מיכאל ויצחק מירילשוילי: סיפורם של האוליגרכים שלא רוצים שתשמעו עליהם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אב ובנו, מיליארדרים, במסע רכישות בישראל: האוליגרכים שלא רוצים שתשמעו עליהם

הדבר האחרון שרצו האוליגרכים מיכאל ויצחק מירילשוילי, שנחקרו באחרונה בפרשת דרעי, הוא חשיפה תקשורתית ■ הם עלו מרוסיה לפני שמונה שנים, משקיעים כמעט בכל תחום במשק, תורמים סכומי עתק למוסדות דת, מתקרבים לצמרת השלטון - ומעדיפים להישאר רחוק מהעין הציבורית

83תגובות
מיכאל מירילשוילי, נשוי + 2, גר בהרצליה פיתוח, למד רפואת ילדים בסנט פטרבורג, חברות בשליטתו: ווטר־ג'ן, ורטיקל גרדנס, יהלומי חושן, מקסיבט (הימורים בחו"ל), מכהן כסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, נשיא מכבי רוסיה
משה מילנר / לע"מ

לפני קצת יותר משנתיים התייצבו באולם בית המשפט המחוזי בתל אביב האחים גבריאל ומיכאל מירילשוילי - אוליגרכים המקושרים למנהיגים בישראל וברוסיה וממנהיגי הקהילה הגיאורגית והרוסית בישראל - כדי להעיד על סכסוך שהתגלע ביניהם על כ–120 מיליון דולר ובעלות על חברות הימורים גדולה. בעדותו נשאל מיכאל גם על קשרים פוליטיים ותרומות. בין היתר, העיד כי הוא תורם עשרות אלפי דולרים לישיבות בישראל הקשורות ליוצאי גיאורגיה ועוד מאות אלפי דולרים לישיבות ברוסיה, ונדרש להסביר את התמונה מ–2011 שבה הוא מצולם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרב הראשי דאז שלמה עמאר ויו"ר זק"א יהודה משי־זהב, שפורסמה ב–TheMarker.

מיכאל מירילשוילי הסביר שזו תמונה מהימים שבהם שימש יו"ר זק"א, ונתניהו הזמין אותו ואת האחרים למשכנו לטקס הוקרה למתנדבי הארגון. "אפשר להגיד שאתה איש מקושר?" נשאל מיכאל על ידי עורך הדין של אחיו. "מה זה קשרים? כן, אני מקבל יחס של כבוד ואני מודה לבורא עולם על כך, ואני מעריך את זה מאוד", השיב. "תמונה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, יש?", שאלה השופטת יהודית שבח. "אני יכול להראות", השיב מירילשוילי. בהמשך נשאל מירילשוילי באופן ספציפי על קשריו עם ש"ס, וטען שהוא לא תומך באופן כלכלי במפלגה. כשנשאל אם בנו, יצחק, תרם לש"ס אמר: "יכול להיות". בהמשך עומת מיכאל עם פרסום בעיתונות שלפיו הוא או בנו תרמו לש"ס 3 מיליון דולר. "אני בטח לא נתתי", אמר. "יכול להיות שהבן שלך נתן?", נשאל. "ברוך השם, הוא יכול להרשות לעצמו לעסוק בצדקה, והוא עושה זאת הרבה", ענה מירילשוילי.

michael

בעדותו חשף מיכאל כי הוא נוהג להגיע לאירועים כגון בר מצוות או חתונות, עם פמליה הכוללת נהג, עוזר ושני שומרי ראש. לפי עדותו, באירועים מסוג זה הוא נותן מתנה של כ–1,000 דולר.

אף שהם מהאנשים העשירים במדינה, מיכאל ויצחק מירילשוילי מצליחים להישאר מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי בישראל, שבה התיישבו ב–2009 לאחר שעלו ארצה מרוסיה. לפי נתוני מגזין TheMarker מהחודש שעבר, הונם המשותף מוערך ב–1.8 מיליארד דולר. על פי הערכות, מיכאל מירילשוילי עשה את הונו בתקופה של התפרקות בריה"מ, תוך שהוא מנצל את הכאוס הכלכלי והחברתי ליצירת אימפריה עסקית. הבן יצחק צבר הון גדול לאחר שייסד ב–2006 את הרשת החברתית וי־קונטקטה, שכונתה "פייסבוק הרוסית". ב–2013, עם 200 מיליון חברים ברשת, מכר יצחק את מניותיו בחברה וגרף לכיסו כמיליארד דולר. בעוד הבן יצחק מתגורר כיום באופן קבוע בישראל, האב מיכאל נע על קו סנט פטרבורג־הרצליה פיתוח, מכיוון שברוסיה עדיין נמצאים 80% מעסקיו.

באחרונה מצאו עצמם מיכאל ויצחק מירילשוילי בחדרי חקירות בשל הקשרים עם יו"ר ש"ס אריה דרעי, בשל תרומות בהיקף כולל של 1.75 מיליון שקל שהעבירו בשנים האחרונות לעמותות הקשורות לאשתו יפה דרעי, שבהן הועסקו גם בני משפחתו של שר הפנים. לפי החשד, צ'קים שניתנו לעמותות נפרטו והועברו לאותם בני משפחה. לפי הנטען, ב–2014 עברו לעמותת מפעלות שמחה שבראשות יפה דרעי 600 אלף שקל דרך קרן מרומים שאותה הקים יצחק מירילשוילי, הפועלת להנגשת הערכים היהודיים בעולם. כמו כן, ב–2011 העבירו מיכאל ויצחק מירילשוילי לעמותה תרומה פרטית בסך 180 אלף שקל. בנוסף לכך, מיכאל מירילשוילי הוא המממן היחיד של עמותת יהודה יעלה, עמותה אחרת בראשות יפה דרעי. בני הזוג דרעי מכחישים את כל החשדות נגדם.

שר הפנים ויו"ר ש"ס, אריה דרעי
אמיל סלמן

מיכאל מירילשוילי ואריה דרעי מכירים מאז המחצית הראשונה של שנות ה–90, אז שימש דרעי, כמו היום, שר הפנים. ההיכרות נעשתה בביתו של המנהיג הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, ומאז שמרו השניים על קשר. מירילשוילי אף הופיע באירועים פומביים של ש"ס ותרם כספים למימון הלווייתו של הרב עובדיה ב–2013.

פרשת דרעי החדשה אינה הפעם הראשונה שבה מיכאל מירילשוילי מצא עצמו במשרדי יחידת להב 433 של המשטרה. בפעם הקודמת הוא ביקר שם, כעד, בפרשת הרב הראשי לישראל לשעבר, יונה מצגר, שמרצה כיום עונש מאסר של שלוש שנים וחצי בגין עבירות של שוחד ושחיתות שבהן הורשע לאחר עסקת טיעון.

לפי כתב האישום המקורי שהוגש נגד מצגר, מיכאל מירילשוילי נתן בחתונת בנו של מצגר מתנה בסך 250 אלף דולר במזומן. בכתב אישום זה הופיע האירוע יחד עם מתן סכום זהה מצד האוליגרך אלכסנדר משקביץ'.

בכתב האישום המתוקן, במסגרת עסקת הטיעון, שמו של מירילשוילי לא מופיע. במהלך חקירת הפרשה, הכחיש מירילשוילי בעדותו במשטרה את פרטי המקרה. גם השבוע הכחישו מקורביו שנתן כסף למצגר.

לא רק עם דרעי קשרו בני משפחת מירילשוילי קשרים. מקורבים נוספים לאב והבן המיליארדרים הם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין (הליכוד), שר הביטחון אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), יו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי, הרב שלמה עמאר, רב הכותל שמואל רבינוביץ' והשר להגנת הסביבה זאב אלקין (הליכוד), לו תרם מיכאל מירילשוילי 11 אלף שקל בשתי מערכות הבחירות האחרונות בליכוד.

פוליטיקאים נוספים שהשתתפו בשנים האחרונות באירועים שערך מיכאל מירילשוילי - בהם "מסיבת הודיה" שנערכת מדי שנה ברחבת הכותל ביום השנה לשחרורו מהכלא הרוסי, שם ריצה שמונה שנות מאסר עד שחרורו ב–2009 - הם השר צחי הנגבי והשרים לשעבר לשעבר גדעון סער, אריאל אטיאס ומאיר שטרית.

לדברי אלקין, ההיכרות עם מיכאל מירילשוילי נוצרה כאשר היה פעיל מטעם האוניברסיטה העברית ברוסיה. "הוא פנה אלי ואמר לי שהוא צפה בהרבה ראיונות שנערכו עמי בשפה הרוסית, ושאל אם אני זקוק לתמיכה. מאז הוא תומך בי. עוד לפני שעלה לארץ, הוא היה דמות ידועה בקהילה היהודית ברוסיה. במשך שנים הוא החזיק על הכתפיים שלו את הקהילה היהודית בסנט פטרבורג", אומר השר.

"למיכאל יש היכרות בסיסית עם כמה פוליטיקאים בישראל. הם בסך הכל מכרים שלו, הוא פוגש אותם בעיקר באירועים ציבוריים", אומרים מקורבים למשפחה. "באירועים פרטיים שלו לא תראה פוליטיקאים".

לטענת אותם מקורבים, למשפחה אין קשר מיוחד לש"ס. לדבריהם, הקשר עם דרעי כלל ללא יותר מפגישה או שניים בשנה במהלך כל השנים, והכסף שנתרם לעמותות של אשתו הוא עניין של פילנתרופיה בלבד. "מיכאל ויצחק מירילשוילי תורמים לעשרות ארגונים והתרומה שפורסמה בנושא היא בין הקטנות שלהם", אומרים המקורבים. לגבי החקירה בעניין דרעי, הם מדגישים שכל השאלות במשטרה נענו, ואחרי חקירה קצרה האב והבן שוחררו ללא כל תנאים מגבילים.

אביגדור ליברמן
אוליבייה פיטוסי

המשלטים בתקשורת: ערוץ 20 וערוץ הכנסת

לאט־לאט, כך נראה, הולכים השניים ומגבירים את השפעתם בישראל, תוך הפרדה מוחלטת, על הנייר לפחות, בין עסקי הבן והאב. יש להם השקעות שונות בתחום ההיי־טק, וכן הם פעילים בתחומי התקשורת והפילנתרופיה, שם הם מציגים אג'נדה ברורה של ימין דתי ופוליטי. יצחק מירילשוילי הוא בעלי ערוץ המורשת (20) ותורם ביד רחבה לגופים המזוהים עם חב"ד והציונות הדתית. כתורמת פרטית, משפחת מירילשוילי היא מהתורמים הגדולים בישראל, עם תרומות של כ–150 מיליון שקל בשנה.

לדברי יהודה משי־זהב, מייסד זק"א, למיכאל ויצחק מירילשוילי רצון כנה לתרום לחברה. "בשבילם לבוא ולתמוך ברבנים זה דבר חשוב מאוד", הוא אומר. "הם תורמים לעוד המון מקומות. ממה שאני מכיר, כל שבועיים הם מוציאים מיליוני שקלים. זה כסף שלהם, שאותו הרוויחו באופן ישר ונקי. אני מניח שעכשיו, בעקבות החקירה של דרעי, הם נמצאים במצב מביך מאוד".

"המניע הראשי של מיכאל ויצחק מירילשוילי, בעיקר הבן, הוא דתי", אומר מקור שעבד עם השניים בעבר. "יצחק הוא איש ערכי ואידיאולוגי שבאמת חושב שלמדינה בלי זהות יהודית אין זכות קיום, ובשביל זה הוא יעשה הכל. הם אמנם תרמו למוסדות המזוהים עם ש"ס, אבל ממה שאני מבין המניע שם היה דתי ולא פוליטי. הם לא תמימים, אבל אין להם חצי הבנה במה שקורה בישראל בפוליטיקה. הם הוזהרו שלא להיכנס לקשרים האלה עם פוליטיקאים, אבל לא שעו לעצות. את המחיר שלהם הם כבר שילמו - עצם זה שמדברים עליהם. הם בורחים מתקשורת כמו מאש, מלבד מקרים ספציפיים שקשורים בנושאים עסקיים טהורים".

האב והבן אמנם עלו לכותרות בישראל בזכות בעלותם על ערוץ 20, אך למעשה זו השקעה של יצחק בלבד. הערוץ הוקם ב–2012, לאחר שזכה בזיכיון של מועצת הכבלים והלוויין להקמת ערוץ שלפי תנאי הרישיון שלו עליו "להקיף מגוון נושאים הקשורים במורשת ישראל, בדת היהודית ובמסורת של העם היהודי בארץ ובתפוצות". מנגד, לפי בכיר לשעבר בערוץ, "יצחק מירילשוילי הוא חב"דניק, ותפישת עולמו בהתאם. בעיניו, הערוץ צריך לשקף את תפישת עולמו".

הדברים נכונים לא רק לסוג היהדות המשתקף בערוץ (למשל, היעדר ביטוי לזרם הרפורמי והקונסרבטיבי או קולות אורתודוקסיים ליברליים), אלא גם לכך שהערוץ נהפך במשך השנים לתואם ערוץ פוקס ניוז האמריקאי, כזה שמבטא את עמדות הימין הפוליטי בישראל - בניגוד לכאורה למנדט שקיבל בתחילת הדרך. הדבר בלט במיוחד לפני שלושה חודשים בראיון שהעניקה שרה נתניהו לאיש הערוץ שמעון ריקלין, ראיון אוהד במיוחד שנעדרו ממנו שאלות עיתונאיות נוקבות.

בכיר לשעבר בערוץ 20 : "בעיני יצחק מירילשוילי, הערוץ צריך לשקף את תפישת עולמו"
נדב כהן יונתן

מקורבים ליצחק מירילשוילי מכחישים שהיתה לו מעורבות בראיון, ולדבריהם הוא אינו מתערב בתכני הערוץ, שבחצי השנה האחרונה חיזק מאוד את כוחו - עם קבלת הרישיון ממועצת הכבלים והלוויין לשידורי חדשות והמשיך עם הזכייה במכרז לערוץ הכנסת, שעליה נמתחה ביקורת מצד גורמים שונים בטענה כי הזכייה קשורה לקו הפוליטי העקבי שמציג הערוץ.

עד כה, ערוץ 20 זוכה לרייטינג של 1%–2% וחלק ניכר מהשיח סביבו נובע מהרשתות החברתיות. לפי הערכות, הכנסותיו השנתיות הן 10 מיליון שקל, וכדי שהערוץ יהיה מאוזן יצחק מירילשוילי מוציא מכיסו עוד 10 מיליון שקל בשנה. דבר זה מגביר את ההערכות בענף, שכמו במקרים אחרים של השקעות בתקשורת, האינטרס כאן אינו עסקי־מסחרי, אלא ניסיון להשיג השפעה או קרבה לפוליטיקאים.

מנגד, מקורבי מירילשוילי מציגים תמונה שונה. "מה זה השפעה? אם לא צופים בו, אז הוא לא ערוץ. ברור שצריך שיצפו בו", הם אומרים. "מבחינת יצחק, ערוץ 20 זה עסק לכל דבר. בשביל שיעבוד לטווח ארוך, צריך להרוויח כסף, ובשביל רייטינג צריך שיהיה מעניין. לצערו, מורשת היא לא דבר מספיק מעניין כדי להחזיק את הערוץ כלכלית. לכן צריכים אקטואליה וחדשות. הוא מראש הלך על ערוץ 20 כי הבין שיש אפשרות לעשות פרסומות מסחריות וחשב שזה יוכל להיות עסק חיובי. אם היה מדובר בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, הוא לא היה שוקל את זה בכלל". אותם מקורבים דוחים גם את הטענות לגבי ערוץ הכנסת. "יצחק נכנס למכרז מפני שזה יכול להיות כלכלי. מי שמדבר על הטיה פוליטית משקר בכוונה או מתוך חוסר ידיעה. לא היה מכרז יותר שקוף מהמכרז הזה".

האב: מלימודי רפואה לעסקים, ושמונה שנים בכלא

מיכאל מירילשוילי, 57, שאינו דובר עברית, נולד בעיירה קולאשי שבגיאורגיה. בתקופת הצאר סבו ייסד מפעל לטקסטיל, שבהמשך הדרך ניהל אביו. עם התמוטטות בריה"מ המפעל נסגר. כבר בגיל 17 עזב מיכאל את הבית ופנה ללימודי רפואה באוניברסיטת סנט פטרבורג, בעידוד הוריו. בסוף שנות ה–80 הוא סיים התמחות ברפואת ילדים, אך נמשך לתחום העסקים, בתקופת הפרסטרויקה של נשיא מיכאיל גורבצ'וב, אז גם התחילו לצוץ הזדמנויות עסקיות במדינה. מירילשוילי החל לעסוק בייצור מוצרי עץ לנגרות ובייצור נעליים, בגדים ותיקים. הוא צבר הון ראשוני שבאמצעותו הצליח בשנות ה–90, בתקופת ההפרטות של נשיא רוסיה בוריס ילצין, לקנות עסקים גדולים הרבה יותר. הוא החל לרכוש מלונות, בתי קזינו ומרכזי תרבות גדולים שבהם התקיימו הופעות. במקביל, הוא החל להיות דמות מוכרת בקהילה היהודית ברוסיה ולהתחבר לפוליטיקאים מקומיים שעמם גם נהג לשחק טניס, אחד מתחביביו. למרות זאת, לטענת מקורבים למשפחה, מיכאל מירילשוילי מעולם לא ניצל את קשריו הפוליטיים כדי להתעשר.

גם כיום מיכאל מירילשוילי הוא דמות מוכרת בסנט פטרבורג בפרט וברוסיה בכלל. בין היתר, הוא הוזכר בעבר בעיתונות המקומית כמועמד לראשות העיר, וכחובב טניס היה עד לפני שלוש שנים הספונסר הראשי של טורניר הטניס בסנט פטרבורג. כמו כן הוא מכהן כסגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, סגן נשיא הקונגרס היהודי הרוסי ועומד בראש ארגון מכבי רוסיה. לדברי מקורביו, במסגרת תפקידיו הציבוריים הוא פגש בשני אירועים פומביים את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

מיכאל מירילשוילי )משמאל(, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויהודה משי־זהב
מנדי הכטמן / זק"א

לאחר שביקר במשך השנים פעמים רבות בישראל, ב–1995 עלה מיכאל מירילשוילי ארצה וקיבל אזרחות ישראלית. בהמשך חזר לרוסיה, וב–2009 חזר להתגורר בישראל באופן קבוע - לאחר שהשתחרר מהכלא הרוסי לאחר שריצה בו שמונה שנות מאסר.

הפרשה שבגינה נכלא מירילשוילי החלה בשנת 2000, כאשר בצהרי היום, נחטף אביו, שהיה אז בן 58, על ידי ארבעה חברי כנופיית פשע, כאשר נסע מביתו למשרדים של החברה שהקים בנו בסנט פטרבורג. הנהג שהסיע את האב הצליח לברוח ולדווח על החטיפה למשטרה, ואחרי יומיים של חיפושים, כשהמשטרה חוסמת כל ערוץ בריחה אפשרי, שוחרר האב לחופשי. כעבור כמה ימים נמצאו גופות של שני אנשים, שנטען כי הם החוטפים. מיכאל מירילשוילי נעצר בחשד לרצח ובהמשך הומרה העבירה לקשירת קשר לביצוע עבירה. הוא נעצר עם עוד 40 איש שרובם שוחררו בהמשך. מירילשוילי הורשע ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר, במשפט שהתנהל בבית דין צבאי.

לפי גרסת הרשויות ברוסיה, מירילשוילי העריך שאחת העובדות שלו היתה מעורבת בחטיפה, ואנשיו הגיעו לדירה שבה היא מתגוררת, חטפו שלושה מקרוביה והשאירו את העובדת ואת בנה תחת שמירה. לפי גרסה זו, העובדת יצרה קשר עם חוטפי אביו של מירילשוילי, והסבירה להם באיזה מצב היא נתונה. במצב הזה, שני הצדדים החליטו על "חילופי שבויים", וכך אביו של מירילשוילי שוחרר, ומצד שני שוחררה העובדת, בנה ואדם נוסף שהיה מעורב בחטיפה. לפי גרסה זו, לאחר מכן נמצאו גופות שניים מקרוביה של העובדת שנחטפו מהדירה.

לכל אורך הדרך טען מירלשוילי שהוא חף מפשע, נעשה לו עוול כבד והמשפט שנערך לו היה לא הוגן, מבלי שהובאו הוכחות. את הטענות העלה גם בעתירתו לבית המשפט הבינלאומי לזכויות אדם בשטרסבורג, שקיבל את טענותיו וקבע שלא זכה למשפט הוגן. למרות זאת, הוא ריצה את כל ימי המאסר, ללא ניכוי שליש. שותפיו העסקיים המשיכו את העסקים בלעדיו כשהיה בכלא.

הבן: דמיון למארק צוקרברג ופייסבוק, ואקזיט חלומי

יצחק מירילשוילי, 33, הגיע לישראל בהיותו נער, וב–1998–2002 למד בתיכון האמריקאי בכפר שמריהו, אך לא שירת בצה"ל. בתקופה שבה ישב אביו בכלא, הוא נסע לבוסטון ללמוד באוניברסיטת טאפטס תואר ראשון בכלכלה. באותו זמן למד באוניברסיטת הרווארד הסמוכה סטודנט בשם מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק. בתחילתה הוגבלה נרשת החברתית של צוקרברג רק למוסדות אקדמיים, וטאפטס היתה חלק מהם. כך סיים יצחק מירילשוילי את לימודיו בזמן שבו מעט מאוד אנשים בעולם נחשפו לפייסבוק. בספטמבר 2006 הוא חזר לרוסיה עם הרעיון לפתח רשת חברתית בשפה הרוסית. שותפו היה חבר מחטיבת הביניים ברוסיה, מתכנת אתרים שבאותו זמן בנה אתר לאוניברסיטת סנט פטרבורג. המימון ההתחלתי היה צנוע — משכורת לאיש טכני, איש תפעול וקניית שרתים. באותו הזמן יצחק מירילשוילי קיבל משכורת מהחברות של אביו, וכך טוענים מקורביו, יכול היה להרשות לעצמו להשקיע 30 אלף דולר במיזם.

יצחק מירילשוילי, נשוי + 2, גר בהרצליה פיתוח, בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת טאפטס, חברות בשליטתו: רוטשטיין (נדל"ן), פלאריום גלובל (משחקי רשת), קרן יסודות (המממנת פרויקטים בתחום התשתיות) וערוץ 20, מכהן כיו"ר קרן מרומים, להנגשת הערכים היהודיים בעולם
אלי דסה

"זה עסק שתפס תאוצה מהר מאוד. תוך כמה חודשים הם כבר קיבלו הצעות מחברות ענק כמו גוגל או אפל", אומרים מקורבים למירילשוילי הבן. בסופו של דבר מירילשוילי נענה למשקיע יולי מילנר, שהחל לקנות אחוזים בחברה. כך, בגיל 22 בלבד, כבר היו בכיסו 10 מיליון דולר. לאחר מכן מכר עוד אחוזים מהחברה וב–2013, כשהוא עוד לא בן 30, מכר את יתרת חלקו (40%) לענקית השקעות בינלאומית UPC ושילשל לכיסו כמיליארד דולר.

"בשלב מסוים, משקיע אסטרטגי החזיק בחברה 40% וזה הגביל את יצחק. גם רוב הנכסים שלו היו בהיי־טק ברוסיה, דבר שהוא לא הכי בטוח בעולם", מסבירים מקורבים ליצחק מירילשוילי את הסיבה לאקזיט. "הוא לא רצה למכור בזול, אבל גם לא להנפיק. בסוף הגיע קונה וזה היה הדרך שלו לעשות אקזיט. זה היה סכום מספיק גבוה כדי שהוא לא יצטרך לדאוג לתעסוקה בעתיד".

רבים מתייחסים לאב ולבן כאל ישות עסקית אחת. השניים אמנם יושבים באותו בניין משרדים בהרצליה פיתוח, עם שומר ראש שמלווה חלק מהמבקרים גם במעלית, אבל כיום רוב עסקיהם נפרדים. "זה עניין של כבוד", אומרים מקורבים למשפחה. "בגלל הכבוד הרב שרוחש הבן לאבא, זה היה לא נכון שהם ינהלו ביחד עסקים והבן היה מרגיש אולי לא בנוח להתנגד למהלכים של האב".

למיכאל עסקים רבים בחו"ל, ויש לו לא מעט נדל"ן ברוסיה, בעיקר באזור סנט פטרבורג. בישראל הוא מנהל עסקים דרך חברת באר יצחק אנרגיה, שבעבר השקיעה 5% מקידוחי הגז הטבעי הכושל מירה ושרה, בהובלת איש העסקים עופר נמרודי. מלבד זאת, באר יצחק אנרגיה מושקעת בסטארט־אפ בשם ורטיקל גרדנס. מירילשוילי האב הוא גם הבעלים של חברת יהלומי חושן, העוסקת במסחר ביהלומים בבורסה ליהלומים. מיזם בולט אחר שלו הוא שותפות בחברת הסטארט־אפ ווטר־ג'ן, מיזם חדשני המבקש להפוך את הלחות באוויר למי שתייה, שאותה ייסד היזם אריה כוכבי. ווטר־ג'ן זוכה להתעניינות רבה בארץ ובעולם, וב–2014 החברה אף נכללה ברשימת 50 החברות החדשניות בעולם של המגזין היוקרתי "פאסט קומפני", במקום ה–21.

יצחק מנהל שלל עסקים בתחומי היי־טק, נדל"ן ותשתיות, קמעונות ומדיה, דרך חברת אחזקות שהקים - ק.ד 104, שאותה מנהל סעדיה עוזרי. בין השקעותיו בהיי־טק ניתן למצוא את קרן ההון סיכון ויזרע, שאותה ייסד עם היזם שלמה קאליש, והשקיעה בחברת סטייט אוף מיינד של מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, פנחס בוכריס. השקעות נוספות היו בחברת ג'ינג'ר סופטוור וויליסטי, שהניבה אקזיט של 400 מיליון דולר כאשר נמכרה לחברת קוואלקום. אחזקה מבטיחה נוספת של מירילשוילי היא בפלאריום גלובל, המפתחת משחקי רשת ונחשבת לחברה החביבה על אוליגרכים רוסים שמשקיעים לא מעט כסף במשחקים.

יצחק מירילשוילי הוא גם בעל השליטה בחברת הנדל"ן הציבורית רוטשטיין, הבונה בעיקר למגזר הדתי־לאומי ויש לו גם לא מעט נדל"ן מניב, בעיקר באזור המרכז. בין היתר, בבעלותו חמש דירות נופש במלון ריץ קרלטון במרינה בהרצליה, שאותן רכש בשלהי 2013 תמורת 13 מיליון שקל. שנתיים לפני כן הוא שקל לרכוש דירה ברובע היהודי בירושלים המשקיפה על הכותל המערבי תמורת כ–8 מיליון דולר, אך בסופו של דבר נסוג מהעסקה.

בתחום התשתיות, יצחק נכנס להשקעה בקרן יסודות המממנת פרויקטים בתחום, שרכשה עד כה מערכות פוטו־וולטאיות בסכום של 400 מיליון שקל מחברת שיכון ובינוי. בחודשים האחרונים רכשה הקרן אופציה להשקעה של 12% (בשרשור) בתחנת כוח פרטית בבאר טוביה. את הקרן מנהל איש הפיננסים ניר גרינברג, המתמחה בתחום התשתיות.

"יצחק לא נכנס לפעילות בלי לאתר קודם לכן שותף־מנהל שהוא מומחה בתחומו", אומרים מקורבים אליו. "ברוטשטיין, לדוגמה, הוא איתר תחילה את אבישי בן חיים, ורק אז הלך על רכישת השליטה בחברה. גם בשאר העסקים זה ככה. העיקר זה הבן אדם שמוביל את העסק".

ואולם לפעמים הדברים מצליחים פחות. בינואר 2015 נכנס יצחק מירילשוילי להשקעה ברשת הסופמרקטים אחד, שאותה אמור היה להוביל אירי שחר, לשעבר מנכ"ל פישמן רשתות. שחר גייס את מירילשוילי כמשקיע, וק.ד החזיקה 76% מהרשת, ולשחר עצמו היו 20%. מבחינת מירילשוילי היה מדובר בהשקעה בסטארט־אפ שהחידוש בו הוא סופרמרקט ללא מותגים. הרשת נפתחה עם לא מעט יחסי ציבור וציפיות, אבל שנה לאחר מכן, עם שתי חנויות בלבד, היא נסגרה. בראיון שהעניק שחר ל–TheMarker, הוא טען כי בשלב מסוים מירילשוילי ביקש לעבור למודל של סופרמרקט רגיל, ולכן הסתיימה השותפות.

השקעה קמעונית אחרת בשנים האחרונות של מירילשוילי הבן היא של רשת ואהבת, למכירת מוצרי יודאיקה שלה, שמונה סניפים בישראל. לשני מקורביו — נתנאל סימנטוב ומשה שילת, שאינם אנשי עסקים - נתן מירילשוילי מניות בחברה, 4.5% כל אחד.

לדברי מקורבים למירילשוילי, השניים קיבלו את המניות מכיוון שהם העלו את הרעיון להקמת הרשת. "אני מאמין שאת הכסף הגדול מירילשוילי לא מתכוון לעשות ב'ואהבת', אבל זה ערך מוסף מבחינתו", אומר מקורב לחברה. "הוא לא יקים עמותה כדי להקים רשת ליודאיקה בקניונים. הפלטפורמה חייבת להיות עסקית. הוא צריך לפחות לא להפסיד".

זאב אלקין. תרומות לבחירות המקדימות בליכוד
מרק ישראל סלם

תרומות של יותר מ-100 מיליון שקל בשנה - בעיקר למטרות דת

פילנתרופיה היא עוד נדבך חשוב אצל משפחת מירילשוילי. מיכאל מירילשוילי תרם למוזיאון יד ושם כספים למימון מרכז שיחקור את פשעי השואה במדינות בריה"מ לשעבר, מרכז שנחנך לפני שנה על שם אביו. מלבד זאת, הוא תרם לבתי החולים שיבא ואיכילוב, למרכז פרס לשלום, לאוניברסיטת תל אביב, לבתי חב"ד ברחבי העולם וארגונים נוספים בארץ ובעולם.

זרוע הפילנתרופיה העיקרית של בנו, יצחק, היא קרן מרומים, שהוקמה בישראל ב-2011 ולה גוף מקביל בארה"ב. בתחילת דרכה מחזור הפעילות של הקרן היה צנוע יחסית - 600 אלף שקל, אך ב–2013 קפץ המחזור ל–41 מיליון שקל; וב-2014, המועד האחרון שבו מפורסמים נתונים לגבי הקרן, הגיע מחזור הפעילות ל–105 מיליון שקל. על פי הערכות, בשנים האחרונות תרמה הקרן יותר מ–100 מיליון שקל למטרות שונות בישראל.

לדברי מקורבים ליצחק מירילשוילי, הקרן תורמת לשלושה נושאים עיקריים - רווחה, חינוך ו"קירוב לבבות". אם בוחנים לעומק את שני האלמנטים האחרונים, מגלים שמרומים היא עוד זרוע השפעה של יצחק מירילשוילי, מלבד ערוץ 20, בכל הנוגע להחדרת תכנים יהודיים־דתיים לשיח הציבורי. למשל, ביום הכיפורים האחרון היתה הקרן מבין יוזמות האירוע מרימים לכיפור בכיכר רבין בתל אביב, בהופעת זמרים גברים בלבד. קרן מרומים היתה אמורה להיות הספונסר הראשי בהיקף של 2 מיליון שקל, אך בסופו של דבר האירוע בוטל לאחר מחאה ציבורית נרחבת נגד הדרת נשים.

איש חב"ד משה שילת, האחראי על ניתוב התרומות של קרן מרומים ואיש אמונו של מירילשוילי, הוא זה שפעל מטעמו בעניין. "שילת ביקש שבאירוע יהיה ציבור כללי ברובו, חילוני, שיטעם קצת יהדות", אומר מקור שבקי בפרטי האירוע. "אף אחד לא ידע שמרומים או מירילשוילי עומדים מאחורי זה. רוב הארגונים מסוג זה, רוצים לשים את השם שלהם בפרונט, כדי שיידעו שהם עושים, חיים וקיימים. אבל קרן מרומים רוצה הפוך - היא לא רוצה כסף מאף אחד ולא להאדיר את השם שלה, אלא להשפיע באמת. כשאתה רוצה להשפיע, אתה רוצה שאנשים יבואו לכיכר רבין לשמוע סליחות. אם תשים שלט של קרן מרומים, מבחינתך, זה רק ייעשה בעיות ועלול להרתיע אנשים".

מקור אחר המכיר את הקרן אומר שבל"ג בעומר האחרון הקימה הקרן דוכן גדול בהר מירון, ללא שלטים עם שם הקרן. "במירון היתה להם פעילות ענפה, מתחם ממש ענק, אבל בלי שלט של קרן מרומים. חוץ מיודעי דבר, אף אחד לא ידע שזה הם".

מיזם נוסף שאליו תורמת מרומים הוא חב"ד בקמפוס, שפעיל ביותר מ–20 מכללות ואוניברסיטאות ברחבי המדינה. במסגרת המיזם, אנשי חב"ד מציעים לסטודנטים פעילויות בחגים יהודיים ולעתים מקיימים בשיתוף אגודת הסטודנטים הופעות של אמנים במחיר מסובסד. אנשי חב"ד מהמיזם גם מציעים מלגה של 1,000 שקל לסטודנטים תמורת השתתפות בשמונה מפגשים הקשורים ליהדות ובכנס ארצי אחד. רוב מקבלי המלגות, אגב, הם חילונים.

מרומים תורמת גם לארגון חב"ד בתי רפואה, שם אחר לנוכחות המוגברת של אנשי חב"ד בבתי החולים. לדברי אחד הפעילים במיזם, במשך השנים חב"ד היה פעיל בבתי חולים, אך עם מספר מועט של שליחים, והשליח היה נציג חב"ד באותה העיר. ואולם בשנתיים וחצי האחרונות הארגון פרוס כמעט בכל בתי החולים בארץ. הפעילות הזו, כפי שמדגיש אותו פעיל, מיועדת גם לחילונים. למיזם ספציפי זה תורם מירילשוילי לא רק באמצעות קרן מרומים, אלא גם באמצעות חברה עסקית שבבעלותו, קרן כיתעים.

מקורבים ליצחק מירילשוילי מסבירים שכל התרומות באות מהרצון לעשות דברים טובים. "הרבה מהתרומות הולכות לחב"ד, כי יש שם אנשים מוכשרים, חדורי אידיאולוגיה של הרבי מלובביץ', שמקדישים את חייהם למטרה חשובה ועושים דברים טובים", הם אומרים. "בתוך כלל המטרות, יש גם נושא של קירוב לבבות, אחווה ואהבה בעם ישראל — שיהיו פחות מחלוקות ויותר אחדות. אז נכון, היתה ביקורת על אירוע מרימים לכיפור. זה בסדר. לפעמים המיעוט יכול לגרום לזה שהרוב מפסיד, זה חלק מהדמוקרטיה".

הרב שלמה עמאר
אוליבייה פיטוסי

פעילות דתית שנויה במחלוקת ברמת השרון

בנוסף לפעילויותיה הפילנתרופיות, קרן מרומים של יצחק מירילשוילי מזרימה כספים, ישירות או בעקיפין, לשרשרת של עמותות ברמת השרון, המצהירות בפני רשם העמותות על זיקה זו לזו, ומרוכזות סביב קבוצה הקוראת לעצמה "קהילת ראשית". אחת מהעמותות היא קינג סולומון, המפעילה בית ספר פרטי במתחם הכפר הירוק ברמת השרון בשם זה. ילדיו של יצחק מירילשוילי לומדים בבית הספר, ששכר הלימוד בו הוא 4,000 שקל בחודש, ומירילשוילי הבן תרם לעמותה באופן אישי 7 מיליון שקל.

קהילת ראשית הוקמה על ידי גרעין תורני שהגיע לרמת השרון בעיקר מהתנחלויות בשטחים וקיבל בשלב מסוים כספים מהחטיבה להתיישבות (כפי שקיבלו עוד 13 גרעינים תורניים, דבר שעליו נמתח ביקורת בדו"ח מבקר המדינה האחרון, בעיקר כלפי השר אורי אריאל מהבית היהודי). נתנאל סימנטוב, תושב רמת השרון המקורב לשר אריאל ואיש אמונו של מירילשוילי ונציגו בערוץ 20, הוא האיש שמרכז את פעילות קהילת ראשית. סימנטוב גם נחשב כיום לאחד האנשים החזקים בציונות הדתית, לפחות בכל הנוגע לגיוס כספים.

פעילות קהילת ראשית ברמת השרון שנויה במחלוקת. מצד אחד, אנשי הגרעין טוענים שהם פועלים באופן חיובי בתחום התרבות ולמען קירוב לבבות. מצד שני, תושבים חילונים ברמת השרון טוענים שמדובר בפעילות לא תמימה שנועדה לשנות את צביונה של העיר. לדוגמה, בשיחה שקטע ממנו הועלה על ידי פעילים חברתיים ברמת השרון לפייסבוק, סימנטוב אמר לאנשי קהילת ראשית ששיעורי הכנה לבר מצווה שניתנים לנוער חילוני ברמת השרון הם פוטנציאל אדיר, אך לא ממומש. "צריך שיהיה קשה לישון בלילה כאשר אתה יודע שאותו ילד שאתה פוגש ו'מרעיל' אותו על תפילין, מצוות וכל הדברים הכי יפים, ואחרי חודשיים זה ייגמר", אמר סימנטוב באותה שיחה.

סימנטוב גם עומד בראש עמותת ידידי החמ"ד (חינוך ממלכתי־דתי), גוף שמבצע פעילויות רבות עבור המינהל לחינוך ממלכתי־דתי במשרד החינוך, שבראשו עומד אברהם ליפשיץ. עמותה זו קיבלה מקרן מרומים 430 אלף שקל ב–2014, ומ"פרינדס אוף כולל חב"ד", גוף שקשור למרומים, קיבלה 250 אלף שקל באותה שנה.

"זו פעילות משמעותית שעושה המון בשביל מינהל החינוך הממלכתי־דתי", אומר מקור הבקי בדברים. "לכן בציונות הדתית יש כאלה שמכנים את יצחק מירילשוילי 'הכספומט של ליפשיץ'". לדברי מקורבים ליצחק מירילשוילי, פעילות כדוגמת זו של אגודת ידידי החמ"ד, מתאימה למטרות של קרן מרומים בתחום החינוך. לדברי אותם מקורבים, אין קשר בין מירילשוילי לבין פעילות העמותות שקשורות לסימנטוב ברמת השרון. "צריך להיות זהיר בהכללות", הם מסבירים. "סימנטוב הוא בחור טוב ומוכשר, אבל לא כל דבר שהוא עושה, מירילשוילי יודע. רמת השרון לא מעניינת אותו פחות או יותר מכל מקום אחר".

סימנטוב מסר בתגובה: "ברמת השרון מתנהל מסע הסתה מסוכן וחמור נגד קהילת ראשית. אלפי תושבי רמת השרון שמשתתפים יותר מעשר שנים בפעילות העמותה הם העדות הטובה ביותר לכך שעם ישראל יודע לחיות יחד באהבת חינם, בשותפות ובכבוד הדדי".

הרב יצחק יוסף
ליאור מזרחי

ערוץ המורשת שלא מפסיק לשבור ימינה

ערוץ 20 (המורשת), שבבעלות יצחק מירילשוילי, החל לשדר ביולי 2014, בשיא מבצע צוק איתן, דבר שגרם לכך שכבר בתחילת הדרך היו בו תוכניות ופאנלים בהשתתפות פוליטיקאים ומובילי דעה מהימין. לאחר המבצע עבר הערוץ למתכונת "רגילה", אך כעבור ארבעה חודשים הדגש חזר לאקטואליה. בדרך נפרד הערוץ גם ממגישים חילונים בולטים כמו לינוי בר־גפן, אטילה שומפלבי, הדס סיני וליאור דיין. במקביל, פרויקטים שנהגו בימי ההקמה אופסנו במגירה.

לפי תחקיר שפורסם במוסף "הארץ", לפחות בשלב מסוים לתנועת חב"ד היתה דומיננטיות רבה בערוץ. למשל, בזמן שבר־גפן הגישה תוכנית כלכלית־חברתית, הופעלו עליה לחצים להביא מרואיינים המזוהים עם חב"ד. כמו כן, למנחם ברוד, דובר חב"ד, היתה השפעה רבה על הנעשה בערוץ, ועובדים חילונים היו מכנים אותו "הצנזור הראשי".

ב–2016, לצד קנסות שהערוץ קיבל ממועצת הכבלים והלוויין בשל חריגה מתנאי הזיכיון, גברו גם קולות המערערים על הכיוון שאליו הולך לערוץ. מרדכי שקלאר, לשעבר מנכ"ל רשות השידור ומנכ"ל הרשות השנייה שייסד בפועל את הערוץ, פרש לאחר שלא אהב את הכיוון שאליו פנה הערוץ. שקלאר ביקש להקים ערוץ שישקף תכנים של יהדות מסורתית, הפונה לקהל רחב. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו היה בפברואר אשתקד, לאחר שערוץ 20 תקף בחריפות בדף הפייסבוק שלו את הנשיא ראובן ריבלין, בעקבות הופעתו בוועידת עיתון "הארץ" בניו יורק.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#