"די, נמאס": הכירו את הצעירים שהכריזו מלחמה על השיטה שעוזרת רק למיליארדרים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"די, נמאס": הכירו את הצעירים שהכריזו מלחמה על השיטה שעוזרת רק למיליארדרים

הם צעירים, דעתנים ונלהבים, ומבינים שכדי להשיג משהו בישראל של 2017 צריך לצעוק, לעורר פרובוקציה ולהכיר מקרוב את חוקי המשחק. בשבוע שבו בוטל הסדר החוב של פישמן, קואליציית הארגונים החברתיים לתחום הבנקאות מתחייבת להיות בכל מקום שבו ההון והשלטון קרובים מדי

165תגובות
הלוחמים הצעירים
עופר וקנין

החבורה שעמדה בכניסה לבניין משרד המשפטים בדרום תל אביב, שבו התקיים הדיון בנוגע להסדר החוב של אליעזר פישמן ביום שלישי השבוע, היתה מצומצמת. ההודעה ברשתות החברתיות, שבישרה על ההפגנה נגד הסדר החוב, יצאה כמה שעות קודם לכן — ורק כ–20 אנשים הגיעו.

אלא שהקבוצה הקטנה הזאת היתה מאורגנת. הם ניצבו עם מגפונים, הרבה שלטים — ועשו הרבה רעש. הם חילקו לעוברים ושבים מחקים וגזרים ושאלו אותם אם כמו פישמן, גם הם רוצים למחוק את החוב שלהם — או מעדיפים את "הגזר של אליעזר".

הם צבאו על דלתות הבניין והתמקדו בלובשי החליפות שנכנסו למשרדי כונס הנכסים הרשמי בזה אחר זה כדי לדון על ההסדר. עורכי הדין של כל הבנקים הגדולים, ושל פישמן עצמו, נאלצו לעבור דרכם ולהתמודד עם סיטואציה לא נעימה של חבורה זועמת שצורחת לעברם ממרחק אפסי את הסיסמאות "ההסדר לא יעבור" ו"העם דורש חקירה". עם או בלי קשר, באותו ערב, עם תום הישיבה פורסם כי נושי פישמן בלמו את הסדר החוב שהוצע להם — הסדר שגילם בתוכו תספורת בשיעור של 92% על חובות של 1.7 מיליארד שקל.

יום למחרת, בעודנו יושבים עם חלק מהחברים שנכחו בהפגנה, אנחנו מנסים להבין מהם עד כמה הזעם שהציגו היה אמיתי.

אבי לב. "אנחנו פועלים בסינרגיה. לקראת הרפורמה בבנקים ב– 2015 , פעילי ישראל 2050 הכינו ניירות עמדה לכולם"
עופר וקנין

"אני יודע שצעקתי באגרסיביות. לא קיבלתי דף מסרים מאף אחד, אלה היו הרבה אמוציות. אני לא מנכ"ל או מייסד של ארגון חברתי, אלא סטודנט פשוט, ואתמול הרגשתי שדי, נמאס לי", מסביר יהושע מלק, 29, קיבוצניק מהצפון, בוגר תוכנית המנהיגות החברתית־כלכלית של התאחדות הסטודנטים בשם "ישראל 2050" ומתמחה בלובי 99 — מיזם חברתי־כלכלי ללא מטרת רווח, שנאבק בלוביסטים מסחריים בכנסת במטרה לקדם אינטרסים ציבוריים רחבים.

"היינו יושבים פה אתכם אם לא היינו צועקים? זו השאלה האמיתית", אומר עילם לשם, 27, מנכ"ל משותף בישראל 2050. "אנחנו עושים את העבודה שלנו כבר שלוש שנים. נפגשנו עם המון גורמים. שמעת על ההפגנות שעשינו מול בנק ישראל והפיקוח על הבנקים? מול בתים של ח"כים? כדי להגיע לתקשורת צריך לפעול. החלחול התודעתי עובר דרך ההפגנות", הוא אומר.

"זה מתקשר לעניין של ללמוד מהמומחים בתחום — גם בעבודה עם התקשורת. אנחנו מנצלים כלים שהמומחים משתמשים בהם. כדי להיות בחדשות של שמונה בערב, צריך לצעוק דברים לא מנומסים ולחלק מחק וגזר — גם אם זה יכול להיראות מגוחך. זה מה שתופס את מי שצריך להיתפס. זו מחאה חכמה. לבוא ולהפגין 100 אלף איש — זה לאו דווקא הדבר הנכון. להתפקד למפלגות זה הדבר נכון. להיות 15 איש מתחת למשרד של מקבלי ההחלטות ולהפריע להם כשהם רוצים ללכת הביתה — זה הדבר הנכון. אז אם צריך להיות פרובוקטיבי, זה מה שנעשה", מוסיף מלק.

גיא גלוברמן. "הרבה אנשים מרגישים שאם המחאה לא שינתה מספיק — מה כבר אפשר לעשות. צריך להסביר להם שאפשר לעשות ואסור להתייאש"
עופר וקנין

"אנחנו לא חבורה של אזרחים שקנו עיתון, קמו בבוקר, אמרו משהו קורה פה — ומהדהדים איזה מסר שמישהו נתן להם", אומר ברק גונן, 40, יו"ר משותף של ארגון צדק פיננסי ומורה לתחום הסייבר בתיכונים. "אנחנו עושים עבודת חריש ועוברים דרך כל הגורמים הרלוונטיים: עוזרים פרלמנטרים, משרדי ממשלה, רגולטורים, שר משפטים, יועץ משפטי לממשלה ועוד. עוברים דרך כולם כדי לקבל את התמונה המלאה ביותר שאפשר על מה שקורה, ובהתאם לכך מעבירים את המסרים שלנו. אנחנו חוקרים וניזונים מהמידע הגלוי ולפעמים מתוך משרדי ממשלה. הגענו למצב שבמקרים מסוימים אנחנו יודעים על דברים שקורים מאחורי הקלעים של המערכת, ומשתמשים בידע הזה כדי לפצח את מה שקורה".

מלבד לשם, גונן ומלק יושבים אתנו גם לינור דויטש, 34, עורכת דין והלוביסטית הציבורית הראשונה מלובי 99, שהתייצבה להפגנה נגד פישמן עם בנה התינוק; ספיר בלוזר, 27, סטודנטית למדעי הרוח במרכז האקדמי שלם בירושלים וממייסדי ארגון ישראל 2050; יוני בלסבלג, 36, מירושלים, אחראי דיגיטל וקהילה בארגון "אנו", המסייע במאבקים וביוזמות חברתיות; אבי לב, 38, האחראי על קשרי ממשל בארגון לובי 99; גיא גלוברמן, 29, מנכ"ל משותף בישראל 2050; יפתח בריל, 37, עורך ומתרגם וממקימי המשמר החברתי; תמר בראודה, 39, עורכת דין ופעילה חברתית במשמר החברתי; ענבר בזק, ממייסדי תנועת עצמאים עושים שינוי; אסף נתיב, 25, מארגון 2050; פז כהן, יזם עסקי ומנכ"ל ארגון אנו; ועומר ביאלר, 27, סטודנט וחבר בתוכנית ישראל 2050.

כולם משתייכים לחבורה שאירגנה את ההפגנה הקטנה נגד הסדר החוב של פישמן, קבוצה המגדירה את עצמה כקואליציית הארגונים החברתיים לתחום הבנקאות. כשהם התנגדו לכך שהמפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שבעברה היתה בכירה בבנק לאומי, תטפל בחקירת בנק לאומי בפרשת העלמות המס של לקוחות הבנק בארה"ב — הם חילקו מכלי שמנת לאנשי בנק ישראל. לפני שבועיים הם חילקו ביצים לאותם אנשים כסמל למה שחסר לבנק בטיפול בפרשת פישמן. במקביל, הם מנהלים פעילות שוטפת ברחוב, בכנסת, בתקשורת ובאינטרנט בתחומים המטרידים אותם.

יוני בלסבלג. "ההפגנה ביטאה את העובדה שהציבור מעוצבן. כשביקשנו ואיפשרנו לציבור לעשות זאת, ראינו את זה בכך ששלחו דרכנו יותר מ–3,000 אי־מיילים למנהלי הבנקים, למפקחת על הבנקים ושר האוצר"
עופר וקנין

גם אם בערב יום שלישי הם הצטיירו כחבורה של אנשים זועמים וחסרי שליטה, בפועל מדובר בקבוצה קרה ומחושבת, שמנהלת מאבק מאורגן היטב למען המטרות שהיא מגדירה לעצמה. הקבוצה הזאת מורכבת מכשמונה גופים, ובתחום הבנקאות הם מחלקים ביניהם את הפעולות הננקטות — גם אם ניכר בכל אחד מהם שהוא לא יוותר על הקרדיט שלדעתו ראוי לקבל הארגון הספציפי שלו. במפגש עמם ניכר כי הם צעירים אידאליסטים, אבל לא נאיבים ומבינים היטב שכדי להשיג משהו בישראל של 2017, צריך להבין מהם חוקי המגרש שבו מתקבלות ההחלטות. רובם לא גדלו בשכונות מצוקה וחלק לא קטן מהם מקבל משכורת מהארגון שבו הם פועלים. כשאנחנו שואלים אותם לגבי עובדה זו הם מתקוממים.

"אני אראה לך תלוש המשכורת שלי ואז תבין שזה לא נקרא שמשלמים לי", מוחה דויטש.

"זה לא מקרי שאיש מאתנו לא מגיע משכונות מצוקה. אנחנו עובדים עם בעלי עסקים שנלחמים על הישרדות. בסופו של דבר, מה שמטריד אותם ומה שהם יכולים לרכז בו את המאמץ שלהם הן הבעיות היום־יומיות שלהם. אנחנו יכולים לפעול ולטפל בבעיות מבניות ארוכות טווח ולא רק בבעיות היומיומיות בזכות ההזדמנות והכלים שיש לנו", אומרת בלוזר.

עילם לשם. "אנחנו מסתכלים קדימה, ובקיץ הזה תהיה מחאה נגד כל הכשלים של מערכת הבנקאות. העובדה שכבר 50 שנים לא קם בנק בישראל היא הסיפור"
עופר וקנין

"אנחנו 'אזרחים מקצועיים'. הדור שלנו צריך להבין שאנו חיים במציאות אחרת. הוא צריך להבין כמה חלשה המדינה ועד כמה היא מוחזקת על ידי גורמים שלא רואים את טובת הציבור. יש לנו הבנה שאנחנו יכולים ויש לנו זכות וחובה להיות מעורבים יותר ולהיות אזרחים מקצועיים ולשבור את הפרדיגמה שלימדו אותנו בכיתה י', שאומרת: 'תלכו להצביע פעם בארבע שנים וזהו — כך תממשו את הזכות האזרחית שלכם'. להיות אזרח זה אומר שכל אחד ימצא את הדברים שמעניינים אותו ויפעל סביבם. אם נמשיך להיות אפתיים ולבהות באוויר ולהיות בורים בנושאים האלה, המצב רק יחמיר, כי מי שכן מעורב בתהליכים הם אנשים אינטרסנטים שמרוויחים הרבה מאוד מהדרך שבה הדברים מתנהלים", היא מוסיפה.

אף אחד מכם לא כלכלן, אתם לא משפטנים, ועדיין אתם מתווכחים על נושאים כמו מתווה הגז או ההסדר עם פישמן מול מומחי משפט ודיני חברות שחושבים אחרת מכם. על מה נשען הביטחון שלכם?

גונן: "דווקא העובדה שאני לא מומחה בדיני חברות ומציג את עצמי כאזרח שמתעניין פותחת לי דלתות. בנוסף, אנחנו ניזונים ממידע מבפנים. במערכת הציבורית יש אנשים שאכפת להם, אנשים שנותנים לנו מידע מקצועי ממוקד — כי חשוב להם. יש הרבה גורמים טובים במדינה ואנחנו ומנסים להשתמש בזה".

דויטש: "האמירה שכלכלה היא תחום למומחים בלבד פשוט לא נכונה. עם כל הכבוד למה שלומדים באוניברסיטה — זו הרי בדיחה. השיח הזה, שלפיו רק אם אתה עובד בפיננסים אתה יכול להבין, הוא שיח של הדרה. הייתי עורכת דין מסחרית וכשאני לומדת את התחומים האלה לעומק אני מבינה בהם מספיק. לא צריך להיות גאון הדור בשביל זה. אם יושבים עם מומחים ומתייעצים אתם, מהר מאוד אפשר להבין במה מדובר. לעוסקים בתחום יש אינטרס לומר 'אתם לא אנשי מקצוע'. יש עניין של מה צודק ומה לא צודק, ומה מוסרי ומה לא מוסרי, גם אם תעטוף את זה במיליון פלפולים משפטיים".

ענבר בזק. פעילות חברתית: ממייסדי התנועה לקידום שוויון זכויות לעצמאים, עצמאים עושים שינוי
עופר וקנין

בריל: "העובדה שכל המומחים לא מסכימים עם האזרחים החובבנים אינה נכונה. כל מי שחשוף לשיח האקדמי בשנים האחרונות יודע שיש הרבה ביקורת על השיח הפוליטי, על המבנה המשפטי שמאפשר לבעלי הון להשתלט על המשאבים על חשבון אחרים. יש הרבה מומחים רציניים שמטילים ספק בתנאים הקיימים. העובדה שיש כאלה שמסתמכים על המצב המשפטי הקיים כדי לומר שההתנהלות לגבי פישמן היא מה שהיה צריך לעשות — רק אומרת שהמצב צריך תיקון".

איך מחליטים שהגיע זה הזמן לצאת להפגנה? הרי היו בנושא ההסדר עם פישמן עשרות דיונים.

לשם: "כי עכשיו זה המאני־טיים. עכשיו יש נקודת החלטה. כשזה מגיע לנקודה הזאת, קל יותר לגייס אנשים למחאה כי הם מבינים שמדובר בחוב הכי גדול שהבנקים עשו לגביו הסדר — בלי להכריז על פשיטת רגל של החייב. מאבקים מהסוג הזה מגיעים לציבור כשהאבסורד המוסרי הוא כזה שגם האדם ברחוב מבין ומזדעזע ממנו. ארגונים כמונו אמנם פועלים שנים, אבל קשה לשכנע את האדם ברחוב — עד שזה מגיע לרמה הזאת.

עומר ביאלר. פעילות חברתית: חבר בתוכנית המנהיגות החברתית־כלכלית של התאחדות הסטודנטים, ישראל 2050
עופר וקנין

"גם במקרה של ההפגנות בפתח תקוה מול הבית של היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לחקירה של נתניהו — הן גדלו משום שאורן סימון, אדם בודד שעמד בכיכר העיר עם שלט ועליו ציטוט מהמקורות, נעצר על כך".

לב: "הפעילות שלנו מחולקת בין הכנסת, מאחורי הקלעים של מסדרונות הממשלה, הרחוב והתקשורת — ואנחנו פועלים בסינרגיה. ברפורמה בבנקים, שעליה הוכרז בסוף 2015 במטרה להגביר את התחרותיות במערכת הבנקאות — פעילי ישראל 2050 הכינו ניירות עמדה לכולם".

בלוזר: "גם אנחנו שואלים את עצמנו מתי הפגנה היא הכלי האפקטיבי ביותר שאתו נצליח ברגע נתון להשפיע על מקבלי החלטות. אנחנו פועלים מתוך ידיעה שהמערכת ותהליכי קבלת ההחלטות הם מורכבים, ואנחנו רוצים לפגוש כל נקודה שבה מתקבלות ההחלטות. לכן, אנחנו פועלים בכנסת ובוועדת הרפורמות.

"אם רגולטור מבנק ישראל מגיע ב–6:40 לחניון בעבודה שלו — אנחנו נגיע ב–6:30 כדי לפגוש אותו. זו פעילות שטח מדויקת והיא מחאה חכמה. היא כוללת כתיבת מכתבים לוועדות מקצועיות; שימוש בפלטפורמות דיגיטליות דרך חדר המצב של ארגון צדק חברתי; והגעה לשטח כשאנו מבינים שזה הזמן שבו אפשר כבר לצאת לשטח, לפגוש פנים אל פנים את הנושים ולומר להם: 'הציבור נמצא כאן וגם אותו אתם צריכים לייצג'".

פז כהן. פעילות חברתית: מנכ"ל ארגון אנו, המסייע במאבקים וביוזמות חברתיות
עופר וקנין

דויטש: "יש בינינו סינרגיה. לובי 99 הוא ארגון שלא מארגן הפגנות. אנחנו פועלים בכנסת ובהחלטות הממשלה. בנוגע לרפורמה בבנקאות — עבדנו בתיאום עם ישראל 2050 כשאנחנו הזרוע המבצעת מול מקבלי ההחלטות ומשאירים להם לטפל בח"כים בהפגנות ולמלא שורות בוועדות הרפורמות במקומות שבהם יש בעיות עם הלוביסטים. ההפגנה האחרונה הגיעה מתוך הבנה שהעבודה מול הרגולטור לא נושאת פירות. היא לא הספיקה. הוצאנו מכתבים, פנינו לוועדה, פעלנו מאחורי הקלעים מול המפקחת על הבנקים וראינו שאי־אפשר להתקדם באמצעים המקובלים וצריך לשלוף נשק נוסף שארגון ישראל 2050 יכול לתת".

בלוזר: "במקרים רבים הפגנה מאפשרת להיפגש עם מקבלי ההחלטות. למשל, לפני שנתיים לראשונה היתה הפגנה נגד בנק ישראל. זה היה סביב מינוי חדוה בר, כשאנחנו התנגדנו לכך שהיא תוכל לחקור את פרשת הלבנת ההון בבנק לאומי. בזכות ההפגנה הוזמנו לדבר עם מקבלי ההחלטות".

בלסבלג: "ההפגנה מבטאת את העובדה שהציבור מעוצבן. כשביקשנו ואיפשרנו לציבור לעשות זאת, ראינו את זה בכך ששלחו דרכנו יותר מ–3,000 מיילים למנהלי הבנקים, למפקחת על הבנקים ושר האוצר".

זה לא מגיע ישירות לשר האוצר. יש לו איזה עוזר שמוחק את המיילים.

אסף נתיב. פעילות חברתית: חבר בתוכנית המנהיגות החברתית־כלכלית של התאחדות הסטודנטים, ישראל 2050
עופר וקנין

בלסבלג: "זה ישירות למייל שלהם. מעבר לכך, גם אם העוזר של השר לא יכול לעבוד כי לתיבה שלו מגיע עוד מייל ועוד מייל ועוד מייל — זה משפיע".

דויטש: "לכמה ועדות מגיעים 15 ח"כים מכל המפלגות, כולל ח"כים כמו סמוטריץ'? זו כמות האנשים שהגיעו לוועדת הכלכלה לדיון על פישמן".

זה בגלל התקשורת והטלוויזיה. הם רוצים את החשיפה.

דויטש: "זה מייצג הלך רוח. הכנסת היא פני הציבור והם מריחים את הלך הרוח הציבורי".

ברק גונן. "אנחנו יוצאים נגד העובדה שהפיקוח על הבנקים נכשל במשך שני עשורים, ונגד המערכת שלא ייצגה את האינטרס הציבורי"
עופר וקנין

נתיב: "פישמן הוא אולי מקרה יוצא דופן, אבל הוא מקרה קל להבנה יחסית".

דויטש: "פישמן הוא המסגור שדרכו אפשר למכור את זה. האתגר הכי גדול שלנו כחברה אזרחית הוא לתרגם לאדם הפשוט את המצב. אותו אדם שיצא לרחוב למחות על מחיר הקוטג' לא מצליח לעכל את המשמעות של מחיקת מיליארדי שקלים לבעלי הון".

זה מוביל אותנו לשאלה — מה עשה לכם פישמן? הבן אדם בן 75, הקרובים אליו טוענים שהוא חולה. הוא לא סוס מת? זו לא התעללות בגופה?

גונן: "לא מעניינת אותי הפרסונה של פישמן. הוא לא המקרה הראשון שהיה פה של שמיטת חובות במיליארדים. השיטה שמאפשרת למקרה פישמן לקרות — זה מה שמפריע לנו. השיטה הזאת מבוססת על מתן אשראי של הבנקים בלי ביטחונות, בלי שיהיה ברור על סמך מה נותנים לו את הכסף. זה על סמך זה שהוא החזיק בעיתון כלכלי, 'גלובס'. המטרה של הבנקים היתה לשמור על המצב הקיים בשוק ועל הרגולציה הקיימת שמאפשרת להם להתנהל במערכת לא תחרותית — ואנחנו יוצאים נגד זה, נגד העובדה שהפיקוח על הבנקים נכשל בסיפור הזה ולא עשה את תפקידו במשך שני עשורים, ונגד המערכת עצמה, שלא ייצגה את האינטרס הציבורי ולא מנעה את זה.

יפתח בריל. "בנובמבר 2016 ועדת השרים לחקיקה — ואחריה כל חברי הכנסת של הקואליציה — הפילו הצעת חוק שהיתה אמורה להטיל מגבלות על אנשים כמו פישמן"
עופר וקנין

"אנחנו חושבים שצריך לקחת את ההזדמנות שנוצרה ולתרגם אותה לכך שהפיקוח יהיה פחות רופס, שיפרסמו את השתלשלות העניינים סביב מתן האשראי — כדי שיתוקנו הכשלים. מישהו צריך לספר לנו מה היה שם. השבוע הופיע סגן המפקחת על הבנקים ואמר: 'אנחנו מטפלים בבנקים מאחורי הקלעים'. מה זה מאחורי הקלעים? תראו לאן הטיפול שלכם הביא אותנו עד עכשיו. הדברים צריכים להיות חשופים בעין הציבורית. זה גם תפקידכם בתור עיתונות.

"המטרה הגדולה יותר שלנו היא להשתמש בזה לטובת רפורמה אמיתית בענף הבנקאות. הרפורמה בבנקאות שעברה חקיקה נמצאת כיום בסוג של הקפאה, במטרה שבסופו של דבר לא יהיו בנקים שהם גדולים מכדי ליפול, בנקים שיכולים לשחק בכספי הציבור כדי לשמור על המעמד הדואופוליסטי או המונופוליסטי שלהם".

בלוזר: "קואליציית הארגונים החברתיים נאבקת כבר שלוש שנים במטרה שהרפורמה בענף הבנקאות תשנה את התנהלות המערכת במובן עמוק יותר. פישמן הוא רק סימפטום. הבעיה העמוקה היא שהבנקאים יודעים שהם לא ייתנו דין וחשבון על מה שקרה, שאין יכולת לכמת את פעילות המפקחים על הבנקים. כל הדברים שמאפשרים תספורות, מאפשרים גם התנהלויות כושלות של הבנקים בישראל, ואנו כציבור לוקחים אחריות כי זה העתיד הפיננסי שלנו. אם לא נטפל בזה היום וננצל את הזדמנות שיש — כי השטח משתנה — זה לא יקרה.

"הרפורמה בענף הבנקאות התרחשה גם בזכות הלחץ שהפעילה הקואליציה. אם לא נצא כציבור ונפעל גם ברחובות ונשתמש בכל הכלים הדמוקרטיים שיש לנו — לא נשנה את השיטה מבפנים. במקום זאת, נראה עוד ועוד סימפטומים שעולים לנו הרבה מאוד כסף".

ספיר בלוזר. "המדינה מוחזקת על ידי גורמים שלא רואים את טובת הציבור. אם נמשיך להיות אפתיים ובורים בנושאים האלה המצב יחמיר"
עופר וקנין

דויטש: "ההסדר עם פישמן הוא בזיוני ואי־ההכרזה עליו כפושט רגל תהיה מחדל בלתי נתפש. אם לא תהיה חקירה, איש לא ייקח אחריות ולא יינתן דין וחשבון. זה מעבר למדיניות האיפה והאיפה החמורה שיש פה בין האדם הפשוט שרודפים אותו עד חורמה בגלל 50 אלף שקל — ואני יכולה להראות את הפניות והמיילים שאנחנו מקבלים מאנשים שלקחו להם את הבית ועיקלו להם את חשבון הבנק בגלל חוב של 5,000 שקל — ופישמן על המיליארד וחצי שהוא מוחק ילך הביתה אל הווילה שלו בסביון שאותה הוא יפנה רק בעוד שנתיים, ובינתיים כל ילדיו והבני דודים שהוא חילק להם מתנות מהכסף שלנו ימשיכו ליהנות. זה משהו שאין לעבור עליו לסדר היום.

"השתיקה המערכתית של כולם כבר יותר מעשור היא בזיונית. אם עכשיו יוותרו לו, הפגיעה באמון הציבור בבית המשפט, במערכת הבנקאות וברגולטור תהיה אנושה. זה ייתן את הגושפנקה הרשמית לכך שדינך כאדם רגיל לא כדינו — וכסף הוא מה שעושה את ההבדל הזה. ואם אנחנו מידרדרים לתחתית התהום הזאת של העולם הכלכלי, זו לא המדינה שבה גדלתי או שבה אני רוצה לחיות".

בריל: "פישמן הוא מקרה בודד שמסמל מדיניות שלמה. אנו עוקבים אחרי החקיקה בכנסת באופן שוטף ובנובמבר 2016 ועדת השרים לחקיקה ואחריה כל הח"כים של הקואליציה הפילו הצעת חוק שהיתה אמורה להטיל מגבלות על אנשים כמו פישמן. למשל, לחייב אותם להפסיק להיות הבעלים של חברה שיש בה הסדר חוב או לא לאפשר לגופים מוסדיים לקנות אג"ח בעתיד מחברות של אנשים שהגיעו להסדר. מדיניות החקיקה מגינה על אנשים כאלה".

גלוברמן: "הציבור הרחב לא מספיק מבין את הנושאים האלה ובוחר לא להתעסק בהם. בקיץ 2011 יצאו המונים לרחוב על מחיר הקוטג' — שהוא פחות מהותי — אבל בזה, כשיש עניין עצום של מערכת הבנקאות והשלטון במה שיקרה, אנשים לא מתעסקים. צריך לעשות שינוי עמוק בתפישה של החברה האזרחית לגבי הדברים שבהם היא אמורה להילחם ואיך היא אמורה להשפיע. הרבה אנשים מרגישים שאין מה לעשות ושאם המחאה לא שינתה מספיק — מה כבר אפשר לעשות. צריך להסביר להם שאפשר לעשות ואסור להתייאש".

תמר בראודה. פעילות חברתית: פעילה במשמר החברתי לקידום חקיקה חברתית ושוויונית ולחיזוק בית הנבחרים מול לחצי ההון והשלטון
עופר וקנין

נתיב: "אחת הבעיות שלנו היא שאלה אותם אנשים שמגיעים להפגנות. מול הבית של היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקוה אתה רואה את אותם אנשים".

דויטש: "יש דברים שבהם המחאה החברתית עשתה שינוי. בעוד שב–2009 הנושאים האלה לא עניינו אף אחד, כיום אין חבר כנסת שלא רוצה שיציירו אותו כמי שעובד לטובת הציבור. זה שבנק ישראל נפגש אתנו לא פעם — למרות הביקורת שלנו כלפיו — ומנסה ליצור שיח ושינוי מעיד על כך. זה הכל פירות של מחאה חברתית. אנשים מבינים שהכללים משתנים. זה לוקח זמן, אבל אנו בעיצומו של תהליך. יש הפנמה ש'המנוולים שינו את הכללים'.

מה היעדים שלכם ל–2017?

לשם: "יישום מסקנות ועדת שטרום".

יהושע מלק. "לבוא ולהפגין 100 אלף איש — זה לאו דווקא הדבר הנכון. להתפקד למפלגות זה הדבר נכון"
עופר וקנין

גונן: "במלים אחרות, יישום חקיקה שלא מיושמת".

בלוזר: "כדי שזה יקרה אנו דורשים עכשיו יעדים מדידים מוועדת היישום — מה הולך לקרות ומתי. כרגע הם לא עושים את זה".

לב: "יש חוק. הם היו צריכים להביא מדדים ליישומו והביאו דף ריק פחות או יותר, אמירה ריקה של 'אנו צריכים להגביר תחרות'. אנחנו אומרים: 'יש חוק, נגמר המשחק. תיישמו אותו'".

יש שינוי ביחס אליכם? לפני שלוש שנים ליגלגו על המחאה נגד מתווה הגז, שבה נטען שמדובר בחבר'ה צעירים עם נרגילות שיפגעו במדינה.

לינור דויטש
עופר וקנין

לשם: "בסוף מעט אנשים במקומות הנכונים עושים שינויים גדולים. אנחנו מסתכלים קדימה. הקיץ הזה הולך להיות הקיץ של המחאה נגד כל הכשלים של מערכת הבנקאות. העובדה שכבר 50 שנים לא קם בנק בישראל היא הסיפור — והאזרחים אומרים די".

גונן: "הבנו שבשביל צדק חברתי לא מספיק לצעוק. כדי שיהיה שינוי צריך לפרק את הבעיה. אנחנו לוקחים את חזון הצדק החברתי ומפרקים אותו כדי לטפל בו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#