מהחנות הקטנה בת"א ועד בזק: כך הגיע "מר נוקיה" החביב לחדרי החקירות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהחנות הקטנה בת"א ועד בזק: כך הגיע "מר נוקיה" החביב לחדרי החקירות

שבע שנים חלפו מאז השלים שאול אלוביץ', שנחקר השבוע בחשד לעבירות ניירות ערך, את העסקה לרכישת בזק תמורת 6.5 מיליארד שקל. אלה היו שבע שנים טובות עבורו, שבהן משך דיווידנדים נדיבים ונהנה מהיעדר תחרות — אבל זה כנראה לא הספיק לו

60תגובות
שאול אלוביץ'
אייל טואג

"אל תחמיצו את ההזדמנות הגדולה", קראה מודעת דרושים גדולה למהנדסים וטכנאים, שפורסמה באוקטובר 2000 בעיתונים הגדולים בישראל. מי שפירסמה את המודעה היתה חברת אופק, שבבעלות שאול אלוביץ', כיום בעל השליטה בבזק.

אופק, שהיתה חברה בת של יורוקום — חברה פרטית שבשליטת משפחת אלוביץ' — ביקשה להוות תחרות לבזק בתחום הטלפוניה הקווית ולנצל את רוח ההתלהבות של ענף ההיי־טק הצעיר כדי להקים חברה חדשה, שתוריד מחירים ותספק שירות טוב יותר בתחום. 30 מיליון דולר הושקעו בחברה, שהיתה אמורה להתבסס על טכנולוגיה אלחוטית, ובשלב מסוים אף דובר על שותפות עם חברת סלקום, כדי שזו תסייע בביסוס הגב הפיננסי, הקמת רשת סיבים אופטיים ומערכת גבייה. אלא שבינתיים בועת הדוט.קום התפוצצה, סלקום תפסה רגליים קרות, וקשיים טכנולוגיים שנערמו הובילו לסגירת החברה בנובמבר 2001 ולפיטורי 170 העובדים בה.

גרף: המסלול העסקי של אלוביץ'

אלוביץ' הבין כי הוא לא יוכל להילחם בבזק. לכן, תשע שנים לאחר סגירת אופק, עשה את מה שנראה היה לו הכי הגיוני לעשות: לרכוש את השליטה בבזק. מאז השקיע אלוביץ' מאמצים רבים כדי ששוק הטלפוניה הקווית לא ייפתח לתחרות. מאחר שרכישת בזק היתה גדולה משמעותית למידותיו הכלכליות, אלוביץ' לקח, דרך חברות בנות, הלוואת ענק בסך 5 מיליארד שקל, ומאז גילגל הלוואות וחילק דיווידנדים כדי לצמצם אותה.

אחת הדרכים לצמצום החוב שלו ולהגדלת הנזילות האישית היתה דרך עסקת בעלי עניין, שבה רכשה בזק במארס 2013 את חברת הלוויין הפרטית yes, שהיתה גם היא בבעלותו. העסקה הזאת הובילה השבוע את אלוביץ' לחדר החקירות בשל חשד לעבירות מרמה, הפרת אמונים ועבירות נוספות.

"אלוביץ', מתוקף היותו בעל השליטה ונושא משרה בחברות, מצוי משני עברי המתרס בעסקה, ועל פי החשד פעל תוך ניגוד עניינים", נכתב בבקשה לשחרור בתנאים מגבילים, שהגישה השבוע רשות ניירות ערך לבית המשפט השלום בתל אביב. אלוביץ' נדרש להפקיד 5 מיליון שקל כערבות והוטל עליו צו איסור יציאה מהארץ למשך חצי שנה.

"אופק היתה החמצה גדולה מאוד עבור אלוביץ', ובמובן מסוים זה מלווה אותו עד היום", אומר בכיר לשעבר ביורוקום המכיר אותו היטב. "זו היתה אמורה להיות חברה לתפארת, אבל דברים בלתי צפויים קרו. עוד בימים ההם היה לאלוביץ' חלום להיות שחקן מוביל בשוק התקשורת. בסוף הוא בחר לרכוש את השליטה בחברה, כמו שעושים טייקונים אחרים. הוא לא הצליח לנצח אותם, אז הוא החליט להצטרף אליהם".

שבע שנים חלפו מאז שהשלים אלוביץ' את עסקת רכישת השליטה בבזק, תמורת 6.5 מיליארד שקל — שבע שנים טובות עבורו, אך טובות פחות לציבור הישראלי. בשבע השנים האלה עבר שוק התקשורת לא מעט טלטלות ותהפוכות, אבל בתחום אחד נשאר יציב: חוסר התחרות בשוק הטלפוניה הקווית, מקור הרווח העיקרי של בזק. לשם המחשה, בין 2014 ל–2016 היתה בזק אחראית ל–84% מהרווח הנקי בשוק התקשורת. במשרד התקשורת עצמו מדברים על רווחים חריגים של מיליארד שקל בשנה לבזק — מה שהופך אותה לחברת התקשורת הרווחית בעולם, בעוד הצרכנים הישראלים משלמים את המחיר.

העובדה שבזק היתה ונותרה מונופול בתחום התקשורת, סייעה לאלוביץ' למקסם את רווחיו מהעסקה הממונפת. שורה של החלטות, שקיבל ידידו הטוב של אלוביץ', ראש הממשלה ועד לא מזמן שר התקשורת, בנימין נתניהו, היטיבו עם בזק ועם בעל השליטה שלה. כך למשל, בתקופה שהיה שר התקשורת, אישר נתניהו להקפיא רפורמה חשובה בתחום הטלפוניה הקווית, וקיבל החלטות נוספות הנוגעות לחברה, ובהן החלפת מנכ"ל המשרד אבי ברגר, שעמד ליישם את הרפורמה, במקורבו שלמה פילבר. רק כשנה לאחר מכן נקבע על ידי היועץ המשפטי לממשלה שנתניהו לא יעסוק בתחומים הקשורים לבזק ובהמשך הדרך הוא נפרד גם מתיק התקשורת.

הרווחים האדירים שגרפה בזק בשל היעדר תחרות משמעותית לא הספיקו לה כדי להפחית את המינוף של אלוביץ'. לכן, בשבע השנים האחרונות אלוביץ' גם משך מהחברה דיווידנדים בסך 17.5 מיליארד שקל.

אדם נעים הליכות, איש עסקים קשוח

ב–2010, כשאלוביץ' "נכנס למועדון הטייקונים", היה נדמה שהוא איש עסקים מסוג אחר. הוא אמנם היה אגרסיבי ונחוש, אך גם הצליח לבנות עסק משגשג במו ידיו וידע לנצל היטב הזדמנויות — העסק המשפחתי הקטן של חמיו, שאותו פיתח, הקשרים של השותפה הראשונה שלו תדיראן, השותפות שיצר עם המיליארדר תד אריסון — ובעיקר הזיכיון למותג נוקיה, שהפך אותו למולטי־מיליונר.

אנשים שעבדו עמו במשך השנים מתארים אותו כאיש עסקים קשוח, אך גם כאדם נעים הליכות, הגון ואמפתי בהתנהלותו האישית. אדם שאכפת לו מהכסף שהוא מרוויח, אך לא כזה שיבצע מעשים לא חוקיים.

"זה מדכדך", אומר בכיר בשוק ההון שעבד עם אלוביץ' בשנים האחרונות. "הוא נראה לי 'סלף־מייד־מן', אחד שגדל בכוחות עצמו. כשהכרתי אותו, הוא לא היה טייקון, אלא בעלים של חברת תקשורת וכולם הכירו אותו כ'מר נוקיה'. בן אדם חביב שמדבר אתך בגובה העיניים, בניגוד בוטה לטייקונים אחרים, שמחזיקים מעצמם חצי אלוהים, כאילו הם המציאו את הכל. הוא היה איש די בינוני, כמו השכן מהדלת ממול. מסקרן אותי לדעת מה קרה לו. אני שואל את עצמי אם זה מקרה של 'עם האוכל בא התיאבון'. לפני חמש שנים לא יכולתי להעלות בדעתי שדבר כזה יקרה, אפילו ברמת החשד".

"כלפי חוץ הוא נעים, שקט, מתון, אף פעם לא ראיתי אותו מתלהם", אומר מנהל בכיר בתחום התקשורת, שמכיר את אלוביץ' שנים ארוכות. "לדעתי, הוא נכנס לחברה שבתרבות הארגונית שלה היא מונופול כוחני ודורסני, והשתלב בפרקטיקה שכבר היתה נהוגה שם. המלחמה שלו ברפורמות היא פרקטיקה מקובלת בבזק. לזה צריך להוסיף שמה שקורה לאנשים האלה באופן טבעי זה חטא היוהרה. ראינו את זה גם אצל נוחי דנקנר, פישמן ופוליטיקאים. אנשים שחושבים שמכיוון שהם בעמדת כוח ומניעים תהליכים, אז מותר להם לעשות דברים".

מנגד, יועץ אסטרטגי שמכיר את אלוביץ' סבור אחרת. "זה לא בזק, זה האיש", הוא אומר, "קח לדוגמה את עניין yes — הוא נכנס לשותפות בחברה הזאת בתחילת שנות ה–2000 לאו דווקא משום שהוא האמין בתחרות בענף הכבלים, אלא מפני שהוא רצה להיות הספק העיקרי של הממירים. הרי yes היתה בקשיים כבר אז. לכל אורך הדרך היו לו מהלכים כאלה. באותה תקופה לא ממש שמו לב לכל הדברים האלה, כי לא היה מדובר בחברה גדולה ומשמעותית כמו בזק".

איש עסקים אחר המכיר את אלוביץ', מוסיף כי "אלוביץ' יודע להיות נחמד איפה שהוא צריך להיות נחמד, אבל הוא אדם מתוחכם מאוד. הוא הצליח לזהות שבזק היא חברת התשתיות הגדולה בישראל שמגיעה לכל בית משום שהוקמה על ידי המדינה. הוא הבין שברגע שתהיה לו שליטה על התשתיות האלה, יהיה לו הרבה מאוד כוח".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הקשרים נחשפו בהדרגה
אילן אסייג

"אחרי זה באה נוקיה, וזה כבר היה בינגו"

אלוביץ', 69, הוא בן לניצולי שואה שעלו לישראל מפולין כאשר היה בן שנתיים. הוא גדל בתל אביב והתחתן בגיל צעיר יחסית עם מירה פרונאי, שלאביה היה עסק קטן להתקנת אנטנות לטלוויזיה בבתים משותפים וליבוא טלפונים בשם ר.א.פ. ב–1968, לאחר שהשתחרר מהצבא, הצטרף לעסק המשפחתי. בשנות ה–70 וה–80 הוא ניהל יחד עם גיסו, יגאל שגן, את החנות של חמיו ברחוב גרוזנברג בתל אביב. לצד הניהול השוטף של העסק, אלוביץ' התעניין בטכנולוגיות חדשות כגון צלחות לקליטת שידורים מהלוויין, שבאותה תקופה היו נדירות בישראל.

באמצע שנות ה–80 הגיעה ההזדמנות העסקית הראשונה של אלוביץ': ר.א.פ קיבלה הצעה לרכוש את יורוקום, יבואנית מכשירי אלקטרוניקה שייבאה בין היתר מוצרים של חברת פנאסוניק — שגם ר.א.פ עצמה עסקה ביבוא שלהם. אלוביץ' אמנם ידע כי חמיו אינו מעוניין בעסקה, אך העדיף את השיקול העסקי הקר ולחץ על המשפחה והציע גם לגיסו שגן להצטרף אליו לעסקה, אך הם סירבו.

"אמרתי לו שמבחינה רגשית אני לא מסוגל", אמר על כך שגן בעבר ל–Markerweek. "אם היה עוד בן או חתן בעסק, אז בסדר, אבל איך אפשר לעזוב כך את הזקן? את שאול לא כל כך עניין הצד המשפחתי, הוא התעניין יותר בצד הכספי".

ב–1986 נפרד אלוביץ' מהעסקים המשפחתיים ויחד עם תדיראן, שבאותה תקופה היתה בבעלות ההסתדרות, רכש את יורוקום. בכך נהפך אלוביץ' למתחרה של בני משפחתו בכל הנוגע ליבוא מוצרי פנאסוניק, ובשלב מסוים הצליח לדחוק אותם וחברה נוספת בשם גלקסי מהשוק.

היתרון העיקרי של אלוביץ' שהוביל אותו לדריסת רגל משמעותית בשוק היה הקשרים של השותפה החדשה שלו. "תדיראן נתנו לאלוביץ' לעבוד עם סוכנויות שאתן היה להם קשרים, ולגלקסי ולר.א.פ בעצם לא נתנו לייבא", אמר שגן בעבר ל–Markerweek. "כשלאחרים סגרו את היבוא, אין פלא שהוא התעשר. אחרי זה באה נוקיה, וזה כבר היה בינגו".

עם חברת הסלולר הפינית יצר אלוביץ' את הקשר ב–1992. באותה תקופה מוטורולה האמריקאית שלטה בשוק הטלפונים (שהיו גדולים ומאסיביים ונחשבו מוצרי מותרות) והיחידה שמכרה קווי סלולר היתה פלאפון, חברה בת של בזק. לשוק הזה הצטרפה סלקום, שהתחילה גם היא לעבוד עם מוטורולה. ההזדמנות הגדולה של אלוביץ' הגיעה ב–1995, כשבמכשירים של מוטורולה התגלתה תקלה. אלוביץ' ניצל את הפרצה והצליח להכניס את סלקום לרשימת הלקוחות של נוקיה ולהגדיל משמעותית את מספר ההזמנות של מכשיריה.

במקביל, תדיראן פרשה מהשותפות ביורוקום ובמקומה נכנס איש עסקים עם כיסים עמוקים במיוחד — תד אריסון. השותף החדש סיפק גב פיננסי איתן להקמת תשתית טובה להפצה ושיווק של מכשירי נוקיה.

גרף: הדיווידנדים שחילקה בזק

בסוף שנות ה–90 גם חברת פרטנר נכנסה לשוק, וכוחה של נוקיה התעצם עוד יותר. השנים 1995–2007 — עד כניסת הטלפונים החכמים לשוק — היו תור הזהב של נוקיה, ששלטה בשוק הטלפונים הסלולריים. אחרי מותו של תד אריסון החליטה בתו שרי אריסון ב–2005 לצאת מההשקעה, ומכרה את מלוא מניותיה ביורוקום (49%) לשאול אלוביץ' תמורת 100 מיליון דולר, בתשואה על ההשקעה שנאמדה ב–200% — דבר שמעיד על ההצלחה המסחררת של אלוביץ' בנוקיה.

את הכסף שעשה אלוביץ' בנוקיה הוא ניצל לבנייה אטית של אימפריית תקשורת. הוא נכנס לשותפות בחברת yes, שהחלה את שידוריה בשנת 2000 והיתה בבעלותן של בזק (שבאותן שנים היתה חברה ממשלתית) וכמה חברות בתחום התקשורת. לאחר שנכנס כשותף ב–yes הצליח אלוביץ' ליהפך לספק הממירים שבהם השתמשה — תחילה כאחד משני ספקים ובהמשך כספק יחיד. בהמשך נהפך אלוביץ' לספק מקטעי לוויין (באמצעות חברת חלל תקשורת) ל–yes.

העסקות למכירת ממירים בין יורוקום של אלוביץ' ל–yes נמשכות גם כיום, בעודו מחזיק בבזק. לפי הערכות, במשך השנים הסתכם ההיקף הכולל של עסקות אלה ביותר ממיליארד שקל.

אלוביץ' גם השקיע בספקית אינטרנט זהב (יחד עם אריסון) ובחברת 012, שלימים מוזגה אליה חברת הטלפון הבינלאומית קווי זהב, שאותה רכש ב–2006 מאיש העסקים פישמן (אלוביץ' מכר את האחזקה הזאת ליוסי מימן ב–2009). באותן שנים הוא גם רכש בהדרגה 10% מחברת פרטנר. אלה היו ימים של טרום הרפורמה בשוק הסלולר, ופרטנר גרפה רווחים אדירים והסבה לאלוביץ' הכנסות נאות.

ב–2007 רכש אלוביץ' את השליטה בחברת סאטקום מערכות, המספקת קישוריות אינטרנט מבוססת לוויין, ובתחילת 2008 רכש את השליטה בחברת חלל תקשורת, המפעילה את לווייני עמוס.

במשך השנים בחן אלוביץ' אפשרויות שונות להיות טייקון תקשורת. הפעם הראשונה היתה ב–1998, כשיורוקום התמודדה במכרז של המדינה להפעלת רשת סלולרית שלישית בישראל, אך הפסידה להאצ'יסון הסינית, שהקימה את פרטנר. בשנים אלה הוא הקים את אופק הכושלת וב–2008 ניסה לרכוש את פרטנר, אך הפסיד במכרז לאילן בן דב.

השינוי הגדול הגיע ב–2010, כשבזק עמדה על המדף חמש שנים לאחר ההפרטה הגדולה לקבוצת איפקס־סבן־ארקין (30%). אלוביץ' החליט לרכוש את חלקה של הקבוצה. לשם כך נטל אלוביץ' הלוואות בסך 5 מיליארד שקל, 3 מיליארד שקל מהן הוא החזיר באמצעות הפחתה מההון העצמי של החברה. פרט להלוואות אלה, לאחר רכישת בזק החברה נטלה הלוואות ועד 2014 חילקה דיווידנדים בסך 10 מיליארד שקל לבעלי המניות — שבאמצעותם הצליח אלוביץ' להחזיר חלק מההלוואות שנטל כדי לרכוש את בזק. בעקבות כך, הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת מצד בעלי מניות בבזק, אך היא נדחתה בשתי ערכאות — בבתי המשפט המחוזי והעליון.

מכירת yes לבזק היתה אמורה אף היא לסייע לאלוביץ' להתמודד עם החובות. העסקה, במחיר שנחשב גבוה באופן מופרז לאור מצבה של yes, אושרה בדירקטוריון החברה על ידי ועדה בלתי־תלויה. ואולם השבוע התברר שכמה מחברי הוועדה היו מקורבים לאלוביץ' ואנשי הנהלת בזק לקחו חלק פעיל בדיוניה. נתניהו, בכובעו כשר התקשורת, אישר את מיזוג החברה (זה היה מהלך טכני בעיקרו, לאחר שהממונה על ההגבלים העסקיים אישר את העסקה).

זאב רובינשטיין, "הקמב"ץ של שרה נתניהו בניו יורק" (משמאל), לצד מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי, בביקור בישראל ב–2012
אי־פי

הקשרים עם ראש הממשלה ושימור המונופול של בזק

בזק של אלוביץ' נהנית מהתחרותיות הנמוכה בתחום ורווחיה מטלפוניה קווית בלבד, שבה היא מהווה מונופול, מסתכמים ב–2 מיליארד שקל בשנה.

בדיונים שהתנהלו במשרד התקשורת במשך השנים אלוביץ' ואנשיו נלחמו בחירוף נפש במשרד התקשורת כדי למנוע את הרפורמה בשוק הטלפוניה הקווית שהמהלך העיקרי שלה הוא שחברת בזק תאפשר שימוש בתשתיות הטלפון שלה לחברות מתחרות. תשתיות אלה, למי ששכח, הוענקו לחברה בימים שהיתה חברה ממשלתית ובמחשבה שהם ישרתו את כלל אזרחי ישראל.

"המסר של אלוביץ' היה פשוט — אלה התשתיות שלו, כלומר של בזק", אומר גורם שנכח בדיונים, "הטיעון העיקרי היה קנייני. זה כאילו יש בבעלותך בניין ופתאום יכניסו שוכר בכוח, במחיר שהרגולטור יקבע".

במארס 2015, מיד לאחר הבחירות האחרונות, פיטר שר התקשורת נתניהו בשיחת טלפון את מנכ"ל המשרד ברגר. במקומו מונה לתפקיד שלמה פילבר, שמיד הקפיא את הרפורמה. באחרונה השיק פילבר רפורמה אחרת שאמורה לצאת לדרך ביולי, ובמסגרתה תמכור בזק את תשתית הטלפוניה הקווית שלה למתחרות במחיר מפוקח.

מאז כניסתו של אלוביץ' לבזק נחשפו בהדרגה הקשרים שלו עם ראש הממשלה. בתחקיר שפורסם באוקטובר 2015 ב"הארץ" חשף גידי וייץ כיצד אתר האינטרנט וואלה! מעניק סיקור אוהד לנתניהו ולרעייתו, שרה נתניהו. כמה חודשים לאחר אותו פרסום קבע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי על נתניהו להפסיק לקבל החלטות הנוגעות לבזק בשל הקרבה בינו לבין אלוביץ'.

הקשר בין נתניהו לאלוביץ' אינו ברור. מצד אחד, מקורבים לנתניהו שעמם שוחחנו השבוע טוענים שזאת לא חברות של ממש ולכל היותר אלוביץ' הוא מכרו של ראש הממשלה. ואולם נתניהו עצמו הודה בפני מנדלבליט על חברותו האישית עם אלוביץ' ולשכתו סירבה להעביר מידע על פגישות בין השניים בטענה כי מדובר בפגישות פרטיות.

בהקשר זה, הזוג נתניהו מקושר עם בכיר לשעבר בקבוצת יורוקום, זאב רובינשטיין, שעמו הם נוהגים להיפגש כשהם מבקרים בארה"ב. רובינשטיין הוא ישראלי שעובד בארגון הבונדס ומתגורר בניו יורק מאז 2001. בחוגים פוליטיים יש המכנים אותו "הקמב"ץ של שרה נתניהו בניו יורק", משום שכאשר בני המשפחה, כולל הבנים יאיר ואבנר, מגיעים לביקור בעיר הוא דואג להם לכל הסידורים הנחוצים.

אור אלוביץ' במשרדי רשות ניירות ערך בתל אביב, השבוע
עופר וקנין

רובינשטיין החל את עבודתו ביורוקום ב–1994 כמנהל השיווק, ועד 1998 הועסק תחת אלוביץ' באופן ישיר. בשנה זו הצטרף לחברת בזק־כל, אז חברה בת של בזק הממשלתית. מנכ"ל החברה באותם ימים היה שאול שניידר, פעיל פוליטי בליכוד, שלפני כן שימש יועץ של שרת התקשורת דאז, לימור לבנת. שניידר ורובינשטיין שיווקו לא מעט מרכזיות של פנאסוניק שייבאה יורוקום. בשלב מאוחר יותר הועסק שניידר על ידי אלוביץ' ובתקופה מסוימת היה סמנכ"ל הקבוצה. בניגוד לנטען, מקורבים לאלוביץ' אומרים כי מאז שסיים את תפקידו ביורוקום, לא היה קשר בין רובינשטיין לאלוביץ'.

בשיחות סגורות שניהל במשך השנים דיבר אלוביץ' על הזדהותו עם מפלגת הליכוד וטיפח לא מעט חברויות וקשרים במעגלים פוליטיים שונים. את דוד בן בסט, פעיל הליכוד וחבר מרכז לשעבר, אלוביץ' מכיר יותר מ–40 שנה, מאז שבן בסט היה ספק של חברת ר.א.פ. בן בסט אף הכניס את אלוביץ' כשותף בתחנות הרדיו שבבעלותו רדיוס ולב המדינה, אך אלוביץ' מכר אותן לבן בסט ב–2010.

יועץ פוליטי אחר שאותו גייס אלוביץ' לשורותיו הוא ניר שלום, לשעבר פעיל שטח בסניף מפלגת העבודה בירושלים. באמצע העשור היה שלום ראש לשכתה של שרת התקשורת לשעבר דליה איציק ונשאר בתפקיד כשאריאל אטיאס מש"ס מונה לתפקיד שר התקשורת. ב–2007, לאחר שפרש מתפקידו, פתח שלום חברה לייעוץ עסקי. כעבור שנתיים שכר אלוביץ' את שלום כיועץ לקראת התמודדות במכרז על הרדיו האזורי.

במשך השנים, ובמקביל להצלחה העסקית, אלוביץ' הכניס את משפחתו לעסקים. אחיו יוסף היה שם כבר מתחילת הדרך ב–1986, וכיום מחזיק ב–20% מיורוקום. במהלך השנים נכנסו הבנים מאשתו הראשונה — ארז, גיא ואור — לתפקידי ניהול בקבוצה. אשתו השנייה, איריס, מועסקת אף היא בקבוצת יורוקום. אורנה אלוביץ'־פלד, אשתו של אור, היא דירקטורית בבזק.

מי שהובל השבוע לחדרי החקירות ברשות ניירות ערך ביחד עם שאול אלוביץ' הוא בנו אור אלוביץ', המכונה "סימבה" ומי שסומן לפני כמה שנים כמי שעשוי לרשת את אביו. בניגוד לדור של האב, דור הילדים מוחצן הרבה יותר ונוהג לבלות ביאכטה העוגנת במלון גלי כנרת שבטבריה ולנסוע בג'יפים גדולים. בנו ארז גם מרבה להופיע במדורי הרכילות.

"הפרשה הזאת התפוצצה בתקופה שבה אלוביץ' נמצא בצומת, גם במישור העסקי וגם במישור האישי", אומר אדם שהיה קרוב אליו בשנים האחרונות. "הוא דווקא חשב שהוא במסלול טוב מבחינת צמצום המינוף וביקש לפנות לדרכים חדשות. למשל, הוא ביקש לבחון אם בזק יכולה להיכנס לפעילות פיננסית".

אותו אדם מוסיף כי "החקירה הזאת באה בתקופה שבה מצד אחד אלוביץ' נמצא בשיא כוחו העסקי, ומצד שני הוא בגיל שבו הוא מסתכל קדימה ותוהה איך ייראו עסקיו בעוד חמש או עשר שנים. העובדה שלא רק הוא הסתבך, אלא גם בנו, משבשת לו את התוכניות באופן משמעותי. גם אם בסוף הם ייצאו זכאים, כפי שהם טוענים, התהליך הזה עשוי להימשך כמה שנים ואי־אפשר לדעת מה יקרה בתקופה הזאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#