בלי ועדת חקירה לנפילת פישמן - לא נלמד דבר

הסיפור של פישמן רחוק מסיום, משום שיש פרמטר חדש בשיח הכלכלי בישראל. פרמטר שנעדר ממנו הרבה מאוד שנים אך חדר אליו בעוצמה בשנים האחרונות, ומשנה בהדרגה סדרי עולם

סמי פרץ
חדוה בר ואליעזר פישמן
חדוה בר ואליעזר פישמןצילום: צילום חדוה בר: עופר וקנין; צילום אליעזר פישמן: תומר אפלבאום
סמי פרץ

השבוע התרחש ניסיון שני, בלתי מוצלח, לקבור את פרשת הקריסה של איש העסקים אליעזר פישמן ולהרחיקה מעין הציבור. אמנם שמענו קולות מכאן ומכאן על הסדר החוב המגוחך שאותו הציג המנהל המיוחד של נכסי פישמן, עו"ד יוסי בנקל, שלפיו פישמן יפרע רק 140 מיליון שקל מתוך חוב של 1.7 מיליארד שקל, ובכך תסתיים הסאגה כששאר החוב יימחק לו. הפעם הקודמת היתה בדצמבר 2016, אז הציע פישמן לפרוע 85 מיליון שקל בלבד, ונדחה כי הנושים רצו יותר.

אבל שלא תטעו: לכל הצדדים יש עניין עצום לגמור את הסיפור הזה ומהר - לפישמן ומשפחתו שרוצים להמשיך הלאה, לבנקים הנושים שכל הפרשה הזאת מביכה אותם מאוד (בעיקר הפועלים ולאומי), לשופט איתן אורנשטיין שלא רוצה לתת לתיק הזה להתגלגל שנים בבתי משפט, וגם לבנק ישראל שעומד תחת מתקפה שמסתכמת במשפט - איך נתתם לזה לקרות?

אלא שהסיפור הזה רחוק מסיום, משום שיש פרמטר חדש בשיח הכלכלי בישראל. פרמטר שנעדר ממנו הרבה מאוד שנים אך חדר אליו בעוצמה בשנים האחרונות, ומשנה בהדרגה סדרי עולם. לפרמטר הזה קוראים דעת הקהל. מומחים לדיני חדלות פירעון, משפטנים, רואי חשבון וגם לווים ומלווים די משתאים אל מול הפרמטר הזה. אנשים מבלים את מרבית חייהם המקצועיים בכתיבת ספרים, מאמרים ומחקרים על דיני חדלות פירעון, יודעים לדקלם פסקי דין ועקרונות יסוד של טיפול בחייבים, מחזיקים ברזומה של הסדרי חוב במיליארדי שקלים, וכל זה לא עוזר להם כשהציבור משמיע את קולו ותובע הסדר חוב אחר. הסדר חוב הוגן יותר, שבו פישמן ובני משפחתו מביאים להסדר החוב עוד כמה מאות מיליוני שקלים. ואם לא מביא עוד הרבה כסף, לפחות מוכרז כפושט רגל.

הפגנה נגד הסדר החוב של אליעזר פישמן מחוץ לאסיפת הנושים, ביום שלישי
הפגנה נגד הסדר החוב של אליעזר פישמן מחוץ לאסיפת הנושים, ביום שלישי צילום: אייל טואג

זו אינה גישה נקמנית או אמוציונלית. הציבור לא יחוש ישירות בכיסו את תוצאות הסדר החוב הזה, משום שכל החוב נמחק כבר מזמן ממאזני הבנקים. לבנקים אין סיבה לייקר שירותים והלוואות כדי לפצות על הנזק שגרם להם פישמן. אם כבר, הם עשו זאת בעשור האחרון, שבו רשמו חלק ניכר מהחובות של פישמן כחובות אבודים. אז מה בוער ל"ציבור" להשמיע את קולו ולדרוש הסדר חוב אחר? מדוע ל"ציבור" יותר אכפת מהחוב הזה מאשר לבנקים המלווים? איך הגענו למצב שאנשים שאינם צד להלוואות העתק שקיבל פישמן דורשים מהבנקים לדרוש יותר מפישמן ומבני משפחתו?

זהו ללא ספק מצב חדש, ולמעשה שפה חדשה שלא היתה מוכרת בעבר במגרש העסקי. עד לפני כמה שנים, מערכת היחסים בין לווה למלווה היתה עניינם הפרטי וטופלה בחדרים סגורים, או לכל היותר בבתי משפט. איש לא התעניין במה שיש לציבור להגיד. אבל בשנים האחרונות משהו זז. השינוי התחיל כאן, בעיתון הזה, שעסק באינטנסיביות בריכוזיות, בהסדרי חוב, בעסקות בעלי עניין ובניגודי עניינים בשוק ההון — וסחף תנועות ופעילים חברתיים שהבינו שמשהו כאן לא בסדר. שהשיטה לא הוגנת. שיש מועדון VIP של לווים גדולים, שהחוקים החלים עליהם שונים מאלה של שאר הלווים.

מי שהבינה מהר מאוד שההסדר הזה לא יעבור ציבורית היא המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שהרימה השבוע טלפונים לכל הבנקים, ויותר מרמזה להם שלא לאשר את הסדר החוב החדש. היא אפילו כיוונה את הבנקים לפתרון הרצוי בעיניה: פשיטת רגל של פישמן. האם גם המפקחת עברה לגישה נקמנית ואמוציונלית? הרי היא עבדה בעצמה בבנק לאומי, מדוע היא הולכת שבי אחר נטיות הלב הציבוריות?

ובכן, לא נקמנות ולא רגשות. מדובר בתפישה כלכלית עניינית לחלוטין שתכליתה לחלץ מהחייב, להלן פישמן, סכום גדול יותר, אבל בעיקר למנוע פגיעה באמון הציבורי במערכת הבנקאות ובשיטה הנהוגה כלפי בעלי חוב מסוגו של פישמן. אפשר שאיום בפשיטת רגל יחלץ מפישמן ובני משפחתו סכומים נוספים לקופת ההסדר. אבל חשוב יותר לוודא שבכל הסדר שהוא ייעשה מאמץ אמיתי להגיע לחקר האמת בפרשת פישמן ולתת מענה לשאלות כיצד הבנקים הגיעו למצב הזה.

זה יכול לקרות כנראה רק במסגרת ועדת חקירה פרלמנטרית שתצעיד לכנסת את כל הבנקאים שהיו מעורבים בטיפול בפרשת פישמן. קל מאוד להפוך תהליך כזה לקרקס התלהמות של ח"כים שיחפשו כותרות, אבל אין מנוס מתהליך אמיתי, כזה שבו ייחשפו לציבור פרקטיקות של מתן אשראי שרוב הציבור כלל לא מכיר. הוא יכול להיתקל למשל, במה שבנק ישראל כינה באחת מסקירותיו "אפקט הילה", המשותף לפישמן, לנוחי דנקנר וללווים גדולים אחרים - אנשים ששמם הילך קסם על בנקאים, משום שהיו להם הרבה עסקים וניסיון עסקי רב. במקרה של פישמן, לאפקט הזה היה עוד נדבך: בעלות על העיתון הכלכלי "גלובס" - עיתון רלוונטי מאוד לתדמיתם של בנקאים שהעמידו לו אשראי.

.
.

האפקט הזה גרם לעיוורון בקרב בנקאים בכירים שאישרו ללווים האלה עוד ועוד הלוואות ללא קשר למצב האמיתי של עסקיהם, ואף על פי שהם מחקו בגינם הלוואות בעבר. אלה גילגלו להם הלוואות והסתמכו על שווי החברות כבסיס למתן האשראי ולא על תזרימי המזומנים מהם. הכשל הנוסף היה שרוב החברות שהסתבכו בגדול אופיינו במבנה פירמידאלי של חברות רבות, כשחלק מההלוואות ניתנו לקומה העליונה של הפירמידה, בשעה שהפעילות העסקית נמצאת בקומות התחתונות. זה מתכון לאסון פיננסי, משום שמבנה כזה יוצר נתק בין מקבל ההלוואה לבין מי שמספק את התזרים לפירעונה. כך נפל פישמן, וכך נפל גם נוחי דנקנר.

כש-TheMarker סיקר בשנים האחרונות את בעיית הריכוזיות במשק ונאבק לצימצומה, קשה היה להסביר את פוטנציאל הנזק הטמון בה. השוק היה צריך את הקריסות המהדהדות של דנקנר ופישמן כדי להבין את הרעילות של הפירמידות העסקיות. המוטיווציה של הבנקים לספק לדנקנר ולפישמן הלוואות אישיות בסכומי עתק שהם לא הצליחו לפרוע לא נבעה רק מאפקט ההילה, אלא מהשתוקקותם להיות הבנקאים של החברות העסקיות האמיתיות שישבו תחת חברות האחזקה שלהם. למעשה, הלווים הגדולים החזיקו את הבנקאים כבני ערובה: רוצים לעבוד עם החברות האמיתיות שלי? תנו לי הלוואות אישיות לחברה שבמעלה הפירמידה. חוק הריכוזיות נועד לתת מענה לבעיה הזאת באמצעות צמצום הקומות בפירמידות הללו, אבל זה כמובן כבר היה מאוחר מדי במקרה של פישמן ודנקנר.

נ.ב

ועדת חקירה פרלמנטרית יכולה להביך הרבה מאוד אנשים במערכת הבנקאות, במגזר העסקי ובבנק ישראל, אבל היא מחויבת המציאות כדי להפיק לקחים להמשך. בנק ישראל יטען שהוא מפיק לקחים גם בלי ועדה כזאת, ובצדק, אך אין די בכך. כדי לתת לפיקוח על הבנקים יותר כוח ולבנקאים יותר שיקול דעת (ואולי גם יותר כסף מפישמן ומשפחתו בהסדר החוב), יש לבצע תהליך אמיתי של בירור הפרשה — כולל חברת חקירות שתנסה לאתר נכסים של פישמן ומשפחתו בארץ ובחו"ל. באופן פרדוקסלי, ככל שיש כישלונות גדולים יותר במערכת הבנקאות, כך יש לגוף המפקח עליהם יותר כוח. אז יהיה קצת לא נעים לעלות לכנסת, להסביר, לתרץ ולהתפתל, אבל התוצאה הסופית תהיה כלי עבודה טובים יותר לפיקוח על הבנקים שימנעו את אפקט ההילה, מלכוד הפירמידות והעיוורון המערכתי שאיפשר את פרשות פישמן ודנקנר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker