שיחה כמו של מוזס ונתניהו כבר שלחה מישהו לכלא - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיחה כמו של מוזס ונתניהו כבר שלחה מישהו לכלא

קטעי השיחות שנחשפו לציבור אינם מספקים כדי לבסס את עסקת השוחד לכאורה בין מוזס לנתניהו, אבל יש בהם די מידע כדי לחשוד שנעשה ניסיון להסדר כובל, עבירה פלילית לכשעצמה

52תגובות
בנימין נתניהו בכנסת
אמיל סלמן

חשיפת תמלילי השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, בחדשות ערוץ 2, הכניסו כמה וכמה גורמים פוליטיים ותקשורתיים לבונקר. אנשים רהוטים ומיומנים מאוד בהתבטאויות בענייני השעה שותקים או ממלמלים משהו, ואין הוכחה טובה יותר לכך שהחקירה נוגעת באחד ממוקדי העוצמה הגדולים ביותר בכלכלה ובפוליטיקה הישראלית, ולא בכדי.

בסביבת ראש הממשלה ובסביבת מוזס עובדים קשה כדי למזער את הנזק מהפרשה בשתי דרכים: הראשונה היא להמעיט מחשיבות השיחות בין השניים ככל שניתן ("על דיבורים לא מגישים כתב אישום", אמר השבוע שר הביטחון, אביגדור ליברמן); והשנייה היא לעורר פחד בקרב מי שמתבטא בעניין, להאשים אותו בדיבור מהפוזיציה, ושייזהר כי גם לו יש חמאה על הראש.

כשנחום ברנע, הפרשן הבכיר ביותר ב"ידיעות אחרונות", כותב מאמר תחת הכותרת "כולם חשודים", זה קצת מתאר את הלך הרוח של העיתון. לאמור, כולנו באותה סירה. זה יכול להיות מכוון לפוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמנהלים מערכות יחסים של תן וקח עם עיתונאים וכלי תקשורת, וזה יכול להיות מכוון למו"לים וכלי תקשורת מתחרים, שצריכים לפשפש במעשיהם ולראות שגם הם אינם צדיקים.

אם רק היה נדמה לי שהמסר של "ידיעות" הוא שכולנו באותה סירה, קיבלתי השבוע הוכחה לכך כשאיש תקשורת בכיר מקבוצת ידיעות אחרונות אמר לי בשיחת טלפון שגם המו"ל שלי עשה דברים דומים לאלה שעשה מוזס. הצעתי לו שיפרסם אותם בעיתונו. הוא עדיין לא עשה זאת.

בהתחשב בעוצמת החשדות ועוצמת החשודים, זה כנראה הולך להיות סיפור מלוכלך. הנוסחה של "אם לא תיגעו בנו — לא ניגע בכם" מרחפת באוויר. אנשים אוספים חומרים, מנסים להכין תיקים. האפשרות שתיפתח כאן מלחמת גוג ומגוג שבה ייחשפו מערכות קשרים, עסקות פסולות והסדרים מפוקפקים במשולש הכוחות פוליטיקאים־אנשי עסקים־כלי תקשורת, קשורה לשאלת עומק ורוחב החקירה. אם היא תגווע ותסתיים בקול ענות חלושה, סביר להניח שהציבור לא יבין על מה היתה המהומה. זו תהיה החמצה אדירה. לא צריך כתבי אישום כדי להבין שהשיחות בין מוזס לנתניהו היו לא תקינות, ושעולה מהן ריח רע מאוד של עסקה פסולה מכל היבט שהוא.

ההקלטות המלאות של שיחות נוני־ביבי לא פורסמו, ויש לקוות שיפורסמו בהמשך, אך די במה שפורסם כדי להבחין בצחנה העולה מהשיחות. נניח לרגע לשאלת השוחד — "סיקור אוהד תמורת פגיעה במתחרה" — שנראית מסובכת יותר, ונתמקד לרגע בשאלת הניסיון להסדר כובל שנעשה כאן.

לשם כך ניזכר בפרשה אחרת, שבה היה מעורב מנכ"ל שופרסל לשעבר, אפי רוזנהויז. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע בדצמבר 2013 את רוזנהויז בשתי הפרות של תנאי המיזוג עם רשת קלאבמרקט ובארבעה ניסיונות לביצוע הסדרים כובלים. שימו לב לניסוח: "ניסיונות לביצוע הסדרים כובלים". משמע, לא משהו שבהכרח צלח.

מה עשה רוזנהויז? הוא דרש מספקים כמו קוקה קולה, אסם ושטראוס להפסיק מבצעי הנחות ברשת המתחרה מגה. בית המשפט קבע אז כי "ממכלול העדויות עולה שמנהלי הספקים התרשמו שרוזנהויז דרש מהם לפעול באופן ממשי מול מגה להפסקת המכירה של המותגים במחירים כה נמוכים, אם לאלתר בהפסקת האספקה או בהפסקת הנחות, או לפחות בנקיטת צעדים כלפי מגה שימנעו הישנות מבצעים מעין אלה בעתיד". בפועל, הספקים לא התרשמו מדרישתו של רוזנהויז, ובמקום לעבור לדום הם העידו ברשות ההגבלים העסקיים, וזו פתחה בחקירה שהובילה בסופו של דבר להרשעה ושלחה את רוזנהויז לתקופת מאסר קצרה של חודשיים. המעסיק של רוזנהויז באותה תקופה, בעל השליטה בשופרסל, נוחי דנקנר, הציע בזמנו לרשות ההגבלים העסקיים לשלם עשרות מיליוני שקלים כדי להוציא אותו ללא הרשעה. הממונה על רשות ההגבלים דאז, רונית קן, סירבה לעסקה.

אפי רוזנהויז
אמיל סלמן

קטעי השיחות שנחשפו לציבור אינם מספקים כדי לבסס את עסקת השוחד לכאורה בין מוזס לנתניהו (פרסום הקלטת המלאה הכרחי כדי לדעת אם ניתן לבסס זאת), אבל יש בה די מידע כדי לחשוד שנעשה ניסיון להסדר כובל, עבירה פלילית לכשעצמה. כי מה אומר מוזס לנתניהו? הוא מבקש ממנו לפעול לצמצום מספר הגיליונות ש"ישראל היום" מדפיס, והשניים אף יורדים לפרטים. הנה קטע מהתמליל שפירסם גיא פלג בחדשות 2:

מוזס: "בוא רגע נחשוב על הפרטים של החוק. זה מתחיל שני שליש..."

נתניהו: "צריך להגיד לשלדון".

מוזס: "צריך להגיד מספר (עותקים של "ישראל היום"), לא שני שליש".

נתניהו: "צריך להסביר מה המספר. לא להוריד לגמרי. לא להוריד שלושה שלישים. להוריד לשני שליש".

מוזס: "כשדיברנו על מספרים זה היה 275 אלף עותקים, והיום זה 325 אלף עותקים. אתה מבין למה כל זמן שעובר זה עושה בעיה? חוזרים למצב שאנחנו דוחים יותר, ויותר קשה לפתור. אני מנסה לחשוב, ביום שישי זה 400 אלף עותקים. מנסה לחשוב על פורמולה של כמה עמודי מודעות".

נתניהו: "מה, אתה יכול להגביל אותו במודעות?"

מוזס: "יש בעיה? מה הבעיה? שיש כאן מודעות ממשלתיות. 30, 50, 70 אחוז מהמודעות זה המדינה נותנת להם כסף. זה לא תקין. אני אומר לך את זה כהערת אגב, אבל אי־אפשר הכל יחד".

למי שלא מצליח להבין לגמרי את השיחה, נסביר: מוזס, החרד לרווחיות עיתונו מאז הוצאת "ישראל היום", ובפרט מאז שהוא מפיץ עיתוני חינם בימי שישי (יום המכירה החזק של "ידיעות אחרונות"), מבקש מנתניהו לפעול להגבלת התפוצה של "ישראל היום" — להורדה ניכרת של מספר העותקים. כדי שלא יהיו אי־הבנות, הוא לא מוכן להסכם להורדת "שליש מכמות העותקים", כי הוא מבין שאפשר לעבוד עליו ולהתווכח על מה הוא אותו שליש. לכן הוא דורש ירידה למספר ברור ומוגדר של עותקים. נתניהו מבין את הדרישה, אבל מבהיר ש"ישראל היום" ימשיך לצאת בכמויות משמעותיות כשהוא אומר שאפשר להוריד שליש מהתפוצה של "ישראל היום", אבל לא "שלושה שלישים".

ואז עולה שאלת המודעות שמפרסמת המדינה ב"ישראל היום". מוזס לא מרוצה מכמות המודעות שהממשלה מפרסמת אצל המתחרה, ואומר שזה לא תקין. זו רמיזה מצדו לכך שנתניהו מקצה משאבי מדינה כדי לתחזק את ההכנסות של "ישראל היום", יותר מהכמות הסבירה. גם "ידיעות אחרונות" מקבל מודעות כאלה, אך מדבריו של מוזס עולה שעיתונו מקופח לעומת "ישראל היום", אם כי בשלב זה מה שיותר מטריד אותו הוא מספר הגיליונות של "ישראל היום".

השיחה הזאת מזכירה את מה שעשה רוזנהויז — ניסיון להגביל את התחרות שלא צלח. רוזנהויז פנה לספקים וביקש מהם למנוע מהמתחרה להציע הנחות. כאן מוזס פונה לנתניהו, שאותו הוא מזהה כאיש הכי קרוב לשלדון אדלסון, ומבקש ממנו לפעול להפחתת הגיליונות של "ישראל היום". בשלב זה לא ברור אם נתניהו פעל בנושא, אך גם אם לא פעל, זהו ניסיון ברור של מוזס ליצור הסדר כובל שיצמצם את התחרות.

במצבים רגילים, שיחה כזאת היתה מזמנת את מוזס מיד לחקירה ברשות ההגבלים העסקיים. ואולם מאחר שכרגע נערכת חקירת משטרה עם חשדות גדולים יותר מעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, רשות ההגבלים עדיין לא נכנסה לתמונה. זה אולי יקרה בקרוב. צריך לתת לממונה על ההגבלים, מיכל הלפרין, את הקרדיט שזה לא מפני שמדובר בראש ממשלה ובמו"ל "ידיעות אחרונות", אלא משום שכרגע נחקרים חשדות גדולים יותר. סביר גם להניח שביסוס החשד הגדול של עסקת שוחד הוא אתגר גדול יותר מחקירה של רשות ההגבלים, אך אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט לא להגיש כתבי אישום בגין שוחד או הפרת אמונים, התיק יתגלגל לפתחה של הלפרין.

נוני מוזס יוצא מחקירה
עופר וקנין

נ.ב

יש משהו מספק בהצצה הנדירה לשיחות שמתנהלות בין ראש הממשלה למוזס, כדי להבין איך הדברים עובדים, כמה הכל אישי ואינטרסנטי, ומה באמת מעסיק אותם. אחד עסוק רק בשאלת האהדה אליו, השני רק ברווחיות של עיתונו. לא ימין, לא שמאל, לא עמונה, לא הבדואים. אין שם שיחות ברומו של עולם על פני המדינה, על רעיונות כלכליים, חברתיים, ביטחוניים. כלום. רק אינטרסים אישיים, כוח ורווח. זה מעלה הרהורים על המושג "אליטה משרתת" — שאמור לתאר את פועלם של אנשים שהגורל שפר עליהם וניחנו במשאבים וכישורים כדי לשרת את החברה, אך עסוקים בעיקר בלשרת את עצמם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם