כלפי מעלה", כתב מימון לכהן באחד המסרונים. בהמשך, כשכהן טען שהדו"חות של כלכלית ירושלים אופטימיים מדי, ענה לו מימון: "מסכים אתך, כי זאת ההתמחות של פישמן - לייפות את הדוח"ות לצורך קבלת הלוואות".

מימון הוא אחד מאנשי העסקים המסתוריים בישראל. הוא פעיל כאיש עסקים החל מאמצע שנות ה-80, אז החל את דרכו במכירת תמונות שמן באירופה. בשנות ה–90 הוא נכנס לפעילות בבורסה דרך קבוצת החברות קווי אשראי. עיקר המסתורין סביבו נובע מהשאלה מי בעל השליטה האמיתי בקבוצת החברות אקויטל הבורסאית: מימון עצמו, כפי נהוג היה לחשוב במשך שנים, או חברו חיים צוף, שרשום כבעל השליטה באופן רשמי ובראיון לעיתון זה אמר ש"קובי מימון הוא רק שכיר".

לשאלה זו יש משמעות מבחינת רשויות המס, מעצם העובדה שבעל השליטה הוא זה שמקבל לידיו את ההכנסות שעליהן הוא צריך לדווח לרשויות. ב–2010 נפתחה חקירה של רשויות המס ורשות ניירות ערך נגד מימון, העוסקת גם בעניין זה. לפי כהן, נגד מימון מתנהלת גם חקירה משטרתית בנושא. זה אחד הפרטים שנחשפים בתצהיר של כהן, שהנאמר בו מחזק את ההערכה שמימון הוא בעל השליטה האמיתי בקבוצת החברות, לצד ההתעניינות של מימון ברכישת כלכלית ירושלים או הטענה של כהן שלפיה בשיפוץ מלון הנסיכה מעורבת חברה סינית של קובי מימון.

חיים צוף
תומר אפלבאום

כהן, לפי התצהיר שהגיש, הוא בוגר יחידה מובחרת ששירת לאחר מכן בשב"כ. לטענתו, הכיר את מימון ב-2004, כאשר שימש כמנהל האבטחה במג'יק 1, ספינת התענוגות שהיתה שייכת בעבר לאקויטל. בהמשך פתח כהן כמה חברות שעסקו בתחומים של ניהול חניונים, שמירה וניקיון, שסיפקו שירותים לחברות באקויטל. לטענת כהן, הוא היה באופן בלתי רשמי איש סודו ואמונו של מימון, עד שב-2014–2015 הסתכסכו. ב-2015 נכנסה חברת שמירה של כהן להליך פירוק והוא עצמו נהפך לפושט רגל ולא יכול היה לצאת מהארץ. בתחילת מאי האחרון הגישה איירפורט סיטי את בקשת הפירוק נגד יהלום חניונים. לטענת עו"ד דב פישלר, שהגיש את בקשת הפירוק בשם איירפורט, יהלום חדלה לשלם לה דמי שכירות ויש לה חובות כלפיה בסכום של 570 אלף שקל.

מההתכתבויות שמביא כהן כנספח לתצהיר אפשר ללמוד על הקשר שהיה בינו למימון. באחת מהן כותב מימון לכהן כי "אתה הבן אדם הכי קרוב אלי בישראל". בהתכתבות אחרת מימון מזמין את כהן לאמסטרדם, "שם נוכל לשבת יומיים בשקט ולהתארגן נכון...אם אתה צריך ערבות ליציאה אני אסדר לך". לטענת כהן, מימון הוא זה שגרם לו לפשיטת רגל מכיוון שגרם שיעצרו תשלומים לחברות שלו. כהן טוען בנוסף שהוא יזם את הליך פשיטת רגל בשל איומים בפגיעה פיזית שקיבל ממקורביו של מימון. הנתק בין השניים התרחש בסביבות 2014, אך אחרי כמה חודשים הם חזרו לדבר. לטענת כהן, בתקופה זו מימון הציע לו את עזרתו, בתנאי שייסע לחו"ל. "כאשר השלמנו לכמה חודשים, קובי הציע לי ללכת לרקפת עמינח־רוסק, מנכ"לית בנק לאומי, וגם לציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, לדבר אתם בעצמו, רק אם אסכים לתנאים שלו, שהם פרישה בחו"ל אצל חיים (צוף; ש"ש) או בכל מקום על הגלובוס, רק לא פה ורק לא עם הגנה של בית משפט ורשויות החוק", כותב כהן בתצהיר.

ברשם החברות רשום כהן כבעלים היחיד של חברת יהלום חניונים. ואולם, לטענת כהן באופן בלתי רשמי היתה חלוקת אחוזים בינו לבין מימון, כך שמימון היה הבעלים של 30% בחברה והיה זכאי בהתאם לרווחים מהחברה. "מימון התנה את ההסכמים של יהלום חניונים מול החברות הציבוריות שבהן הוא שולט בפועל בקיום השותפות ביני לבינו", כך כותב כהן בתצהירו, ובהמשך: "רוב נכסי החניונים של יהלום חניונים הושכרו מחברת נצבא איירפורט סיטי ונועדו לייצר לקובי מימון רווח אישי נוסף מעל החברות הציבורית".

כהן צירף לתצהיר בדיקת פוליגרף שבה נמצא דובר אמת לגבי הצהרתו על הסכם חלוקת האחוזים בינו לבין מימון, הצהרה שבה גם טען כי מימון הוא הבעלים בפועל של אקויטל הציבורית. לטענת כהן בתצהיר, מימון הוא הסיבה לכך שהוא פשט את הרגל. "קובי מימון היה בודק אם אני מרוויח יותר מדי בעסקי החניונים חלילה...ומקזז בחברת השמירה, בטענה שאני עשיר מדי ולא צריך כסף ולדבריו 'יש לי אותו' והוא ידאג לי כמו בן משפחה", כותב כהן בתצהיר, ובהמשך: "ההתרסקות הפיננסית שלי נבעה רק מסיבה אחת, והיא שביקשתי לפרוש מהעסקים המשותפים עם מר קובי מימון ולסיים את כל תפקידי בחייו".

כהן מביא בנספח לתצהיר קטע שיחה בינו לבין מימון, שממנו עולה שזה האחרון כועס עליו בנוגע לחוב של 570 אלף שקל. "אתה חייב 570 פה", אומר מימון לכהן בתמליל שצורף, "אתה לא משלם בזמן שום דבר, אתה השתגעת? נותנים לך מימון מלא, אתה גובה כסף כל החודש, אתה משלם בסוף חודש, אתה לא משלם בתחילת חודש, נתנו לך דברים שאף אחד, יש מישהו שיקבל דבר כזה? סוף חודש אתה גם לא משלם?"

קובי מימון
מוטי קמחי

המשטרה חוקרת: מי הבוס?

ב-2010 התפטר מימון מרוב תפקידיו בחברות הציבוריות ועבר להתגורר באירופה. מאז הוא מוגדר "יועץ" לקבוצת אקויטל. באופן רשמי, כאמור, החברות טוענות שצוף, חבר ילדות של מימון המתגורר בהולנד, הוא בעל השליטה בהן. איש סוד אחר שטען בעבר שמימון הוא בעל השליטה האמיתי הוא יובל רן, שהיה שותף של מימון וצוף בקבוצת קווי אשראי, שפעלה בבורסה בתל אביב בשנות ה-90, ורן היה המנכ"ל והיו"ר שלה. ב-1997 הקבוצה קרסה, ורן נסע ליוסטון כשהוא משאיר אחריו טענות קשות מצד נושים.

בתוך קבוצת קווי אשראי היו כמה חברות חיפושי נפט שהשליטה בהן הועברה למימון וצוף. אלה החברות שמהן התפתחה אקויטל הבורסאית שנהפכה לשחקנית מרכזית בשוק ההון, בעיקר לאחר שישראמקו גילתה את מאגר הגז תמר. ב-2004 החל הליך פירוק חברת קווי אשראי, על ידי עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ'. השניים הגישו תביעות נגד שורה של מנהלים ובעלי שליטה בקווי אשראי, בטענה שבקבוצה נעשו פעולות חמורות של תרמית, הונאה והברחת נכסים לטובת בעלי עניין. גם בתביעת הפירוק עלתה הטענה שמימון הוא הבעלים האמיתי של הקבוצה.

ב–2010 החל רן לשתף פעולה עם המפרקים: הוא תמך בטענת המפרקים בנוגע לזהותם האמיתית של הבעלים של הקבוצה, והציג בפני בית המשפט מידע חדש שלפיו הבעלות באקויטל הועברה למימון לאחר שהוא ואחרים שילמו 6 מיליון דולר "מתחת לשולחן". בשלב מסוים התגבשה פשרה בתיק, שרן התנגד אליה. בבקשת ההתנגדות שהגיש, הוא הציג הקלטות של שיחות שלו עם כרמלה וילנסקי־מימון, גרושתו של מימון, שבהן אישרה בפניו שמימון היה מאז ומתמיד הבעלים של אקויטל. בסופו של דבר התביעה הסתימה בפשרה, ונקבע שמימון, צוף וגם השותפים שלהם, משפחת לבנת, ישלמו לקופת הפירוק 65 מיליון שקל.

לפי התצהיר של כהן נגד מימון, צוף ואחרים, מתקיימת חקירה גם ביחידת להב 433 של המשטרה. לטענת כהן, בין 20.6.2016 ל–3.7 באותה שנה הוא העיד במשרדי המשטרה ורשויות המס בנוגע לחקירה זו. לטענת כהן, הוא זומן לחקירה לאחר שבפשיטה של רשויות האכיפה נתפסו מחשבים במשרדי חברות שונות מקבוצת אקויטל, ובהם מיילים ששלח ובהם פירט את טענותיו כלפי התנהלות מימון והקבוצה.

אסדת קידוח תמר
תומר אפלבאום

"חבל עליך, חבל על הילדות שלך"

בתצהירו טוען כהן כי מימון היה מכין את תלושי השכר של עובדי החברות של קבוצת אקויטל בעצמו, יחד עם חשבת השכר. אותה חשבת, כך טוען כהן, ישבה במשרדי נצבא ברחוב המסגר בתל אביב ולא במטה הקבוצה בפתח תקוה, וזאת כדי שהעובדים האחרים לא יוכלו לפנות אליה בטענות בנוגע להפרשי שכר ועוד. לטענת כהן, גם הוא ישב במשרדים אלה, עבד עם אותה חשבת שכר והיה, יחד עם מימון, ממונה על פעילותה.

כהן מציג את המקרה של עו"ד ימית אביטן־סרור כדוגמה ליחסו של מימון לכל העובדים. אביטן־סרור עבדה כעורכת דין בנצבא ב–2007–2014, ובשנתיים שלאחר מכן נאבקה בנצבא בבית הדין לעבודה בנוגע לסוגיות הקשורות לשכרה, וניצחה. לפי עדותה במשפט, מימון הוא בעל השליטה הלא רשמי בחברה.

בשלהי 2009 רכשה נצבא את השליטה בתחנה המרכזית בתל אביב, שבינואר 2012 נקלעה להקפאת הליכים. ב–2012 ביקשו נאמני התחנה המרכזית שאביטן־סרור, שטיפלה בענייני התחנה המרכזית בנצבא, תעבוד גם עבור הנאמנים ותקבל מהם שכר באופן ישיר, נוסף לשכרה בנצבא. כך סוכם, אלא שלפי התצהיר של אביטן־סרור לבית הדין לעבודה, הדברים החלו להשתבש כאשר מימון גילה את הסיכום הזה. "בתחילת ינואר 2013 הופתעתי לגלות כי שכרי בגין עבודתי בחברת נצבא בדצמבר 2012 הולן מסיבה לא ידועה", כתבה אביטן־סרור בתצהיר. "כשפניתי לחשבת השכר בחברת נצבא גיליתי, לתדהמתי, כי הסיבה לכך נעוצה בכך שמר יעקב מימון 'כועס' כיוון שלא ידע שאני מקבלת שכר מהתחנה, ולכן הורה לעכב את תשלום שכר עבודתי". בתצהיר היא מתארת פגישה עם עו"ד דב פישלר, היועץ המשפטי של נצבא ושל חברות אחרות בקבוצה, ופרי אטיאס, מנכ"ל החברה. לטענתה הם אמרו לה, בלשון בוטה ומאיימת, שכדאי לה להחזיר את הכספים שקיבלה מהתחנה המרכזית לנצבא, אחרת יהיו לכך השלכות. בעקבות השיחה הסכימה אביטן־סרור להחזיר כספים לנצבא, מתוך הנחה שעם סיום הליכי הקפאת הנכסים, החברה תפצה אותה על הכסף שהחזירה. ואולם תקופת הקפאת ההליכים התמשכה ונצבא המשיכה לדרוש ממנה להחזיר את הכסף, תוך שהיא מקזזת מהשכר ששילמה לה.

נפוטיזם בקבוצת מימן צוף

בסופו של דבר אביטן־סרור התפטרה והוגשו תביעות הדדיות בבית הדין לעבודה בתל אביב. בעדותה במשפט, השופטים שאלו את אביטן־סרור מדוע אטיאס חזר בו מהסיכום שאליו הגיעה נצבא עם הנאמנים. היא ענתה: "פרי אמנם מנכ"ל אבל יש מי שמנהל את החברה מלמעלה וזה קובי מימון, ואת קובי לא עידכנו בנושא הסיכום...קובי מימון היה יועץ בקבוצת נצבא. לא על הנייר הוא היה בעל שליטה בנצבא".

בהמשך עדותה היא מתארת את הפחד שאחז בה במהלך השיחה עם אטיאס ופישלר. "הם אמרו לי שזה (הסיכום עם נצבא; ש"ש) נודע לקובי...אל תעשי צרות, תשבי בשקט, את מכירה אותנו, חבל עליך, חבל על הילדות שלך. ככה פרי דיבר, הוא מדבר לכולם, עם דלת סגורה". בהמשך עדותה אמרה: "ישבתי בשיחה הזו מפוחדת. ישבתי בחדר סגור עם פרי ועם דב עם דלת נעולה בשבע בערב ואיימו עלי והפחידו אותי. ישבתי עם ידיים מאוגרפות בתוך המעיל שלי כדי לא לקבל התקף לב. כל הסיפורים של פרי עכשיו זה המצאות וזה שקרים על שקרים". בשלב זה בעדות הוכרז על הפסקה בדיון.

בפסק הדין התקבלו טענותיה של אביטן־סרור ואלה של נצבא נדחו. בית הדין קבע שהוא "לא מצא מקום לפקפק בעדותה" של אביטן־סרור, וכי חקירה נגדית לא סתרה את עדותה. פסק הדין גם ציין שנצבא לא הביאה את מימון לבית המשפט כדי לסתור את גרסתה, שהוא הורה על עיכוב התשלומים. "נצבא היא שביקשה להתכחש להסכם ולנסות לשנות את תנאיו באופן שהיא 'לחצה את העובדת אל הקיר' 'להסכים' להעביר בדרכים עקלקלות את השכר שהרוויחה בתמורה לעבודתה אצל הנאמנים לנצבא", נכתב בפסק הדין.

דירה ומכוניות לילדים של מימון

כהן טוען בתצהיר כי הרווחים מחברת החניונים שבבעלותו נועדו לממן את מחייתם של שני ילדיו של מימון, שכהן שכר עבורם דירה בשדרות רוטשילד בתל אביב, ולקנות להם מכוניות. לטענתו, הילדים, אורי וניר, היו רשומים כעובדים של חברת יהלום שמירה שבבעלותו, והוא אף צירף את תלושי השכר שלהם בנספחים לתצהיר. לטענת כהן, אחיינו של מימון, עומר בן יעקב (שאמו רונית היתה בשלב מסוים יו"ר אקויטל), הועסק אף הוא בחברת יהלום שמירה וקיבל משכורת מלאה כעובד במשך שנתיים, אף שבאותו זמן היה בטיול בחו"ל.

בתצהירו טוען כהן שלמקורבי מנכ"ל נצבא, פריאל (פרי) אטיאס, ולמוטי בן ארי, יועץ פיננסי שנחשב מקורב למימון כבר שנים, יש מניות בשווי רב בישראמקו, בעיקר לבן ארי. "בחשבונות של מקורבי פריאל יש מיליונים בישראמקו, הפרטיים של מוטי שווים 800 מיליון שקל", כתב כהן במייל למימון, שמצורף כנספח לתצהיר (בן ארי, בתגובה: "אלה דברים הזויים"). נגד בן ארי מתנהלת כיום חקירה פלילית בחשד להעברת מידע פנים לשר הרווחה חיים כץ, בכל הנוגע לעסקת המיזוג בין איירפורט סיטי לנצבא. כץ, שנחשב מקורב למימון, חשוד גם הוא בפרשה.

חיים כץ
אוליבייה פיטוסי

כהן מעלה בתצהיר טענות גם כלפי ההתנהלות של אקויטל, בעיקר בכל הקשור לחברות הנדל"ן איירפורט סיטי ונצבא, שכיום היא חברה בת שלה. את עיקר הביקורת הוא מפנה למנכ"ל אטיאס, שלטענת כהן הוא עושה דברו של מימון. כהן טוען בתצהיר כי בפגישה שלו עם צוף בדצמבר 2015, אמר צוף על אטיאס כי הוא "איש של יעקב (קובי מימון; ש"ש) ועושה כל מה שיעקב יגיד לו". לפי גרסת כהן, עד ספטמבר 2014 הוא היה מפעיל חניונים שונים עבור איירפורט סיטי ונצבא, בין היתר במתחם איירפורט סיטי ובמקומות שונים בתל אביב. בערך בתקופה זו נקבע בפגישה בין כהן, אטיאס ובנו קובי שהפעלת החניונים תעבור לידי חברת א.מ יותר, בבעלות קובי אטיאס. כהן מצרף לתצהיר שלו נספח שבו מתוארת שיחה ארוכה שניהל עם אטיאס האב ואטיאס הבן, שבה הם דנים באופן שבו יעבור תפעול החניונים לידי קובי. בנספחים מובאים מסמכים המראים שא.מ יותר קיבלה את זכויות הפעלת החניונים בבית אגד, בבית הפירמידה ובחניון בן סרוק, כולם נכסים בתל אביב השייכים לאיירפורט סיטי ולנצבא. לפי כהן, ארבעה מילדיו של אטיאס עובדים בחניונים וגם חתנו. כהן מוסיף בתצהיר כי "ילדיו, שמונה במספר, מתפרנסים מתפקידים הקשורים לחברות הציבוריות".

למה מלון הנסיכה עומד סגור?

בתצהיר מעלה כהן גם ביקורת כלפי המתרחש במלון הנסיכה באילת, שנצבא קנתה את השליטה בו באוקטובר 2015, לאחר שנקלע לקשיים. נצבא דיווחה לבורסה על רכישת 60% ממניות חברת לקסן, הבעלים של המלון. באותו זמן היה המלון תחת כינוס נכסים, בגין חוב של 190 מיליון שקל לבנק הפועלים. לפי הדיווח, נצבא היתה אמורה להשקיע במלון 250 מיליון שקל - חלק ברכישת מניות וחלק בהלוואות בעלים.

בשנתיים האחרונות המלון סגור, ולפי הדו"ח השנתי האחרון של נצבא, שפורסם בסוף מארס, הוא נמצא בשיפוצים. בתצהירו רומז כהן לכך שיש סיבה לכך שהמלון נשאר סגור. "עד כה כספי הציבור שימשו לרכישת המלון אך לא נעשה שום דבר בנושא, ואף שניתן היה להפעילו ולהשיא לציבור ערך בתשואה, בעלי התפקידים בחרו באורח פלא לסגור אותו", כותב כהן בתצהיר. "זאת כדי שיוכלו להכניס חברות שונות ומשונות מהארץ ומחו"ל כדי 'לשפץ' ולסדר את המלון ובעיקר יעשירו את קובי מימון עבור שירותיו כקניין בינלאומי בשוק הסיני, אשר קונה בעיקר מעצמו בסין כדי למכור לציבוריות שבהן הוא מקבל את ההחלטות".

מלון הנסיכה באילת. מדוע הוא סגור?
מורי חן

כהן מתייחס בתצהיר למיזם תיירותי אחר של אקויטל, הנמצא בכפר הנופש האון שבכנרת. לפי התצהיר, הפעלת המקום הועברה לבניו של מנכ"ל נצבא, אטיאס, על אף שהתקבלה הצעה מחברת פתאל. בשיחה עם דוד פתאל הוא אישר בפנינו שלפני כמה שנים ניהל משא ומתן לניהול כפר הנופש, אך היוזמה לא צלחה. כשהתקשרנו לכפר הנופש כדי לברר מי החברה המפעילה, הפקידה בצד השני לא ידעה להגיד לנו, אך אמרה שזו לא חברה מלונאית.

עניין אחר בתצהיר של כהן נוגע לעו"ד נועה לנדנר, מזכירת חברת יואל, החברה האם של אקויטל, שמשמשת כיועצת המשפטית ומזכירת החברה של עוד כמה חברות בקבוצה. בנה של לנדנר, ערן, מכהן כסמנכ"ל פיתוח עסקי בישראמקו ובנפטא, קשר שעליו מדווח לבורסה. לנדנר נחשבת לדמות מפתח בקבוצה. יום לאחר גילוי מאגר תמר היא קיבלה אופציות של 2.4% ממניות יואל במחיר מימוש שנקבע לפני הגילוי. ב–2015 הגיש אחד מבעלי המניות של יואל לבית המשפט בקשה לתביעה נגזרת, וטען כי האופציות שהוענקה לה היו לא חוקיות, בין היתר מכיוון שלנדנר מקורבת מאוד למימון ולצוף. בבקשה נטען, על סמך חוות דעת של מומחה, שהנזק שנגרם לחברה כתוצאה מכך הוא 37 מיליון שקל. בתגובה טענה החברה שהיא פעלה כדין בכל הנוגע להקצאת האופציות והכחישה שיש קשר מיוחד בין לנדנר למימון ולצוף.

לפי התצהיר של כהן, לנדנר לא קיבלה את האופציות במקרה. "עו"ד נועה לנדנר היא חלק ממערך ההונאה הכולל בחברות הציבוריות הללו (קבוצת אקויטל; ש"ש)...היא מאפשרת לקובי מימון, חיים צוף, פריאל אטיאס ועוד, לזייף את חתימתה בהיקף של מאות מיליונים בשנה וכל זאת תמורת אתנן של שתיקה בדמות אופציות חלומיות", כותב כהן בתצהיר. כהן טוען בנוסף שלנדנר כפתה עליו להעסיק את חתנה בחברת החנייה שלו. בתצהיר מתאר כהן בקשות נוספות מצד לנדנר: "לשלוח לה עוזרת בית כל שבוע הביתה ללא תשלום לחברה, לפתוח את המחסן של הקבוצה בפתח תקוה חדשות לבקרים עבור האחסנה של דירות של בנה לאחר חזרתו מארה"ב".

כהן מזכיר בתצהיר את פרשת אוניית מג'יק 1, שבעבר היתה אהובה על לא מעט ישראלים ופסקה לפעול ב-2011, באופן שהותיר סימני שאלה. כהן התחיל לעבוד על האונייה כמאבטח ב-2004, השנה שבה רכשה ישראמקו את האונייה מהאחים שוני וראובן גבריאלי. ב-2006 רכשה את האונייה חברת צ'סני, בבעלותו גיל הוד, חברם הקרוב של מימון וצוף, מידי ישראמקו. בשלהי 2009 נמכרה מג'יק 1 ליזם צעיר בתחום התיירות בשם יוסי מואטי, הבעלים של חברת "יש תיירות". לפי פרסום ב"גלובס" מ–2010, מס הכנסה ערך בדיקה בנוגע לנסיבות קניית הספינה ואם קיים קשר בין מואטי לבין צוף ומימון. זאת משום שמואטי, בגיל 29 בלבד, הצליח לרכוש את הספינה ב–8–10 מיליון דולר. החברה של מואטי נרשמה יום אחד בלבד לאחר שישראמקו מכרה את מג'יק 1 לצ'סני, ומאז הכנסותיה צמחו בקצב גבוה. באותו זמן מואטי הכחיש את הפרסומים וטען שאף גוף לא עומד מאחוריו. כעבור שנה, ב-2011, מג'יק 1 נקלעה לקשיים ונסגרה.

לפי כהן בתצהיר, זה קרה בגלל מימון. "לאחר התרסקותה של חברת התיירות בדחיפתו האישית של קובי מימון, האונייה שוב נקנתה בעקיפין על ידי אותו קובי מימון ואני הוא זה שגם פירק אותה", כותב כהן בתצהיר על גורלה של מג'יק 1.

משה כחלון קובי מימון

"כהן מצוי בפשיטת רגל, ניתן נגדו צו למניעת הטרדה"

מקובי מימון נמסר: "טענות מר כהן הן בדיות חסרות ממש, שאינן ראויות אפילו לתגובה. מצופה מכלי תקשורת רציני שיבחן מיהו האיש, טרם שהוא נופל במלכודת ומשמש אכסניה לדברי בלע ולשון הרע".

מקבוצת אקויטל נמסר: "לחברות שבשליטת מר כהן ולמר כהן עצמו (כערב), חובות כבדים לחברות בקבוצת אקויטל. מר כהן מצוי בהליכי פשיטת רגל, שאותם יזם בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלע ואותם תיאר בפרוטרוט בבקשת פשיטת הרגל שלו (שלא כטענותיו בתצהיר מושא מכתבך). כמו כן ניתן צו פירוק נגד חברת יהלום אבטחה שבבעלות מר כהן (לבקשת עובדי החברה האמורה). באחרונה הגישה איירפורט סיטי בקשה לפירוק חברה נוספת הקשורה למר כהן, במטרה לגבות את החובות המגיעים לה מחברה זו. מר כהן מנסה מזה תקופה ארוכה להכפיש, להטריד ולאיים על אנשים הקשורים לקבוצת אקויטל, עד שלא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו למניעת הטרדה, ואכן ניתן על ידי בית המשפט צו למניעת הטרדה האוסר על מר כהן להטריד או ליצור קשר עם חיים צוף, פריאל אטיאס, צאלון צמח ונועה לנדנר. כן נאסר עליו לשאת נשק.

"יצוין כי במסגרת כתב אישום שהוגש נגד מר איציק ואזנה ואחרים, נטען כי מר שי כהן היה חלק 'מקשר לביצוע פעולות מרמה' שכללו בין היתר הפקת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. נראה כי קריסת עסקיו של מר כהן העבירה אותו על דעתו וגרמה לסיפורי הבדים ההזויים וחסרי השחר שלו, אשר הועלו 'משום מה' במסגרת הליך משפטי. עוד יצוין כי כנגד שי כהן הוגשה תלונה במשטרה על ידי עו"ד רן דמרי (שאינו קשור לקבוצת אקויטל) בגין תקיפתו הפיזית ופציעתו על ידי שי כהן. לאור כל האמור, אנו מצפים כי תבין שמדובר בגורם שלא ניתן לייחס כל משמעות או אמינות לסיפורי הבדים ההזויים שאותם הוא הוגה ממוחו הקודח, שאינם אלא בגדר ניסיון כושל להרתיע מהמשך הליכי גביית חובותיו. למען הסר ספק בלבד, כל האמור בתצהירו של מר כהן, כפי שצוטט בפנייתך, חסר כל בסיס, ואינו אלא בגדר הכפשות שהינן עורבא פרח ואין כל מקום להתייחס אליהן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#