מאות עובדי רשות השידור והתאגיד לא יודעים מה יהיה מחר: "הטובים נדפקים וקולם לא נשמע" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאות עובדי רשות השידור והתאגיד לא יודעים מה יהיה מחר: "הטובים נדפקים וקולם לא נשמע"

מצד אחד, מאות עובדי רשות השידור שחוששים לגורלם, מפגינים כבר כמה ימים נגד האפליה שחוו לדבריהם מהתאגיד ■ מצד שני, עובדי התאגיד מאיימים לשבות בעקבות ההחלטה לבטל את חטיבת החדשות שכבר גייסה מאות עובדים ■ ומעל הכל, ראש הממשלה, שיעשה כל שביכולתו כדי לשלוט בתקשורת

27תגובות
הפגנת עובדי רשות השידור
אמיל סלמן

ארז כהן לא שוכח אותו הרגע, בשיא של מבצע צוק איתן בקיץ 2014. במסגרת הסיקור של מתקפת הטילים הבלתי פוסקת על יישובי הדרום, הוא נשלח כמקליט עם צוות הצילום של ערוץ 1 לדווח מנתיב העשרה.

באמצע הדיווח נשמעה אזעקה באזור החממות ביישוב. צוות הצילום היה באזור פתוח ללא מחסה, ולכן נאלץ לשכב על הרצפה ולהמתין. "לא ידענו מה לעשות. נשכבנו על הרצפה", הוא משחזר. בצילום שהגיע לאחר מכן ניתן היה לראות פיצוץ אדיר שהרעיד את המצלמה. במרחק 150 מטר מהם נפלה רקטה. פועל תאילנדי נהרג, הם ניצלו.

ארז כהן

כהן, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר ביישוב מיתר. כשבימים אלה מדברים על עובדי רשות השידור המפוטרים — או אלה הנעים כרגע על טווח של תקווה וייאוש — כהן הוא הדמות שאתם צריכים לראות לנגד עיניכם. הוא אחד הנפגעים של הרפורמה הגדולה בשידור הציבורי, שבמסגרתה סוגרים את רשות השידור ומקימים גוף חדש לשידור הציבורי, תאגיד השידור כאן.

הרפורמה הזאת מגיעה לאחר שנים של ניסיונות לשקם את רשות השידור. כבר מ–2008 מתנהלים מגעים אינטנסיביים עם הוועדים הרבים ברשות בניסיון להגיע להבנות בנוגע לרפורמה מקיפה ברשות — אך ללא הסכמות. כולם הבינו שכך אי־אפשר להמשיך. אבל לאור ההידרדרות הניהולית החמורה ברשות השידור, החשדות לשחיתות, התפוקה הנמוכה והמעורבת הפוליטית — רבים סברו כי אי־אפשר להותיר את אותו גוף ואותה הנהלה על כנם, וכי יש לבצע הליך דרסטי של סגירת הרשות והקמת תאגיד חדש.

היה זה שר התקשורת לשעבר, גלעד ארדן, שהחליט ב–2014 לעשות מעשה. הוא ושר האוצר דאז, יאיר לפיד, הקימו ועדה ציבורית שהגישה מסקנות מרחיקות לכת לשידור הציבורי: סגירת רשות השידור ובמקומה הקמה של תאגיד חדש ויעיל יותר, מינוי עובדים שמנותקים מהדרג הפוליטי, ייסוד חטיבת חדשות חזקה ורכישת יצירה משוק ההפקה בישראל.

הקמת התאגיד אמנם קיבלה תחילה את ברכתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ויצאה לדרך עם מינוי מנהלים וגיוס מאות עובדים, אך אתמול נטרפו שוב הקלפים כשמאבקו האובססיבי של נתניהו, ששינה בינתיים את עמדתו לגבי התאגיד, לשליטה בתקשורת נחל הצלחה. ב"דיל" שנרקם בינו לבין שר האוצר, משה כחלון, נקבע כי חטיבת החדשות של רשות השידור, שנמצאת כיום בפירוק ומנוהלת על ידי ברי בר ציון, היא זו שתמשיך לפעול ולשדר חדשות גם לאחר הקמת התאגיד.

המשמעות היא שגם לאחר הקמת התאגיד, חטיבת החדשות שלו כלל לא תפעל. במקום זאת, שידורי החדשות של ערוץ 1 ושל רשת ב' יימשכו כרגיל — כולל מהדורות כמו "מבט" וה"מוסף", באמצעות אותם מגישים ופרשנים, כמו הפרשן הכלכלי עודד שחר.

לפי הפשרה בין כחלון לנתניהו, כל פעילות חטיבת החדשות של התאגיד, שמונה כבר כיום מאות עובדים — תפורק. החטיבה תופקע מידיו של התאגיד ובעתיד תוקם חטיבה עצמאית שתכלול את עובדי התאגיד ואת עובדי רשות השידור. בעקבות התעקשותו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, המועצה ומנהלי תאגיד החדשות ייבחרו על ידי ועדת איתור בראשות שופט, בהתאם למצב הנוכחי — כך שיישאר החיץ בין הדרג הפוליטי לחדשות. המשמעות היא שנתניהו לא יוכל לבצע מינוי פוליטי ישיר.

למרות זאת, נראה כי נתניהו משיג את מבוקשו — פירוק חטיבת החדשות של התאגיד ופגיעה באנשי התאגיד הנוכחיים. לפי הפשרה, תאגיד השידור יופקע מידיהם של המנהלים הנוכחיים, היו"ר גיל עומר והמנכ"ל אלדד קובלנץ, שהיו לטעמו של ראש הממשלה עצמאיים מדי.

התאגיד הנוכחי שתחת סמכותם ימשיך לפעול במתכונת מצומצמת של הפעלת שידורי דרמה או דוקו בטלוויזיה ותחנות הרדיו שאינן אקטואליה. עם זאת, לא ברור עדיין מה יהיה תוקפן של ההחלטות האלה. עובדי התאגיד הודיעו כי יעתרו לבג"ץ ואף יפגינו נגד המהלך המתוכנן.

מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ (מימין) והיו"ר גיל עומר
אמיל סלמן

ולא רק הם. בימים האחרונים מפגינים מאות מעובדי רשות השידור ברחובות ומביעים התנגדות לרפורמת הסגירה־פתיחה של השידור הציבורי, ומקום זאת דורשים לשקם את רשות השידור. כ–1,050 עובדים נותרו ברשות לאחר פרישה של מאות מהם בחודשים האחרונים, כחלק מיישום הליך הסגירה שלה. כ–450 מהם אמורים אמנם להיקלט בסופו של דבר בתאגיד, אך היתר, כמו ארז כהן, אמור ללכת הביתה.

התנודות בהחלטות הפוליטיות מגבירות את מצוקת העובדים משני הצדדים, ומעמיקה את החשדנות והעוינות ביניהם.

בימים אלה כהן, כמו רבים מחבריו, נצמדים למסך הטלפון ועוקבים בעיניים דואגות אחרי כל ציוץ, כל הודעה חדשותית, כל תגובה. הדבר העיקרי שמטריד אותם הוא חוסר הוודאות סביב עתידם התעסוקתי. השכם והערב מתפרסמות ידיעות סותרות על עתידו של השידור הציבורי, כאשר מעל בימת הכנסת הכריז נתניהו לפני כחודשיים כי הוא "ישקם את רשות השידור", אבל רק לפני כשבועיים הודיע כי הגיע להסכמות על הקמת התאגיד.

כהן וחבריו לא רק דואגים. חלק מהם גם כועסים — על מנהלי רשות השידור שדירדרו את הרשות, אבל בעיקר על אנשי התאגיד. רבים מחבריו, כמו כהן, היו מסורים לעבודתם, התמקדו בעשייה ונהנו ממנה. הם היו משוכנעים ב–100% כי עתידם בתאגיד החדש מובטח. כעת הם עומדים בפני שוקת שבורה.

"לפני עשרה חודשים הייתי בראיון בתאגיד ועד עכשיו לא פנו אלי. התקשרתי, השארתי הודעות. אני מחכה לתשובה, שלילית או חיובית — רק תענו", הוא סיפר בשיחה עמו שנערכה בשבוע שעבר. "ביררתי עם אנשים מבפנים, אמרו לי שסגרו כבר את הסיפור של המקליטים ואין להם עוד תקנים. השארתי הודעות וביקשתי לדעת מה קורה אתי. אמרו לי: 'כן, כן, נחזור אליך'. אבל אף אחד לא חזר".

השבוע זה סוף־סוף קרה. כהן שלח אלינו הודעה שכללה צילום מסך מהודעת מייל שקיבל: "אנו מודים לך על הגשת מועמדותך... עקב שינויים שונים במבנה הארגוני של התאגיד הוחלט שלא להמשיך לגייס עובדים למשרה זו". הוא לא הופתע.

בשנים האחרונות משמש כהן מקליט קול לכתבות מגזינים ליומני החדשות של הערוץ. "התראיינתי לתפקיד של טכנאי קול בשטח. הבאתי המלצות מכולם, כולל מאילה חסון. בסוף שאלו אותי: 'אתה גר בדרום, ואם אנחנו נצטרך אותך במרכז?' עניתי שגם כיום אני בדרום ומגיע למרכז. הם הנהנו ובסוף לא חזרו אלי".

כהן, 46, שייך לקבוצת עובדים ברשות השידור שזכאית לפיצויי פרישה מוגדלים, הכוללים תוספת של כ–300 אלף שקל בממוצע, מעבר לקופת הפיצויים שצבר כל אחד מהם. לעומתם, עובדים שעברו את גיל 50 זכאים לפנסיית גישור עד גיל הפרישה, כלומר מובטחת להם הכנסת חודשית קבועה עד גיל 67.

תאגיד השידור כאן
דוברות כאן בהקמה

כהן נהנה מרמת שכר גבוהה יחסית לשוק: אחרי תוספת של שעות נוספות, הוא מכניס בממוצע כ–13 אלף שקל נטו בחודש — סכום גבוה מאוד יחסית לנעשה בשוק. אבל כדי לשמור על מקום עבודתו, הוא היה מוכן להסתפק בשכר נמוך הרבה יותר.

למרות זאת, הוא אינו מבין מדוע רמת השכר שלו אמורה לרדת משמעותית. "בתאגיד הציעו לעובדים במשרות שלי 8,500 שקל בחודש. אני לא ממש מבין למה. לצלמים קבעו שתי דרגות שכר — 10,000 ו–12 אלף שקל ברוטו בחודש. עבודה של צלם ומקליט היא היינו הך. הוא מחזיק מצלמה, אני סאונד", הוא מתפלא.

"הטובים נדפקים, וקולם לא נשמע"

ההפגנות של עובדי רשות השידור על פיטוריהם מתקיימות בעיקר מול בתיהם של כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שלטענתם זנח אותם, וכן מול בניין ההסתדרות ומשרדי ראש הממשלה, האוצר וכנסת ישראל. לעתים ההפגנות הידרדרו לאלימות, וחלק מהעובדים אף נעצרו כמה פעמים — ושוחררו לאחר מכן.

המצוקה של העובדים מובנת, אבל בעוד הם נלחמים להותיר את רשות השידור על כנה, מתנהלים בה מאבקים וחילוקי דעות רבים. רק השבוע פרשו עובדי הוועד המשולב של ועדי רשות השידור, לאחר שטענו כי אינם מיוצגים בו.

חלק מהעובדים שעמם שוחחנו לא הסתירו כי יש מקום לניקוי אורוות ברשות השידור. אחד מהם טוען כי "הרבה אנשים צריכים ללכת הביתה. הם לא עובדים, מקבלים משכורות גבוהות ועוסקים בפוליטיקה כל הזמן", אך מסייג ואומר כי "יש גם המון עובדים מצוינים, שבאמת רצו לתרום ברשות השידור, אבל כעת לא נותנים להם".

פערי השכר ברשות השידור
שכר ברוטו לחודש, באלפי שקלים
)בסוגריים: מספר העובדים(
*אקדמאים, לרוב משפטנים או תפקידי ניהול ביניים **בעיקר פקידים או נהגים
טכנאים והנדסאים

היחס בין תפוקת העבודה ברשות השידור לבין השכר היה במרבית המקרים הפוך, כלומר עובדים שאכן עסקו בעבודה השתכרו פחות, בעוד המקורבים להנהלה לא עבדו וקיבלו שכר מופקע. "הטובים נדפקים — וקולם לא נשמע", אומרת עובדת ברשות השידור.

שניים מאלה שכן עבדו בכל מרצם ברשות השידור הם הזוג יוסף ודנה (שמות בדויים) — הוא כעורך בכיר, היא כרפרנטית ומפיקה במחלקת תעודה. שניהם קיוו כי לאחר סגירת הרשות הם ימשיכו בעבודתם בתאגיד השידור הציבורי. לאחר ההודעה על הקמת התאגיד הם הגישו מועמדות, התראיינו וחיכו לתשובה. רק לפני כחודש הגיעו לתיבות המייל שלהם שתי הודעות שבישרו לשניהם באותו היום כי לא התקבלו לעבודה.

"זה מתסכל. בעיקר מתסכל. השאלה שמהדהדת היא למה אני צריכה ללכת הביתה. זה תסכול נוראי, ואין תשובה", אומרת דנה. כמו עובדים טובים אחרים שלא עסקו בפוליטיקה ברשות, דנה נאלצה להסתפק בשכר נמוך — 11 אלף שקל ברוטו בחודש בלבד, והעדכון האחרון בשכרה היה ב–2008.

השיחה עם דנה מתקיימת מיד לאחר שהיא מסיימת לעסוק בסרט תיעודי נוסף שאמור לעלות בערוץ 1 בקרוב. אחרי שנים רבות ללא כסף ליצירה — שכן רשות השידור הזרימה מיליוני שקלים בודדים לרכישת הפקות — נאלצה הרשות, לאור בג"ץ שהגישו ארגוני היוצרים, לרכוש הפקות תעודה. ב–2014, עם כניסתו של כונס הנכסים הרשמי לניהול רשות השידור בפירוק ומינויו של יונה ויזנטל למנהל הזמני, החלו לצאת לדרך הפקות משמעותיות שבימים אלה מסתיימות ומובאות לשידור, ובהן "הרמטכ"לים" והסדרה "והארץ היתה תוהו ובוהו".

"העבודה האמיתית שלנו היא היצירה. זה מה שהנחה אותי תמיד. אני מאמינה בשידור ציבורי. אני יותר מ–20 שנה ברשות השידור ואוהבת את מה שאני עושה. היו תקופות שבאמת כל חטיבת התעודה היתה מוקפאת. ייבשו אותנו במאבקי כוח שאני לא בקיאה בהם. לא התעסקתי בפוליטיקה פנים־ארגונית ולא התחנפתי למנהלים", אומרת דנה. "אני לא יודעת מה אעשה עוד חודש, אבל כיום ידי מלאות בעבודה. אני כל הזמן עובדת על פרויקטים שאני אחראית עליהם".

הפגנה של עובדי תאגיד השידור הציבורי
אמיל סלמן

דנה הגישה מועמדות לתאגיד — למשרת רפרנטית במחלקת תעודה. כמי שעסקה בדיוק באותו תחום במקום עבודתה הקודם היא ציפתה להתקבל מיידית, אבל נאלצה לחכות חודשים רבים. לדבריה, ההמתנה היתה קשה. תחילה היא קיבלה מידע ממקורותיה כי רפרנטיות אחרות מחוץ לרשות כבר גויסו וכי נגמרו התקנים. באחד הימים היא גילתה שתנאי הסף לתפקיד הורדו, וניתן לקבל לתפקיד גם מי שלא הועסק כרפרנט, אלא כתחקירן. היא החליטה להיאבק והגישה על כך ערעור לתאגיד, וכעת מחכה לתשובה. לטענתה, דברים שאמרה בראיון הקבלה בתאגיד בנוגע לאופן התמיכה ביוצרים עוותו ופורשו לא נכון.

"הם עשו רושם שהם יודעים מי אני. סיפרתי על עצמי, מה עשיתי. אמרתי להם שכל סרט אצלי הוא כמו ילד. הסברתי שיש יוצרים שצריך ללכת אתם יד ביד ונתתי דוגמאות", היא מספרת. התשובה השלילית איכזבה אותה מאוד. "מהדהדת פה שאלה אחת גדולה: למה? למה רצו להחליף אותנו? למה אני הולכת הביתה? למה אני לא בתאגיד? אין תשובה לשאלה הזאת. היא תמשיך להדהד".

דנה מסוגלת להבין מדוע הציבור בישראל לא מצטרף למאבק של עובדי הרשות המפוטרים, אך מדגישה כי אנשי התוכן אינם חלק מהפוליטיקה הפנימית שהיתה בה. "היתה הערכת חסר ציבורית לטלוויזיה ולמוסד שנקרא רשות השידור מסיבות שהן כאילו לא קשורות אלינו — אנשי העשייה והתוכן", היא טוענת. "אני נמנית עם המגזר היצרני שעליו בנוי כל הדבר הזה. לאורך השנים היה נוח לחבוט ברשות — אבל לא בגללנו".

יוסף, בעלה של דנה, במצב המתנה גם הוא. אחרי שקיבל תשובה שלילית לתפקיד עריכה, קיבל פנייה מהתאגיד לגבי תפקיד אחר. הוא התראיין שוב וכעת ממתין לתשובה. אם שניהם יקבלו תשובה שלילית, לא תהיה להם ברירה והם יצטרכו למצוא פתרון יצירתי אחר כדי להתפנס.

"שמונה חודשים חלפו מאז הראיון וקיבלתי תשובה שלילית"

רונית (שם בדוי) היתה גם היא משוכנעת כי עתידה בתאגיד מובטח. מזה 17 שנה היא עיתונאית ברשות השידור, מילאה מגוון של תפקידים ומשתכרת 11 אלף שקל ברוטו בחודש בלבד. מדוע? בשל אותם פערי השכר האדירים ברשות השידור, שהביאו לכך שמי שהיה מקורב להנהלה קיבל יותר, ומי שנתפש כעצמאי או לא ממושמע — הרגיש זאת היטב בכיס.

רונית ביקשה להתמודד על תפקיד עיתונאי בתאגיד והגיעה לראיון. "זה לא היה ראיון מעליב. לא השפילו אותי. קיבלו אותי בסבר פנים יפות והאנשים היו נחמדים. אבל הוא נמשך 16 דקות בלבד. הם בכלל לא הכירו אותי, לא ידעו מה אני עושה ומתי משודרת המהדורה. הייתי מצפה שלפני קיום ראיון כזה הם יעשו עבודת הכנה. שמונה חודשים חלפו וקיבלתי תשובה שלילית. אמרו לי שאיישו את כל התקנים למשרה שאליה ניגשתי. הגשתי ערעור, אבל שוב נאמר לי ש'התרשמנו מהלהט שלך, אבל החלטנו להמשיך עם מועמדים מתאימים יותר", היא מספרת.

רונית לא התייאשה ולאחר מכן הגישה מועמדות למשרה אחרת. "שלחתי את לחמי על פני המים", היא אומרת, "אבל שוב קיבלתי תשובה שלילית. הופתעתי. אמרו שאני לא עומדת בתנאי הסף, אף שיש לי ניסיון של 10 שנים בתחום. העדיפו לגייס מועמדות צעירות הרבה יותר שבוודאי לא עמדו בתנאי הסף שהגדירו. זה עוול שלא לקחו אנשים איכותיים. אמרו שלא היו מספיק תקנים".

רונית תוהה אם "משרות של כתבי מגזין, למשל - האם סיננו את הטובים ביותר? העדיפו לגייס כתבים טובים ממקומות אחרים, אבל לא טובים מאתנו. אפילו גייסו עובד שהיה איש יחסי ציבור".

במבט לאחור, רונית סבורה כי המהלך לסגירת רשות השידור ופתיחת התאגיד במקומה אינו נכון, ויש כמה אחראים למצב שעמו מתמודדים כיום עובדי הרשות. "אין ספק שיש לא מעט דברים שצריך לתקן בהתנהלות של רשות השידור, אבל לסגור מקום מתפקד זו טעות. נכון שארדן ולפיד חתמו על תעודת הפטירה שלנו, אבל נתניהו, שהיה ראש ממשלה כשעבר החוק ושר תקשורת עד לפני שבועות אחדים, אשם לא פחות".

יישום ההחלטה לסגור את הרשות, לטענתה, היה רחוק מההבטחות שקיבלו העובדים. "מטרת החוק, או לפחות כך חשבתי שיהיה, היא לעשות את עבודת הברירה: לקחת את עובדי רשות השידור הטובים. אם יש עשר משרות לתפקיד — קודם לברור מעובדי רשות השידור, ורק אחר כך לקחת אנשים מבחוץ. התחושה כרגע היא שעבדו הפוך. קודם מילאו את המשרות עובדים מבחוץ, ורק אחרי כן פנו אלינו למשרות שנותרו".

בימים אלה מנסה רונית להתקבל בכל זאת לתאגיד והציעה את עצמה לתפקיד אחר. "יש עוד עובדים טובים רבים, כאלה שעבדו קשה כל השנים וכעת משלמים את המחיר ולא מבינים למה. מה הסיבה שבגללה אני נפלטת למעגל האבטלה אחרי שנים של עבודה קשה? כל הזמן אמרתי לעצמי שאין סיבה שלא יקבלו אותי, אני מרוויחה שכר נמוך, אני צעירה, ורסטילית ולא מחוברת פוליטית. הגעתי לאן שהגעתי בזכות עבודה קשה".

עובדי רשות השידור עובדים כיום במצב מורכב: חלק מהם שכן התקבל לעבודה בתאגיד וימשיך להתפרנס עובד לצדם של אלה שקיבלו תשובה שלילית. "האווירה קשה", אומרת רונית. "אתה יושב בחדר עריכה אחד עם עורכת שהתקבלה, ואני שלא התקבלתי. זה נהיה קשה להסתובב עם עמיתים באותו מקצוע. יש תסכול. גם אלה שהתקבלו לתאגיד הולכים כאן בראש חפוי. הרבה הלכו לתאגיד רק כי אין להם ברירה, כי הם מפרנסים משפחה ואין להם מקום עבודה אחר. כולם חפויי ראש.

"תליתי תקוות רבות בתאגיד. אני מאמינה בשידור ציבור חזק וטוב, אבל אם אני ואנשים טובים אחרים מוצאים את עצמם מובטלים בעוד חודש, אז מישהו צריך לעשות חשבון נפש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#