למה תושבי גבעת עמל מסרבים לחצי מיליארד שקל - ומבקשים 1 שקל במקום - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה תושבי גבעת עמל מסרבים לחצי מיליארד שקל - ומבקשים 1 שקל במקום

כך נהפכה תביעה היסטורית לפיצוי תושבי גבעת עמל לשדה קרב ביניהם לבין עורכי הדין שייצגו אותם עד לא מזמן

107תגובות
מסיבת עיתוניאים בעניין תביעה יצוגית בגבעת עמל
תומר אפלבאום

שורה של נכבדים, ובהם ח"כים, עורכי דין, פעילים חברתיים ועיתונאים, התכנסה בבוקר אביבי באפריל האחרון לאירוע חגיגי בשכונת האוהלים והפחונים הנטועה בלבו של אזור המגורים היוקרתי ביותר בישראל - גבעת עמל. מטרת האירוע היתה בקשה לתביעה ייצוגית שהגישו באותו בוקר לבית המשפט המחוזי בתל אביב שניים מתושבי המקום נגד רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב.

"לראשונה אנחנו תובעים את מוסדות המדינה על עוול הפקרתה ואפלייתה של שכונה שלמה במשך 70 שנה. על הנזק העצום שגרמו לנו במכוון, על אי־אכיפתם של הסכמים שחייבו את רוכשי הקרקעות לספק לנו דיור הולם", נאמה בפני הנוכחים מלי אלפסי, תושבת וילידת השכונה, ואחת משני התובעים המייצגים.

לצדה של אלפסי עמד עורך דינה משה קריף, שבכובעו האחר הוא אחד הפעילים החברתיים הוותיקים בישראל וממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית, ונשא גם הוא דברים בטקס החגיגי: "את המחיר האיום של הקיפוח נושאות על גבן המצולק עשרות משפחות. יש לנהוג בתושבים בדיוק כפי שנהגה המדינה באנשי ההתיישבות העובדת, וכאשר מפנים אותם בעל כורחם מאדמותיהם, על המדינה לדאוג לפצותם ברוחב יד כפי שנעשה בתקדים גוש קטיף", נאם.

גם ח"כים נכחו ונשאו דברים בטקס, ובהם אילן גילאון (מרצ), דב חנין (הרשימה המשותפת), יוסי יונה (המחנה הציוני) ושולי מועלם־רפאלי (הבית היהודי). אלה גינו את יחסן הלא הוגן של הרשויות לתושבים במשך השנים ואת חמדנות יזמי הנדל"ן במקום.

נראה כי איש מהנוכחים לא תיאר לעצמו כי תוך זמן לא רב יצחק תשובה, המחזיק במרבית הקרקע, ורון חולדאי, ראש העיר תל אביב, כבר לא יהיו מושאי הביקורת המרכזיים של תושבי המקום, וכי התביעה הייצוגית, שהוגדרה על ידי כל הנוכחים כהיסטורית, תניע סכסוך מכוער ורווי יצרים דווקא בתוך המחנה.

הפעם לא מדובר בעוד עימות בין התושבים לטייקוני נדל"ן המבקשים להקים מגדלים על הקרקע, או בעיריית תל אביב שבמשך עשורים ארוכים הזניחה את השכונה. כעת מדובר בעימות בלתי־צפוי שפרץ בין תושבי המקום לבין מי שבהם הם בחרו לייצגם, עו"ד קריף ושותפו לתביעה עו"ד גולן קאשי.

זה כמה שבועות ששני הצדדים מטיחים זה בזה האשמות חריפות, תוך רמיזות למניעים זרים - דווקא על רקע מה שעד לפני שלושה חודשים נראה כהישג גדול של התביעה: מתווה פשרה שהציע בית המשפט, שלפיו יפוצו תושביה המקוריים של גבעת עמל בכחצי מיליארד שקל.

בית בגבעת עמל על רקע שכונת פארק צמרת
אייל טואג

מכתב מבן גוריון

כדי להבין את הסיפור לעומקו, יש לחזור להיסטוריה של שכונת המצוקה ולאופן התפתחותה. החל ב-1948 יושבו ראשוני השכונה באופן יזום הן על ידי המדינה שאך קמה והן על ידי עיריית תל אביב, בחורבותיו של הכפר הערבי ג'מוסין, שננטש במלחמת השחרור. רובם היו תושבי שכונת מנשיה שעל גבול יפו, שנהפכה לקו החזית במלחמה והופגזה. הכוונה היתה שעם סיום הקרבות יוסדר עבור אותם התושבים פתרון של מגורי קבע. ואכן, בנובמבר 1949 כתב ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון לתושבים כי בכוונת המדינה לשכנם, וכי עד שישוכנו יש באפשרותם להישאר לגור בכפר הנטוש.

אלא שהסדרת היישוב בוששה לבוא, ואותן משפחות המשיכו להתגורר במקום באופן לא מוסדר וללא תשתיות. מצב זה אמור היה להשתנות ב-1961, כשמינהל מקרקעי ישראל, שרק הוקם, מכר את הקרקע לחברת ב.פ. דיור שבבעלות בנק הפועלים. על פי חוזה המכר, החברה חויבה כי תוך חמש שנים תבנה במקום שכונת מגורים המונה 440 דירות, ותדאג לדיור לכל אחד ממשקי הבית ששהו באותה עת במתחם. כ-100–120 משקי בית היו צפויים לקבל קורת גג, בין אם על ידי דירה בפרויקט החדש ובין אם בדיור שווה ערך.

נתונים בכתבה

אלא שהמהלך הזה מעולם לא בוצע על ידי החברה, שבמשך עשורים החזיקה בקרקע מבלי לפתח אותה, ואף לא נאכף על ידי המדינה, שהיתה רשאית להשיב את הקרקע לידיה לאור הפרת ההסכם - ולא עשתה זאת. האזור נשאר ללא תשתיות מחיה בסיסיות והבעלות על הקרקע הועברה מיד ליד, עד שב-2004 נרכשה ברובה על ידי יצחק תשובה.

תשובה אמנם ביקש להתחיל ולקדם את פרויקט דירות היוקרה שלו בשכונה בעשור הראשון של שנות ה-2000, אך באותן שנים המצב בשטח כבר היה שונה לחלוטין. 120 המשפחות הגרעיניות של 1961 נהפכו באופן טבעי למאות משקי בית. הבנים והנכדים של מתיישבי המקום המקוריים בנו לא פעם את בתיהם בצמוד לבית ההורים, תוך יצירת מתחמים חמולתיים בתוך השכונה. במקביל, עשרות משקי בית חדשים הצטרפו לשכונה.

בשנים האחרונות פונו רובם המכריע של תושבי גבעת עמל, לא פעם תוך שימוש בכוחות יס"מ וחברות אבטחה פרטיות, באירועים שזכו להד תקשורתי רב והעלו את סוגיית גבעת עמל לכותרות. מי שעמד מאחורי גל הפינויים הם שני היזמים הפועלים במקום - אלעד מגורים שבשליטת תשובה ומשפחת היהלומנים כוזהינוף - והשותפה השקטה בפרויקטי הנדל"ן, עיריית תל אביב. על אף שהאחרונה לא לקחה חלק אקטיבי בפינוי, היא סייעה במימונו כמי שמחזיקה ב–12% מסך הקרקעות במתחם. בין המפונים היה מי שפוצה, יותר או פחות, וכן כאלה שלא פוצו כלל, בהתאם לפסיקות בית המשפט.

ביום הגשת התביעה הייצוגית כבר היה מספר המשפחות שעוד נותרו בקרקעות השכונה מצומצם למדי. שתי הנתבעות המרכזיות בה היו הרשויות השלטוניות - רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב, שהיו אמורות לאכוף את אותו הסכם היסטורי, אך נמנעו מכך. לאורך 120 עמודים ועוד כמה מאות עמודי נספחים, גוללה התביעה את מחדלי המדינה והעירייה והתושבים הכינו את עצמם למאבק משפטי ממושך.

ואולם כבר עם תחילתו של התהליך, בדיון מקדמי שנערך ב-19 ביולי, הציעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיכל אגמון־גונן מתווה פשרה לצדדים, שלפיו ייעשה "צילום מצב" של מצבה של השכונה ב-1961, אז היתה זכאית כל אחת מהמשפחות שהתגוררו במתחם לדירה.

על פי החלטת השופטת, יורשיהם של כל אחד מהזכאים, שרובם המכריע הלכו לעולמם, יקבלו פיצוי השווה ערך לשווייה של דירת 4 חדרים כיום במתחם, כלומר 4–5 מיליון שקל. מאחר שמדובר ב-120-100 משפחות, מדובר בסך כולל של כחצי מיליארד שקל שישולמו ליורשי המשפחות ששהו במקום לפני 55 שנה. חלוקת התשלומים שהציעה השופטת היתה 9% מהמדינה, ו-91% על פי יחסי הבעלויות בקרקע - עיריית תל אביב תשלם 12% והיתר ישולם על ידי אלעד מגורים.

גבעת עמל פינוי בינוי
אייל טואג

"זו לא התביעה שתבענו"

לאחר שפירטה את עיקרי מתווה הפשרה, שלחה אגמון־גונן את נציגי הצדדים - המדינה, העירייה והתושבים - לדון עם מרשיהם בפשרה המוצעת, וקצבה פרק זמן של כמה שבועות למתן תשובה. לדברי עורכי הדין קריף וקאשי, בפרק הזמן הזה נערכה סדרה של פגישות עם התושבים שבהן נדון ההסכם על מעלותיו וחסרונותיו.

ההחלטה לא היתה קלה. מבחינת התושבים, המתווה כלל כמה חסרונות משמעותיים. אחד מהם הוא שהמתווה הוציא מחוץ לקבוצת הפיצוי את כל מי שהגיע לשכונה אחרי 1961. חיסרון שני היה העובדה שהמתווה דוחה את אחת מדרישות התושבים, שגם בני הדור השני והשלישי יזכו לפיצוי. חיסרון אחר הוא שההסדר אינו מציע פיצוי עבור הסבל ארוך השנים שנגרם לתושבי השכונה, כאשר הרשויות, ובפרט עיריית תל אביב, נמנעו מלשפר את מצב השכונה נטולת התשתיות לעתים אף במכוון, כדי "לדחוף" את התושבים אל מחוץ לשכונה.

ואולם היתה זו גם הפעם הראשונה שבה בית המשפט מכיר בעוול שנעשה לתושבי השכונה ומציע סכום פיצוי לא מבוטל. השופטת היתה מודעת לכך שהמתווה אינו נותן מענה מלא לתביעות התושבים וציינה זאת בדבריה, אך גם הוסיפה כי היכולת להיענות לכלל התביעות מוגבלת, וכי התעקשות על פיצוי הדור השני והשלישי, למשל, עשויה להוביל לכך שגם פיצוי הדור הראשון ייפגע.

פינוי תושבים, גבעת עמל
תומר אפלבאום

מטעמי חיסיון עורך דין־לקוח, סירבו קריף וקאשי לפרט מה בדיוק התרחש בישיבות שנערכו עם התושבים, אך ציינו כי היה נדרש זמן רב לשם קבלת ההחלטה, עד כדי בקשת ארכה מבית המשפט - מה שמעיד כי ההחלטה לא התקבלה בקלות. עם זאת, לדבריהם, אין מחלוקת על כך שבסופו של התהליך הביעו התובעים הסכמה להצעת השופטת. בתחילת ספטמבר השיבו קריף וקאשי בשם התושבים כי הם מסכימים למתווה הפשרה שהציע בית המשפט, "תוך ציון העובדה שיש לפתור שאלות רבות שעולות מן המתווה המוצע". לפני כחודש היו אמורות המדינה והעירייה להגיש את עמדותיהן ולהוסיף את עמדת היזמים, שאמורים היו להצטרף כצד להליך, אך היא עדיין לא נמסרה.

ואולם ב-20 בנובמבר חלה תפנית מפתיעה בעלילה. התובעים המייצגים את תושבי השכונה, אלפסי ויוסי כהן, שלחו הודעה לבית המשפט שבה ביקשו לאפשר להם לשקול מחדש את צעדיהם, על רקע "חוסר האמון" שנוצר לדבריהם בינם לבין עורכי דינם. במקביל, אלפסי קטעה את עבודתו של קריף כמי שטיפל בתיק האישי שלה בתביעת הפינוי שהגיש נגדה תשובה, ושתי משפחות נוספות בשכונה שבהן טיפל סיימו אף הן את עבודתו.

משם הלכו הדברים והידרדרו במהירות. יום לאחר הודעתם של אלפסי וכהן, הגישו קריף וקאשי לבית המשפט תשובה מטעמם, שבה הביעו תמיהה על התנהלות אלפסי וכהן ורמזו כי זו מונעת מטעמים לא כשרים. "בהודעת המבקשים רב הנסתר על הגלוי, ועיתוי הגשתה תמוה עד מאוד ומעלה חשש כבד שלא טובת הקבוצה עומדת לנגד עיניהם, וכי מקורה של ההודעה באינטרסים זרים ופסולים", כתבו עורכי הדין.

כמה ימים לאחר מכן הגישה אלפסי תצהיר שבו פירטה את הסיבות להודעה: "רק באחרונה, לאחר הגשת התובענה, הובהרו לנו מפורשות משמעותה ומהותה של תביעה ייצוגית בכלל ותביעה זו בפרט", נכתב, "רק עתה נאמר לנו מפורשות כי אנחנו ועורכי הדין לא באותו צד, וכי הם יכולים לנקוט צעדים ולהביע הסכמה או אי־הסכמה ללא קשר ואף בניגוד לעמדתנו. כן התברר לנו בהדרגה כי האינטרס העליון המנחה את עורכי הדין הוא שכר הטרחה הגבוה שהם צפויים לקבל - ולא טובת תושבי השכונה הנמצאים בה כיום".

אלפסי טענה בנוסף כי רק לאחר הגשת התביעה התברר לה כי אינה מבטאת את עמדתה, שלפיה היא מבקשת "אך ורק הכרה בעוול שנגרם על ידי המדינה ומוסדותיה לאורך עשרות שנים לתושבי גבעת עמל הנוכחיים, שיתבטא בפיצוי כספי ולו סמלי ('שקל אחד') לתושבי השכונה שהם הנפגעים העיקריים וצאצאיהם של אלו שנפגעו בעבר". לדבריה, כאשר התבררו הדברים לאחר הגשת התביעה, הבהירו היא וכהן כי "זו לא התביעה שתבענו". היא הוסיפה כי "לכשנוצר אי־האמון, עורכי הדין הבהירו כי אם יהיה צורך בכך הם ישחירו את תושבי השכונה בכלי התקשורת".

עוה"ד משה קאריף )מימין( וגולן קאשי. "יכול להיות שיש פה גורמים עלומים"
אייל טואג

כדי לחזק את טענותיהם הגישו התושבים השבוע לבית המשפט את תמלול פגישתם האחרונה עם קריף וקאשי, שנערכה באוקטובר והוקלטה על ידם. בהקלטה ניתן ביטוי לחוסר ההסכמות בין התושבים לעורכי דינם, ובין היתר מבקשים אלפסי וכהן להסתפק ב"שקל אחד" עבור הכרה בעוול, ומתנגדים לקבלת הפיצוי שהציע השופטת שייאלץ אותם להתפנות:

כהן: "גולן (קאשי; נ"ב), אני אמרתי כמה פעמים - אני רוצה שקל אחד על העוול. אני לא רוצה את הפינוי, אני לא זקוק לפינוי".

אלפסי: "לא באתי לעשות תביעה לפינוי, אתם בטח מבינים, אנחנו לא..."

כהן: "כל הקטע היה פיצוי על העוול שנעשה. זה היה הקטע".

עו"ד קאשי: "טוב, בוא נגיד שאני מסכים אתך, אז עכשיו מה?"

אלפסי: "תנו לי לעשות סדר בדברים. זו לא היתה מטרת התביעה. וכולנו באותה קלחת ואנחנו רוצים שהתביעה הזאת תצליח..."

עו"ד קריף: "לא לא, אנחנו לא באותה קלחת".

אלפסי: "למה?"

עו"ד קאשי: "התביעה הצליחה, לא יהיה יותר מזה. לא יהיה".

עו"ד קריף: "השופטת אומרת: 'אני הולכת לעשות תיקון היסטורי בגבעת עמל'".

אלפסי: "היא יכולה להגיד, אני יכולה לא להסכים".

מסיבת עיתונאים בגבעת עמל
תומר אפלבאום

"הם התלהבו מהתביעה הייצוגית. שינוי הכיוון שלהם תמוה"

הדרמה בסיפור מתעצמת לנוכח העובדה כי אחד הצדדים לסכסוך שפרץ הוא אחד מגיבורי המאבק לצדק חלוקתי של העשורים האחרונים. קריף הוא ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית ומהכוחות המניעים של "בג"ץ הקשת המזרחית", המוכר גם כ"בג"ץ הקרקעות", ששם קץ להטבות בסכומי עתק שהניבו יישובים חקלאיים - מושבים וקיבוצים - כתוצאה מקידום מיזמי נדל"ן בשטחם, וכיום משמש כמנכ"ל עמותת תהודה.

קריף וקאשי לא מכחישים שהם ציפו לקבל שכר טרחה בתיק הזה, וכי זה היה אחד השיקולים בהחלטתם לקחת על עצמם את ייצוג התושבים, אולם הם מבהירים כי מעולם לא דנו בעניין זה עם התושבים - וממילא רק בית המשפט מוסמך לקבוע מה יהיה גובה שכר הטרחה, אם וכאשר ישולם.

לטענת קריף, ההסדר שהציעה השופטת לתושבים מהווה גם הוא ציון דרך היסטורי בתולדות המאבקים החברתיים בישראל, אולי לא בסדר גודל של בג"ץ הקרקעות, אך לא רחוק ממנו: "זו הפעם הראשונה שבה היטה בית המשפט אוזן לצעקה שעלתה מגבעת עמל, ועוד עושה זאת כבר בראשיתו של ההליך. כשהיא מציגה את מתווה הפשרה הזה באומץ לב משפטי וברגישות חברתית, וקובעת בדבריה שהיא רוצה לסיים את העוול ולעשות צדק בפצע המדמם - כמו שהיא קוראת לו - היא מציעה הסדר חסר תקדים שעשוי להיות מודל לפתרון בשכונות נוספות בישראל שמצויות במצב דומה, כמו ליפתא או שכונת הארגזים. כאשר השופטת הציעה פיצוי בשווי של דירה בשכונה בשווי שעשוי להגיע לחצי מיליארד שקל, חשבנו שמדובר בהישג ובהחלטה חברתית היסטורית במובן העמוק של המלה".

את הודעת תושבי השכונה לבית המשפט על חוסר האמון בו מתאר קריף כרגע של הלם מוחלט: "ההודעה שלהם על אי־האמון, אחרי שכבר הביעו הסכמה, נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. היו מחלוקות לאורך התהליך, אבל בסופו של דבר ואחרי שורה של פגישות והתייעצויות הובעה הסכמה מצדם למתווה הפשרה שהציעה השופטת".

את תחילת העיסוק שלו בנושא מתאר קריף כתולדה של פניית התושבים: "ב-2014, לאחר פאנל בוועידה כלכלית גדולה, פנו אלי תושבי גבעת עמל בסיומו של המושב והפנו את תשומת לבי למתרחש בשכונה. באותו זמן התרחשו כמה פינויי משפחות שקיבלו הד ציבורי רחב, ואני נעניתי לאתגר והגעתי לשכונה לסדרת פגישות ממושכות שבמהלכן ניסינו לארגן את התושבים ביחד, לבדוק מה הערוץ המשפטי המתאים. זה לא היה פשוט. הנושא נידון בערכאות שונות עשרות פעמים ב-50 השנים האחרונות.

"אחרי שנה, באמצעות מי שהובילו את השכונה ונחשבו חלק מרכזי בפעילות למען השכונה, יוסי כהן ומלי אלפסי, הצלחנו לגבש תפישה משפטית של הגשת תובענה ייצוגית. במקום לריב עם תשובה, החלטנו לתבוע את מי שנתפש על ידינו כאחראי הישיר למה שקורה בגבעת עמל, המדינה, שהפרה את התחייבויותיה מ–1961, ועיריית תל אביב".

לדברי קריף וקאשי, בשנה שקדמה להגשת התביעה באפריל השקיע משרדם כמויות אדירות של עבודה, "אלפי שעות" לדברי קריף. "זו היתה עבודה ארכיונית עצומה. הלכנו למסמכים בני עשרות שנים, שאת חלקם קיבלנו מהתובעים עצמם. צוות של ארבעה עורכי דין ישב על התביעה במשך שנת עבודה תמימה. בדקנו את עשרות הפסיקות שהיו בנושא גבעת עמל, הלכנו אל הדין הבינלאומי. העבודה היתה טוטאלית מבחינתנו. יש שם צדק חברתי שמקופל בתביעה הזאת. הגדרתי אותה כתביעה היסטורית. עד אז בית המשפט לא שמע את הצעקה שעלתה מגבעת עמל, ולא משכונות אחרות במצב דומה, והתייחסנו לזה כתביעה משפטית די תקדימית".

קאשי מוסיף כי "המשרד שלנו היה משועבד לעניין הזה, פשוט משועבד. ואני זוכר גם את הטלפונים של מלי: 'מה קורה? למה לא מגישים? עברו חודשיים, עברו שלושה, הבטחתם אחרי החגים, הבטחתם אחרי הפגרה'. 120 עמודים ו-400 עמודי נספחים - זה לא משהו שאתה כותב בשבוע".

פינוי בינוי בכפייה ת"א
עופר וקנין

כיום טוענים אלפסי וכהן כי לא הובהרה להם משמעותה של התביעה הייצוגית. עד כמה הם היו חלק בהחלטה?

קאשי: "אני זוכר את היום שבו נפגשנו לראשונה, באו אלינו יוסי ומלי יחד עם מהנדס העיר לשעבר, ישראל גודוביץ'. הם היו מיואשים כי לא היה הליך משפטי שאפשר היה לנקוט, ולא ניתן היה לארגן את התושבים. דנו באפשרויות העומדות על הפרק, ואז עמדה האפשרות להגיש תובענה ייצוגית. הם כאילו קמו לתחייה, שניהם, בהתלהבות מדהימה. איפה חותמים ומתי מגישים. אמרנו להם זה רעיון, תנו לנו לחשוב על זה. ישבנו וחשבנו. אחרי כמה שבועות נפגשנו אתם שוב. הסברנו להם במה מדובר ומה זו תביעה ייצוגית, הסברנו להם שהם התובעים המייצגים ואת כל המשמעויות".

קריף: "ואני מזכיר שבזמן התובענה הייצוגית היתה אפילו מסיבת עיתונאים שהם דיברו בה. היה ברור מה התהליך".

סוכם מה אמור להיות היעד? המטרות? כעת הם טוענים שהם דורשים רק הכרה ולא פיצוי כספי.

בנקודה זו מאבד קריף את שלוות רוחו: "ההודעה שלהם לבית המשפט שדי להם בהכרה בעוול ופיצוי סמלי של שקל אחד, היא לכל הפחות תמוהה מאוד. אחרי שהוצע חצי מיליארד שקל פיצוי הם מוכנים להסתפק בשקל אחד? בשביל זה נועד כל המהלך? אפשר להכיר בעוול ואז להוציא אותם מבתיהם? אני לא מבין את ההיגיון שעומד מאחורי ההודעה הזאת. התגובות שלהם מפתיעות פעם אחר פעם".

קאשי: "היה ברור לכולם שהסעד המרכזי שלגביו מדובר הוא פיצוי כספי. כשמפרים הסכם יש לך על פי דין שלושה סעדים: או שאתה מבטל את ההסכם - ואת זה הם לא רוצים; או שאתה מקבל אכיפה, וזה עוד יותר מסוכן כי לא בטוח שאתה יכול לאכוף היום, כשכבר בונים בשטח; והסעד השלישי הוא קבלת פיצוי, וזה מה שביקשנו. אני לא יכול להמציא את הגלגל. הבקשה לפיצוי כבר מופיעה בכתב התביעה".

הם טוענים להפעלת לחץ מצדכם במטרה שיסכימו להסדר.

קאשי: "אני לא יכול להפעיל עליהם לחץ. יוסי ומלי הם מנהיגי התושבים. אני לא יכול למנוע מהם להגיש לבית המשפט את עמדתם. אם הם היו אומרים בהתחלה 'אנחנו לא מסכימים', אז בספטמבר היינו מגישים לבית המשפט עמדה שלפיה מלי ויוסי לא מסכימים, אבל אנחנו, כעורכי הדין המחויבים לכלל הקבוצה - כן מסכימים. חובת הנאמנות שלנו היא קודם כל לקבוצה. אבל היתה מצדם הסכמה.

"אני מזכיר ששני התובעים הם אנשים מנוסים מאוד במאבקים משפטיים. זה לא שיש פה אנשים שלא מבינים את החומר ולא מבינים איפה הם חיים. מלי מסתובבת במסדרונות הכנסת ומצויה בקשר עם כמה ח"כים. היא לא אדם שאפשר לכפות עליו להגיד כן נגד רצונו. הם הסכימו להסדר".

אילו הסברים אפשר בכל זאת לתת להתנהלות שלהם?

קריף: "אני לא יודע. הישג של כזה היקף של פיצוי, יכול להיות שיש פה גורמים עלומים שכרגע אנחנו לא רואים, ואולי נגלה אותם בחודשים הבאים. אתה לא מבין איך כשיש הישג שכולם רואים אותו, והוא ניבט למרחוק, איך יש קבוצה מתוך השכונה שפועלת נגדו? אנחנו מלאי תמיהה על העניין הזה.

"ברור שיש גורמים עם עניין רב בכך שההסדר לא ייצא לפועל, בעלי אינטרסים שונים. זה הסדר שאומר שהמדינה צריכה לשלם 9% מהקופה הגדולה, ועיריית תל אביב על פי חלקה בקרקע. אני חושב שזה סוג של פתרון שהרבה אנשים לא רוצים. מעבר לכך, כנראה שיש בשכונה אנשים שחושבים שהם יקבלו יותר מיחידת דיור אחת למשפחה, אבל לבית המשפט צריך לבוא עם טענות משפטיות שאפשר להוכיח. מי שרוצה לעשות מהלך רחב יותר לתיקון העוול ההיסטורי שנעשה לתושבי השכונות בישראל, פתוח בפניו האפיק הפוליטי. יכול להיות שהם רוצים דברים שבית המשפט לא מסוגל לתת".

שני התובעים המייצגים, אלפסי וכהן, לא היו מעוניינים להתראיין לכתבה, אך ועד הפעולה בגבעת עמל, המייצג את מרבית המשפחות הנותרות בשכונה ובכלל זה את אלפסי וכהן, מסר: "תושבי גבעת עמל תומכים בתובעים כהן ואלפסי שהגישו אי־אמון בעוה"ד קריף וקאשי. פנייתם אל עו"ד קריף נעשתה על סמך תדמיתו כפעיל חברתי בתחום צדק חלוקתי. הכבוד והאמון והציפיות כלפיו הרקיעו שחקים, אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. התנהלותם של עורכי הדין מתוארת בתשובת התובעים לבית המשפט, ולפיה רק באחרונה, לאחר הגשת התובענה, הובהרה לתובעים לראשונה משמעותה ומהותה של התביעה הייצוגית. לא נתייאש במלחמה על הבית, עד שננצח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#