מראה מקום

מי צריך אקמול כשיש אזובית המדבר

שנים של לימודי ביולוגיה דחפו את יונת מורדוך לחקור דווקא בשטח, והיא העתיקה את חייה לערד ■ מתוך היכרות עם צמחי המדבר ומסורות הריפוי של הבדואים בנגב, החלה להדריך סדנאות וסיורים המחברים בין אנשים לצמחים

גילי מלניצקי
גילי מלניצקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יונת מורדוך
יונת מורדוךצילום: אילן אסייג

בשוליים של ערד, פסע מהמדבר, ניצב בית מלאכה לרוקחות טבעית ומסורתית. גינת צמחי מרפא וסיורי ליקוט במדבר מהווים את תשתית הייצור למפעל הביתי, שמושך אליו אורחים לסדנאות לייצור תמרוקים וסבונים טבעיים, ומפגש עם סגולותיהם של צמחי המדבר.

"את השמות של צמחי המדבר למדתי קודם כל בערבית ואחר כך בעברית", מספרת יונת מורדוך, 39, שנולדה בתל אביב ובגיל 28 עזבה לראשונה את אורחות החיים העירוניות והעזה לעשות את מה שתמיד חלמה עליו - לחיות בטבע. "אומרים שמדי שבע שנים מתרחש מחזור של שינוי - ואצלי זה באמת ככה. בגיל 21 נכנסתי לאקדמיה לשני תארים אינטנסיביים, בגיל 28 עזבתי הכל ועברתי ליישוב הדרומי שחרות, ומשם יצאתי לטיבט ולהודו, חקרתי. בגיל 35 התמקמתי. נהפכתי לאמא. כאן בערד גם הגעתי לעסוק ברוקחות ורפואה טבעית, בזכות קהילות מסורתיות בדואיות שקיבלו אותי אליהן ונתנו לי ללמוד מהן את מסורות הריפוי העתיקות והשימוש בחומרים שקיימים סביבנו, במדבר".

מורדוך היא בוגרת תואר ראשון ושני בביולוגיה באוניברסיטה העברית, רק שאיפשהו בדרך לדוקטורט, משהו לא התיישב במקום. "במחקר שלי בחנתי התנהגות של חלבון מסוים שנמצא בשיליות בשלבים מסוימים של הריון אצל בעלי חיים, ומצאתי את עצמי בוכה מזה. הבנתי שאני לא מצליחה להירדם בלילות כי יש לי סיוטים מניסויים שאני נאלצת לערוך. עד הנקודה הזאת עבדתי על תרביות ובהן רקמות של עכברים, בניסיון לחקור מחלות סרטניות. את הרקמות שהייתי מכינה היו משתילים על עכברים וגורמים להם לחלות - שזה נורא בעיני, אבל לפחות לא ראיתי את זה מול העיניים. כשהגעתי לדוקטורט הבנתי שזה כבר לא מסתדר לי".

המעבר למדבר העניק למורדוך את המפגש היום־יומי עם הטבע, הרחק מתנאי המעבדה. אך גם שם החליטה להשתתף במחקר שבחן את יחסי הגומלין בין צמחים שחיים זה ליד זה ומעבירים זה לזה מסרים. היא גילתה שכאשר צמח אחד נחשף לסטרס, כמו מכת יובש כפויה, גם הצמחים שלידו - שמקבלים מים כרגיל - מגיבים כאילו הם גם ביובש ובמחסור. ועדיין זה לא היה זה.

.
.

"יום אחד שמעתי את המלה אתנו־בוטניקה, תחום שחוקר קשר בין תרבויות אנושיות לצמחים. הבנתי ששם בדיוק נוצרת הקשת שמשלבת ומחברת מפגש בין שני דברים שאני רוצה לעסוק בהם. המסעות שעשיתי בעולם כאילו הכינו אותי לגישה השונה של הרפואה והסקרנות וללמוד". משם הדרך לקהילות הבדואיות שחיות במדבר היתה מהירה מאוד.

"אצל הבדואים כולם יודעים את השימושים המרפאים של הצמחים, אבל כשרוצים להגיע לרמות יותר עמוקות של ריפוי — פיזי, אנרגטי ורוחני — פונים למומחים בקהילה. מפגש הוביל למפגש ונפתחו לי עוד ועוד דלתות, בעיקר לנשים מבוגרות שסבתותיהן העבירו להן את הידע, בעוד שלצערי רבים מהמומחים כבר מתו. יש גם נשים שמתוך הצורך והמחסור פשוט נאלצו ללמוד בעצמן: איך לטפל בהכשות נחשים, מה מחסן מפני עקיצות עקרבים, אילו צמחים מסייעים בענייני פוריות. כיום אחת המרפאות הגדולות בנגב היא של אישה שהיתה צריכה לטפל בילדיה שקדחו מחום ונטו לחלות".

בית המלאכה של יונת מורדוך
בית המלאכה של יונת מורדוךצילום: אילן אסייג

המפגש עם הבדואים, רפואה מהמזרח והרקע האקדמי, הבשילו לכדי רוקחות טבעית והעברת סדנאות בעצמה. "מבקרים מגיעים לסדנאות אצלי ואנחנו לומדים יחד, תוך סיור ויצירה בידיים, להכיר את צמחי המדבר והשימושים השונים שלהם. מכירים את אזובית המדבר ואכילאה מדברית, המשמשות למשל, לבישום ולטיפול בדרכי הנשימה. לענת המדבר נחשבת למלכת צמחי המדבר והיא יכולה לטפל בכאבי בטן וקלקולי קיבה, מחלות עור, שיעול, נזלת, והיא אפילו מרפאת תולעים אצל ילדים. אצלנו בבית נשתמש ברפואה המערבית הקונבנציונלית רק כשאין ברירה אחרת וכשמיצינו את כל השימושים בצמחי המרפא ובשמנים הארומטיים".

מורדוך אומרת שהיא יוצרת עם חומרים טבעיים בלבד, שלא נוסו או הגיעו מבעלי חיים, כמו גם שימוש בשמן הדס ארומטי ולא בשמנים עם חומרי משמרים ותמציות ריח מלאכותיות, או כאלה שנחשבים לאורגניים אך שבמהלך הפקתם פגעו בבעלי חיים (שמן דקל, למשל). כצבעים היא משתמשת בחימר אדום ובחימר ירוק, תמציות קפה ופרחים שהיא מכינה. "האתגר הגדול הוא לגרום לאנשים להגיע אלי. כאן לא תל אביב ויותר קשה להביא אנשים, כי לא ממש עוברים פה על הדרך, וגם מי שכבר נכנס לערד לא פשוט מגיע לכאן סתם ככה, אלא צריך לדעת על קיומי", היא מסבירה. לשם כך משתתפת מורדוך בירידים ובכינוסים אזוריים, בהם השוק הנבטי, וגם נעזרת בסיוע ויוזמות שמגיעות ממחלקת התיירות בעירייה ומהמרכז לאמנות עכשווית בערד, שמנסה למשוך תיירים שיעצרו בערד וייהנו בה מתכנים משמעותיים בדרך לים המלח, מצדה או אילת.

אזובית המדבר
אזובית המדברצילום: Gideon Pisanty

באחרונה החלה מורדוך לשתף פעולה באופן קבוע עם שתי יוצרות מקומיות, ויחד הן בנו תוכנית אירוח של כמה שעות, שמורכבת מסיורי ליקוט, סדנת ריקוד הודי, יוגה, מדיטציה, רוקחות טבעית ואוכל מקומי. החזון שלהן הוא לשתף את הידע שרכשו במהלך השנים ולייצר מפגש משמעותי עם המרחב והתחומים שבהם פועלים היוצרים בערד. "העבודה שלי מחברת בין הרבה עולמות ואהבות וקושרת בין תשוקות שלי לבין מקום שאני אוהבת ליצור מתוכו, וזה ממלא אותי", אומרת מורדוך. "להצליח להפיק שימושים מצמחי המדבר זה דבר ייחודי בעיני, וכך נוצר החיבור לטבע — משהו שמאוד חשוב לי בחיים וגם לעסק הזה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker