המנהל הבכיר מפתיע: "תטילו עלי מס ירושה". למה אסור לקבל את הצעתו? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המנהל הבכיר מפתיע: "תטילו עלי מס ירושה". למה אסור לקבל את הצעתו?

ההצעה הנדיבה הגיעה במענה לתחושת חנק מסוימת שמנהלים ובעלי עסקים חשים. "תתחשבנו עם הילדים שלנו, לא איתנו, אומרים אותם אנשים"

57תגובות
שר האוצר משה כחלון. באוצר טוענים שמס ירושה מסורבל לתפעול - ויכניס לקופת המדינה רק
חצי מיליארד שקל בשנה
עופר וקנין

בזמן שבישראל משתעשעים מדי פעם ברעיון להטיל מס ירושה, הנחית שלשום נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פצצה: סדרת צעדים להורדת מסים, ובהם ביטול מס הירושה. בשנים האחרונות יצא לי לשמוע מכמה אנשי עסקים ומנהלים בכירים רעיונות כיצד להתמודד עם בעיית הפערים במשק: קחו מאתנו יותר מסים, או הטילו עלינו מס ירושה. זו לא היתה נדיבות סתמית, אלא סוג של דיל. הם לא הציגו זאת כך, אלא יותר משהו כמו "רדו מאתנו עם ההיטפלות שלכם לשכר המנהלים/יוקר המחיה/דמי הניהול שאנחנו גובים, וקחו מאתנו קצת יותר מס הכנסה או מס ירושה כשנלך לעולמנו".

ההצעה הנדיבה הגיעה במענה לתחושת חנק מסוימת שמנהלים ובעלי עסקים חשים עקב רגולציה מכבידה. הדיל המוצע נשמע מפתה ומעניין. מצד אחד להגדיל את החופש הכלכלי של אנשי עסקים, לתת להם ליהנות מרווחיות גבוהה ומהגבלות מועטות בעשיית העסקים, וכנגד זה — הם מוכנים לשלם יותר מס. הם אפילו מוכנים להשאיר ליורשיהם קצת פחות כסף, ובלבד שנניח להם לעשות כסף בימי חייהם. תתחשבנו עם הילדים שלנו, לא אתנו, אומרים אותם אנשים. גם שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, הביע בתחילת כהונתו תמיכה בהטלת מס ירושה, אך אמר: "מס ירושה הוא המס הכי צודק, אך אין לו היתכנות פוליטית".

זה לא מפריע לאנשי עסקים בכל זאת לטעון שזה מס ראוי וצודק. אחת ההצעות בעניין הזה נחתה במייל שלי לפני שבועיים, בתגובה לטור שבו הצדקתי את ההיגיון בהטלת ההגבלות של שכר המנהלים במערכת הפיננסית. מנהל בכיר לשעבר בתחום, שהתעשר מהמערכת הפיננסית, הביע את תמיכתו בהטלת מס ירושה, מתוך הכרה בכך ששכר גבוה גורם להגדלת פערים, אך העלה נימוק לא מבוטל ששכר מנהלים גבוה הוא דרך למשוך מנהלים טובים, וגם דרך לאפשר למנהלים מוכשרים להתעשר בעצמם ולא להשאיר את העושר בידי מספר מצומצם של משפחות הון. יש צדק בטענה שמנהל מוכשר שהביא תשואה גבוה לבעלי המניות זכאי לתמורה הולמת על עבודתו, ולא צריך להעביר את כל הפירות לבעלי ההון השולטים בחברות. הרי מנהלים שמתעשרים נהפכים בחלקם ליזמים שמקימים עסקים, ומגדילים בכך את הצמיחה ואת ביזור העושר. זה טיעון מצוין. אנחנו באמת מעדיפים שההון במשק לא יהיה נחלתם של מספר מצומצם של עשירים גדולים. טוב שתהיה מוביליות של עושר, וטוב שמנהלים שכירים יוכלו לייצר לעצמם הון שמאפשר הקמת עסקים חדשים ומחוללי צמיחה.

אולם עולה השאלה כיצד נוצר ההון הזה למנהלים השכירים ולבעלי השליטה. למשל, בחברות הפיננסיות: האם זה הון שנוצר בתנאים חוקיים? בהחלט. האם זה הון שנוצר בתנאים תחרותיים וצרכניים ראויים? לא בהכרח. המערכת הפיננסית בישראל נהנתה במשך הרבה מאוד שנים מהגנה גדולה של המפקחים על הבנקים והביטוח שדאגו ליציבותה ולרווחיותה, ואיפשרו לה לחלוב את הלקוחות שלה בביטוחי מנהלים יקרים עם עמלות עתק לסוכנים, משווקים ומנהלים, בעמלות וריביות גבוהות של מערכת הבנקאות וחברות כרטיסי האשראי לצרכנים שלהם, ועם מערכות מנופחות ויקרות מאוד שאותן פירנסו מיליוני מבוטחים, חוסכים ולווים.

כמתואר

בנקים וחברות ביטוח נהנים ממצב שוק ייחודי: המדינה מחייבת אותנו לעבוד אתם. היא לא מכריחה אותנו לקנות חלב, רהיטים או בגדים, אבל היא מחייבת אותנו ואת המעסיקים שלנו לחסוך לפנסיה, למשל. החובה הזאת מזרימה לחברות הביטוח מדי שנה עשרות מיליארדי שקלים חדשים. המאבק של חברות הביטוח הוא רק סביב השאלה מה יהיה הנתח של כל אחת מהן בעוגה הזאת. כך גם לגבי הבנקים. רוב הפעילות המשקית נעשית באמצעותם. אי אפשר אחרת. זה מעניק להם מעמד שוק מיוחד. וכמובן השאלה שהועלתה כאן כבר כמה פעמים: מה קורה כשחברה פיננסית קורסת? התשובה היא שמשלמי המסים הם אלה שמשלמים את מחיר הצלתה. לכן ברור שהמערכת הפיננסית אינה מערכת פרטית רגילה, אלא יש לה מאפיינים מיוחדים של ענף חצי ציבורי, ומכאן גם ההיגיון בהטלת הגבלות על שכר המנהלים שם.

זה עדיין משאיר אותנו עם ההצעה להקל על חברות עסקיות ומנהלים במהלך העסקים הרגיל שלהם, ולהתחשבן עם מי שמנהל ומחזיק בחברות רק בתשלום המס במהלך חייו או לאחר מותו. ובכן, זאת לא הצעה מאוד אטרקטיבית. חופש מוחלט לחברות בענפים ריכוזיים שאנחנו חייבים — פשוט חייבים — לנהל את עניינינו הכספיים אך ורק באמצעותן, מהגבלות כלשהן על דמי ניהול ועמלות, יביא להעלאת מחירים. היעדר הגבלות על תמריצים למנהלים בתעשייה הפיננסית יביא להגדלת הסיכון לחוסכים ולמבוטחים. זה הנימוק הראשון לשאלה אם כדאי להסכים לעסקת "קחו מאתנו יותר מס ותנו להרוויח כמה שבא לנו". הנימוק השני קשור לראשון. אם מדובר במנהלים מוכשרים ששווים את הכסף שמשלמים להם, העלאת מס על שכר המנהלים תביא בהגדרה להעלאת השכר שלהם. משמע, זה פתרון שהם יודעים להסתדר אתו היטב. הם סומכים על יכולתם לדרוש ולקבל שכר גבוה יותר, משום שהם יודעים שלחברת ביטוח או בנק זה ממש לא מהותי לשלם עוד כמה מיליוני שקלים למנהל ולפצותו על העלאת המס.

הנימוק השלישי נגד העסקה המוצעת הוא האפקטיביות של הטלת מס ירושה. הרעיון להטיל את המס הזה עולה ויורד מדי פעם. יש לו הרבה מאוד מתנגדים, ובהם גם אנשי משרד האוצר, שטוענים שזהו מס מסורבל לתפעול, והסכום שניתן להשיג ממנו נמוך ואינו עולה על חצי מיליארד שקל בשנה. הסיבה היא היכולת של בעלי הון להתארגן מראש לתשלום מס מופחת באמצעות העברת נכסים לחו"ל, לנאמנויות, רישום נכסים על שם בני משפחה ושאר תכנוני ותחמוני מס שנעשים בעזרת טובי היועצים בתחום. אמנם יש נימוקים ערכיים וכלכליים רבים להטלת מס ירושה, אבל קשיי התפעול וההתנגדויות הרבות מכשילות אותו שוב ושוב. זה משאיר אותנו עם צורך ממשי לפקח על המערכת הפיננסית ולרסן במידה מסוימת את תפקודה כמערכת להעברת עושר מרבים למספר מועט של מנהלים ובעלי שליטה.

נ.ב

בדיון הציבורי שמתנהל על מס ירושה מזכירים תמיד מדינות שונות במערב, ובהן ארה"ב שבה מונהג מס ירושה. אם אפילו ארה"ב הקפיטליסטית גובה מס ירושה, מדוע אנחנו נבהלים כל כך מהרעיון הזה? הרי קל להסביר שהיווצרות עושר אינה קשורה רק לכישרון, יוזמה ומזל, אלא גם לתנאי שוק שממשלות יוצרות. קחו אפילו חברות היי־טק משגשגות שיוצרות יש מאין ומוכרות את מוצריהן בעולם, ולאו דווקא למשק המקומי. הן כמובן הגיעו רחוק בזכות כישרון, יזמות וחזון, אך מי הכשיר בעבורן את כוח האדם? הצבא והאוניברסיטאות שניזונות מכסף ציבורי. אבל בעודנו חושבים מדוע האמריקאים מרגישים נוח עם מס ירושה, הודיעו השבוע טראמפ ושר האוצר שלו סטיבן מנוצ'ין על הורדת מס החברות מ–35% ל–15% בלבד, ועל ביטול מס הירושה. לא בטוח שהכל יעבור בחקיקה, אבל את הנימוק "אפילו בארה"ב משלמים מס ירושה" טראמפ לוקח לנו. אז בינתיים כדאי לנו להישאר עם הרגולציה הקשוחה על מוסדות פיננסיים.

סטיבן מנוצ'ין
MIKE SEGAR/רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#