למה ראש ממשלה זו עבודה מזעזעת - ומה הסיכוי לעוד הצלחת ענק כמו מובילאיי? - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה ראש ממשלה זו עבודה מזעזעת - ומה הסיכוי לעוד הצלחת ענק כמו מובילאיי?

בחודש שבו ההיי־טק הישראלי הגיע לפסגה חדשה, משוכנע המדען הראשי הפורש שיהיו מובילאיי נוספות, שיש ענפי היי־טק רוויים עם צמיחה שלילית, ושהאתגר העיקרי הוא להפוך את ה-9% המועסקים בתחום ל-14%

19תגובות
אבי חסון. גיל: 46; מצב משפחתי: נשוי + 3; מגורים: מודיעין; השכלה: תואר ראשון בכלכלה ולימודי מזרח תיכון מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב
אייל טואג

אבי חסון פורש מתפקיד המדען הראשי לאחר שש שנים מוצלחות — כשהוא זוכה עם פרישתו לראות את פסגת ההישגים של ההיי־טק בישראל מתממשת עם עסקת מובילאיי, וגם הצליח להפוך את המדען הראשי מיחידה בתוך משרד הכלכלה לרשות עצמאית.

למרות זאת, חסון הוא האחרון שיחוש מסופק. למעשה, אחרי קריירה מגוונת, שכללה שירות צבאי רלוונטי (8200, אלא מה), עשור בהיי־טק, עשור בקרן ההון סיכון ג'מיני ושש שנים כמדען הראשי, חסון נשמע בעיקר מתוסכל מתפקודה של ממשלת ישראל.

היי־טק, הון־סיכון, מדען ראשי. מה היה הכי מעניין?

חסון: "הכל מעניין, קשה לי לבחור".

נשאל אחרת: איפה היית יותר מתוסכל — בהון־סיכון או בממשלה?

"זה קל, ברור שבממשלה. אני נחשב למי שהצליח במעבר מהשוק הפרטי לממשלתי. ביחד עם חיים שני, לשעבר מנכ"ל האוצר, ויוג'ין קנדל, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, אנחנו נחשבים לכתלים — לאלה שכל מי שיש לו חיידק לעבור לשרת את המדינה ירים טלפון להתייעץ אתם. רק שזאת התייעצות לא פשוטה. כתבו כבר שהתכנון הממשלתי התקדם מאוד, ועכשיו נשאר לטפל בביצוע. רק שיש כמה כשלים מובנים בעבודה של הממשלה, שהופכים את העבודה לבלתי אפשרית.

"אם אני משווה אותם לקיצון השני, סביבת ההיי־טק, זה מנוגד מאוד. יש משברי אמון בין המון גורמים שונים בתהליך: בין ההנהלה לעובדים, בין נציבות שירות המדינה למשרדי הממשלה, בין הפוליטיקאים לפקידים, בין משרדי הממשלה השונים. כל דבר שמתרחש בין משרדי הממשלה, סיכויי הביצוע שלו יורדים בעשרות אחוזים. מצד שני, כל דבר משמעותי צריך להיות בין־משרדי, ולעתים ראוי שכך. ואז צריך לבחור בין שתי רעות חולות: או להתעקש על עבודה בין־משרדית וכנראה להיכשל, או לוותר מראש ולבצע לבד פרויקט יותר קטן ופחות מוצלח.

"ואת זה אני אומר אחרי שלי היתה הפריווילגיה לעבוד במדען הראשי, גוף עצמאי עם הון אנושי משובח ותקציב גבוה. למרות זאת, התסכול עצום. למשל, כל החלטת ממשלה כרוכה בשעות של עבודה ואינספור דיונים אם תהיה חובה שהדברים ייעשו בהסכמה, או שמא רק בהתייעצות. בעולם שבו כולם עובדים למען אותה מטרה, אני לא מצליח להבין למה זה משנה. כולנו חברים באותה ממשלה ומחויבים לביצוע, אז אנחנו יכולים לעבוד יחד — מה זה משנה עם מי מתייעצים ושל מי הקרדיט? בפועל זה לא המצב.

"עבור מי שבא מעולם ההיי־טק — זה דבר והיפוכו. עולם ההיי־טק אכזרי מאוד. אתה כל הזמן בתחרות והשוק שופט אותך. אז גם אם יש קשיים ומחלוקות, לא טועים במכוון, ותמיד עושים דברים שיקדמו את החברה. בממשלה זה לא המצב: אין תחרות, אין מי ששופט אותך, קבועי הזמן הם ארוכים, והרבה פעמים התמריצים שנותנים לאנשים זה פשוט לא לעשות — לא לשתף מישהו, לא להתייעץ, לריב על קרדיט, לא להסתכן כי זה בסוף סתם יעצבן את השר שלך.

"עובדה, עשרות אחוזים מהחלטות הממשלה לא מתבצעות — וזה עוד כשמדובר בהחלטות שכולם הסכימו עליהן. אין איש שמחבל, אף אחד לא מתאמץ לתקוע, ובכל זאת החלטות שהתקבלו לא מתממשות".

מנכ"ל רשות החדשנות, אהרון אהרון
ניר קידר

אז החסם בממשלה הוא תמריצים שגויים?

"חכו, רק התחלנו. עכשיו צריך להגיע למשרד האוצר, כל ניהול התקציב מופקע על ידי האוצר: בראש ובראשונה בידי אגף תקציבים, ולאחר מכן אצל החשב הכללי. לפעמים טוב שכך הדבר, ואני אומר תודה לאל שדברים לא נמצאים אצל מנהל מושחת ולא יעיל, אבל במקרים אחרים המאזן הזה בעייתי".

אחת הדוגמאות שמציג חסון היא משחקי התקציב בחוק ההסדרים: "אתה עובד על משהו שנה, ואז חולפת שנה ובסעיף קטנטן בחוק ההסדרים מבטלים את התקצוב ואת התוכנית כולה". גם כאן הוא משווה את ההליך לנעשה במגזר הפרטי. "בעולם העסקי יש ניהול תקציב ושיחות תקציב כל שנה, אבל מרגע שזה הוחלט ונקבעה מסגרת התקציב, אתה ברשות עצמך. אם לא תעשה טוב לחברה — יורידו לך את הראש. בממשלה זה לא המצב. אחרי שהתקבלו החלטות אתה לא מסוגל לבצע, כי הביצוע תלוי באישור של אגף התקציבים והחשב. זה פשוט לא הגיוני.

"כל ניהול התקציב הוא בעייתי ברמת הממשלה, כי אין סדר עדיפויות. כשהממשלה צריכה להביא מקורות תקציביים היא עורכת קיצוץ אחיד — שזה הכי קל לביצוע, אך זאת ההקצאה הכלכלית הכי פחות יעילה והכי לא נכונה. קיבלנו עכשיו 4 מיליארד שקל הכנסות מסים מעסקת מובילאיי. אז מה עושים? מחלקים לכולם. צריך כאן סדר עדיפויות, רק שאין".

חסון מוסיף כי גם קביעת התקציב בכל שנה לא נעשית בצורה הולמת. "אני מבין שיש פה משחק קואליציוני ושיקולים פוליטיים — אבל זה הרבה כסף. משרד הכלכלה — ואנחנו כחלק ממנו — נפגע מזה והפסיד לאורך הדרך כי לא היה בו שר במשרה מלאה". אחד מהמקרים האחרונים היה כאשר אריה דרעי עזב את משרד הכלכלה לטובת משרד הפנים, מהלך שהביא לקיצוץ של 300 מיליון שקל בתקציב משרד הכלכלה והשפיע ישירות על לשכת המדען. "אני שמח שאלי כהן בא למשרד, כי הוא רצה להיות שר הכלכלה, זה לא קרה הרבה מאוד זמן".

ברמה האישית אומר חסון: "השותפות שלי עם אגף התקציבים הדוקה, ולא היינו מצליחים לעשות רפורמה בלעדיהם — אם כי זה בגלל שאלה חוקי המשחק, ואני חושב שזה בעייתי. אני מסתכל בסופו של דבר בסיפוק על העבודה, אם כי צריך לזכור שעמדתי בראש גוף מיוחד ודי עצמאי, עם תקציב מכובד".

אז מה הציון שהיית נותן לממשלת ישראל?

"אני לא מאמין בציון כללי ולא בממוצעים. אבל בגדול הוא יהיה בינוני מאוד. עובדה שפחות מחצי מהחלטות הממשלה מתבצעות. זה עניין תרבותי מדאיג — אנחנו מדינה שטובה ב'מוד' של סיירת, ולא מצליחים במוד של אוגדה. זה מצער, אבל אני חושב שזה משתנה, ורואים את זה בעיקר בהיי־טק. בממשלה זה בעייתי מאוד".

"ראש ממשלה? זו עבודה מזעזעת"

בתור פקיד עצמאי יחסית, לחסון יש השקפת עולם ביקורתית ייחודית על כשלי הביצוע המרכזיים של הממשלה. כזה הוא למשל מאבק האיתנים בין השרים, שרוצים להכפיף את הפקידות להם ולהופכה למינויים פוליטיים, לבין הפקידים, שנלחמים על עצמאותם ועל מורשת ה"סיביל סרבנט". חסון סבור ששני הצדדים טועים.

שר הכלכלה, אלי כהן
אוליבייה פיטוסי

"יש ריב בין נציבות שירות המדינה לשרים ולמנכ"לים. אל תכריחו אותי לבחור צד, כי אני לא מתלהב להיות בשום צד. אני חושב שנציבות שירות המדינה סוחבת הרבה מהבעיות של ניהול כוח האדם בשירות הממשלתי. זה בא לידי ביטוי בכל פרמטר — גיוס, ניהול, תגמול, ניוד. גיוס בכירים לוקח בערך 18 חודשים — זה יותר מקדנציה של שר. אז מה רוצים מהשרים? ברור שהם מתוסכלים".

השרים הם לא פוליטיקאים קטנים, שמחפשים רק את האינטרס האישי שלהם?

"עבדתי עם שבעה שרים משש מפלגות שונות במהלך שש שנים — גם זה חלק עצום מהבעיה של הממשלה. המהלך של הקמת רשות החדשנות התרחש לאורך שלושה שרים מתוך החבורה הזאת, אבל מי שדחף את זה היה נפתלי בנט. הסיבה אינה העובדה שהוא בא מעולם ההיי־טק. הוא היה מתוסכל מאוד מכך שהוא לא מסוגל לבצע דברים ששנינו חושבים שהם טובים. אמרתי לו שהוא צודק וזאת הצעה מצוינת, אבל היא לא תקרה או שזה ייקח לפחות שלוש שנים.

"הנה דוגמה: אחד הדברים שבהם התמקדתי היה טיפול בחברות סטארט־אפ בתחילת דרכן. באנו עם תוכנית חלומות מפורטת, ולאחר דיונים רבים, אבל לבסוף, אחרי שנתיים, נבנתה תוכנית שהיא בסדר, אבל רחוקה מאוד ממה שתוכנן. כשהצגתי את התוכנית דימיתי אותה לכוס. למעשה באתי והצגתי לכולם כוס — שככה אני רוצה שהיא תיראה. כולם התגלגלו מצחוק והזכירו לי שאנחנו בכלל מפעל לצלחות. אחרי שנתיים יצאה קערה ואני מרגיש תותח שהצלחתי לגרום למפעל הזה לייצר קערה בפעם הראשונה — אבל זו לא הכוס שרצינו. זה לקח שנתיים, אבל עדיין זה הרבה יותר טוב מרוב היחידות, כי אני יחידה עצמאית יחסית ועם תקציב נדיב. מרבית היחידות הממשלתיות מוותרות עוד בשלב הצלחת".

לו אתה ראש הממשלה, או שר בכיר — מה אתה עושה?

"ראש ממשלה ממש לא הייתי רוצה להיות — זו עבודה מזעזעת. לגבי שרים, יש רבים שיכולת הביצוע לא תלויה רק בהם. אני חושב שכל דבר גדול שעושים בממשלה דורש נחישות יוצאת דופן, עור של פיל וקדנציה ארוכה כי אין מחויבויות להמשיך החלטות קודמות. רק שלאף אחד אין מוטיווציה לעשות את זה. הנה, גם אני לא באתי לממשלה עם הכוונה לבנות רשות חדשנות. התכוונתי לפעול כמדען ראשי, אבל כשהגעתי הבנתי שהחוקים שונים, ובחוקים של הפלנטה החדשה מה שחשבתי שאצליח להשיג, אני לא מצליח. לכן אחרי שנה הבנתי שזה לא ילך, והתחלתי להניע את הקמת רשות החדשנות".

כלומר, רשות החדשנות היא תוצאה של בעיות המבנה של המדען הראשי?

"הרשות היא תאגיד סטטוטורי. כל ניהול כוח האדם שלה לא נמצא תחת נציבות שירות המדינה. זה לא שמשתוללים עם משכורות כי עדיין כפופים לממונה על השכר, כך שהמשכורות הן משכורות ציבוריות ראויות, ויש גם חובת מכרזים. אנחנו ממשיכים לעשות פעילות ממשלתית, והאתוס של הרשות הוא לא עצמאות. היינו עצמאיים גם כמדען ראשי, ואני יכול להעיד שהיו לי שבעה שרים משש מפלגות שונות ואיש מהם מעולם לא התערב לי. לכן הסיפור הוא לא עצמאות, הוא יכולת הביצוע. זאת תפישה של מדיניות ממשלתית, אבל עם ביצוע עסקי — נשארים בממשלה, אבל עדיין מנהלים מחוצה לה. רק ככה יכולנו להביא מנהל בכיר כמו אהרון אהרון, לשעבר מנכ"ל אפל ישראל, כמנכ"ל".

לפני כחצי שנה מונה אהרון למנכ"ל רשות החדשנות. מדובר בתפקיד חדש שלא היה קיים לפני הקמת הרשות: בזמנו רק המדען הראשי הוביל את פעילות היחידה, ואילו עתה נוצרו שני תפקידי ניהול — יו"ר ומנכ"ל. כעת, למרות הארכת כהונתו של חסון בארבעה חודשים ופרישתו, עדיין לא נבחר מחליף לתפקיד היו"ר.

ועדת האיתור לתפקיד אמנם התכנסה לפני יותר מחודש, אך טרם התקבלה החלטה. אחת המועמדות המועדפות על שר הכלכלה כהן היתה מקסין פסברג, לשעבר מנכ"לית אינטל ישראל, אך היא סירבה להתמנות לתפקיד, לאחר שמונתה מחדש על ידי אינטל לניהול המיזוג של חברת מובילאיי.

נפתלי בנט ואריה דרעי, הבוסים הקודמים של חסון
אוליבייה פיטוסי

יכול להיות שתפקיד יו"ר הרשות פחות נוצץ כעת?

"התפקיד אכן פחות חשוב כיום, אבל הוא עדיין חשוב. אני מאמין ששני התפקידים יחד יהיו יותרמה–100% של היום, אבל רוב הפעילות אכן תהיה תחת אהרון. עם זאת, כל חברה צריכה יו"ר, ויש אנשים שזה דווקא מתאים להם. לנהל 150 איש זה לפעמים לא הדבר הכי קוסם בעולם".

אתה מדבר הרבה על הרפורמה. הטיפ שלך להצלחה ממשלתית הוא להפוך כל משרד לתאגיד סטטוטורי?

"אולי זה לא מתאים לכל יחידה, אבל אני חושב שזה מודל לא כל כך גרוע — להוציא מהממשלה את כל הפעילויות ולהשאיר שכבה של מדיניות. במקרה של בניית הרשות, השתתפתי במאות שעות של דיונים גם בכנסת וגם במשרד המשפטים. הטענה היתה שזה בעייתי כי אנחנו כאילו מפריטים את עבודת הממשלה, והצלחנו לשכנע את משרד המשפטים שמבנה הרשות הוא נכון עבור השוק שאליו אנחנו פונים. אנחנו משרתים קהל לקוחות שונה מכל הקהלים של הממשלה — וזה חשוב".

חסון מחדד כי לא מדובר בהליך פשוט, ומוסיף כי אחד החסמים הגדולים בפעילות הממשלתית הוא החשש מיצירת תקדימים. "הדבר הקטלני ביותר, שהורג כל דבר בממשלה, הן צמד המלים 'השלכות רוחב'. למה בעצם לי כן ולאחרים לא — אחריך כולם ידרשו אותו דבר. זו הסיבה שבחרנו בתאגיד סטטוטורי, כי הוא מעוצב באופן מיוחד בכל פעם מחדש. זה לא היה פשוט, היו המון גורמים שהתנגדו, בהם התאחדות התעשיינים, מדענים ראשיים לשעבר ועובדים. זה כלל גם השמצות אישיות. המערכת נלחמה כי היא נלחמת בשינוי".

עוד טיפים איך לשרוד את מסלול המכשולים הממשלתי?

"לשכוח מהר כל מה שלמדת. צריך למפות מהר את חוקי הפלנטה, לזהות את גורמי הכוח — שהם משרדי האוצר והמשפטים ונציבות שירות המדינה — ולעבוד אתם. צריך להבין איך עובדים עם הדרג הפוליטי. צריך לרקוד ריקוד עדין, לא להיות לעומתי אבל גם לא להתרפס. להבין שהשר הוא נבחר ציבור ויש לו אג'נדה לקדם. צריך המון סבלנות והרבה חוסן".

"אין מספיק הון אנושי"

באופן סמלי, חסון פורש מתפקידו בדיוק כשהיי־טק הישראלי מציין שיא חדש — עסקת מובילאיי, עסקת המכירה הגדולה בתולדות המשק הישראלי, בהיקף של 15 מיליארד דולר. למרות ההתפעלות העצומה מההישג, נשמעו גם לא מעט דברי ביקורת, למשל שמכירת מוביילאיי לאינטל היא המשך של תרבות האקזיט של ההיי־טק הישראלי — תרבות של מכירת הידע כידע, לפני שהוא מבשיל ונהפך לחברת ענק עם ערך מוסף של ייצור, שיווק ומכירות.

חסון דוחה את הפרשנות הזו על הסף, ומדגיש כי משחק הקונסולידציה בהיי־טק אינו חדש, והוא חלק ממחזור העסקים הגלובלי. "חברות ענק מוזגו בכל תעשייה. מיזוגים ורכישות היו, ימשיכו להיות, והגדולים ייהפכו לגדולים יותר. אי אפשר לשים את המכירה של מובילאיי באותה חבילה עם מיזוגים קטנים אחרים. זו עסקת ענק, ובמובילאיי מצאו שהיא טובה להם. זה לא קשור לתרבות האקזיטים".

עסקת מובילאיי-אינטל
David Paul Morris / Bloomberg

אולי אנחנו חוזרים לבעיית הניהול: אין מספיק מנהלים טובים שייקחו את הסטארט־אפ ויהפכו אותו לחברה מובילה? אמרת בעצמך קודם שאנחנו הרבה יותר טובים ברמת הסיירת מאשר ברמת האוגדה.

"זה שיח ישן, שהוא כבר לא נכון יותר. פעם כל חברה ישראלית גייסה מנכ"ל אמריקאי, אבל זה לא עבד. כיום יש דור חדש של מנהלים שיודע לנהל וגם לעשות שיווק בינלאומי. הרבה פעמים זה כי הם כבר בילו בחברות גדולות אחרות, כמו אינטל, ולפעמים הם גדלו עם החברה ועדיין מנהלים אותה, כמו צ'ק פוינט. אפשר להזכיר את בני לנדא, איל וולדמן, דב מורן וכמובן גיל שויד.

"בכלל, יש כיום בישראל מאות חברות בצמיחה, שכל אחת מוכרת בעשרות או מאות מיליוני דולרים. וויקס, טבולה, אאוטבריין, איירון סורס, מלאנוקס. הנה, מלאנוקס שקנתה את איזיצ'יפ ב–800 מיליון דולר — מי היה מאמין פעם שחברה ישראלית תקנה בסכום כזה? אלה חבר'ה רציניים, שיודעים לנהל ויודעים למכור גם בסין ולא רק בארה"ב. לכן עסקת מוביילאיי טובה, ועוד יהיו לנו דומות לה".

אז למה אנחנו לא רואים עוד אמדוקס, טבע או צ'ק פוינט?

"אין לנו פה עוד 100 אלף מהנדסים שדרושים כדי לקיים חברות כאלה. ובכלל, יש לנו עוד חברות כאלה רק שאנחנו לא סופרים אותן. אינדיגו של בני לנדא היא בבעלות HP אבל היא חברה ישראלית לכל דבר — המו"פ, הייצור, השיווק, המכירות. הכל קורה מישראל. אז למה היא לא ישראלית?"

אז הכל טוב?

"לא, אני מודאג מכך שמובילאיי לדוגמה היא שיקוף של מה שקרה פה בשנות ה–80 וה–90. אספקת ההון האנושי, רמת החינוך האקדמי והתחרות היתה יותר קלה. האתגר הגדול ביותר להיי־טק הישראלי הוא כוח אדם איכותי: הצלחנו וגדלנו ויש 1,000 סטארט־אפים חדשים בכל שנה — אבל היצע ההון האנושי לא גדל".

למה הוא לא גדל?

"צריך להעניק עוד תמריצים לאוניברסיטאות. אם אוניברסיטה מקבלת אותו דבר עבור הכשרת מהנדס והכשרת עורך דין — למה שהיא תכשיר דווקא מהנדס? אני לא אומר שכולם חייבים תואר במדעי המחשב, אבל מדעי המחשב אפשר ללמוד כחטיבה לצד משהו אחר. בתוכנית השש־שנתית של הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) יש יעד להעלות את שיעור הבוגרים בפקולטות הרלוונטיות ב–40%, ואני מאמין שיעמדו בו".

בנוגע ללימודי תכנות בגילים צעירים, טענה שנשמעת מפי מנכ"לים ובכירים בענף, מסכים חסון כי מדובר ביכולת חשובה — ולא רק בהיי־טק. "גם בחברות שירותים ובבנקים מחפשים מתכנתים. בהקשר הזה יש מחדל עולמי במעורבותן של נשים בענף: בדקנו את זה, וזה נופל בכל השלבים — החל בבית הספר היסודי, דרך התיכון, האוניברסיטה ועד לשוק העבודה הבכיר. זה בלתי נסבל".

הנפקת מובילאיי בנאסד"ק
ASSOCIATED PRESS

דאגה נוספת של חסון עולה בעקבות טענות שנשמעות יותר ויותר לדבריו, על כך שההיי־טק מסתדר לבד ואינו נדרש לעידוד ממשלתי כזה או אחר. "אסור שהממשלה תגיד שההיי־טק מסתדר. אני לא טוען שההיי־טק הצליח בזכות ממשלת ישראל, זה לא המצב. אבל השיח שאומר לא להפריע, או שהכל קרה למרות הממשלה — הוא גם לא נכון. מובילאיי לא היתה צומחת בלי עידוד ממשלתי למחקר ופיתוח באוניברסיטאות".

רק שלאוניברסיטה העברית, שם התחיל פרופ' אמנון שעשוע את פיתוח המוצר, לא יצא דבר מעסקת מובילאיי. ניצלו אותה לרעה?

"אני תמיד אהיה בעד טובתה של התעשייה. לפעמים זאת האקדמיה, לפעמים אלה בתי החולים ולפעמים מערכת הביטחון שהפסידו הכנסות מקניין רוחני, והעמדה שלי ברורה: הערך הכלכלי למדינה יגדל ככל שנוריד חסמים לחברות בנקודת הכניסה. אחר כך המדינה תרוויח ממסים, מייצור ומעובדים. הממשלה צריכה להשקיע אבל לא להפריע. היא קוצרת את הפירות מאוחר יותר".

כדוגמה לפרי כזה מזכיר חסון את חברת ווייז, שזכתה להשקעת מדען של מיליון דולר ולאחר שנרכשה על ידי גוגל במיליארד דולר, קיבל המדען 3 מיליון דולר בלבד. "חלקי היחסי בהשקעות היה צריך להניב לי 83 מיליון דולר, אז אפשר להגיד שאני פראייר, אבל מדינת ישראל קיבלה באותה עסקה יותר מ–200 מיליון דולר, ישירות. אין סיבה לייצר קשיים בשלב המוקדם. עכשיו החברה מעסיקה 200 עובדים ויש עוד אנשים שיוצאים מהחברה עם ידע. הכל שאלה של מתי גוזרים את הקופון. אז אולי לא נהניתי מזה אישית, אבל אני ורשות המסים חיים באותה מדינה.

"אותו דבר לגבי 8200: אם נדרוש שם קניין רוחני, יזמים יסתירו את הרעיונות הטובים שלהם, וביטחון המדינה ייפגע. דברים טובים לא יקרו אם נשים גדרות בתחילת הדרך, וגם חברות רב־לאומיות לא יבואו לסביבה כזו. הלוקסוס שלנו הוא שיש כבר סטארט־אפ ניישן, וזה עובד. חברות באות לסביבה עסקית בריאה, שלא משתנה, וחשוב להגיד שבתחום החשוב הזה הממשלות לא זיגזגו כבר 20 שנה ברציפות — ואנחנו רואים את פירות המדיניות העקבית הזו".

עד כמה גדול הקופון של ההיי־טק? הענף הזה נוגע רק ל–9% מהאוכלוסיה.

"אותם 9% הם אסטרטגיים למדינה. הם 50% מהיצוא ו–15% מהתמ"ג, חייבים אותם בשביל הצמיחה. אבל כמובן שזה צריך לחלחל ליותר אוכלוסיות, ולכן כיום המשימה שונה. לא צריך את רשות החדשנות בשביל אותם 9%. המטרה היא גם לגרום לכך שהידע יתפשט לעוד אוכלוסיות. זו הסיבה שהחדרנו תוכניות מו"פ לתעשייה המסורתית. הבעיה היא שאנחנו עושים הכל עם אותו תקציב. אבל חשוב להבין שבלי צמיחה מכלילה לא תהיה צמיחה. נכון שמיצינו את אותם 9%, ואולי הם לא ייהפכו ל–40% מהאוכלוסיה, אבל אם נגיע ל–14% האפקט על הכלכלה יהיה אדיר. עושים את זה עם עובדים מכל סוגי האוכלוסיה — ערבים, חרדים, נשים, עולים ועוד. פה יש לממשלה תפקיד מפתח, זה לא יקרה לבד".

החלטה נוספת שהתקבלה בממשלה לפני כמה חודשים היתה לבדוק יבוא של עובדים זרים לתעשיית ההיי־טק. למרות המחסור המובהק במהנדסים, היו כמה בכירים שהתנגדו למהלך מכיוון שהוא לא פותר את הבעיה מהשורש. חסון מסביר כי לרוב המתנגדים מונעים משיח פופוליסטי, והכוונה אינה להביא אלפי עובדים זרים. "זה לא ש-10,000 מהנדסים מהודו באים לכבוש אותנו. "יש פה חברות גדולות שמובילות שוק עם מותג מצוין, ויש אנשים שרוצים לעשות רילוקיישן לישראל. יש אפשרות לעשות את זה. אם וויקס צריכים אלגוריתמאי בכיר או מישהו שמבין בשוק היפני — אז למה לא לאפשר את זה?"

יכול להיות שהגזמנו? אולי יש יותר מדי סטארט־אפים וחבל על אלפי עובדים. זה פוגע בפריון.

"כתעשייה אנחנו רוצים איזון וטוב שיש סטארט־אפים, אבל בתחומים מסוימים כן, יש יותר מדי. יש תחומים שבהם כל סטארט־אפ חדש שנבנה מזיק לשאר החברות בתחום".

חסון מתחמק מלומר לאילו תחומים הוא מתכוון, אבל ההערכה היא שאחד התחומים שיש בהם כבר עודף של פעילות — ושכל חברה חדשה באה על חשבון העובדים בחברות האחרות — הוא תחום הסייבר.

זה קורה גם הפוך: יש עודף של בוגרי ביולוגיה, אבל דווקא בביו־טק אנחנו לא מצליחים. למה?

"כאן מודל הסיירת לא עובד. אותו קיצור דרך שפיתח יזם בתחום התוכנה והביא להצלחה לא פועל בתחום הבריאות. זו תעשייה מבוססת מדע, והבנייה של חברה אורכת יותר זמן. זמינות ההון הרבה יותר נמוכה, ולכן 30% מכספי רשות החדשנות הולכים לתחום הביומד. אבל אני אופטימי, זה עוד יקרה".

כעדות לאופטימיות חסון מציין כי בשנים האחרונות המכירות השנתיות של תרופות שנוצרו במעבדות בישראל, במובן המדעי, היו כ-30 מיליארד דולר, ותרופת הקופקסון של טבע אחראית לכ–5 מיליארד דולר מתוכם. "האוניברסיטאות מסחרו את הידע לכל חברות התרופות, ואנחנו אפילו לא יודעים שמדובר בתרופות שמקורן ישראלי".

היכן תהיה המדינה בעוד עשר שנים?

"אני אופטימיסט אבל אין לי תשובה ברורה, והסיבה לכך היא שאנחנו בצומת. טיפסנו וטיפסנו והגענו למישור שהוא מצד אחד מקפצה אדירה, אבל אפשר גם להתחיל להידרדר. בניגוד להרבה דברים במדינה, כאן אי אפשר לעצור, וחייבים להמשיך את ההשקעה במו"פ. הסיבה העיקרית היא התחרות האדירה. ההשקעה במו"פ במדינות אחרות גדולה לאין שיעור. כאשר בדרום קוריאה הראו לי את החזון שלהם בתחום, אמרתי לעצמי נחמד, אבל הנה — הם עברו אותנו. היום מדינות נוספות מראות תחזיות דומות, והבעיה היא שאת הגרף של מדינת ישראל אני לא מכיר, כי דברים תלויים בהכרעות של הדרג הפוליטי.

"הסטארט־אפ ניישן ימשיך להתקיים, הוא לא ייעצר, אבל בלי שנשקיע יותר כסף הוא יכול להצטמצם. ההשקעה ההמשלתית נמוכה מאוד על פי כל פרמטר. נכון שיש הרבה כסף בהיי־טק, אבל הדולר הפרטי והדולר הממשלתי מתנהגים אחרת לחלוטין, ואני מאמין שדרך הרשות והמנכ"ל החדש יש הזדמנות מצויינת לקפוץ לשלב הבא".

ואיפה אתה תהיה עוד עשר שנים?

"אני יוצא לשנת צינון. בתקופתי במדען הראשי נגעתי בהכל, בתי חולים, אוניברסיטאות, היי־טק, תעשייה. אז אני די מנוטרל".

מה החלום?

"לא יודע. אקח חופשת צינון כדי להבין אותו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם