"הביקור של טראמפ זה הפסד של מיליונים לעסקים בעיר"

הירושלמים ראו בביקור טראמפ השבוע יותר מטרד מאשר כבוד. הם יודעים שזה לא מה שישפיע על הבעיות הרבות שממנה סובלת בירת ישראל ■ "זו הדפיקות שיש בירושלים כל הזמן. גם כשעושים בעיר מרתון זה ככה. אנחנו רק שואלים מתי הוא כבר ילך"

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דונלד טראמפ, השבוע בבית הנשיא בירושלים. הבריח קונים מהעסקים בעיר
חגי עמית
חגי עמית

יום שני, 17:30 ומסעדת על הגחלים ברחוב אגריפס שבירושלים ריקה. העוצר על כבישי עיר הבירה הוסר כבר ב–16:30, אבל כפי שמסביר אחד מעובדי המקום, "האנשים עדיין פוחדים לצאת מהבית". הוא בחור צעיר בראשית שנות ה–20 שלו, ומצב כוס הטיפים שהניח על הבר מטריד אותו הרבה יותר מאשר הביקור של החגיגי של דונלד טראמפ בעיר.

רק הבוקר הוא הוסיף לכוס שלו פתק המבקש מהלקוחות לסייע לו בניסיון לשנע את עצמו לתאילנד, אבל בינתיים המהלך השיווקי שלו לא מוכיח את עצמו. "כל זמן שלא תהיה פה מלחמה גרעינית — אני בסדר", הוא מצהיר כשאני מתעקש לדעת איזו משמעות יש לביקור מבחינתו כאזרח. הוא לא יודע, אבל דווקא ההיבט הגרעיני הוא אחד היחידים שבו היתה לביקור של טראמפ משמעות. כפי שהגדיר זאת הנשיא האמריקאי כשלוש שעות קודם לכן בנאומו בבית הנשיא הישראלי, "אירן לא תורשה להחזיק נשק גרעיני, לאמן ולצייד טרוריסטים".

גם החנויות ברחוב יפו הסמוך שוממות. שני זקנים שיושבים על ספסל מביטים על שיירה נוספת של מכוניות לבנות שחולפת לפנינו עם סירנות מהבהבות. "טראמפ", אומר אחד מהם. "לא, הוא כבר עזב. זה לא הוא", מתקן אותו השני. "נכון, אבל הוא היה פה", מזכיר הראשון. ובזה זה נגמר — אין להם יותר מה להוסיף לדיון בנושא.

בחנות סלולר בקרבת מקום המוכר משועמם. "לא היתה היום עבודה בכלל", אומר העובד, ערבי ישראלי. "אני, פוליטיקה לא מעניין אותי", הוא מגיב כשאני שואל למשמעות הביקור עבורו, מתקשה להרים את ראשו מהסמארטפון.

גם בחנות הבדים "סמי טקסטיל" יום העסקים החולף הסב רק מפח נפש. "לא היתה עבודה בכלל", אומר לי העובד במקום, ערבי ירושלמי גם הוא. "אבל אולי הביקור הזה ישתלם לנו בטווח הארוך יותר", אני מעלה בפניו את הסברה. "מה יעשה בשבילנו הביקור הזה? מה הוא יעשה? יביא לנו עוד טנקים? ייתן לנו עוד מטוסים? ייתן לנו ויזה לארה"ב יותר בקלות?", מתרעם רונן, בעל החנות. "הביקור שלו זה הפסד של מיליונים לעסקים בעיר. כשבאתי לפה היום בבוקר הכבישים היו פתוחים. הפחידו את כל הירושלמים, אז הם לא יצאו מהבית. אני גר בצפון ירושלים והדרך לפה, שלוקחת לי לרוב יותר משעה, לקחה לי הבוקר רק 12 דקות. דווקא אתמול היו פקקים. אנשים הקדימו ועשו את כל הסידורים יום קודם. יצאתי להביא סחורה לאזור גן הפעמון — ולקח לי שעתים וחצי, הלוך וחזור. סגרו שם את כל האזור בגלל המנחת שהקימו במקום לחמשת המסוקים של טראמפ. אתה יודע למה חמישה מסוקים? שלא יידעו באיזה מהם הוא טס. כדי שאם חס וחלילה איזה משוגע שגנב טיל לאו מהצבא ינסה להוריד אותו, הוא לא יידע באיזה מסוק הוא יושב — ויתבלבל".

רונן, שמצהיר שמשפחתו מתגוררת בירושלים כבר שישה דורות, מתגעגע למצב ששרר בעיר בעבר. "לפני 40 שנה היינו מלכים בעיר הזו".

ירושלים, השבוע. "ירושלים זו עיר של עניים — דוסים וערבים, זו רוב האוכלוסיה. מהבחינה הזאת לא תהיה לביקור שלו משמעות. אז זה ביקור ראשון שלו, וסמלי מאוד. אז מה? מה זה משנה לירושלים?"צילום: Oded Balilty/אי־פי

ב"אנחנו" אתה מתכוון היהודים?

"גם היהודים וגם הערבים. הלכנו לכל מקום שאליו רצינו ולא פחדנו. ההורים שלי מעולם לא אמרו לי 'אל תלך בלילה'. היום הבת שלי, שלומדת בבית הספר רנה קאסן, יודעת שיש לנו סידור קבוע — היא מצייצת לי כשהיא עולה לאוטובוס ומצייצת לי שוב כשהיא יורדת ממנו. אחרת אני לא רגוע".

לא נורא. אולי טראמפ יביא לנו עסקים. תראה על איזו עסקת נשק הוא חתם עם הסעודים.

"טראמפ הוא אינטרסנט. הוא איש עסקים שדואג רק לעצמו".

אבל העסקים שלו הם בתחום הנדל"ן. הוא לא יצרן או סוחר נשק.

"בעוד כמה שנים תראה אותו בתעשיית הנשק. עכשיו, שהוא הביא לתעשיות הנשק האמריקאיות חוזים ב–110 מיליארד דולר — הוא ילך לשם".

ירושלים, השבוע. "מה יעשה בשבילנו הביקור הזה? יביא לנו עוד טנקים? ייתן לנו עוד מטוסים? ייתן לנו ויזה לארה"ב יותר בקלות? טראמפ הוא אינטרסנט. הוא איש עסקים שדואג רק לעצמו"צילום: אמיל סלמן

אנשי עסקים מבינים אחד את נפשו של השני, כך שלא צריך לבטל מיד את הערכותיו של רונן בנוגע לתוכניות העתידיות של טראמפ. רונן הוא גם לא היחיד בירושלים שהמיליארדים שהסעודים עומדים לשפוך על תעשיית הנשק האמריקאית שבו את דמיונו. גם בועז, בעלים של פיצוצייה בצד השני של רחוב יפו, פותח עיניים על הכסף הגדול. "אם כבר החליטו לעשות לנו פה את 'חג טראמפ', אז שלפחות יביא לנו קצת מהכסף שהוא מקבל מהסעודים", הוא מכריז. גם על בועז עבר יום בלי קונים. "זו הדפיקות שיש בירושלים כל הזמן. גם כשעושים בעיר מרתון זה ככה. רק שבנוסף לזה, טראמפ תפס עכשיו את כל החדרים בבתי המלון עם 1,000 האנשים שבאו אתו".

"ירושלים לא בדיוק לבשה חג לכבוד טראמפ"

אני לא יודע כמה פעמים הזכיר טראמפ את ירושלים בשורת הנאומים שלו בישראל, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להדגיש שהעובדה שטראמפ הוא הנשיא האמריקאי המכהן הראשון שביקר בכותל המערבי — היא הישג בקנה מידה היסטורי.

הירושלמים, מצדם, לא התרשמו. זכיינית סניף קופיקס המקומי מחליטה לסגור את המקום היום מוקדם לאור התנועה הדלילה. בחנות הבגדים מסבירים לי שהתנועה היום התכווצה ב–80%. אפילו אם הנשיא האמריקאי היה מכריז שירושלים שלנו לנצח נצחים ועובר להתגורר באוהל ברחבת הכותל; אפילו אם היה מחליט לסגור את השגרירות האמריקאית בתל אביב באופן מיידי ולהעביר אותה להתנחלות עיר דוד שבמרכז השכונה המזרח ירושלמית סילוואן — ספק אם למישהו פה היה אכפת. כל סיפור השגרירות וההכרה בעיר כבירת ישראל הנצחית פשוט לא מעניין פה את האנשים. הוא לא קשור לרמת החיים שלהם, לרווחה, לאשכול הסוציו־אקונומי של העיר, לפקקים שמהם היא סובלת או למצבה הביטחוני.

כפי שמגדיר זאת הבעלים של "קונטרול מחשבים", שיושב מובטל בפרלמנט מקומי מחוץ לחנותו, "ירושלים זו עיר של עניים — דוסים וערבים, זו רוב האוכלוסיה. מהבחינה הזו לא תהיה לביקור שלו שום משמעות. אז זה ביקור ראשון שלו, וסמלי מאוד. אז מה? מה זה משנה לירושלים?"

"ירושלים לא בדיוק לבשה חג לכבודו", אומר לי מוכר חרדי בפיצוצייה אחרת. "אחרי שיעזוב, יהיה פה אחרת. הירושלמים רציניים יותר מהתל־אביבים והחיפאים. אנחנו פחות מתלהבים מדברים כאלה. אנחנו לא שואלים מתי הוא כבר יבוא, אלא מתי הוא כבר ילך. הוא לא זה שמבשר לנו את הגאולה". "הוא לא המשיח שלנו. הוא מקסימום מבשר את חבלי המשיח", מפרט חרדי אחר שעומד לידו.

ירושלים, השבועצילום: אמיל סלמן

בית הנשיא: "מלך העולם הגיע"

בניגוד לסוחרים ברחוב יפו, בקבלת הפנים שנערכה ביום שני במשכן הנשיא, כמו בקבלות הפנים בנתב"ג ובמעון ראש הממשלה ברחוב בלפור, הביקור של טראמפ היה בהחלט עניין גדול. כפי שהסביר לי בכיר מבית הנשיא: "מלך העולם הגיע".

"לא מלך העולם, מנהיג העולם החופשי", תיקנתי אותו. "לא לא, זה מלך העולם — גם החלק הלא חופשי שלו", הוא תיקן אותי. "תראה מה היה בסעודיה".

הוא צדק. אם יש לעולם מלך, הוא ביקר פה השבוע. בהתאם, כבר בדרך לבירה האזרחים היו יכולים להרגיש כאילו הם נמצאים באפיזודה מסדרת "משחקי הכס". כביש מספר 1 קושט כולו בדגלי ישראל וארה"ב, ושוטרי מג"ב הוצבו לאורכו זוגות־זוגות באפודים זוהרים. ליד קרית יערים חלפתי ליד שניים מהם, שכדי להעביר את הזמן שיחקו כדורעף עם מה שנראה כמו כדור נייר מאולתר. קיוויתי בשבילם שאף אחד משרי הטקס לא יתפוס אותם. הם עוד ישלחו אותם לגלות מעבר לחומה.

בבית הנשיא בירושלים, כדי להיכנס לאותו מתחם שבו ישהה "המלך" בשעות הקרובות, עמדתי בשקט בזמן שקיבלתי בזה אחר זה שלושה תגים שונים וסרט יד נוסף — שכל אחד מהם סיווג אותי בדרך אחרת. הדרך פנימה רוצפה בשטיח האדום, שכוסה בניילון שחור כדי למנוע ממנו להתלכלך — ואנשי בית הנשיא עסקו בשאיבת אבק ממנו עד לשנייה האחרונה. יש שכונות בירושלים שטובעות בהררי זבל כל השנה, אבל העיקר שהשטיח האדום יישאר נקי. האווירה פה מזכירה חצר מלכות בימי הביניים, שבה אנחנו האביונים שמקווים שהמלך יזרוק לעברנו מטבע זהב. חסר לנו שטראמפ יעבור, יתכופף, יעביר על השטיח אצבע וינזוף: "מה זה האבק הזה. אני מבטל את הסיוע ומחלק את העיר".

סוף־סוף הוא מגיע. איש גדול, שמוט כתפיים עם פרצוף קשוח. אני מבין למה הקדושה של ירושלים לא ריגשה אותו. אנחנו הישראלים לא צריכים לקחת את זה אישית. אם נעשה אנלוגיה לארה"ב ונשווה את ירושלים לוושינגטון ואת תל אביב ללאס וגאס או ניו יורק, אין ספק שטראמפ הוא הרבה יותר איש של לאס וגאס.

ירושלים, השבועצילום: אמיל סלמן

"אני שמח להיות במדינה הגדולה של ישראל, הבית של היהודים. זו אדמה קדושה", פתח טראמפ את נאומו. "תודה לך הנשיא ריבלין על כך שפתחת בפנינו את ביתך היפה והזמנת אותנו למדינה המדהימה הזו — וזה מה שהיא. מדינה מדהימה. בטיול הראשון שלי כנשיא אל מעבר לים הגעתי לכאן כדי לאשש את החברות בין ארה"ב לישראל. אנו בעלי ברית וברגע הזה בהיסטוריה חשוב לחזק את הקשר בינינו. אנחנו מתמודדים עם איומים משותפים כמו דאעש ואירן — שמחזקים את הטרור ביחד. יחד נוכל לסיים את האלימות באזור", הפליג טראמפ בשם הממלכתיות.

כשיצאתי מבית הנשיא עצרתי לאכול בדוכן פלאפל מקומי. על הקיר היתה תמונה ישנה של בעל הבית עם אלוף פיקוד שאיש כבר לא זוכר את שמו. בסופו של הביקור הנשיאותי, ירושלים תישאר במצב דומה: עם התמונות שמזכירות בעלים של דוכן פלאפל נידח וכושל, בלי לקוחות, שכל מה שנותר לו הוא להמשיך ולהחזיק בתמונה של סלבריטאי אמריקאי שהתגלגל לפתחו בדרך מקרה לפני הרבה שנים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker