דרך חדשה

למה עזבתי קריירה בהיי-טק וחזרתי לגדל חסות

גדעון בילינסקי בחר לעזוב קריירה מתגמלת בהיי־טק כדי לחזור לשדות המושב ולגדל ירקות. למרות הקושי, הוא לא מתחרט

ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י
גדעון בילינסקי. אז: מהנדס מחשבים בחברת היי־טק. היום: אחד הבעלים של עלה עלה ועלה הביתה, המגדלות ומשווקת ירקות למסעדות ולמשקי בית
ענת ג'ורג'י
ענת ג'ורג'י

1976–1999: מהמשק לעולם ההיי־טק

"נולדתי וגדלתי במושב הדר עם בעמק חפר, בבית חקלאי. העסק היה משפחתי וקטן יחסית, מגדלים חסה, מעמיסים על משאית ומוכרים לסיטונאים. מתח הרווחים היה טוב יחסית, במשך השנים הוא נשחק מאוד. אחרי הצבא חזרתי לתקופה קצרה למושב והתחלתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת בר־אילן. סיימתי והתחלתי לעבוד בחברת ההיי־טק ניו מאג'יק, חברה אמריקאית עם תיבול הודי. ואז, כשאני עמוק בהיי־טק, מתפוצצת בועת הדוט.קום. כיום אני יודע שאם הייתי מחכה קצת, אולי בכלל לא הייתי נכנס לתחום".

1999–2003: החיים הטובים ותובנות בהונג קונג

"הבועה מתפוצצת אמנם, אבל החיים שלי בהיי־טק טובים ונוחים. אני מתקדם במדרג התפקידים, מתחיל לנהל עובדים, טס הרבה לחו"ל, נהנה מאוד ומרוויח אחלה. ב–2003 אני מחליט ללמוד לתואר שני במינהל עסקים ונרשם לאוניברסיטת תל אביב. במהלך הלימודים אני מגיע לסמסטר לאוניברסיטה בהונג קונג, כחלק מחילופי סטודנטים, שם אני נחשף לסטודנטים מכל העולם. האמריקאים מתקשים להבין למה אני עובד בעבודה של מהגרים. מבחינתם להיות מהנדס זה לעשות עבודה שחורה, עדיף להיות יועץ השקעות. במהלך התקופה אני מטייל בסין, גולש גלים במלזיה ומאריך את השהות לשמונה חודשים. בחברה מחכים לי, אבל משהו בי מתחיל לנבוט. אני מרגיש שאני רוצה להיות עצמאי. לעבוד בעסק משלי".

2004–2009: חלומות ישנים ומאמר מכריע

"אני חוזר לארץ ולעבודה בהיי־טק ומזניח בינתיים את הרעיון שחילחל בהונג קונג, אף על פי שהוא תמיד שם. בסביבות 2009 אני נחשף למאמר שהכותרת שלו היא 'גיל 30 כצומת'. הרעיון המרכזי, כפי שאני מבין אותו, שגיל 30 הוא הזמן הנכון לשנות, כי עדיין אפשר יהיה להשתקם מטעויות גדולות. נפגשתי עם כותבת המאמר ובעקבות זאת הבנתי שלא משנה כמה רחוק אגיע בהיי־טק, אפילו אם אהיה מנכ"ל שמקבל החלטות גדולות וחותם על צ'קים, זה לעולם לא יהיה שלי".

2010–2013: עזיבה, דרך עצמאית וחבירה לעסק המשפחתי

"אני מחליט לעזוב את החברה בלי שיש לי כיוון ומבלה שנה שלמה במחשבות. השינוי בער בי, ידעתי שאני רוצה להיות יצרני, ידעתי גם שברגע שעזבתי את עולם ההיי־טק אין דרך חזרה. זה עולם מהיר שמשתנה כל הזמן, ואם עזבת אותו, יהיה קשה מאוד להשלים את הפער. בסביבות 2011 אני מחליט להישען על העסק המשפחתי ולשווק מוצרי חקלאות למסעדות. אני פותח עסק, רותם למהלך חברים מהצבא, קורא לו עלה עלה ומצניע את הקשר לאבא שלי. רציתי להצליח בזכות עצמי. קטפנו את החסות והעמסנו על המשאית, שבדרך לסיטונאי עצרה באחת המסעדות ופרקה סחורה. אני שיווקתי, התחלתי במסעדות שבהן נהגתי לאכול כעובד היי־טק והצעתי למכור להם ירקות, וככה זה התגלגל. בהתחלה הרווחנו מעט, אבל לשמחתי היו לי רזרבות מהעבודה בהיי־טק. העסק הלך וגדל. בשלב מסוים לקוחות של אבא החלו לפנות אלינו, והבנתי שחייבים לצאת מהארון ולהגיד שמדובר בעצם במשפחה. אז גם צריך היה לחלק תפקידים, עסק מורכב כשלעצמו, לאחד חשבונות ולעבוד באופן מסודר".

2012–2015: לשרוד בין המחאה החברתית לצוק איתן

"העסק עובד, מתחיל להכניס כסף ואנחנו מאושרים. אבל אז קורים כמה דברים. המחאה החברתית מתחילה לחלחל, אנשים כבר לא ממהרים לצאת למסעדות ולבזבז כסף — וכולם מרגישים את זה בכיס. אבל השבר הגדול מגיע במבצע צוק איתן ביולי 2014. הלוויות ההרוגים, התחושה הכללית והעובדה שגם אנחנו גויסנו למילואים פוגעות קשה בעסק, מסעדות נסגרות במהירות מסחררת והביקוש לתוצרת שלנו יורד. הפגיעה עצומה, ואת ההשלכות של המלחמה ההיא אנחנו מרגישים חודשים ארוכים אחר כך".

2015–2017: עלה חדש נולד

"כחלק מהצורך להיערך למכות שעלולות לנחות, אנחנו מחליטים להרחיב את העסק ומקימים את 'עלה הביתה', שבמסגרתו אנחנו משווקים את התוצרת שלנו למשקי בית. במקביל, שכרנו שטח גדול והתחלנו להסב אותו לבית אריזה בהשקעה של כמה מיליוני שקלים. למעשה אנחנו שולטים היום בכל קו הייצור של המוצרים שאותם אנחנו משווקים. העסק עובד טוב, אבל המציאות העסקית מאתגרת ומחייבת התאמות".

2017: הפנקס עדיין פתוח

"יש בי געגוע לאתגרים אינטלקטואלים כמו אלה שהיו בהיי־טק, אבל אני מרגיש לגמרי במקום שבו אני צריך להיות. האחריות גדולה, כי העסק הוא שלנו, אבל ככה גם הסיפוק והתחושה שאני עובד בשביל עצמי ובשביל משפחתי. ומה הלאה? יש פנקס עם המון רעיונות, אז הכל פתוח".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker