מחכים לאוטובוס וסובלים בשמש? זה לא חייב להיות ככה

תחנות אוטובוסים בלי צל וספסל נחשבות לשירות גרוע של התחבורה הציבורית, אלא שלפעמים תחנה נוחה לנוסעים עלולה להיות מטרד לאחרים. תכנון חוצות נכון הופך תחנה למקום שתורם לכל הרחוב

מירב מורן
מירב מורן
תחנת אוטובוס בשדרות דוד המלך בתל אביב. דגלון ועמוד
שדרות דוד המלך בתל אביבצילום: מירב מורן
מירב מורן
מירב מורן

צהרי יום ביוני, 90% לחות, 30 מעלות בשמש, אתם מחכים לאוטובוס ליד עמוד ברזל שבראשו דגלון פח עם מספרי קווים, בלי ספסל ובלי צל. ככל שהזמן עובר והזיעה נוטפת, אתם מתחילים לקלל: את הנהג, את חברת האוטובוסים, את הממשלה ואת שרי התחבורה לדורותיהם. תחנות כאלה מככבות במחאות נוסעים כסמל לשירות גרוע, ובצדק: כולם מעדיפים לחכות בישיבה ורוצים מחסה משמש ומגשם. אלא מה שנדמה כצורך חיוני ברגע נתון, עלול, אם לא עושים את זה נכון, להתגלות כמטרד כשמתבוננים בתמונה המלאה.

לא כל תחנות האוטובוסים נולדו שוות, הבדל ניכר וברור נראה בהשוואה בין לב העיר לתחנות על הכבישים בינעירוניים במרחב הכפרי. מחוץ לעיר כמעט אין מגבלות בשטח, ולכן אפשר לבנות תחנות בכל גודל וצורה, להשקיע בספסלים, בהגנה מרוח, שמש וגשם, והמהדרין גם יפנקו במתקן מי שתייה צוננים.

ההשקעה באבזור מוצדקת כי ההליכה לתחנה במרחב הכפרי בדרך כלל ארוכה יותר, תכיפות האוטובוסים דלילה וגם ההמתנה ממושכת יותר, שכן אפילו אם האפליקציה מוסרת מידע מדויק על מועד הגעת האוטובוס, הנוסעים מקדימים מחשש להחמיץ אוטובוס שהבא אחריו יגיע בעוד זמן רב.

בשעות החשיכה עמידה בתחנות מבודדות לא נעימה, כי מסביב אין דבר מלבד מכוניות נוסעות במהירות. לכן צריך להאיר אותן באור נעים, גם כדי להרחיק מהן פעילות שוליים, ולצייד אותן במנב"אים (מידע לנוסע בזמן אמת) — מסכים אלקטרוניים שמדווחים על התקרבות האוטובוסים ומוסיפים לתחושת הוודאות והביטחון.

תחנת אוטובוס מחלף קסם. דגלון ועמוד
מחלף קסםצילום: מירב מורן

ברחובות העירוניים הסיפור אחר לגמרי: עם תאורת הרחוב וההתרחשות מסביב ההמתנה נעימה הרבה יותר, שירות האוטובוסים תכוף ומגוון מאפשר לתכנן נסיעה בשילוב קווים שונים העוצרים בתחנה, ולכן זמן העמידה הממוצע בתחנה קצר יותר. עוד דבר שמאפיין את סביבת התחנה בעיר הוא שנוסעי האוטובוסים הם רק קבוצה אחת מבין כל הנמצאים בסביבת התחנה.

יש הולכי רגל בדרכם ליעדים אחרים, אופנועים וחונים שחולפים לידם בהיעדר פיקוח, כיסאות בתי קפה שהתפשטו מגבולם הרשמי, עצים, שיחים, וערב רב של ריהוט רחוב: פחי אשפה ומכלי מחזור, ספסלי ישיבה, עמודי תאורה ותמרורים.

עם עומס כזה עדיף לצמצם את התחנה למינימום הכרחי. מהו מינימום? בפריז יש בשדרות הרחבות תחנות עם ספסל, קירות וקירוי, אך ברחובות הצרים מסתפקים לרוב בעמודי ציון מינימליסטיים כדי לא להעמיס על המדרכות. בלונדון מצאו פטנט: התחנות הפוכות, יש גג מגן מגשם, אך הקיר התומך בו מוצמד לאבני השפה. כך התחנה תופסת פחות מקום במדרכה, ועל הדרך מגנה על הנוסעים ממים שניתזים משלוליות בכביש.

ואצלנו? קחו לדוגמה את התחנה מתחת למחלף קסם, הסמוך לראש העין: היא מרכזת קווים ונוסעים רבים, אך אף על פי שהשטח פנוי, היא מהזן המינימליסטי — דגלון וצינור. עד שיוקם מבנה מתאים כדאי למצוא דרך להזיז אותה 30 מטר קדימה אל מתחת לגשר, כי אם אין ספסל — לפחות שיהיה צל.

ויש גם מקרים הפוכים, כמו רחוב ז'בוטינסקי בתל אביב, שבו הוקמה תחנה מהסוג המאסיבי, על מדרכה צרה ומוצלת בצמחייה עבותה כל ימות השנה. הסכך הטבעי אולי לא יגן לגמרי מהגשם, אבל אפשר לתהות אם בגלל 20 ימים רטובים בשנה, כדאי לחסום מדרכה ב–345 הימים הנותרים, מה גם שבעשרות מהם אין בכלל תחבורה ציבורית.

תחנת אוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי בת"א
תחנת אוטובוס ברחוב ז'בוטינסקי בת"א

ועוד דבר: מאחר שהתחנות מובחנות כרהיט עם ייעוד מסוים, הספסלים מתבזבזים — יושבים עליהם רק כשמחכים לאוטובוס. עיר חכמה נותנת מענה לכמה צרכים באמצעות תשתית אחת, והדוגמה היא תחנת האוטובוס הצפון־מערבית ברחוב דוד המלך בתל אביב. רשמית התחנה היא רק עמוד, אך לידה שני ספסלי רחוב שמשמשים נוסעים ועוברי אורח גם יחד, הצל מגיע מעץ שנטוע ליד וגם מצמחיית חצר צמודה של בית סמוך, כך המדרכה פנויה וגם נוח לחכות לאוטובוס וכולם מרוצים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ