תיזהר, או שאני אזרוק עליך פומלה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

תיזהר, או שאני אזרוק עליך פומלה

כשהנשק שלך הוא ארגזי ירקות ועומסי תנועה, אין סיכוי שתשיג שקל מהתקציב

תגובות
הפגנת חקלאים מחוץ לכנסת
אמיל סלמן

השעה היא 10:00 בבוקר, יום שני - והחניון בצומת לטרון מלא בטנדרים ומשאיות. מצופר שבערבה ועד קדרון שבשפלה - מיטב אנשי ההתיישבות העובדת של אזור הדרום התאספו כאן. בצדו השני של כביש 1, במצפה מודיעין, מתרחש הכינוס המקביל של אנשי הצפון.

יש כאן כמה מאות קיבוצניקים ומושבניקים שצלחו לא מעט קילומטרים כדי להגיע לכאן. מי שמכיר את צומת לטרון יודע שבשעות הבוקר נמצאים כאן לרוב הרבה חבר'ה של רכיבה על אופני כביש או ריצת מרתון, שמתכנסים לבושים בבגדי אימון צבעוניים ונדיפים. החבר'ה כאן אחרים. הרבה מאוד גברים קשוחים במגפיים אוסטרליים ומכנסי עבודה. לא אנשים של מכוני כושר אולי - אבל הם בהחלט נראים חזקים. אין מה לעשות, עבודת השדה מחשלת.

האווירה מרוממת. מפגן הכוח מעודד את האנשים. בניגוד לטענה הרווחת על כך שרק הזקנים נשארים בחקלאות, יש כאן גם לא מעט צעירים. מכרים ותיקים לוחצים ידיים ויש תחושת עוצמה באוויר. ככה כשהם מתאספים מכל קצוות המדינה, כולם ביחד, ולא כל אחד זרוק בשדה שלו - אולי הם יכולים לשנות משהו. אחרי הכול, זה השבוע שבו מחלקים בירושלים את הכסף. השבוע שבו נסגר התקציב. יותר מ–900 מיליארד שקל לשנתיים הקרובות.

חלק גדול מהמשאיות עמוסות בארגזים של פירות וירקות. הם לא נועדו לאכילה, מדובר בחלק מהתוכנית הגדולה. "המקצוע היחיד בעולם שכל מדינה בעולם תומכת ודואגת לו זה חקלאות. הסיבה לכך היא שהחקלאי הוא הבן החורג של הטבע. לי הלך כל יבול התאנים בקרה שהיתה פה לפני שבועיים. רק בישראל לא אכפת למדינה מהתפרקות המשק המשפחתי - אף שזה בסיס החקלאות. פה דואגים שהחקלאים יסגרו את המשקים. הממשלה עושה הכל כדי שזה יקרה. הציבור הרחב הוא היחיד שלא רוצה שזה יקרה כי הוא יודע שהוא יאכל בסוף חרא. או שנעשה פעולות אלימות, או שנעשה השהיית תוצרת. אבל היום הזה לא ייגמר בשקט. בתנאים מהסוג הזה לא נמשיך. נפסיק לספק ירקות ופירות לצבא, למשטרה, לשב"ס, לבתי החולים. לכל מי שקשור לממשלה", מבטיח לי משה קירשנר, בעל משק ממושב קידרון.

הפגנת החקלאים
התאחדות האיכרים ב

לא תמיד היה גרוע? החקלאים לא מתלוננים תמיד?

קירשנר: "לפני שבע־שמונה שנים שילמתי על קוב מים 1.2 שקלים. לפני שלוש־ארבע שנים 1.5 שקלים. היום אני משלם 3 שקלים. את שכר העבודה הכי קל להעמיס עלינו דרך אגרות היטלים ומיסוי עובדים. עלות המעסיק שאני משלם עלתה ב-300% בעשור האחרון, והרכיב שהממשלה גובה בה הוא 50%. אני לא יכול להתחרות עם ידיים קשורות ורטייה על העין מול תוצרת מירדן, עזה, טורקיה ויוון".

"ארדואן ייהנה, החקלאים של עזה וירדן ייהנו. בחו"ל למדו לשמור על חקלאים", אומר דרור אלמגור מביצרון, בזמן שהוא מכבד אותי בגמבה אדומה ובפומלה עסיסית.

את הצרות של הנוכחים אני יכול לדקלם בעל פה. חקלאי שמתלונן על מר גורלו כבר מזמן נהפך לסוג של קלישאה. אחרי הכל איזופוס, הרועה מהמשל המיתולוגי על ההוא שצעק "זאב, זאב" היה חקלאי במקצועו. אלא שבשנים האחרונות מאבק ההישרדות הוא אמיתי. אני מביט בארגזי הפירות, סקרן אם זה ייגמר במטר של תפוזים ודלעות על משכן הכנסת או על מכוניתו של ראש הממשלה. אני לא בטוח שנתניהו משקשק בירושלים. לקצת פירות וירקות קשה לקרוא "אלימות". והחבר'ה שפה כבר מזמן כיתתו חרבותיהם לאתים. כדי להשיג משהו מהתקציב היום צריך באמת לשרוף משהו. או הכי טוב - להקים איזה מאחז שצריך לפנות. אז מקבלים כסף. רק ביום ראשון עידכן האוצר על קיצוץ בתקציב שחלקו נובע מהקצאה של 110 מיליון שקל לפינוי עמונה, ההתיישבות הפחות עובדת ויותר נאחזת - שבאמת מעסיקה את שר החקלאות אורי אריאל.

חוץ מארגזי הפירות, החלק האחר של התוכנית לזעזע את הכנסת הוא יצירת עומסי תנועה. כפי שמסבירים לנוכחים רגע לפני היציאה לדרך, מטרת השיירה אינה להגיע לירושלים כמה שיותר מהר, אלא לנסוע באטיות, להפגין נוכחות ולהקיף את הכנסת לפני שהם מגיעים.

לא בטוח שגם הפקקים מפחידים את נתניהו יותר מדי. הוא הרי חושב במונחים אוויריים. ביום שלישי פורסם כי ראש הממשלה ביקש לאשר העברת 180 מיליון שקל לתקצוב רכישת מטוס שעלותו הכוללת, כ–360 מיליון שקל, תיפרס על פני שתי שנות תקציב. אפשר להתנחם בכך שיכול להיות שגם לחקלאים ייצא מזה משהו. אולי סיוע בריסוס השדות בתקופות שבהן ראש הממשלה נמצא בארץ עם מטוסו בכל מקרה.

הפגנת חקלאים מחוץ לכנסת
אמיל סלמן

"אני מגדל קוצים וחובות"

את העובדה שאין הרבה כסף בחקלאות הפנמתי בגיל צעיר, בפעם הראשונה שהצטרפתי לקטיף תפוחים בתחילת שנות ה–20 שלי. הרגע שבו העמידו אותי מול ארגז ענק שהייתי יכול להתגורר בו עם אשה ושני ילדים, והסבירו לי שאם אמלא אותו ארוויח 40 שקל, הבהיר לי מיד שזה תחום שלא מתעשרים בו.

היום שבו פיטרו אותי מקטיף תפוחים, אחרי שבעל הבית צרח עלי בטענות שקטפתי את התפוחים הקטנים שהייתי אמור להשאיר על העץ, והשארתי את התפוחים הגדולים שהייתי אמור להוריד ממנו - היה זה שבו הבנתי שזה תחום למקצוענים.

"אני בן קיבוץ גברעם ואוהב את האדמה ואת העבודה הזאת. אבל היום אני לא נותן לילדים שלי אפילו לדעת איך נראה טרקטור", מסביר לי גיא טל מביצרון. "אני פשוט יודע שאין סיכוי שהתחום הזה יתאושש. אין דור שלישי בתחום הזה. אצלנו במושב, החקלאי הכי צעיר הוא בן 44. כשבאתי לתחום גם רציתי להתפרנס בכבוד. היום יש לי מזל שאשתי עובדת בחוץ".

מה אתה מגדל?

טל: "קוצים וחובות".

נו, מה באמת?

טל: "ירקות ופירות".

לא נעים לי לומר לו, אבל הוא היה צריך לשקול לתת לילדים שלו לחבוש כיפה על הראש וללכת על קריירה רבנית במקום להתקרב לטרקטור. ביום רביעי נודע כי תקציב המשרד לשירותי דת עלה ב-60% מתחילת 2016 וב-150% מאז 2014 - וחצה את קו מיליארד השקלים.

"בקיבוצים של הדרום יש צעירים שחוזרים לחקלאות. כשמדברים על הזדקנות המקצוע צריך לזכור שזה דווקא מקצוע שסופר מתגמל ניסיון. מקצוע שאדם בן 53 לא יתקשה למצוא בו עבודה. שלא יעדיפו בו את הצעיר", אומר בר חפץ, שהגיע לכאן מנירים. "מה שכן, במושבים של המרכז, שבהם יש אלטרנטיבה תעסוקתית, יותר קשה להחזיר אנשים צעירים לענף. ממשק של 50-30 דונם במושב כבר אי אפשר לחיות היום. בסוף היום אנשים רוצים יחס, רוצים חזון כלשהו. ופה יש שר חקלאות שהנושא הזה פשוט לא מעניין אותו. ישראל יכולה לעשות הכל. היא יכולה לעשות חקלאות בלי תאילנדים, והיא יכולה גם לעשות חקלאות בזול. אבל צריך להחליט מה רוצים ולאן רוצים שהענף הזה ילך".

בסוף השבוע הזה היה קשה להצביע על מה שהשיגו החקלאים. הם לא הגיעו ביום רביעי בערב כדי להרים כוסית קוניאק יחד עם יו"ר הקואליציה דוד ביטן על חתימת התקציב. בסופו של דבר, החקלאים הם כישלון סקטוריאלי. עם עומסי תנועה אתה כבר לא מפחיד כיום אף אחד במדינה מוכת הפקקים שלנו, ועם כל הכבוד לערימות התפוזים שנשפכו על הרצפה ברחבת הכנסת, מישהו כבר יבוא לנקות את השטח. כשמתעסקים בכסף, מי שמדברים הם המנדטים וחברי המרכז. כל ההתיישבות העובדת הזאת היא רק 1% מהאוכלוסיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ואורי אריאל יודעים שבסוף היום החבר'ה האלה יעלו על הטנדרים שלהם ויחזרו למקום שלהם, הרחק הרחק מכאן, בשדות הנגב, העמק והגליל. אלה לא החבר'ה שמגיעים לחתונות ולבר מצוות שבהן נסגרים עניינים. הם לא באמת יפסיקו לשווק את התוצרת. מי שיישאר פה הם חברי המרכז והמפלגות הסקטוריאליות - שיודעים לדאוג לאנשים שלהם.

בדרך חזרה הטלפון שלי מצלצל ממספר לא מוכר. אני מנתק בלי לחשוב פעמיים. שוב חבר'ה שמנסים למכור לי קרקע חקלאית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#