לקח כדור - והקפיץ אותו למיליארד דולר - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לקח כדור - והקפיץ אותו למיליארד דולר

לברון ג'יימס הוא לא רק אחד הספורטאים המשפיעים בעולם, הוא גם איש עסקים, פעיל פוליטי, שחקן קולנוע ומפיק טלוויזיה, ומהלכי הקריירה שלו אפילו משפיעים על מחירי הנדל"ן ■ לא פלא שוורן באפט אמר עליו: "בגיל 21 היתה לו הבגרות שלי לא היתה בגיל 51"

12תגובות
כרזת ענק של לברון ג'יימס
בלומברג

בדצמבר האחרון הגיעה קבוצת קליוולנד קאבלירס לניו יורק למשחק נגד הניקס. הקבוצה אמורה היתה ללון במלון טראמפ סוהו בדאונטאון מנהטן. כוכב קליוולנד, לברון ג'יימס, החליט להישאר במלון אחר. בעקבותיו, עוד כמה שחקנים עברו מלון. "זו לא הצהרה, פשוט העדפה אישית שלי", אמר הכדורסלן הטוב בעולם, שהוליך בעונה שעברה את קבוצתו לאליפות היסטורית ב–NBA. "אני מקווה למען כולם ולמען משפחתי שדונלד טראמפ יהיה הנשיא הכי טוב שאי־פעם היה למדינה הזאת", סיכם ג'יימס את הסוגיה.

ואולם כמה שבועות לאחר מכן, כאשר השבועון "ספורטס אילוסטרייטד" בחר בג'יימס כספורטאי השנה של 2016, הצטלם הכוכב לשער המגזין הנפוץ כאשר סיכה גדולה מחוברת לחליפתו הלבנה. משמעות הסיכה המיוחדת היתה הבעת תמיכה במהגרים הבלתי חוקיים שמצויים בסכנת גירוש תחת משטר טראמפ החדש. שלא כמו במקרה המלון, הפעם לא נאלץ ג'יימס להסביר את החלטתו לתקשורת. המסר היה ברור ומהדהד.

זה לא מובן מאליו שכוכב ספורט, ועוד אחד ברמתו של ג'יימס, נוקט עמדה ציבורית שנויה במחלוקת, ועוד כזו שמרבית הציבור מתנגד לה, כפי שהוכח בבחירת טראמפ לנשיאות. אבל לברון לא חשש להתנגד לנשיא החדש עוד לפני שזה נבחר. הכדורסלן בן ה–32 כיכב בעצרת הבחירות האחרונה והחגיגית של הילרי קלינטון באוהיו, אחת ממדינות ההכרעה במערכת הבחירות האחרונה, שם הוא משחק ושם נולד. בסופו של דבר, אוהיו, כמו כל מדינות המערב התיכון (למעט אילינוי), בחרה בטראמפ, אבל זה לא מנע מג'יימס, הדמות הפופולרית באוהיו, להתכחש לנשיא החדש בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו.

הבחירה של ג'יימס עוררה מיד זיכרון בחירה אחרת, של כדורסלן העל מייקל ג'ורדן, שאמר פעם כי "גם רפובליקאים רוכשים את הנעליים שלי", כנשאל מדוע אינו מביע עמדות פוליטיות.

אבל ג'יימס שונה מג'ורדן מחוץ למגרש עוד יותר מכפי שהשניים הציגו סגנון שונה על הפרקט. הוא תמיד הלך עם האמת שלו ולא חשש לבצע בחירות שלא היו פופולריות, בין אם זה היה לפטר את סוכנו הגדול עוד לפני שמלאו לו 21 ולייצג את עצמו; דרך ההחלטה לעזוב את קבוצת נעוריו ואת עירו קליוולנד כדי לתת לעצמו אפשרות טובה יותר לזכות באליפות במיאמי; ועד ההחלטה המדהימה לחזור לקליוולנד בקיץ 2014, אף שהיתה קבוצה חלשה מאוד, כדי להפוך גם אותה לאלופה.

לברון גם אף פעם לא חשש שכולם יידעו שהוא זה שמקבל את ההחלטות. הוא מיעט להצהיר על כך. ככלל, מדובר בטיפוס די צנוע שאף שערורייה לא נקשרה בשמו. דווקא ג'ורדן, שהסתבך בבגידות, בהימורים ובהתקפי אלימות כלפי חבריו לקבוצה, תמיד הצליח איכשהו לשמר תדמית זכה, בעיקר מפני שהתאמץ לעשות כן.

דמותו של ג'יימס בחנות נייקי בבייג'ין, סין
אי־פי

לברון פחות עסוק בתדמית ויותר במהות. לכן לא אכפת לו כשאומרים שהוא מנהל את קבוצתו הלכה למעשה. כשצריך להביא שחקנים — הוא פועל ללא לאות כדי לחזק את קליוולנד. כשצריך להחליף מאמן, כפי שהיה בשנה שעברה במקרה של דייויד בלאט הישראלי — לברון לא עמד מנגד ואף דאג כי מקורבו, עוזר המאמן טיירון לו, ימונה כיורש. לדברי העיתונאי כריס היינס, שמסקר את ג'יימס עבור "קליוולנד פליין דילר", "לברון עושה הכל בקבוצה הזאת. הוא עושה כל מה שצריך לעשות. לא מתוך אנוכיות, אלא מתוך הבנה שרק כך אפשר להגיע לפסגה".

ספק אם ג'יימס יוכל אי־פעם להגיע לפסגות המקצועיות של ג'ורדן. השני זכה בשש אליפויות מתוך שישה ניסיונות, ולג'יימס בינתיים יש רק שלוש אליפויות מתוך שבע הופעות בסדרות גמר. אבל אין ספק לגבי גדולתו ההיסטורית, ורבים מהמומחים רואים בו שחקן מגוון מג'ורדן, שגם אם לא יגיע לרמת ה"אלוהים של הכדורסל", עדיין יכול להיחשב בשקט ככדורסלן השני בגדולתו בכל הזמנים.

אבל לברון לא מתעסק בזה. בניגוד לרבים מאוד ומוכשרים מאוד, שהגדירו את הקריירה שלהם כניסיון להיות "ג'ורדן הבא", ג'יימס אף פעם לא ניסה לחקות את האייקון הגדול של עולם הכדורסל. אולי כי הוא יודע שהוא אייקון גדול מאוד בפני עצמו, ואולי כי פשוט חשוב לו יותר להיות הוא עצמו.

אך מה שמעניין ומרשים בהקשר זה הוא שלברון, על אף שאינו ג'ורדן, מצליח להגיע לפסגות הכלכליות של קודמו. ולא רק להגיע אליהן, הוא אף צפוי לעבור אותן — עוד לפני פרישתו.

וזו לא מטרה פשוטה כלל ועיקר. הרי ג'ורדן הוא האיש ששינה לעד את שיווק הספורט. הוא מכר מאות מיליוני זוגות נעלי נייקי תחת המותג אייר ג'ורדן, שנמכרות עד היום כלחמניות טריות, כמעט שני עשורים לאחר פרישתו. ג'יימס, לעומת זאת, לא מוכר כל כך הרבה זוגות נעליים, אבל חצב דרך עסקית אחרת, מוצלחת לא פחות, כזאת שצפויה להפוך אותו למיליארדר עוד לפני שיפרוש. לג'ורדן לקח כמעט ארבעה עשורים ליהפך למיליארדר.

חוזה לכל החיים מנייקי תמורת מיליארד דולר

אז איך לברון עושה את זה? קודם כל, גם הוא מקושר לחברת נעלי ספורט שמוכנה לשלם לו הון עתק. לפי פרסומים מסוימים, נייקי החתימה אותו לפני שנה וחצי לחוזה לכל החיים על סך כמיליארד דולר. אף ספורטאי לפניו לא זכה לחוזה לכל החיים מנייקי או מכל חברת הנעלה אחרת. מדוע היא היתה מוכנה לשים כזאת השקעה דווקא עליו?

פרסומת של נייקי
בלומברג

ראשית, המובן מאליו: ג'יימס הוא הכדורסלן והספורטאי הבכיר בארה"ב, ואולי בעולם. ב–2016, רק שני ספורטאים, הכדורגלנים כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, הכניסו יותר ממנו, בפערים קטנים מאוד. ג'יימס סיים את השנה החולפת עם הכנסות של 77 מיליון דולר, 50 מיליון דולר מהם מקורם בפרסומות. אף ספורטאי אמריקאי אחר לא הגיע למחצית הסכום.

חברות מסחריות רואות בג'יימס פרזנטור שהוא לא רק ספורטאי מושלם, אלא גם אדם מרשים עם יכולות מנהיגות ואומץ. השחייה שלו נגד הזרם לעתים עובדת כאן לטובתו. ג'יימס מייצג שורת חברות מרשימה מתחומים מגוונים כמו קיה, מקדונלד'ס, סמסונג, קוקה קולה, מיקרוסופט, דאנקן דונטס וחברת הביטוח סטייט פארם. אבל לצד מותגי הענק, לברון מוכן לייצג חברות קטנות בהרבה, כאלה שבהן הוא דואג לא רק להיות מפרסם אלא גם שותף. למשל, בלייז פיצה, רשת מסעדות שגדלה באופן מרשים, או ביטס ביי דרה (Beats By Dre), חברת האוזניות של המוזיקאי ד"ר דרה, שנרכשה לפני כשלוש שנים על ידי אפל ב–3 מיליארד דולר. לברון עשה עליה אקזיט נחמד של 30 מיליון דולר.

"יש לו כמעט חושים של חייזר לראות דברים לפני שהם קורים", מעיד שותפו וחברו הטוב מאווריק קרטר. "כמו שעל מגרש הכדורסל לברון רואה שלושה־ארבעה מהלכים קדימה, כך גם במגרש העסקי. כולם חושבים שהוא עסוק רק בכדורסל, אבל מה שרבים לא מבינים זה שלברון ממש מתעניין בכל חברה שעמה הוא בא במגע. הוא רוצה ללמוד ולדעת הכל. הוא אדם סבלני מאוד שתמיד מוכן ללמוד ולהקשיב".

מיד אחרי שג'יימס וקרטר, עם עוד שני חברי ילדות, הקימו את LRMR, חברת ההשקעות והייצוג של ג'יימס, הם ניסו לקבוע פגישה עם וורן באפט, איל ההון וההשקעות והאדם השני בעושרו בעולם, ששוויו מוערך ב–60 מיליארד דולר. באפט התרשם מהשניים. "אמרתי להם שהם תמיד יכולים להתקשר אלי ולהתייעץ. אף שאני לא בטוח שיש לי הרבה מה ללמד אותם. הם יודעים מה הם עושים. ללברון יש בגיל 21 בגרות שלי לא היתה בגיל 51".

"בשנייה שדרכתי על הפרקט ב-NBA — נהפכתי לאיש עסקים"

משחק כדורסל
Tony Dejak/אי־פי

ג'יימס, לפי עדותו, נאלץ להתבגר בגיל צעיר מאוד. הוא גדל עם אם שילדה אותו בגיל 16 ואב שנעלם. האב החורג נכלא על מרמה, וג'יימס, נטול אחים גדולים, נאלץ לעבור מדירה לדירה, ותקופה מסוימת אף גדל כבן מאומץ בביתו של מאמנו. "היתה שנה אחת בילדותי שאמא שלי ואני עברנו שבע דירות. הפסדתי מחצית מימי הלימוד בבית הספר באותה שנה. אני זוכר שאמי אמרה לי בכל מקום שהגענו אליו, 'אל תתרגל לשום מקום, כי מאוד יכול להיות ששוב נאלץ לעבור בקרוב. שלא יהיה לך נוח מדי'".

למזלו הטוב של לברון, הוא נולד עם כישרון נדיר לכדורסל. כבר בגיל 15 הכירו אותו חובבי משחק רבים ברחבי ארה"ב בגלל ביצועיו התקדימיים בליגת התיכונים. בניגוד לכוכבים צעירים רבים, ג'יימס אף פעם לא הסתבך וכמעט תמיד התנהג למופת. יתרה מזאת, הוא הבין את מקור כוחו, וגם גילה כישרון עסקי בלתי מבוטל בגיל צעיר.

כשבגיל 16 הוזמן ג'יימס למחנה כדורסל של אדידס, הוא התעקש לנעול נעלי נייקי. כמה חודשים לאחר מכן, כשהגיע למחנה של נייקי, הוא נעל אדידס. שתי חברות הענק פתחו במרוץ מטורף להחתימו לשנים רבות, אבל ג'יימס התמהמה בתשובתו. אף שמשפחתו סבלה מעוני, הוא המתין כדי שגם חברת ריבוק תיכנס למרוץ. לבסוף, רק לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, ויתר על קולג' וקפץ היישר לליגת הכדורסל הטובה בעולם ונבחר ראשון בדראפט (גיוס השחקנים השנתי ל–NBA) על ידי קליוולנד — חתם עם נייקי על חוזה לשש שנים בסך 90 מיליון דולר. לברון תמיד הבין שהוא לא רק כדורסלן גדול. "בשנייה שדרכתי על הפרקט ב-NBA בגיל 18 — נהפכתי לאיש עסקים", הוא אומר.

מותגים עמדו בתור להחתימו על חוזי פרסום, אבל ג'יימס החליט די מהר שלא יתפתה לכסף הקל. "היה לו חשוב שכל מותג גם יתרום ויבנה את תדמיתו", מסביר קרטר, שהחליף את סוכנו של ג'יימס כאדם העיקרי שמייצג אותו. גם כאן בחר הכדורסלן במסלול הכי לא סטנדרטי. בליגה כמו ה–NBA, ובכלל ברמות הגבוהות בספורט העולמי, סוכנים מנהלים את המשחק. הם מביאים חוזים, ספונסרים ואינספור הזדמנויות עסקיות ותדמיתיות. אבל לברון החליט ששלושה חברי ילדות קרובים — יחד אתו כמובן — יעשו עבודה טובה בהרבה מסוכנים מקצועיים.

"כל העולם אמר לי שאני טועה", משחזר לברון, "הרי החבר'ה שלי הם לא בוגרי תוכניות יוקרתיות ללימוד מינהל עסקים. הם אפילו לא הלכו לקולג'. אין להם ניסיון בבניית מותג ואיך עושים כסף. אבל אני בכל זאת האמנתי בהם, ובכל הרפש שזרקו לכיווננו וכל הביקורות שהטיחו בנו השתמשנו כמוטיווציה. אז תראו לאן הגעתי היום".

לברון ג'יימס עם הגביע
Marcio Jose Sanchez/אי־פי /

כעשור לאחר אותה החלטה דרמטית ובלתי צפויה, הונו של ג'יימס מוערך ב–400 מיליון דולר. כמובן שגם שותפיו וחברי ילדותו שווים מיליונים. בעשור האחרון הם לא רק העצימו את המותג "קינג ג'יימס", אלא גם נהפכו למייצגים של כדורסלנים נוספים, שלהם השיגו חוזים גדולים (לא מעט בגלל חשיבותו והשפעתו של ג'יימס) ואפילו של ספורטאים מענפים אחרים.

אבל ג'יימס וחבריו לא מתעסקים רק בייצוג ספורטיבי ועסקי, הם נהפכו גם לשחקנים משמעותיים בשוק הטלוויזיה והקולנוע. בשנים האחרונות השתתף ג'יימס בלא מעט סרטים מצליחים (כמו "ספייס ג'אם 2") ובמקביל פיתח קונספטים לתוכניות טלוויזיה שכבר עלו לאוויר. באחת מהן, Cleveland Hustles, הוא ואנשי עסקים נוספים בוחנים אפשרויות השקעה בצעירים מאזורי מצוקה בקליוולנד ובאקרון, הפרבר שבו גדל וחי ג'יימס.

במקביל, הוא מפיק תוכנית קלילה יותר, חידון־שעשועון בשם The Wall שמחלק סכומי כסף גדולים למתמודדים מצפון־מערב אוהיו. לפני שלושה חודשים העלה ג'יימס לחשבון האינסטגרם הפרטי שלו סרטון שבו הוא נראה מגיע בהפתעה לביתם של זוג מתמודדים צעירים, ג'ון ואנג'ל הורטון, ונותן להם שתי מזוודות מלאות במזומנים בסך 1.3 מיליון דולר. הזוג, שזכה בשעשועון וידע על סכום הזכייה מראש, נראה המום מכך שהסופרסטאר בא אליהם הביתה באופן אישי. "לברון, אני רוצה להודות לך על ההזדמנות לייצג לא רק את המשפחה שלנו, אלא את הקהילה כולה", אמרה לו איינג'ל הורטון בדמעות. בנוסף, בקיץ 2015 הודיע ג'יימס כי יממן לימודי קולג' לכ-1,000 נערים תושבי אקרון, בעלות של 41 מיליון דולר.

לברון נראה מאושר להעניק את הכסף, שנותן קצת תקווה לאזור שאינו רק נחשב לעני באופן יחסי, אלא גם לאלמוני, כזה ששום אמריקאי לא חולם לעבור אליו. אבל ג'יימס שם את קליוולנד ואקרון על המפה כפי שאף ספורטאי או אישיות אחרת לא שמו אותם בעבר. הדבר אפילו ניכר בעליית מחירי נדל"ן קיצונית באזור בשנים האחרונות, שאף משכה מאות משקיעים ישראלים. התופעה זכתה לכינוי "אפקט לברון" או Lebronomics: מחקרים חושפים כי בשנתיים מאז חזר ג'יימס ממיאמי, התחזקה כלכלת העיר בחצי מיליארד דולר, שנובעת מביצועים עסקיים משופרים בכל האזור שסמוך לאולם של הקאבלירס בדאונטאון קליוולנד ומהזרמה מאסיבית של כספי חסויות לקבוצה, לעיר ולאזור, תופעות שגם מעלות את מחירי הנדל"ן.

השיעור החשוב מוורן באפט

לברון ג'יימס לצד וורן באפט (לובש את גופייתו של לברון) במשחק של קליוולנד קאבלירס
אי־פי

ההחלטה של לברון לחתום בקליוולנד ב–2014 נחשבת לקאמבק הגדול בתולדות הספורט האמריקאי: גיבור מקומי שחוזר לעיר ילדותו לאחר שזכה בתהילת עולם בעיר אחרת, נוצצת בהרבה. אך גם ההחלטה לחזור וגם ההחלטה לנטוש ארבע שנים קודם לכן מלמדות מיהו ג'יימס וכיצד הוא מקבל החלטות מקצועיות ועסקיות.

"באפט לימד אותי שיעור חשוב מאוד בפגישות שהיו לנו", חשף לברון. "הוא אמר לי תמיד ללכת עם תחושות הבטן שלי, ללכת אתן ולתמוך בהן, ולא לזנוח אותן גם אם אנשים אחרים לא מאמינים בהן".

כשב–2010 החליט ג'יימס לעזוב את קליוולנד לטובת מיאמי היט, הוא נהפך באחת לדמות השנואה בספורט האמריקאי. רבים ראו בו Quitter ו–Sellout, כלומר אדם שבוחר בכניעה, כזה שימכור את קבוצתו, חבריו לקבוצה ואת אוהדיו תמורת הזדמנות לתהילה.

אבל מבחינת ג'יימס היה צריך לעשות את מה שהיה צריך לעשות — ולהעניק לעצמו הזדמנות טובה יותר לזכות באליפות. אז הוא שוב הקיף את עצמו בצוות של שחקנים מובילים, בראשות חבריו הטובים דוויין ווייד וכריס בוש, והוליך את מיאמי לשתי אליפויות בארבע שנים (פעמיים נוספות ההיט הגיעה לסדרת הגמר).

"ההצלחה שלו במיאמי הראתה שלברון יודע להתמודד עם ביקורת ועם גלי שנאה. היא גם הוכיחה — לראשונה עבור אנשים רבים — שמדובר במנהיג מהמעלה הראשונה ובווינר עצום", אומר היינס.

תמונה של לברון ג'יימס על בקבוקי שתייה
בלומברג

רבים מאוהדי קליוולנד, שהתחייבו כי לא יסלחו ללברון לעולם על הנטישה, שאגו את שמו כאשר החליט לחזור לעיר, למרות מיקומה בתחתית הליגה. אלא שהפעם ג'יימס ידע בדיוק מה צריך לעשות, והוא גם הבהיר לבוסים של הקבוצה כי הכוח צריך להיות בידיו.

"לברון חשוב יותר מכל השחקנים האחרים, הוא חשוב יותר מהמאמן, הוא חשוב יותר מהג'נרל מנג'ר והוא חשוב יותר מהבעלים", אמר פרשן ESPN ברייאן ווינדהורסט. ג'יימס מציג זאת באור צנוע יותר: "תמיד נהניתי יותר כשחבר לקבוצה קלע מאשר כשאני קלעתי. כבר מילדות. עם זאת, גדלתי בבית כזה שחייב אותי להיות הגבר ולקבל אחריות. אף אחד לא היה עושה זאת בשבילי. חייתי בעוני ובתנאים שחייבו אותי להיות קשוח ולהוביל".

לפני כשלוש שנים, כשהוא כמעט בן 30, חזר לברון לקליוולנד בשל יותר, ובעיקר ממוקד יותר. בתוך שתי עונות הוא הפך את הקאבלירס מקבוצה שלא חולמת כלל להעפיל לפלייאוף (שכולל את 16 הקבוצות הבכירות בליגה) לאלופה שמביאה לקליוולנד ולאוהיו תואר ראשון לאחר 52 שנים שחונות, שבהן שלוש הקבוצות המקצועניות הפופולריות בעיר בשלושת ענפי הספורט הגדולים בארה"ב — כדורסל, בייסבול ופוטבול — לא זכו בדבר והפכו את קליוולנד למשל ושנינה של לוזריות.

"אלוהים שונא את קליוולנד", הוא משפט שגור בקרב חובבי ספורט אמריקאים. ובכן, לא עוד. לא אחרי שלברון וחבריו הצליחו להדיח את האלופה, גולדן סטייט ווריירס, לאחר שהאחרונה סיימה את העונה האחרונה במאזן הטוב בכל הזמנים (73 ניצחונות מול תשעה הפסדים) רק כדי להפסיד לקליוולנד לאחר שכבר הוליכה 1:3 בסדרת הגמר של הטוב בשבעה משחקים.

"שום דבר לא מרגיש יותר טוב מזה", אמר לברון בחדר ההלבשה עם הסיגר והשמפניה לאחר האליפות ההיסטורית. "להביא תואר כזה למקום שבו נולדת וגדלת, מקום שצמא כל כך להצלחה מכל סוג שהיא, זה הדבר הכי מספק בעולם".

 לברון ג'יימס ואיימי שומר בסרט "אסון מהלך"
Mary Cybulski

השבוע, עם תחילת הפלייאוף ב–NBA, הוא יצא למסע להגנה על התואר. ג'יימס אוהב להנהיג, והוא בעיקר לא פוחד להנהיג. את עצמו ואת האחרים. אולי זו הסיבה לכך שהוא דוהר כלכלית ומקצועית בקצב חסר תקדים בעולם הספורט, ואולי זו גם הסיבה לכך שאין לו בעיה לקרוא תיגר על האיש החזק בעולם.

אוניברסיטת הרווארד מציגה: המדריך לעסקים על פי לברון ג'יימס

הרווארד ביזנס סקול, אולי בית הספר היוקרתי בעולם למינהל עסקים, משתמש בסיפור של לברון ג'יימס ובמסרים הייחודיים שלו כדוגמאות לאופן שבו כדאי לנהל עסקים בסדר גודל קטן עד בינוני בכדי להפוך אותם לגדולים. לפי הרווארד, אלה הם חמשת העקרונות של ג'יימס.

1. היה מקבל ההחלטות (Call your own shots): אל תחקה מה שאחרים עושים ואל תיכנע למוסכמות. עשה את מה שמתאים לעסק הספציפי שלך, כפי שג'יימס החליט לייצג את עצמו ולעבור קבוצות גם כשההחלטות נראו לא פופולריות או הגיוניות. גם ההחלטה שלא לתמוך בדונלד טראמפ עוזרת לבנות את לברון כפרזנטור מוערך.

2. בנה סביבך קבוצה מגובשת ונאמנה (Build a close knit team): כפי שלברון גיבש סביבו חברי ילדות שאף אחד לא האמין בהם למעט הוא עצמו; בדיוק כפי שדאג ששני חבריו הטובים, דוויין ווייד וכריס בוש, יחברו אליו במיאמי כדי לעשות דבר שלא נעשה קודם לכן ב–NBA, קבוצה שנבנית על ידי החלטה של כמה כוכבים לאחד כוחות; כמו ההחלטה להקיף עצמו בקליוולנד בכמה שחקנים שהוא הביא באופן אישי כי הם חבריו והוא סומך עליהם; וכמובן השפעתו בכך שמקורבו טיירון לו מונה למאמן הקבוצה במקום דייויד בלאט. כל אלה מוכיחים שג'יימס עובד עם אנשים שהוא סומך עליהם — וזה משתלם.

3. נהל משא ומתן על כל דבר (Negotiate everything): כפי שבגיל 16 תימרן ג'יימס בין שלוש חברות הנעלה, כך בהמשך ידע לצבור הרבה כסף והשפעה לא רק בקבוצות שבהן שיחק, אלא גם עם חברות הענק שעמן שיתף פעולה. לפחות בסיפור של לברון ניתן להשיג כמעט כל דבר במשא ומתן מוצלח, כזה שמדגיש ביטחון עצמי שנובע מכוח אמיתי, אבל גם קשיחות ובעיקר סבלנות. "אני אמנם אוהב ללכת עם תחושת הבטן, אבל אני לא אוהב לקבל החלטות נמהרות", אומר ג'יימס, "כי הכי חשוב לי זה לקבל החלטה שאני חי עמה בשלום".

4. קח סיכונים מחושבים (Take calculated risks): קריירת NBA היא קצרה באופן יחסי — רק 4.8 שנים בממוצע — בגלל תחרות קשה, פציעות וחוסר שליטה של השחקנים בגורלם (בכל רגע גם אפשר לחתוך אותם או להעביר אותם לקבוצה אחרת). בגלל הסיבות האלה, כל שחקני ה–NBA, כולל הכוכבים הגדולים ביותר, תמיד רוצים לחתום על חוזה שמן ככל שניתן לתקופת הזמן הממושכת ביותר. היוצא מן הכלל היחיד הוא ג'יימס, שכמעט מאז תחילת הקריירה חיפש לחתום על חוזים קצרים יותר אך מתגמלים יותר פר־שנה. כך הוא יוכל לחתום על חוזה חדש תוך זמן קצר יחסית, שיהיה גדול אפילו יותר מהאחרון. ג'יימס הבין כי הליגה כל הזמן מתעשרת וכי חוזי השחקנים חייבים להיגזר מכמות ההכנסות, ולכן כדאי להתחייב לזמן קצר יותר בכל חוזה.

5. הטל ספק בעקרונות ובנורמות המקובלים (Question the norm and defy convention): "כאשר יש דמות שנעה לקצב התוף הפנימי שלה, אז שחקנים אחרים וגם אוהדים ויזמים מביטים באותה דמות ורואים בה מקור להשראה והדרכה", כתבה קת'לין אלקינס מ"ביזנס אינסיידר". "כשלברון ג'יימס יוצר לעצמו מעמד שכזה — הוא כבר לא רק הכדורסלן הטוב בעולם, הוא גם המנהיג הכי משפיע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם