2017 - השנה שבה טראמפ ישנה את העולם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

2017 - השנה שבה טראמפ ישנה את העולם

עימות כלכלי עם סין, החרפת האי-שוויון וריבית גבוהה ■ דונלד טראמפ עוד לא נכנס לתפקיד, והאי-ודאות סביב המדיניות שינקוט עדיין רבה, אבל אם יממש אפילו חלק מההבטחות, השנה הקרובה עשויה להיזכר כנקודת מהפך בארה"ב ובעולם כולו

10תגובות
סין
בלומברג

ב-20 בינואר 2017, דונלד טראמפ יושבע כנשיא ה-45 של ארה"ב. אני שונא להגיד "אמרתי לכם", אבל הבחירות האלה אינן מפתיעות. כפי שהסברתי בספר שלי מ-2002, "אי-נחת בגלובליזציה", המדיניות שבה השתמשנו לניהול הגלובליזציה הראתה ניצנים של חוסר שביעות רצון נרחב. באופן אירוני, המועמד של המפלגה שדחפה הכי חזק לאינטגרציה בינלאומית בסחר ובמגזר הפיננסים זכתה בבחירות - דווקא על רקע ההבטחה לא לעשות את שני הדברים.

אבל מובן שאי-אפשר ללכת אחורה. סין והודו משולבות כיום בכלכלה הגלובלית, וחדשנות טכנולוגית מפחיתה את עבודות הייצור ברחבי העולם. טראמפ לא יכול להשיב את עבודות הייצור המשתלמות שהיו בעשורים הקודמים; הוא יכול רק לדחוף לייצור מתקדם, שדורש מיומנויות גבוהות ופחות מועסקים.

בינתיים, העלייה באי-שוויון תמשיך להוביל לייאוש, במיוחד בקרב מצביעים לבנים במרכז ארה"ב, שהעניקו לטראמפ את הניצחון. כפי שהראו הכלכלנים אן קייס ואנגוס דיטון במחקר שפירסמו בדצמבר 2015, תוחלת החיים בקרב לבנים בגיל העמידה נמצאת בירידה; ושיעור ההתאבדויות, השימוש בסמים והאלכוהוליזם - גדלים. כשנה לאחר המחקר דיווח המרכז הלאומי לנתוני בריאות כי תוחלת החיים של ארה"ב כולה ירדה בפעם הראשונה זה יותר מ-20 שנה.

בשלוש השנים של ההתאוששות לכאורה אחרי המשבר של 2008, 91% מהרווחים הגיעו ל-1% העליון של המרוויחים. בזמן שהבנקים בוול סטריט חולצו באמצעות מיליארדי דולרים של משלמי המסים, בעלי בתים קיבלו סכום פעוט בלבד. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הציל לא רק את הבנקים - אלא גם את הבנקאים, בעלי המניות ובעלי האג"ח. צוות קובעי המדיניות הכלכלית שלו, של אנשים מלבה של וול סטריט, שברו את חוקי הקפיטליזם כדי להציל את האליטה, ואישרו את חשדם של מיליוני אמריקאים שהמערכת, כפי שטראמפ נהג לומר, מכורה.

אובמה הביא "שינוי שאפשר להאמין בו" בנושאים מסוימים, כמו מדיניות האקלים; אבל ביחס לכלכלה, הוא תמך בסטטוס-קוו - 30 שנות הניסוי עם ניאו-ליברליזם, שהבטיח כי פירות הגלובליזציה והליברליזציה יחלחלו מטה. במקום זאת, הפירות חילחלו מעלה, במידה רבה בגלל שיטה פוליטית שכיום נראית כי היא מבוססת על העיקרון של "דולר אחד, קול אחד", במקום "אדם אחד, קול אחד".

עלייה באי-שוויון, מערכת פוליטית לא שוויונית וממשל שדיבר כאילו הוא עובד למען האנשים כשלמעשה עבד למען האליטה - יצרו תנאים אידאליים בעבור מועמד כמו טראמפ. אף שהוא עשיר, באופן ברור הוא לא חבר באליטה המסורתית, מה שהעניק אמינות לטענתו שיביא שינוי אמיתי.

דונלד טראמפ
CARLO ALLEGRI/רויטרס

ועדיין, תחת טראמפ זה יהיה עסקים כרגיל: הוא ידבק בעמדה הרפובליקאית בנוגע למסים, ובכך שמינה לוביסטים ואנשים מהתעשייה לממשלו הוא כבר הפר את הבטחתו "לייבש את הביצה" בוושינגטון.

החלק הנותר באג'נדה הכלכלית של טראמפ יהיה תלוי במידה רבה בעד כמה פול ראיין, יו"ר בית הנבחרים, הוא באמת שמרן מבחינה פיסקלית (כלומר, נגד הרחבת התקציב). טראמפ הציע כי קיצוצי מסים גדולים לעשירים יהיו משולבים עם הוצאה עצומה על תוכניות תשתית, שאמורות להקפיץ את העלייה בתמ"ג ולשפר במידה את מצבה הפיסקלי של הממשלה - אבל לא קרוב לרמה שהמצדדים ב"כלכלת צד ההיצע" מקווים.

אם ראיין אינו מודאג מהגירעון, כפי שהוא אומר שהוא, הוא ייתן חותמת גומי לאג'נדה של טראמפ, והכלכלה תקבל את התמריצים הפיסקליים הקיינסיאניים (התומכים בהתערבות ממשלתית כדי להבטיח צמיחה כלכלית) שלהם הזדקקה מזה זמן.

האמון בדמוקרטיה נחלש

אי־ודאות נוספת קשורה למדיניות המוניטרית. טראמפ כבר התבטא נגד שיעורי ריבית נמוכים, ויש שני כיסאות ריקים בדירקטוריון של הבנק הפדרלי של ארה"ב. אם נוסיף לכך את העובדה שמספר גדול של פקידים בכירים בבנק שואפים לרמות נורמליות של ריבית, אפשר להמר כי הם יעשו זאת - ואולי אף יותר מאשר רק כאיזון לתמריצים הקיינסיאניים של טראמפ.

מדיניות הפרו־צמיחה של הנשיא הנבחר עלולה להתרופף אם הוא יחריף את אי־השוויון באמצעות הצעות המיסוי שלו, או ינטוש את התחייבויותיה של ארה"ב להפחית פליטה של גזי חממה (במיוחד אם מדינות אחרות ישיבו מלחמה באמצעות העלאת מסים בגבולות). כעת, כשהרפובליקאים שולטים בבית הלבן ובשני הבתים של הקונגרס, הם יהיו חופשיים יחסית להפחית את כוח המיקוח של העובדים, ליישם דה־רגולציה בוול סטריט ובתעשיות אחרות ולהתעלם מחוקי הגבלים קיימים - כל הדברים שיגבירו את האי־שוויון.

ג'וזף שטיגליץ
בלומברג

אם טראמפ יממש את האיום שלו - לכפות מכסים על יבוא מסין - סביר להניח כי הכלכלה האמריקאית תסבול יותר מאשר הסינית. תחת מסגרת העבודה הנוכחית של ארגון הסחר העולמי, על כל מכס "לא חוקי" שארה"ב תטיל, סין יכולה לנקום בכל אופן שתרצה ולהשתמש, למשל, במגבלות סחר כדי "ליירט" מקומות עבודה במחוזות של הקונגרס התומכים בהטלת מכסים.

אמצעים נגד סין שמותרים במסגרת ארגון הסחר העולמי, כמו מכסי מגן, עשויים להיות מוצדקים בתחומים מסוימים. אבל טראמפ לא הצהיר על עקרונות מנחים למדיניות המסחר, וארה"ב - שמסבסדת באופן ישיר את תעשיות הרכב והטיס, ובאופן לא ישיר את הבנקים, באמצעות שיעורי ריבית נמוכים ביותר - תזרוק אבנים על בית זכוכית. ברגע שיתחיל משחק המידה כנגד מידה, הוא עלול להסתיים בהרס של הסדר העולמי הפתוח שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה.

באופן דומה, שלטון החוק הבינלאומי, שהאכיפה שלו מתבטאת קודם כל בהטלת סנקציות כלכליות, יתקשה לפעול בהצלחה תחת טראמפ. כיצד יגיב הנשיא החדש אם חיילים מטעם רוסיה יסלימו את הקונפליקט במזרח אוקראינה? כוחה האמיתי של ארה"ב תמיד נגזר מהיותה דמוקרטיה מכלילה, אבל אנשים סביב העולם איבדו את האמון בתהליך הדמוקרטי. ואכן, ברחבי אפריקה שמעתי הערות כמו "טראמפ גורם לדיקטטורים שלנו להיראות טוב". ככל שהעוצמה הרכה של ארה"ב תמשיך להישחק ב-2017 ואחריה, העתיד של הסדר העולמי יהיה פחות ופחות ברור.

לעת עתה, המפלגה הדמוקרטית תעשה נתיחה של לאחר המוות למערכת הבחירות. הילרי קלינטון הפסידה משום שלא הצליחה להציע לבוחרים חזון משכנע שהיה שונה במידה ניכרת מהאג'נדה הניאו־ליברלית שביל קלינטון הנהיג בשנות ה-90. לאחר שנקטה אסטרטגיות פוליטיות שכללו אימוץ גרסאות של מדיניות היריבים - במשך יותר מדור - המפלגה משמאל כבר לא היתה יכולה להציג את עצמה כאלטרנטיבה ראויה למפלגה מימין. לדמוקרטים יהיה עתיד רק אם הם ידחו את הניאו-ליברליזם ויאמצו מדיניות פרוגרסיבית, כפי שמציעים מנהיגים כמו אליזבת וורן, ברני סנדרס ושרוד בראון. זה ישים אותם בעמדה חזקה מול הרפובליקאים, שיצטרכו לגלות כיצד לנהל קואליציה של נוצרים אוונגליסטים, מנהלי תאגידים, פופוליסטים, נייטיביסטים (מתנגדי הגירה) ובדלנים.

עם עלייתו של טראמפ ועם תהליך ההגדרה מחדש של שתי המפלגות הגדולות, ייתכן שהשנה הקרובה תיזכר כנקודת מהפך בארה"ב ובעולם כולו.

ג'וזף שטיגליץ הוא חתן פרס נובל בכלכלה, פרופסור באוניברסיטת קולומביה וכלכלן ראשי במכון רוזוולט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#