מירב מורן
מירב מורן

מתחת למפגש דרכים מרכזיות, בלב היישוב ההררי שוהם, בין בתי מגורים, גינות שעשועים ומוסדות חינוך, חפורה מחילה תת־קרקעית שאורכה קצת יותר מ-100 מטר. מעשה שהיה כך היה: פרנסי היישוב ביקשו לשמור על קצב זרימת כלי הרכב הנוסעים ברחוב עמק איילון, שדרכו יוצאים מהיישוב, וכדי שלא יצטרכו לחכות להולכי הרגל החוצים, נגרעו ממעגל התנועה המחבר את עמק איילון עם הרחובות צורן והלפיד שלושה מתוך ארבעה מעברי חצייה אפשריים. במקומם נחפרה המחילה המדוברת, ובפתחיה הוצב שלט "מעבר בטוח". כיום המנהרה שוממה רוב הזמן, ואפילו בשיא תנועת הולכי הרגל בבוקר ניצבות במקום משמרות זה"ב, המכוונות תלמידים שמעדיפים ללכת בחוץ ולא לעבור בדרכם לבית ספר מתחת לפני הקרקע.

"מחילת שוהם" היא יישום רעיון הפרדת משתמשי דרך למפלסים, שנולד בשנות ה–50 במאה שעברה וכשל כמעט בכל מקום שיושם. למעברים תת־קרקעיים בכל העולם יש מכנה משותף — ריח שתן. הניחוח האחיד הוא תוצאה צפויה: הפרדת תנועה מדלדלת את כמות המשתמשים, ולכן יש יותר זמנים ומצבים שבהם המעברים שוממים. בנוסף, מחילות אינן סביבה מזמינה: הן אפלוליות וצרות, וכשהשימוש בהן דורש מאמץ, טיפוס במדרגות או המתנה למעלית - מוותרים ומקצרים דרך הכביש, גם כשזה מסוכן. התוצאה היא שבמעבר התת־קרקעי עוברים פחות או לא עוברים בכלל, והחלל הריק מזמין מבקשי מסתור - חסרי בית שצריכים מקום ללון, מכורים לסמים, וכל בר־בי־רב הזקוק בדחיפות למקום מוצנע להטיל את מימיו. הסיכוי להיפגש בהם מרתיע את האדם הסביר מלעבור, וכך נסגר מעגל הכישלון.

במחילת שוהם הנטושה למדי הותקנו לחצני מצוקה ומצלמות אבטחה הפעילות כל שעות היממה. בערים אחרות משקיעים מאמצים כדי להשיב את הגלגל לאחור, לבטל את ההפרדה ולכונן דרכים משותפות, בטוחות ונעימות. כך למשל, נאטמו המעברים התת־קרקעיים להולכי רגל בשני קצותיו של רחוב אלנבי בתל אביב (כיכר מגן דוד וכיכר המושבות), והוחלפו במעברי חצייה מרומזרים בכביש. בנוסף, בוטלו הפרדות מפלסיות בגשרים - כיכר דיזנגוף וכיכר אתרים בתל אביב, שאחרי 40 שנות הפרדה בין רחבה מוגבהת להולכי רגל ומנהרת כלי רכב, חוזרות בימים אלה לתפקד במפלס אחד משותף לכולם. כך גם הוסר לצמיתות גשר שלבים בין תל כביר ויפו, אחרי שאיש לא עבר ולא השתמש בו, ומיותר לציין שלא חיבר בין שני אזורים אלה מעולם.

מפתיע שאחרי שלמדה לקח ואולצה להשקיע עשרות מיליונים בתיקון טעויות ההפרדה המפלסית באלנבי, שלבים דיזנגוף ואתרים, מתכננת עיריית תל אביב בימים אלה להקים את מנהרת החשמונאים: מחילה שתעבור בין החניון שמתחת לכיכר גבעון אל קומת המרתף של קניון האופנה TLV. הולכי רגל שיגיעו מהסביבה יצטרכו לרדת מתחת לפני הקרקע, והבאים במכונית לא יגיעו לכיכר שמעליהם - דבר שיצמצם את כמות האנשים שיעברו בעסקים שנמצאים בה.

מעבר חציה בשוהם
מעבר חציה בשוהםצילום: גיל כהן מגן

החיבור במעבר תת־קרקעי בין המתחמים נולד כדי לשמור את רחוב החשמונאים כציר תנועה מהיר לכלי רכב ולמנוע פקק ביציאה משכונת השוק הסיטוני. אם היו שם מעברי חצייה להולכי רגל, הם היו מאטים את קצב תנועת המכוניות ברחוב ואת זה רוצה העירייה למנוע, בדומה לגורם שהניע את חפירת מנהרת שוהם בדרך שמובילה לאחת היציאות מהיישוב.

בכך מצטרפת העיר תל אביב למועצת שוהם הפרברית בפיתוח יקר של תשתית המבוססת על רעיון ההפרדה המפלסית ואימוץ פתרונות תת־קרקע ארכאיים, שמנציחים את שלטון המכונית, פוגעים בהולכי רגל, בעסקים ובכל המקרים שיושמו בעבר, גם נכשלו כישלון חרוץ.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker