"עורכי דין - מקצוע של שכירי חרב בינוניים; יש משרדים שאיבדו את היושרה"

מישל אוחיון, מייסד ויו"ר הפורום למצוינות בדירקטוריון, על דירקטורים שמסונוורים מבעלי השליטה, עורכי דין שחוטפים בעיטות מנתבעים ותיאטרון הבובות בחברות הציבוריות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מישל אוחיון, מייסד ויו"ר "הפורום למצוינות בדירקטוריון". בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת ת"א. נשוי ואב לארבעה, גר בשוהםצילום: אייל טואג

עו"ד מישל אוחיון, למה בעצם אנשים כל כך רוצים להיות דירקטורים? הכל בגלל הבורקסים?

האמת שכבר לא מגישים בורקסים בישיבות.

מה קרה? שיקולי בריאות?

כן.

אז מה מגישים?

ארוחת צהריים דשנה, וזה פוגע בריכוז. ישיבות טובות מתנהלות בבוקר ונמשכות לא יותר משלוש שעות.

כמה שווה בכלל להיות דירקטור?

מקבלים גמול שנתי וגמול לכל ישיבה. הכי אטרקטיבי זה בבנקים, כי השכר מקסימלי וגם יש הרבה ישיבות. אפשר להגיע ל–150 אלף שקל בשנה.

וכמה השקעה נדרשת מהם?

אם אתה חבר בוועדות פעילות, מדובר בלא מעט עבודה. בחברות ציבוריות אחרות מתקיימות שמונה־עשר ישיבות בשנה, ודירקטור יכול להגיע ל–50 אלף שקל בשנה. אבל הסיכון אדיר. אני בטוח שיש דירקטורים שלא ישנים טוב בלילה ויודעים שמתישהו המכה תגיע, שלא לדבר על אלה שהוגשו נגדם תביעות וכבר לא ישנים.

פורום עורכי דיןצילום: דוד בכר

מה הכי מפתיע במחקר שלך על תפקוד דירקטורים?

הדהים אותי לגלות שהרבה דירקטורים לא מכירים מונחים בסיסיים בעולם הניהול. למשל, SWOT (חוזקות, חולשות, הזדמנויות, איומים), המודל הכי בסיסי לבחינת חברה, שלא לדבר על מודלים מורכבים יותר. כשאני שואל דירקטורים מה פירוש המונח "אסטרטגיה עסקית", אני שומע בין חמש לעשר תשובות. ואם יש כל כך הרבה דעות בנושא שהוא לב לבו של תפקיד הדירקטוריון — יש כשל בסיסי. איך אפשר לנהל חברה ככה?

באמת איך?

מונופולים הם היחידים שלא צריכים לעסוק באסטרטגיה עסקית — הם רק רוצים להמשיך להיות מונופול. אבל בחברה שהיא לא מונופול, זה הדבר שצריך להטריד את הדירקטוריון. הבעיה שיש הרבה דירקטוריונים שבהם לא מתנהל בכלל דיון כזה ואין תהליך חשיבה לטווח ארוך. התוצאה היא שהחברות מגיעות לאובדן דרך. זה כמו לנסות לנווט בלי מצפן. לי נמאס מהבינוניות, מהאדישות ומההסתפקות בעמידה בתנאים פורמליים. אני בא עם גישה אחרת — לא מספיק שלא תתרשלו ושלא תנצלו את החברה לצרכים אישיים, זה ברור. אני מצפה למשהו נוסף.

למה אתה מצפה?

יש ארבעה תנאים לקיומו של דירקטוריון אפקטיבי: מידע איכותי, יו"ר דירקטוריון איכותי, תהליכי קבלת החלטות איכותיים ודירקטורים איכותיים. לאישיות של היו"ר יש חשיבות עצומה, כי הוא מנהיג הדירקטוריון וצריך לשמש דוגמה. למשל, יש היגיון בכך שהוא ישמיע את עמדתו בסוף הסבב, כי אם הוא מדבר ראשון — כולם מתיישרים לפיו. יו"ר איכותי מעודד דיון איכותי.

תן שם של יו"ר דירקטוריון איכותי בעיניך.

יאיר המבורגר למשל, יו"ר דירקטוריון הראל. יו"ר טוב הוא כמו נגן ראשי בהרכב ג'אז ולא כמו בתזמורת שמנוגנת לפי תווים ואין בה יציאה מחוץ לקופסה. בג'אז הנגן צריך להוביל אבל לא להשתלט, כל אחד יכול לתת את הנופך האישי שלו, כשמישהו מוביל, אחרים זזים הצדה אבל תומכים בו, נותנים לו את הרקע והצלילים כדי שהוא יוכל לנגן.

הבעיה שאצלנו גם מבנה המשק מעוות.

הגענו לשלב מתקדם שבו אנחנו נפרדים מעולם הטייקונים. גם הבנקים הולכים היום יותר לכיוון של גיוון תיק האשראי שלהם. הם למדו לקח במידה מסוימת.

יאיר המבורגר. "יו"ר טוב הוא כמו נגן ראשי בהרכב ג'אז"צילום: עופר וקנין

למדו לקח מפרשת פישמן, שבה הם נתנו לו 4 מיליארד שקל שלא יוחזרו?

המקרה של אליעזר פישמן הוא מקרה סימפטומטי לכשלים בשוק ההון שבהם מייצרים אגדה סביב אדם מסוים, והאגדה הזו ממשיכה ללוות אותו, לא משנה מה. פישמן נהפך לאגדה אחרי שטענו שהוא החזיר כסף למשקיעים שהפסידו בקרן רונית שלו. בהמשך הוא גם רכש לעצמו שליטה באמצעי תקשורת, "גלובס" ו"ידיעות אחרונות", וזה הביא לכך שאנשים מובילים בעולם העסקי וגם בבנקים לא היו יכולים לעמוד בפניו.

אז מה הלקח?

שאסור להסתנוור מבעלי השליטה, אסור לתפוש אותם כמשהו לא פגיע.

כך גם הסתנוורו מנוחי דנקנר, שהורשע ונגזרו עליו שנתיים מאסר.

בתיק הפלילי דנקנר יצא בזול. כשבית המשפט קובע שהיתה תרמית, והיתה פעולות חילוץ, הענישה צריכה להיות יותר משמעותית וכואבת.

אי.די.בי קרסה בלי קשר לפעולה הפלילית של דנקנר. גם אצל דנקנר הדירקטורים אחראים במידה רבה לקריסתה.

נכון, היו להם כשלים רבים. המקרה הקלאסי הידוע הוא רכישת "מעריב". הדבר הסימפטומטי שהיה שם הוא דירקטוריון עמוס בכוכבים ובעל שליטה דומיננטי, שבתקופת השיא שלו אפילו רצו לקרוא לזן מסוים של העוף הדורס נשר - על שמו. לבעלי שליטה יש יכולת להשפיע מעבר למה שמוצדק ולגיטימי.

איך משנים את זה?

להגיש תביעות ולהביא את האנשים האלה לדין. בתי המשפט צריכים לפסוק בוודאי בהליכים פליליים, אבל גם בהליכים אזרחיים ולהטיל עונשים דרסטיים כדי להרתיע ולגרום לאנשים לפעול בצורה נכונה. בעניין זה פסק הדין של השופט עופר גרוסקופף מכונן.

בעניין "מעריב"?

כן, הוא קבע שהדירקטורים פעלו ברמה של פזיזות.

אליעזר פישמן. "אסור להסתנוור מבעלי השליטה, אסור לתפוש אותם כמשהו לא פגיע"צילום: ניר קידר

שזה למעשה רמה מעל רשלנות.

ההשלכה היא שאם בתיק העיקרי ייפסק שהדירקטורים פעלו בפזיזות — אין להם שום הגנה. גם לא ביטוח. זה אומר שהם יצטרכו להביא כסף מהבית, וזו בקשה שאושרה בהיקף של 370 מיליון שקל. בעיני זו הדרמה האמיתית בפסיקה של בתי המשפט בדיני חברות.

אתה מדבר על מודל SOWT, על דיונים ועל מודלים לקבלת החלטות. אבל זה קצת מצחיק, כי בעסקת "מעריב" מספיק שהדירקטורים היו קוראים עיתון כדי להבין שזו החלטה מטומטמת.

תראו, המודל שלי מכוון לאלה שרוצים לעשות את הדברים טוב יותר, אבל לא יודעים איך. אני מאמין שיש רבים כאלה.

למעשה, הדירקטורים של דנקנר ידעו בעצמם שקניית העיתון היא החלטה שגויה, הם פשוט הצביעו בעד בגלל בעל הבית שממנה ומתגמל אותם.

כל דירקטור צריך לעשות לעצמו את המאזן של עלות־תועלת, מה מחיר הכניעה לבעל השליטה ומה העלות שלה. והעלות חייבת להיות משמעותית. המשמעות הכלכלית של שוק הון תקין היא עצומה, ולכן צריך לפסוק בצורה אגרסיבית נגד האנשים שכשלו. תראו מה קורה כאן, אנחנו חיים בעולם של אפס ריבית ולכאורה הבורסה היתה צריכה לפרוח, אבל הכל מדשדש ואין כמעט הנפקות בישראל. זה לא מתקבל על הדעת.

כי אין אמון?

בין היתר, הציבור לא משקיע בגלל חוסר האמון בניהול ובדירקטורים.

איפה אתה משקיע את הכסף שלך?

אני לא משקיע בשוק ההון.

למה?

מישל אוחיון. "אני לא מאמין בשוק ההון הישראלי"צילום: אייל טואג

אני לא מאמין בשוק ההון הישראלי. יש בו כשלים. אין בו ניהול מספיק איכותי ולאורך זמן. למשל, כשבעל שליטה מקבל הרבה כסף כשכר מנהלים, הוא פחות מתעניין בשיתוף הציבור בדיווידנדים.

בוא נדבר קצת על הרקע שלך.

נולדתי במרוקו ב–1959, עלינו לישראל כשהייתי בן חצי שנה, זו היתה עלייה בלתי לגאלית בספינה אגוז, שטבעה כמה שנים אחר כך. בהתחלה גרנו במעברת ג'סי כהן בחולון ובהמשך בשכונה קשה בסמוך. אבא שלי היה סנדלר ואמא עקרת בית. יש לי שבעה אחים, אחד מהם נהרג במלחמת יום הכיפורים. למדתי בפנימיית כרמית בירושלים, כי חשבו שילדים מחוננים, כך קראו לנו, לא יכולים להישאר ב"סביבה סוציו־אקונומית לא טובה". התמחיתי במשרד גולדפרב, שהוא כיום גולדפרב־זליגמן. היה לי סטאז' מרתק.

כיום זה אחד המשרדים הגדולים בישראל. כמה עורכי דין היו שם אז?

עשרה. היה לי מזל כי בסטאז' היו לי שלושה מדריכים מעולים: עודד ערן, כיום יו"ר בנק הפועלים, שלימד אותי איך להיות מקצוען; יודי לוי, כיום השותף המנהל של גולדפרב־זליגמן, שלימד אותי איך להיות עורך דין מסחרי; וגרשון זלקינד, הבעלים של אלקו ואלקטרה, שממנו למדתי איך מנהלים עסקים בשוק ההון. למדתי ממנו לחשוב מקרו ומיקרו, ומה החשיבות של עיתוי.

אילו מהלכים עשית עם זלקינד?

למשל, ההשתלטות העוינת הראשונה ובין הבודדות בבורסה הישראלית — על חברת קצנשטיין־אדלר, מתחרה באלקו. או הרכישה של אלקטרה והמיזוגים והפיצולים שהיו בהמשך.

ובכל זאת, עזבת את גולדפרב.

הייתי שם שבע שנים, מתוכן שנתיים כשותף. כשעזבתי את המשרד קבוצת אלקו עזבה אתי.

למה עזבת?

החלטתי להקים משרד עצמאי כי הרגשתי שאני חייב לפרוץ קדימה. התחום הקלאסי היה מאבקי שליטה של חברות, שהם בעיני התמצית של העיסוק כעורך דין שעוסק בדיני חברות.

השף חיים כהן. "בדרך התקשרתי אליו ואמרתי לו שאין סיכוי לגישור"צילום: אורן זיו

באילו מאבקי שליטה היית מעורב?

ייצגתי את המיעוט בסלטי שמיר במאבק השליטה נגד האחים ויליגר. מאבקי שליטה יכולים להיות אלימים מאוד — מילולית ואפילו פיזית.

פיזית? עד כדי כך?

היה מקרה שבו יוסי ויליגר בעט בעורך דין מהמשרד שלי. אחר כך הוא עוד הגיש תלונה עלי לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

איך זה שבסוף הוא זה שהתלונן עליך?

אחד המאפיינים הרעים של המקצוע הזה הוא שכדי להילחם בעורך דין של הצד השני, אנשים מגישים תלונות לוועדת האתיקה. אני חושש שיש עורכי דין שיש להם מהלכים בוועדות האתיקה.

זה מזכיר הגשת תביעת דיבה נגד עיתונאים.

בדיוק. במקרה שלי, אף על פי שבתלונה שלהם לא היה כלום, ועדת האתיקה הגישה נגדי קובלנה. בית הדין ביטל אותה בלי דיון אחד. מי שהיה אז יו"ר ועדת האתיקה והגיש את הקובלנה נגדי הוא אפי נוה.

שכיום הוא יו"ר לשכת עורכי הדין.

כן. יש לי חשש שהדיונים בחלק מהמקרים האלה לא ענייניים. המקרה שלי היה מופרך לחלוטין. מאוד יכול להיות שיש אינטרסים שהשפיעו על תהליכים.

מה המסקנה שלך?

רפי מאור. "חטא בחטא היוהרה"צילום: יוג'ין וייסברג

שהנושא של ועדות האתיקה חייב להתבטל, ויכול להיות שצריך לבטל את לשכת עורכי הדין — להפוך אותה לגוף וולונטרי כמו לשכת רואי החשבון ולקיים את ועדות המשמעת והאתיקה בגוף מקצועי שאינו נתון ללחצים ומניפולציות.

איך התלונה הזו השפיעה עליך?

הכלל שמדריך אותי הוא שאם מאיימים עלי אני חותר למגע. אולי הם ציפו שאפסיק לייצג אם יבטלו את התלונה — אבל זה יצר אצלי מוטיווציה להמשיך. משרד פירון הוא זה שעמד מאחורי התלונה שהוגשה נגדי.

ניסו להפיל את המתחרה באמצעות ועדת האתיקה.

זה עוד כלום, יש גם כאלה שנהפכים לשותפים לדבר עבירה, ובמקרים מסוימים אפילו יוזמים מהלכים פסולים. במקרה אחד שטיפלתי בו היה ברור שעורך דין באחד המשרדים הגדולים זייף פרוטוקול מהותי. התלבטתי אם להגיש נגדו תלונה במשטרה, ורק מפני שהוא היה נתון ללחץ מסיבי של הלקוח ירדתי מזה. יש משרדי עורכי דין שאיבדו את היושרה ואת היושרה המקצועית.

תן עוד דוגמה למאבק שליטה שבו טיפלת.

דוגמה קולינרית. ייצגתי את השף חיים כהן בניסיונות להגיע לפשרה עם אירית שנקר — הם היו שותפים במסעדת קרן המיתולוגית ובדיקסי. חיים ביקש ממני לנסות לגשר. נסעתי אליה לבית בקיסריה, שתינו קפה, ואז היא אומרת לי, "מה אתה יודע? אני הרי בראתי את חיים". סיימתי לשתות את הקפה, נפרדתי ממנה, בדרך התקשרתי לחיים ואמרתי לו שאין סיכוי. בסוף הם נפרדו וחיים קנה ממנה את המניות בדיקסי. כיום חיים, שהוא נפלא הרבה יותר ממה שרואים בטלוויזיה, מממש את עצמו. אם טיפה מהיוהרה היתה נחסכת, אירית היתה יכולה להמשיך ליהנות מהפירות שלו.

זה מה שמניע מאבקי השליטה? יוהרה? לא הכסף?

יוהרה, אפילו יותר מכסף. זה עולה לעתים במאבקים פנים־משפחתיים גם אם לכל אחד יש מספיק כסף לדורות הבאים. היוהרה מכתיבה מאבקים שלמתבונן מבחוץ נראים לא הגיוניים, כי שופכים טונות של כסף על עורכי דין, מבזבזים שנות אדם ובסופו של דבר מגיעים לתוצאה פחות טובה.

אז נמאס לך מכל זה?

חששתי שבמידה מסוימת המאבקים האלימים האלה משנים אותי. זה גבה ממני מחיר, ואמרתי שאני לא רוצה להיות שם. זה מקצוע שהדנ"א שלו לעומתי, וכשאתה קם בבוקר ברור לך שאתה הולך לריב. כשאני מספר שאני עורך דין אנשים מספרים לי סיפורים מזעזעים על איך עורכי דין התנהגו אליהם. להרבה מאוד עורכי דין יש בעיית עקמת בעמוד השדרה.

טקס הסמכת עורכי דיןצילום: מיכל פתאל

אז החלטת שיש לך מספיק כסף ועשית פנייה חדה.

בגיל 55 החלטתי שיש לי מספיק וצימצמתי את הפעילות של המשרד, שבימי השיא היו בו 26 עובדים. העייפות מהמקצוע הזה גדולה מאוד, זה מקצוע שוחק ותובעני. קשה להתמיד בו לאורך זמן.

זה בדרך כלל מקצוע שעובר כמעט בירושה. המלצת לילדים שלך לא להיות עורכי דין?

הילדים שלי לא עורכי דין והם גם לא יהיו, ואם יהיה צורך אני אוציא צו מניעה שימנע מהם.

אתה מסכים עם שרת המשפטים איילת שקד, שאומרת שיש יותר מדי עורכי דין?

יש יותר מדי עורכי דין וזה משפיע על הרמה. זה נהפך ברובו למקצוע של שכירי חרב בינוניים.

בין השורות עולה שאתה לא כל כך אוהב עורכי דין.

אני לא מחבב עורכי דין, במיוחד כאלה שהם לעומתיים.

אז הפרויקט הנוכחי שלך הוא דירקטוריונים.

בעיני דירקטוריון הוא מיזוג של כמה דיסציפלינות בעולם העסקים. הסתובבתי שנים בדילמה, שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שיש ציפיות כל כך גבוהות מהגוף הזה שנקרא דירקטוריון, שהוא לפעמים צירוף מקרי ואקלקטי של אנשים שלפעמים אפילו לא מצויים בעולם התוכן הספציפי של החברה, הם נפגשים אחת לכמה שבועות והציפיות מהם עצומות.

והגעת לתשובות?

"זה מקצוע שוחק ותובעני. קשה להתמיד בו לאורך זמן"צילום: אייל טואג

שיחזרתי מקרים שבהם דירקטוריונים כשלו בארץ ובעולם, והחלטתי שאני הולך להתמודד עם אתגר עצום, להגדיר מה צריך להתקיים כדי שדירקטוריון יהיה אפקטיבי — שישפיע ויביא לתוצאות. רשות החברות החליטה לאמץ את המודל שלי אחרי שהצעתי אותו למנהל הרשות אורי יוגב. כיום אני היועץ של יחידת הדירקטורים ברשות, וגם מינו אותי לבחון את הדירקטוריון בדואר ישראל ובתעשייה האווירית.

מה גילית בתעשייה האווירית?

רפי מאור, שהיה יו"ר התעשייה האווירית, חטא בחטא היוהרה. הממצאים שלי כללו, בין היתר, חשש לרשלנות לכאורה ואולי פזיזות לכאורה מצדו. הוא קיים ישיבות שנמשכו זמן בלתי סביר, שמונה־עשר שעות, זה מתיש, וגם לא היה שיח חופשי בדירקטוריון. דירקטורים פחדו לספר מה קרה שם.

זה לא חדש שהחברה הזאת לא מתנהלת כמו שצריך.

כבר כשסיפרו לי שזו חברה שמוכרת כל שנה ב–3.5 מיליארד דולר ומרוויחה אפס, אמרתי שזה לא מתקבל על הדעת. כנראה שיש שם כוחות גדולים מהדירקטוריון.

אנחנו הרי יודעים מה הסיפור שם — ועד עובדים עם כוח פוליטי עצום, וכמו בעוד חברות ממשלתיות הדירקטוריון לא יכול לעשות כלום.

למה לא? אם יש יו"ר דירקטוריון איכותי ואפקטיבי, אין סיבה בעולם שלא ינהיג את החברה למקומות אחרים.

נו, אבל הפוליטיקאים ממנים את היו"ר.

באמת, על המועמד של אביגדור ליברמן ליו"ר התעשייה האווירית, יאיר שמיר, פורסם לא מזמן דו"ח שהגיש הנאמן של חברת אורכית שקרסה. על פי הדו"ח, בעלי השליטה שילשלו לכיסם חצי מיליארד שקל בלי פיקוח של הדירקטוריון. הנאמן כתב ששוחח עם שמיר, שהוא דירקטור חיצוני באורכית, והוא אמר את הדברים הבאים: "במרבית החברות שאני חבר בהן זה המצב, הכל מבושל קודם, דירקטוריון זה לא פרלמנט".

וזה האיש ששר הבטחון ליברמן רצה למנות ליו"ר התעשייה האווירית.

זה לקרוא ולא להאמין. הכל מבושל. זה לא דירקטוריון — זה תיאטרון בובות.

בובות של השר חיים כץ, שהיה יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית.

אגב, החקירה של רשות ניירות ערך נגד כץ קשורה לכך שכח"כ הוא קידם תיקון בחוק ניירות ערך לבקשתו של מוטי בן ארי, שהיה זה שבהמשך נתן לו את מידע הפנים על העסקה בחברת נצבא. בעקבות הטיפ הזה, כץ רכש מניות של נצבא בבורסה והרוויח כסף. התיקון שכץ הוביל בכנסת נעשה כנגד לקוח שאני ייצגתי, חברת השקעות אמריקאית בשם MBM שרכשה את השליטה בקבוצת ליטו.

בוא נזכיר במה עסק התיקון לחוק.

התיקון אמר שאם אתה בעל מניות וגם בעל אג"ח של אותה חברה, אתה נהפך לנחות בהשוואה לבעלי אג"ח אחרים שאין להם מניות. הלקוח האמריקאי שלי אמר לי "מה זה — בפרלמנט שלכם מחוקקים חוקים פרסונליים ספציפיים".

בן ארי ,שנתן את הטיפ לכץ, קשור לקבוצת ליטו?

כן, יש לו הרבה אג"ח בליטו. בסופו של דבר הלקוח שלי מכר את האחזקות שלו והנזק שנגרם לו היה עצום. כשהם שמעו על החקירות ושאלו מה אני ממליץ, אמרתי שאם יתברר שכך קרו הדברים, צריך להגיש תביעות אישיות של מיליונים נגד כץ ובן ארי.

יש הבדלים בין הדירקטוריונים בארץ לאלה בארה"ב?

אני לא בעד השיטה הקפיטליסטית הקיצונית האמריקאית, שהובילה הרבה חברות למעשי התרמית והמניפולציה הגדולים ביותר בעולם הדירקטוריונים. אני מאמין יותר בשיטה המערב־אירופית, בעיקר הגרמנית, שבה יש שתי שכבות ניהוליות בדירקטוריון/מועצת מנהלים — ניהול שוטף ופיקוח.

השיטה בארץ די מבוססת על השיטה האמריקאית, במיוחד של מדינת דלאוור.

אני לא מאמין באימוץ הכללים של דלאוור, כי זה מונע מאינטרס כלכלי. דלאוור היא מדינה קטנה שהפכה את דיני החברות שלה לסחורה, וזו הסיבה שהרבה חברות נרשמות שם. הגיע הזמן להיפרד מהתזה המקובלת בשיטה האמריקאית, שלפיה חברה צריכה לפעול לטובת בעלי המניות שלה.

אם לא לטובת בעלי מניות — אז לטובת מי חברה צריכה לפעול?

אני טוען שחברה אינה בבעלות בעלי המניות שלה, הם בעלי מניות אבל לא בעלי החברה.

אז מהי חברה בתפישה שלך?

פלטפורמה משפטית שבה יש כמה קבוצות של בעלי אינטרס — בעלי האג"ח, העובדים, הספקים וכו'. בבנק יש את הציבור שמפקיד את הכסף שלו. בנק הפועלים לא היה יכול להתקיים דקה אם הציבור היה מושך את הפיקדונות שלו. לכן הבנק הוא לא רק של שרי אריסון שמחזיקה בסך הכל 20% מהמניות. בעניין הזה לדירקטוריון יש תפקיד מרכזי, והוא אמור לדעת ליישב בין הקונפליקטים שבין בעלי האינטרסים בחברה, תוך שמירת הקיימות של החברה לאורך זמן. מעין כלים שלובים, דירקטוריון איכותי יודע למצוא את שביל הזהב.

ואיך הוא אמור לעשות את זה?

דירקטוריונים צריכים להתנהל בתהליכים מובנים ומתודולוגיים. זה לא מקום שבו מתקבלות החלטות מקריות תוך כדי תנועה. זה גם מתכתב עם הפסיקה של רות רונן מבית המשפט הכלכלי, שקבעה שאחת החובות המרכזיות של הדירקטורים היא לבחון תמיד כמה חלופות לפני שהם מקבלים החלטה. אפילו כשקונים חולצה בוחרים בין חלופות, אז איך זה שכשמגיעים לדירקטוריון יש רק הצעה אחת?

זה האופן שבו מתקבלות החלטות לא רק בחברות בבורסה אלא גם בוועדת חוץ וביטחון בנוגע לתקציב של יותר מ–60 מיליארד שקל.

המודל שלנו גנרי לכל גוף שמקבל החלטות, הוא מתאים גם לניהול של מחלקה בבית חולים או קבוצת כדורגל. אם אחד הדירקטורים של נוחי דנקנר היה שואל מה האלטרנטיבה להשקעה ב"מעריב" היו מגלים עולם ומלואו.

ומה לגבי הרכב הדירקטוריון?

אחד הדברים שמצאנו הוא שמונח המפתח הוא גיוון, בגילים, ברקע הניהולי והמגדרי. לא יכול להיות, למשל, שיש חברות ציבוריות שיש בהן רק דירקטורית אחת.

יש חברות בבורסה שמתנהלות לשביעות רצונך?

קבוצת שטראוס עושה עבודה טובה בממשל תאגידי. אני מעריך את הדירקטוריון ואת הניהול של עפרה שטראוס. גילוי נאות: היינו מדריכים יחד באותו בה"ד בצבא, וכשהיא השתחררה היו הרבה גלידות במסיבת הפרידה שלה. גם אייזיק דבח עושה עבודה טובה בדלתא. לצערי אני לא יכול למנות הרבה חברות כאלה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker