ניצחון בנוק־אאוט ל"חברתיים"

בפניותיה לבנקים המפקחת העבירה להם הנחיה חדשה לבדוק מעתה הסדרי חוב לא רק משיקול כספי קר, אלא תוך ראייה רחבה של מכלול היבטים חברתיים וכלכליים ■ זאת הנחיה חדשה, ולמי שמאמין בצדק חברתי - היא די מלהיבה

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הפגנה נגד פישמן
הפגנה נגד פישמןצילום: אייל טואג

בקרב חוגים לא מעטים בישראל קיים נרטיב שלפיו המחאה החברתית אינה יותר מרעש רקע. לראיה: מחירי הדיור לא ירדו וצדק חברתי לא נעשה. מתווה הגז הממשלתי, שמיטיב עם מונופול הגז, אושר בממשלה. ראש הממשלה והשרים עושים ככל העולה על רוחם והטייקונים ממשיכים לעשות תספורות. אלא שהנרטיב הזה לא מדויק — וביטול הסדר החוב של אליעזר פישמן הוא ההוכחה לכך.

הנה העובדות: לאחר שפרטי ההסדר הודלפו לתקשורת במוצאי השבת האחרונה, פרצה מחאה ציבורית בכלי התקשורת — ותוך 72 שעות הצעת ההסדר, שכל המעורבים בה היו משוכנעים כי תאושר באופן חלק ומהיר, נקברה. לצד התקשורת הממסדית שיצאה נגד ההסכם, התחוללה מחאה שהובילו שורה של גופים חברתיים. הם שלחו אלפי מיילים לראשי הבנקים, למפקחת על הבנקים ולשר האוצר, יצאו להפגין, עלו לכנסת לדיון בוועדת הכלכלה והפיצו את עמדותיהם ותגובותיהם להסדר החוב של פישמן ברשתות החברתיות.

פחות מ–48 שעות לאחר שפרטי ההסדר פורסמו, החלה המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר להתקשר לראשי הבנקים ולרמוז להם שיידחו, לפחות באופן זמני, את ההסדר. לאחר 72 שעות, באסיפת נושים שבה הבנקים היו אמורים לאשרר את ההסכם, הם דחו אותו — פה אחד. כ–36 שעות לאחר מכן דירקטוריון בנק הפועלים מסר באופן רשמי למנהל המיוחד של נכסי פישמן על העדפתו — פעולה שתשלח את כולם חזרה לבית המשפט, כדי להכריז על פישמן כפושט רגל.

יתרה מכך, בפניותיה לבנקים המפקחת העבירה להם הנחיה חדשה לבדוק מעתה הסדרי חוב לא רק משיקול כספי קר, אלא תוך ראייה רחבה של מכלול היבטים חברתיים וכלכליים. זאת הנחיה חדשה, ולמי שמאמין בצדק חברתי — היא די מלהיבה.

התוצאה הזאת לא צריכה להפתיע. ברבות ממדינות המערב, למחאה חברתית יש כוח רב והתובנה הזאת הוכחה במחקרים אקדמיים. זאת כמובן לא סוף המערכה ולא בלתי אפשרי שבתמונה הגדולה הבנקים עוד ינצחו. אבל הפרשה של הסדר פישמן, בדומה להסדר החוב שמנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח ביקשה לסכם עם נוחי דנקנר ב–2013, הדגימה את כוחם של "החברתיים".

אלא שיש הבדל מהותי בין המקרה של דנקנר לזה של פישמן. במקרה של דנקנר היה רק עיתון אחד שסיקר וניתח את האירוע, בעוד שפרוב כלי התקשורת נשלטו בידי הטייקונים או חששו מהם. בשבוע האחרון טיפלו כל כלי התקשורת — עיתונים, ערוצי טלוויזיה ותחנות רדיו — בהסדר החוב של פישמן בהרחבה ובחופשיות, ותרמו תרומה גדולה להקפאתו. זהו לא פחות מציון דרך בכלכלה הישראלית וסמל להתרופפות הגדולה של אחיזת הטייקונים במשק ובמוסדותיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker