אישה בונה, אישה אורגת - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מראה מקום

אישה בונה, אישה אורגת

בבית המלאכה שלה בעין כרם משחזרת הדר קליידמן מלאכות עבר, כמו רקמה ואריגה, וחולמת להשיב לשכונה את הצביון המקורי שלה ולשמור על החיבור בין האדם לטבע

3תגובות
הדר קליידמן בבית המלאכה
אוליבייה פיטוסי

"בעת העתיקה לילות הירח המלא היו הזמן הטוב ביותר לנשים, שהשכיבו את הילדים לישון והתכנסו יחד לעבודות מלאכה משותפות. מספרים שאם היו רוצים לבדוק את יושרה ואמינותה של אישה, היו מאזינים לשיחותיהן של הנשים הטוות. אם שמה של מישהי לא היה עולה בזמן העבודה — סימן שלא דבק בה רבב", מספרת הדר קליידמן בזמן שהיא יושבת בחצר בית המלאכה שלה, שנמצא במבנה קדום מהתקופה הביזנטית בשכונת עין כרם בירושלים. המים שהיא מוזגת נשאבו מבור המים שבחצר, תערובת הצמחים שהיא מגישה היא פרי מלאכתה מגידולי גינת צמחי המרפא, ונעליה הוכנו בעבודת יד על ידי השכן.

"מאחורי כל אבן שנמצאת סביבנו יש שתי ידיים שסחבו אותה, חצבו, סיתתו והניחו במקומה. ככה, שכבות על שכבות של ידיים עמלות מימי בית המקדש הראשון ועד היום", אומרת קליידמן. "כשהגעתי לעין כרם התחלתי להסתכל ולהתבונן, להתרגש ממה שאני רואה סביבי, ולהתחיל לחקור את הסביבה שבה אני חיה".

בית המלאכה של קליידמן
אוליבייה פיטוסי

עבור קליידמן, נשואה ואם לשלושה, הסקרנות היא עניין מולד. "בבית הורי קיבלתי המון כלים וידע שנתנו לי את התעוזה להתבונן, להתנסות בכל דבר שנראה לי מסקרן וללמוד אותו דרך הידיים". אמה היא צלמת ואמנית אקולוגית, ואביה מעצב תעשייתי. בילדותה עבדו הוריה מהסטודיו הביתי, שהיה עבורה מגרש משחקים לבחינת חומרים, צורות ומרקמים. מאז היא לא הפסיקה לשחק. אחרי שסיימה את השירות הצבאי היא גרה כשנה בחוות בודדים בכרמי עובדת, עסקה בחקלאות וחזרה בתשובה. משם המשיכה לקיבוץ שדה אליהו, ולמדה על צמחי מרפא וזנים קדומים בארץ ישראל.

ההתנסויות האלה נטעו בה רעב להמשיך ולחקור מאות ואלפי שנים אחורה, את המלאכות הקדומות של נשים שגרו בעין כרם, מתוך רצון להתחבר בחזרה לחומרים ולתהליך הייצור שמהם נולד שפע המוצרים שאותם אנחנו רגילים לראות בחלונות הראווה. היא תהתה למה היא לא יכולה לייצר בד וסל לתינוק בעצמה, ומצאה מורה לרקמה בירושלים. "אחר כך מצאתי ספר ישן של אבא של בעלי, גם הוא אמן, ובו תמונה של אישה אורגת. החלטתי ללמוד את העקרונות הבסיסיים של האריגה ובהמשך מורה מהצפון באה להכשיר אותי. במשך חודשים ישבתי וארגתי. זה יכול להישמע סיזיפי, אבל תוך כדי הבנתי שבעצם פיניתי זמן לעצמי. הנחתי את הטרדות בצד כדי ליצור. בתוך ההתקדמות המהירה של העולם, מה שהטריד אותי לא היה איך לייצר עוד שטיח ועוד כרית רקומה, אלא איך לייצר לעצמי זמן שקט ליצור. להרגיש את הכוח והחיות שיש לי בידיים, מבלי להיות תלויות בתעשייה חיצונית".

בית המלאכה של קליידמן
אוליבייה פיטוסי

בתום שלושה חודשים הבינה קליידמן: לא יכול להיות שלאורך ההיסטוריה, הנשים עשו את המלאכה כל אחת לבדה. "במלאכה הזו יש מוטיבים רפטטיביים ומדיטטיביים ומשהו מכנס, אבל כשיש סביבך חבורה של נשים זה נהפך למשהו אחר. פתאום הבנתי שזה חייב להיעשות בחברה".

הנשים שמגיעות אליה לבית המלאכה חוות גם הן את החוויה הזו. "נשים רבות, מכל הגילים ומכל הסוגים, מוצאות כוח בגילוי שהן יכולות לעשות בעצמן מה שהן צריכות, וגם זו בעזרת זו. גם אם נמשיך לקנות את החולצות שלנו בזארה, וזה בסדר, הנשים מקבלות את התחושה שהן מסוגלות לעשות לביתן", מסבירה קליידמן. "יש בזה משהו מחבר, וזה ניכר בסדנאות שאנחנו עושים לאמהות ובנות למשל. עבורי, זה משהו שמאז ומתמיד היה בתודעה שלי — הצרכנית והמעשית: היכולת להתקין בעצמי מדף, לשפץ את המתחם ולשחזר אותו".

הדר קליידמן
אוליבייה פיטוסי

בית המלאכה שלה, "בחפץ כפיה", התחיל מפליירים שחילקה ותלתה לנשות השכונה בניסיון לשמור על הצביון הנשי המשותף והיצירה השורשית. הן היו נפגשות יחד ללמוד קרמיקה ולשוחח, אבל מהר מאוד ניכר כי כספים רבים נשפכים מבלי לייצר הכנסות. "אם לא מרוויחים — אין לזה זכות קיום. עלויות התחזוקה והתפעול של הבית והמוצרים גבוהות". לפני חמש שנים, בזכות יועצים עסקיים מקצועיים לניהול ושיווק ובתמיכת עיריית ירושלים שמפעילה את פרויקט "נשים וסיפורים בירושלים", המעודד ומפתח יזמות נשית ועסקים קטנים, התרחשה קפיצת המדרגה.

כיום מעבירה קליידמן במקום קורסים וסדנאות מקצועיים וסיורים תיירותיים למבקרים, תוך שימוש בחומרי גלם מקומיים ובמקורות שונים, בין היתר המקרא, סביב מלאכה ויצירה, לעתים בשילוב ארוחות ושיתופי פעולה עם אמנים נוספים. "אני מרגישה מחויבות לעין כרם ולשורשים שלה. יש כאן יצירה מקומית ואופי עתיק שראוי לקדם ובגלל זה נכון לפתוח את הדלתות. כיום תיירים מחו"ל מגיעים לראות את הכנסיות בעין כרם ועולים ישר בחזרה לאוטובוס. המקום נהפך למתחם נדל"ן מבוקש ועלול לאבד את ייחודו".

כיום עומלת המשפחה על הקמת גלריה לציור ולרקמות קדומות מהאוסף המשפחתי והרחבת החנות ליצירות מבית המלאכה. החלום הבא של קליידמן הוא להשיב את הכרמים לעין כרם, ולשמר את הצביון החקלאי והייחודי של המקום, תוך שמירה על חיבור בין האדם לטבע.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם