טראמפ יגלה שכמו שאר הנשיאים - השפעתו על הכלכלה מוגבלת - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טראמפ יגלה שכמו שאר הנשיאים - השפעתו על הכלכלה מוגבלת

נשיאים בארה"ב נהנים ממוניטין חיובי כשהכלכלה משגשגת בתקופת כהונתם, אך אין להם כלים רבים להשפיע עליה ■ לעיתוי כניסתם לתפקיד יש משמעות רבה יותר, ולהם אין השפעה רבה על הבנק הפדרלי

תגובות
ביל קלינטון, ג'ורג' בוש הבן, ברק אובמה וג'ורג' בוש האב
J. Scott Applewhite/אי־פי

המוניטין הנשיאותי בארה"ב עולה ויורד עם התמ"ג. הכלכלה יכולה לקבוע אם נשיאים ייבחרו לכהונה שנייה, והיא מעצבת את הזיכרון ההיסטורי שלנו לגבי הנשיא — מוצלח או כושל. גופי התקשורת משתמשים בחילופי הממשל כזמן להעריך את ההישגים הכלכליים של הנשיא הפורש. כעת יש כלכלנים שחוזים כי הקבינט של דונלד טראמפ ייצור את המיתון הבא או את המשבר הכלכלי הבא.

ואולם במציאות, לנשיאים יש פחות שליטה על הכלכלה ממה שאנחנו נוטים להאמין. ההישגים הכלכליים של הנשיאים תלויים בעיקר במזל — אם המדינה נמצאת בשלבי עלייה במחזור הכלכלי או ירידה. לבית הלבן אין כל שליטה על הכוחות הדמוגרפיים והטכנולוגיים שמשפיעים על הכלכלה.

אפילו בתחומים שבהם לנשיא באמת יש כוח לעצב את הכלכלה — מינוי ראשי הבנק הפדרלי, ניווט הרגולציה, תגובה למשברים — מידת ההשפעה של מעשי הנשיא על התוצאות הכלכליות היא לעתים קרובות לא ודאית וקשה להוכחה.

הטיות מכתיבות את דרך המחשבה שלנו באופן שמעצים באופן בלתי הוגן את המוניטין של רונלד רייגן וביל קלינטון, וגורם להמעטה בערכם של ג'ימי קרטר, ג'ורג' בוש האב וג'ורג' וו. בוש.

לכולנו יש נטייה לחשוב כי נשיא שאיננו מסכימים עם מדיניותו יהיה גרוע עבור הכלכלה ושוק המניות. ואולם הסתכלות על השווקים בצורה כל כך פשטנית יכולה להוביל להחלטות גרועות.

אז מה הם באמת הכלים שיש לנשיא אמריקאי כדי לעצב את הכלכלה? מעטים ממה שאתם חושבים.

תזמון המחזור העסקי

בוש האב נכנס לבית הלבן בינואר 1989, כשהאבטלה היתה ברמה של 5.4% והצמיחה של שנות ה–80 הגיעה כמעט לשיא. קלינטון החליף אותו ב–1993 עם אבטלה ברמה של 7.3% שהחלה לרדת, כשארה"ב היתה בשלבים ראשונים של יציאה מהמיתון.

התזמון הזה לבדו — כניסה לתפקיד הנשיא כשהמחזור הכלכלי הגיע לשיא — יכולה להסביר כיצד אנו תופשים את הנשיא. בוש כיהן כנשיא רק כהונה אחת בעוד קלינטון נהנה משתי כהונות. ברק אובמה נכנס לתפקיד על סף שפל כלכלי — והמוניטין שלו נהנה מההתאוששות שבאה לאחר מכן. משמעות הדבר היא בשורות רעות עבור טראמפ, בהתחשב בשיעור האבטלה הנמוך כעת.

דמוגרפיה וגורל הכלכלה

אחד הכוחות הגדולים בכלכלת ארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה הוא כניסת נשים לשוק העבודה. ב–1948 רק 33% מהנשים בארה"ב בגילים 54–25 עבדו או חיפשו עבודה. ב–2001, כשבוש הבן התחיל את כהונתו, 77% מהנשים היו בשוק העבודה. כך, במחצית השנייה של המאה ה–20 כלכלת ארה"ב קיבלה חיזוק עצום, שממנו נהנו הנשיאים שכיהנו בתקופה זו. לגורמים דמוגרפיים נוספים, כמו כניסת דור הבייבי־בום לשוק העבודה, יש השפעה אדירה על צמיחת הכלכלה לכל קשר לנשיא. הכוחות הדמוגרפיים שמאחורי הצמיחה בממשל אובמה ימשיכו בתקופת טראמפ.

הנשיא אינו קובע את המדיניות המוניטרית

המדיניות המוניטרית היא תחום שבו לנשיא באמת יש השפעה על הכלכלה, אך חבל שהיא כל כך מועטה. הבנק הפדרלי מעלה ומוריד את הריבית במאמץ למנוע מיתון ולשמור על אינפלציה נמוכה, הנשיא ממנה את בכירי הבנק, אך אין סנכרון בין מועד התחלת כהונת הנשיא לבין מועד מינויים של חברי הבנק הפדרלי, ולכן ייתכן כי נשיא ימנה את יו"ר הבנק הפדרלי רק לקראת סוף כהונתו. הנשיא מכהן חמש שנים, כשיו"ר הבנק מכהן ארבע שנים וחברי ההנהלה מכהנים 14 שנה. כהונתה של ג'נט ילן — אותה הבטיח טראמפ להחליף — תסתיים בינואר 2018, כשנה לאחר כניסתו לתפקיד. ילן אמרה שאין בכוונתה להתפטר לפני סיום הכהונה.

מדיניות תקציבית? דברו עם הקונגרס

האדם שיושב בחדר הסגלגל יכול לנווט את מדיניות המסים ולשלוט בהוצאות הממשלתיות, אך הוא לא יכול לעשות זאת לבד. ניצחונו של אובמה בבחירות איפשר לו ליישם מדיניות תמריצים פיסקלית ב–2009 ולהעלות מסים ב–2013. ואולם לקונגרס יש כוח גדול יותר מהנשיא במדיניות המסים ההוצאות הממשלתיות. אובמה אמנם הצליח ליישם את תוכניותיו, אך נתקל בהתנגדות עזה מהקונגרס. הנשיא יכול לקבוע את הכיוון, אך לא לנווט את הספינה עצמה. במקרה של טראמפ, הקונגרס נשלט בידי רפובליקאים, אך אין ודאות שיסכימו לכל תוכניותיו.

כל שאר הגורמים שמשפיעים הכלכלה — משפיעים באטיות

יש מגוון תחומים שבהם הנשיא משפיע על עתיד הכלכלה, כמו בריאות, עבודה ורגולציה פיננסית. הבעיה היא שההשפעה של החלטות אלה אינה מיידית ואורכת זמן רב. לדוגמה, ההשפעה של רגולציה לקויה על הבנקים עשויה להופיע לאחר עשור. אין זה אומר שהנשיא אינו יכול לעשות דבר כדי לייעל את הכלכלה, אך השינויים עשויים לארוך זמן רב. טראמפ יצטרך להתאזר בסבלנות — לא מתכונותיו הידועות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#