העץ ממרוקו שמנסה לכבוש את הבקעה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מראה מקום

העץ ממרוקו שמנסה לכבוש את הבקעה

משפחת אורן החליטה לייבא למושב נתיב הגדוד בבקעת הירדן את עץ הארגן, שמפירותיו מפיקים שמן שלו סגולות בריאותיות וקוסמטיות רבות. למרות האתגרים הרבים בתהליך הייצור, הם עדיין אופטימים

21תגובות
משק הארגן המשפחתי
עופר וקנין

את שמן הארגן, הידוע בסגולותיו הרפואיות והקוסמטיות, נהוג לקשור למרוקו, שם משתרעים גידולי בר של עץ הארגן על יותר מ–8,000 קמ"ר. המבקרים במרוקו מספרים על עזים שמטפסות על צמרות העצים כדי לאכול את הפרי ומעכלות רק את הקליפה. מתוך גלליהן היו נוהגים לאסוף את האגוזים, לפצח אותם ולחלץ מהם את השקד הטמון בתוכם — וממנו להפיק את השמן בתהליך ידני.

"היה נהוג להאמין שרק הבֶּרְבֵּרִים במרוקו בורכו ושגידולי הארגן שמורים רק להם, אבל לנו היתה התעוזה לנסות גם כאן, בבקעת הירדן", מספרת סילבי אורן, שיחד עם בעלה חיים הקימה במושב נתיב הגדוד את משק אורן, שנחשב חלוץ בגידולי הארגן בארץ לצד התמחות בגידול ענבים, תאנים ותמרים. "כדי להיות חקלאי בארץ ולהצליח גם להתפרנס מחקלאות נדרשנו לחשיבה מחוץ לקופסה, והחלטנו לנסות להכניס למשק ענף חדש שנצליח להתקיים ממנו בכבוד". כך הגיע עץ הארגן לארץ לפני 20 שנה, וכיום יש בבקעת הירדן קרוב ל–600 דונם של גידולי ארגן ובארץ כולה כ–1,000 דונם.

השפעותיו של השמן כמרפא הועברו בין הדורות, ומחקרים שנערכו בשנים האחרונות אימתו את הסגולות שעליהן סיפרו הנשים במרוקו. השמן, ששימש לתיבול ולריפוי, נמצא עשיר בוויטמין E ומכיל חומצות שומן, מסייע למערכת החיסונית ולאיזון לחץ דם ורמת הכולסטרול. את סגולותיו הקוסמטיות של השמן גילו במקרה, דרך ידיהן של הנשים המרוקאיות שהיו מפיקות את השמנים בתהליך ידני. ככל שעבדו יותר, עור ידיהן הבריק והיה מתוח יותר, וכך קישרו אליו יכולות פלא של העלמת קמטים ומיצוק העור, והחלו להפיק ממנו מוצרי טיפוח. שמן הארגן נחשב לאחד היקרים בעולם ותהליך הייצור שלו ארוך במיוחד: מיבול של שישה־שמונה עצי ארגן (כ–50–60 ק"ג אגוזים) ניתן להפיק ליטר שמן בלבד.

"כשהתחלנו עם הארגן אף אחד לא האמין שיבוא יום ויצליחו להפיק את השמן מגידולים בארץ, ועוד בעזרת מכונות מתאימות ובאופן מסחרי", אומרת אורן. אבל כנראה שמשפחה של חקלאים שנמצאת בבקעת הירדן יודעת משהו על כוח רצון, סבלנות והתמדה.

מה: משק אורן, מרכז מבקרים ובית בד להפקת שמן ארגן. איפה: מושב נתיב הגדוד, בקעת הירדן. מפה

"הגענו לפה ב–1981 והתחלנו לחפש בתוך הריק והשממה ותחת השמש היוקדת של הבקעה אילו גידולים חקלאיים יכולים להתאים כאן", מספרת אורן. "עד שאתה מוצא את הגידול שתנאי השטח מתאימים לו, אתה צריך לוודא שיש לו קהל שיכול לייצר גם הכנסות, ואז שאתה יכול להפיק ממנו את המוצר שאתה מחפש. בהתחלה ליוו אותנו מדריכים חקלאיים שהכירו השקיה רק באמצעות ממטרות, אך אלה לא עבדו על האדמות בבקעה. היינו צריכים ללמוד יחד מהי שיטת הטיפול שמתאימה ביותר לקרקע. גם כשהצלחנו לגדל זנים מסוימים, כמו אבטיח צהוב, ראינו שהשוק מסתייג מהגידול ולא מוכן לאבטיח שאינו אדום, ונכנסנו מחדש לחיפושים. זאת היתה דרך ארוכה. הרבה אנשים נטשו תוך כדי חיפושים אחר גידולים מתאימים, כי לא קיבלנו תמיכה מהמדינה ולקח שנים עד שקיבלנו סיוע".

גם כאשר נמצאו הזנים המתאימים לגידול, האתגרים לא נעלמו. עלויות התיווך למשווקים, עלויות המים, המחסור בעובדים ואפשרויות היבוא הגוברות משאירות את החקלאים בארץ עם מודל כלכלי כושל שמקשה עליהם לייצר רווחים.

"החקלאי הישראלי חייב להיות אופטימי, לרצות למצוא פתרונות ולהאמין בהם. גם עם הארגן לקחנו סיכון ויצאנו לדרך ארוכה שכללה התאמה ובנייה של מכונות שמיוצרות במיוחד לצרכים שלנו, בתהליך ארוך ויקר מאוד", אומרת אורן. את המכונות — שכל אחת מהן נועדה לשלב אחר בתהליך הייצור — פיתחו עבורם במפעלים שונים בגרמניה, ארה"ב ואיטליה, והן משמשות כיום גם את מגדלי הארגן במרוקו. זמן רב נדרש עד שהובן שכדי שהשקד לא יישבר יש צורך למצוא זווית פיצוח מסוימת. גם כיום התהליך — קילוף, מיון לגדלים שונים, פיצוח, הפרדה והפקת השמן — לא נעשה כולו במשק בגלל העלויות גבוהות של המכונות.

לפני חמש שנים התחילה אורן לארח מבקרים והבינה שיש התלהבות מהגידולים ומהמוצר — השמן למאכל ולקוסמטיקה. "הפכנו את בית האריזה הראשון שהקמנו במשק למרכז מבקרים שזמין לקבוצות ולבודדים, תוך שיתוף עסקים נוספים בסביבה ויוצרים מהאזור שמשתמשים בשאריות מתהליך הייצור של הארגן כדי להפיק מוצרים אורגניים. המרכז נועד לספר על הארגן ועל תהליך הייצור הייחודי שלו, אבל גם כדי לספר את הסיפור של המשפחה שלנו — שעושה חקלאות ציונית בבקעת הירדן".

מתן אורן
עופר וקנין

לבני הזוג אורן ארבעה ילדים. בנם מתן, 24, נשאר במשק וחולם להפוך אותו ואת גידולי הארגן לעסק כלכלי־חקלאי־תיירותי משגשג. מתן אינו הצעיר היחיד במושב, אלא חלק מתופעה גוברת של בנים חוזרים, שמאסו ביוקר המחיה בערים הגדולות. עם זאת, גם הם לא ממהרים לפנות לחקלאות או לתיירות. "תהליך הפיכת הבקעת לתיירותית הרבה יותר אטי ממה שהיינו מאחלים לעצמנו, והתחיל רק בשנים האחרונות", אומרת אורן. "מדי פעם אנחנו מקבלים מהמועצה תקציבים שמטרתם להנגיש חלק מהאתרים בבקעה, אבל צריך מנוף משמעותי יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#