הטעות הגדולה של המדינה בנגב - והפתרון שיכול להפוך אותו למקום אטרקטיבי

הבדואים משתלטים על קרקעות, החרדים צריכים הרבה דירות זולות - ושר השיכון יואב גלנט מוביל תוכנית צינית

סמי פרץ
המצוק מעל מכתש רמון
המצוק מעל מכתש רמוןצילום: משה גלעד
סמי פרץ

אחת הדרכים הידועות לפתור בעיה היא לייצר בעיה אחרת, שלעתים מגמדת את הבעיה הקודמת. האם זה מה שעושה הממשלה כשהיא פועלת להקמת עיר חרדית חדשה בנגב, בסמוך לערד? יש סבירות גבוה מאוד שכן.

מדובר בעיר כסיף, שעל הקמתה החליטה הממשלה כבר לפני עשור, ועל פי התכנון היא מיועדת לכ–80 אלף תושבים מהאוכלוסייה החרדית. אם החזון הזה יתממש, כסיף תיהפך לעיר השנייה בגודלה בנגב לאחר באר שבע.

על פניו, הקמת עיר חדשה בנגב ודאגה לפתרונות מגורים מוזלים לאוכלוסייה חלשה כלכלית כמו זו החרדית, לא יכולה להיות רעיון רע. הנגב זקוק לתושבים חדשים, האוכלוסייה החרדית, שבה שיעורי הילודה והעוני גבוהים, זקוקים לפתרונות מגורים בני־השגה. מה רע?

האתר המיועד לעיר כסיף, ליד תל ערד
האתר המיועד לעיר כסיף, ליד תל ערדצילום: אליהו הרשקוביץ

אלא שלמדינה יש שיקולים אחרים לגמרי בבואה להקים בנגב עיר חרדית חדשה. המוטיבציה הבסיסית לא קשורה לדאגה לחרדים, אלא לדאגה מפני השתלטות האוכלוסייה הבדואית על קרקעות בנגב. בשלושת העשורים האחרונים צמחה האוכלוסייה הבדואית במהירות ויצרה במשולש באר שבע־דימונה־ערד רצפים של התיישבות שחלקה מוסדר וחלקה לא מוסדר. מדובר בשטחים עצומים, בבנייה נמוכה, בתשתיות רעועות ובאכיפה ירודה של חוקי הבנייה. ומשום שהמדינה נכשלת שוב ושוב בהסדרת הבעיה, היא מחליטה לפתור זאת באמצעות השתלטות על שטחים ובניית יישובים ליהודים. העיר כסיף היא אחת מהן, ויש גם תוכניות להקמת יישובים קהילתיים קטנים אחרים באזור. בעבר ידעה המדינה למנוע השתלטות על קרקעות באמצעות הכרזתם כשטחי אש של צה"ל. זה לא הספיק. כעת, הפתרון שמוביל שר השיכון יואב גלנט הוא הקמת יישובים, ובמקרה של כסיף — עיר של ממש שתתפרס על שטחים גדולים.

משמח שהמדינה מחדשת את חזונו של דוד בן־גוריון להפריח את השממה וליישב את הנגב, אלא שהחזון הנוכחי של גלנט ציני למדי, כי הוא מכוון כל כולו לאחיזה בקרקע ולא לשום דבר אחר. הנגב סובל כבר כיום משיעורי האבטלה מהגבוהים בארץ ומשיעורי עוני גבוהים. מה תועיל לו תוספת אוכלוסייה ענייה? תאמרו ודאי שהחרדים ממילא לא עובדים, אז אולי לא צריך לדאוג למקומות עבודה. אלא שהחברה החרדית נמצאת בשנים האחרונות במהפכה של ממש. שיעורי התעסוקה של גברים שבעבר בקושי עבדו נמצאים בעלייה מתמדת. יש יותר נכונות מאי־פעם לעבוד, לרכוש השכלה וידע, ואפילו להתגייס לצבא. ואולם הקמת עיר חרדית חדשה בנגב שאינו משופע במקומות עבודה נראית כמו גחמה פוליטית נטולת מחשבה מעמיקה של הממשלה מכל היבט שהוא.

המסקנה שיש צורך בערים נפרדות לחרדים, בשעה שמצבם שמצבם בערים החרדיות גרוע מזה של חרדים בערים מעורבות, היא שגויה. בדו"ח השנתי של בנק ישראל ל–2016 פורסמו נתונים שמראים עד כמה הרעיון של עיר חרדית בהשוואה לעיר שיש בה תושבים חרדים הוא גרוע. על פי הנתונים, שיעור התעסוקה של גברים ונשים חרדים בערים מעורבות גבוה בהרבה משיעור התעסוקה בערים החרדיות הוותיקות (ירושלים, בני ברק) והערים החרדיות החדשות (אלעד, ביתר עילית). רמת ההכנסה לנפש של החרדים בערים המעורבות באזור המרכז גבוהה מזו של שאר היישובים החרדיים, לרבות יישובים מעורבים בפריפריה. והיכן ההכנסה לנפש הכי נמוכה לחרדים? בערים החרדיות החדשות (ראו גרף).

יש עוד נתונים שאינם מותירים ספק בשאלה אם ערים לחרדים היא הצלחה כלכלית. הן לא. מדובר ביישובים שדורשים השקעות רבות בבתי ספר, גנים, בתי כנסת, מקוואות וישיבות שעולים הרבה, אך רמת ההכנסה של התושבים נמוכה והופכת את כלכלת היישוב לבלתי אפשרית. התוצאה היא שהיישובים האלה מדורגים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי ובדירוג נמוך באשכולות של משרד הפנים — מה שהופך אותם ליישובים נתמכים ולמעוזים פוליטיים של עסקניו שאולי דואגים לתקציבים ליישוב, אך לא מחלצים אותו מעוניו.

בנק ישראל מציין בדו"ח השנתי שלו כי "כאשר אוכלוסייה מרקע חברתי־כלכלי חלש מהגרת לפריפריה מרוחקת ממוקדי תעסוקה, הדבר עלול להרע את מצבה". לא רק את מצבה, אלא גם את מצב הנגב. ראש הממשלה בנימין נתניהו מרבה להשתבח במהפכה שהנגב ובירתו באר שבע עומדים לעבור בזכות מעבר צה"ל דרומה והקמת אזור ההיי־טק החדש בבאר שבע. זו תפישה נכונה, שכן הנגב זקוק לא רק למקומות עבודה חדשים, אלא גם לגיוון תעסוקתי ולמשרות איכותיות ובנות־קיימא. הקמת עיר חרדית ליד ערד, שתמשוך מן הסתם אוכלוסייה ענייה (בגלל מחירי הדירות הנמוכים יחסית), לא משתלבת בתוכנית הזו בשום צורה. החינוך החרדי אינו מכשיר ילדים בתחומי ליב"ה שמאפשרים השתלבות עתידית בשוק העבודה. אוכלוסייה חסרת השכלה לא תביא לנגב כוחות חדשים וחזקים שישתלבו בתוכניות להפרחתו. ומכאן ועד מתחים בין אוכלוסיות חלשות ממילא (בדואים, חרדים, עולים) בנגב, הדרך קצרה.

גרפים: המצב ביישובים חרדיים גרוע ביחס ליישובים מעורבים

אז מה כן כדאי לבנות בנגב? ראשית, כדאי לחזק את היישובים הקיימים: באר שבע, ערד, דימונה, אופקים, נתיבות ושדרות. כמו כן, יש להשקיע בתשתיות שלהם ובמערכות החינוך ובתרבות, וכמובן במשיכת השקעות והקמת פעילויות עסקיות שם. יישובים קהילתיים קטנים הם פתרון לקבוצות קטנות, ויש בהם כדי להחליש את הערים והעיירות הוותיקות.

שנית, אם מקימים יישובים חדשים, מוטב שיהיו אלה יישובים מעורבים ולא כאלה שירכזו אוכלוסיות חלשות שאינן מצליחות לצאת ממלכדות העוני, אם משום שהן לא רוצות בכך ואם משום שאין להן את הכלים לכך. שלישית, לפני שמדברים על יישובים, רצוי לדבר על תעסוקה. לא ברור כמה משרות תיייצר העברת בסיסי צה"ל דרומה, אם בכלל. הרי תשתיות התחבורה המתפתחות מאפשרות כיום לתושבי המרכז, השפלה ולכיש להגיע מדי יום לנגב לעבוד ולחזור הביתה באותו יום. כדי שהם ישתקעו בנגב צריך לוודא שיש למקום הזה מה להציע מעבר לעבודה.

בבאר שבע נעשים דברים יפים בתחום התעסוקה, התרבות, החינוך והספורט, אבל זה לא מספיק. כדי שהנגב באמת יהיה אטרקטיבי, הוא זקוק לתוכנית יותר דרמטית ומגוונת שתכלול גם מפעלי תיירות ואנרגיה מהסוג של תעלת הימים. זה עשוי לחזק אותו באמת. עיר חדשה לחרדים רק תחליש אותו.

נ.ב

יואב גלנט
יואב גלנטצילום: מוטי מילרוד

אז היכן יגורו החרדים? אם מדובר באוכלוסייה בעלת הריבוי הטבעי הגבוה בישראל, ואם מדובר בקהילה מתבדלת שמעוניינת לגור לצד "אנשים כמוהם", נותר לתהות היכן בדיוק נשכן את אותם אנשים. במרכז די צפוף ויקר. גם חילונים שעובדים למחייתם מתקשים לרכוש דירה במרכז. עושה רושם שהפתרון של יישובים לחרדים נוח לכל הצדדים. החרדים גרים עם אנשים כמוהם. החילונים לא מקבלים לסביבתם אוכלוסייה עם מנהגים שונים וכפייה דתית. אז אולי ההפרדה הזו בכל זאת רצויה? לא בהכרח. יש מודלים שבהם האוכלוסייה החרדית משתלבת טוב דווקא, למשל, בסביבת רחוב שינקין בתל אביב, באשדוד וגם בלונדון או בניו יורק. הפתרון הרצוי הוא השתלבות כלשהי, גם אם במסגרת של רובע חרדי ביישוב בעל רוב לא חרדי, כמו באשדוד. זה ודאי עדיף על יצירת עיר עוני חדשה בנגב.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ