הספרית שכמעט הרגה את כחלון ואותי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הספרית שכמעט הרגה את כחלון ואותי

למה בכל זאת צריך היה לאשר את מס הדירה השלישית? משום שיש בו קריאת כיוון שאומרת לאספני דירות - די

97תגובות
שר האוצר משה כחלון בחתונת בנו של עופר עיני
אילן אסייג

מעולם לא חשתי סכנה כה מוחשית לשלומי כמו בביקור האחרון במספרה. התער היה מונח על צווארי, מאיים לשסף אותו. היד שהחזיקה בו רטטה, ובעלת היד שצפה, כעסה והרימה את קולה עלי ועל משה כחלון. בכל פעם שניסיתי להסביר, לנמק ולהצטדק, גבר זעמה של הספרית. הדרך היחידה שלי לחמוק מסכנת החיים שבה הייתי נתון היתה להגיד: "את צודקת. מיסוי דירה שלישית הוא חוק מטומטם". אבל בטיפשותי לא אמרתי זאת - אלא החרפתי את מצבי ואת מצבו של כחלון מרגע לרגע עם שלל נימוקים וטיעונים כלכליים, שהצלחתי לחלץ מפי חרף סכנת החיים. איכשהו הצלחתי לחמוק משם בשלום, אבל בדרכי לדלת היציאה מהמספרה הספקתי לשמוע כעס שאילו היה מתורגם לקלפי, היה מעניק לכחלון ולמפלגתו מינוס 23 מנדטים.

החוק למיסוי בעלי שלוש דירות ויותר עבר אמנם בכנסת בסוף השבוע שעבר עם חוק ההסדרים וחוק התקציב, אבל נכונו לו עוד כמה וכמה מבחנים בהמשך. הראשון שבהם הוא מבחן בג"ץ, והשני הוא המבחן אם החוק בכלל ישיג את מטרותיו. סיעות האופוזיציה - המחנה הציוני, יש עתיד, מרצ והרשימה המשותפת - עתרו לבג"ץ נגד ההליך שבו אושר החוק, בלי לתקוף את הרעיון עצמו. עם זאת, רבים מקרב חברי האופוזיציה מתנגדים גם לרעיון עצמו של מיסוי בעלי שלוש דירות, וזה מעניין ומלמד משהו על החלוקה הלא ממש קיימת בין שמאל לימין כלכלי בישראל. לכאורה, ימין כלכלי אמור להמעיט ככל שניתן במיסוי, ודאי כשמדובר בבעלי נכסים והון, ואילו שמאל כלכלי ומפלגות המתיימרות להיקרא סוציאל־דמוקרטיות אמורות להרגיש נוח למדי עם מיסוי עשירים. ואולם בפועל, גם כמה מחברי הקואליציה - דווקא אלה המייצגים אוכלוסיות חלשות כלכלית כמו החרדים - התנגדו לרעיון של מיסוי דירה שלישית.

ייתכן כי מיסוי בעלי דירות אינו בדיוק המקום לערוך את ההבחנה בין ימין לשמאל, מכיוון שבסופו של דבר מה שקובע אינן עמדותיך הכלכליות, אלא השאלה אם יש לך או למקורביך נכסים רבים. ולכן, לפני שנכנסים לדיון הזה, נצהיר כאן כי אין לי שלוש דירות וגם לא ארבע. אבל לחבר הכי טוב שלי יש שלוש דירות, וגם לכמה מכרים (בעיקר עצמאים שעובדים קשה), ואני חוטף מהם מספיק על הראש בעניין הזה נוכח תמיכתי ברעיון של מיסוי ריבוי נכסים בנסיבות שוק הדירות הנוכחי.

משרד האוצר בראשות השר משה כחלון וראש אגף התקציבים אמיר לוי הוציאו את הרעיון הזה לדרך כשהם מקווים שהוא יגרום לשלושה דברים: הראשון, ייאלץ משקיעים בדירות למכור אותן, ובכך יגדיל את היצע הדירות (ואולי יסייע להורדת מחירי הדירות); השני, יצמצם פערים בין עשירים לעניים; והשלישי, יגדיל את הכנסות המדינה ב-900 מיליון שקל. כבר עתה אפשר לקבוע כי שלוש המטרות נראות יומרניות למדי, אבל זו עדיין אינה סיבה להתנגד לחוק. החוק פונה רק לכ-54 אלף איש שמחזיקים בשלוש דירות ויותר, אך הרעיון עורר התנגדות עצומה מיומו הראשון, הרבה מעבר להתנגדות המצופה כשחוק פוגע בקבוצה כה קטנה.

ההתנגדויות נעו על הסקאלה שבין חוסר הצדק במיסוי אנשים שחסכו כל ימיהם או ירשו דירות וייאלצו להוציא מכיסם 18 אלף שקל בשנה, דרך כפירה בכך שמס כזה יגרום לבעלי דירות למכור אותן, כלה בכך שהחוק מטפל בריבוי נכסים ולא בשווי הכולל של הנכסים ולכן אינו מצמצם אי־שוויון, ובעובדה שלא הוגן להטיל מס על משקיעים כשאין להם אלטרנטיבות השקעה אחרות. שמענו גם מה יכולים לעשות משקיעים כדי להימנע מתשלום המס - להעביר נכסים על שם בני משפחה אחרים - ובכך להכשיל אותו. בעניין הזה אזכיר כי שמעתי מכמה אנשים שלא ממש פשוט להעביר נכסים על שם בני משפחה, משום שזה מתכון לתסבוכות כלכליות משפחתיות וכבר היו דברים מעולם.

ואחרי שאמרנו והזכרנו את כל אלה, נותרנו עם השאלות החשובות: האם החוק יעבור את בג"ץ והאם החוק ישיג את מטרותיו?

עלייה מתמשכת

טענות העותרים לבג"ץ (סיעות האופוזיציה, עמותת הצלחה וקבוצה של בעלי נכסים) נוגעות להליך האישור את החוק בוועדת הכספים, שאפילו היועצת המשפטית של הוועדה שגית אפיק והיועץ המשפטי של הכנסת אייל ינון תקפו אותו. מתברר כי במהלך רביעי בלילה, שבו אושר חוק ההסדרים, החוק תוקן שוב ושוב ולא ניתן לח"כים מספיק זמן כדי ללמוד אותו ולהבין את משמעות התיקונים. אבל הדבר האבסורדי הוא שהחוק תוקן כדי לשפר את מצבם של בעלי נכסים ביחס להצעת החוק הראשונית ובמענה לדרישות של הח"כים. כך למשל, נקבע כי המס לא יחול על מי שהשווי המצרפי של שתיים מהדירות שלו אינו עולה על 1.15 מיליון שקל. זה סעיף שנועד להתמודד עם הטיעון שהחוק ממסה בעלי נכסים בשווי נמוך מאוד בפריפריה. תיקון אחר שהוכנס לחוק מאפשר למי שימכור דירה, שאמורה להיות ממוסה, לקבל הנחה במס שבח וליהנות מפטור ממס אם יפקיד את התמורה בקופת גמל. גם כאן, זה סעיף המשפר את מצבם של בעלי נכסים בהשוואה להצעת החוק הראשונית, ונותן מענה לטענה שלפיה "אין לנו אלטרנטיבות השקעה, לכן קנינו דירות".

ייתכן בהחלט כי משרד האוצר, שהפגין כאן נחישות יוצאת דופן בהעברת החוק, עשה כמה פאולים פרוצדורליים ועשוי להינזף על ידי בג"ץ. זה לא נורא. השאלה היותר חשובה היא אם החוק הזה יועיל ובמה.

ייתכן כי עוד לפני כניסת החוק לתוקף ב-1 בינואר 2017 הוא כבר מועיל בכך שהוא מרחיק משקיעים מהשוק ומונע מבעלי שתי דירות לקנות את השלישית. זו תוצאה חיובית ורצויה. היא רצויה בעיקר מפני ששוק הדירות מושפע מכל היבט שהוא על ידי המדינות הממשלתית ששולטת בתכנון, בהיצע ובביקוש באמצעות סמכויותיה הטוטאליות (מדי) בניהול מלאי הקרקעות של המדינה ומערכת המס. טוב היה אם המדינה היתה מקטינה את השפעתה על השוק, משחררת כמה שיותר קרקעות ולא מווסתת את השוק. אבל כל עוד זה המצב, יש למדינה אחריות ליצור את התנאים שיאפשרו לכל אדם נגישות לשירותי דיור, אם בקנייה ואם בשכירות.

רבים מאלה שרכשו דירות בשנים האחרונות - בעיקר לפני שהתחילה העלייה החדה והרציפה במחיריהן ב-2007 - התעשרו מאוד כתוצאה מהמדיניות הממשלתית של היצע מוגבל ותנאי מימון טובים. אמנם כל אותם מתעשרים (חלקם על הנייר) מסתובבים כטווסים ומרוצים מאוד מהשקעתם, שכלם הטוב וכישוריהם העסקיים המשובחים, אבל לפחות חלק מההתעשרות הזאת אינה נובעת מכישרון נטו של המשקיעים, אלא מתנאים כלכליים שיצרה המדינה במעשיה ובמחדליה. סללה כביש וטיפחה גנים ליד ביתך? השביחה. מנעה בנייה מאסיבית? השביחה. אישרה פרויקט התחדשות עירונית? השביחה. ואם המדינה מצליחה להשביח נכסים ולגרום למחירי הדירות לנסוק ולהרחיק את האפשרות לרכוש דירה מאלה שלא הספיקו או הצליחו לממש את המלצתו (הרטרואקטיבית?) של ראש הממשלה בנימין נתניהו "קנו דירות!" - עליה לתקן את המעוות ולאפשר גם לאלה שאין להם את ההזדמנות הזאת.

נ.ב

עדיין נותר לשאול: האם החוק הזה יגרום למכירה מוגברת של דירות של אנשים שלא ירצו לשלם את המס? האם הוא יכניס לקופת המדינה קרוב למיליארד שקל? האם הוא יצמצם את האי־שוויון בישראל? והתשובה לשאלות היא: ספק גדול מאוד אם אלה יקרו. יותר סביר שאנשים ישלמו את המס (ואולי יגלגלו קצת על השוכרים שלהם) או יעבירו נכסים על שמם של בני משפחה, ואת הפערים הכלכליים זה לא יצמצם - מפני שצמצום הפערים הוא משימה לאומית רב־מערכתית, המחייבת עבודה בכמה חזיתות ובעוצמה גדולה. אז למה בכל זאת לאשר את המס הזה? משום שיש בו קריאת כיוון שאומרת לאספני דירות - די. חפשו לכם אפיקי השקעה אחרים. החוק הוא חלק ממכלול של צעדים שעושה משרד האוצר כדי לטפל בשוק הדירות, ושעדיין לא ראינו מהם תוצאה ממשית של הורדת מחירי הדירות, אבל זה רק ממחיש את הצורך בצעדים רדיקליים יותר כדי שזה יקרה. ויש כאן מסר נוסף: אין דרך להוריד את יוקר המחיה בלי שמישהו ייפגע קצת. תמיד מישהו נפגע, חשוב רק לוודא שהפגיעה מידתית, ונוכח עליית ערך הדירות בעשור האחרון - הפגיעה של 18 אלף שקל נראית מידתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#