"180 שקל ליום חזרות" פערי השכר העצומים בעולם התיאטרון נחשפים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"180 שקל ליום חזרות" פערי השכר העצומים בעולם התיאטרון נחשפים

גירעונות מצטברים של מיליונים, שחקנים שמרוויחים מאות אלפי שקלים בשנה, בעלי תפקידים שנותרים על כיסאם שנים רבות ומנכ"לית שמנהלת ביד רמה ■ עם הדרמות הגדולות מאחורי הקלעים בבית ליסין, היו יכולים להרים שם יופי של הפקה

24תגובות
במת תיאטרון

לפני כמעט חצי שנה התרחשה בתיאטרון בית ליסין דרמה סוערת. מיה דגן, כוכבת ותיקה ומוערכת, ביקשה לקחת פסק זמן מבית ליסין, ביתה האמנותי ב–17 השנים האחרונות, כדי לממש חלום גדול - התפקיד הראשי במחזמר "מצחיקונת" בתיאטרון הקאמרי. הבקשה הרתיחה את ציפי פינס, המנהלת הכל יכולה של בית ליסין, שמיהרה לשלוף ציפורניים. פינס טענה שמדובר במהלך מפתיע שנעשה מאחורי גבה ומנוגד לחוזה עם דגן. דגן טענה שהכל נעשה בשקיפות, שהבקשה אינה מנוגדת לחוזה ושהיא התריעה בזמן כדי שיוכלו למצוא לה מחליפה ב"אילוף הסוררת", המציג בבית ליסין. באותו רגע החלה מלחמת גרסאות, והיחסים בין השתיים הידרדרו עד כדי כך שפינס דרשה מדגן לשאת בעלויות ההחלפה שלה ב"אילוף הסוררת".

"אני מכירה את זה מהצד השני, כשציפי מדברת על אנשים אחרים שהמרו את פיה", אמרה דגן בראיון ל-ynet. "פשוט עכשיו אני שומעת את זה עלי. חבל לי. עצוב לי שציפי מכפישה את שמי בכל מקום אפשרי".

הרבה מאוד יצרים נלוו לסכסוך הזה: בגידה אישית, תחרות בין תיאטראות, מלחמת אגו ולא פחות מזה - קרב על כסף. מחזות זמר נהפכו בשנים האחרונות לאבן שואבת עבור המפיקים והתיאטראות, שמצליחים למשוך בזכותם קהל חדש. בזכות כישוריה המגוונים, דגן היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב.

אבל מתחת לדרמה הזאת מסתתר סיפור לא פחות גדול על הדרך שבה מתנהלים התיאטראות בישראל, ובמיוחד בית ליסין, שמנוהל כבר 23 שנה על ידי שליטה אחת שקובעת מי ומה נכנס, ומה נותר בחוץ. בית ליסין כנראה אינו חריג בנוף המקומי, אבל נתונים שהגיעו ל-Markerweek מספקים הצצה למה שקורה מאחורי הקלעים בתעשייה הזאת.

ציפי פינס
מוטי מילרוד

"פינס מתחמקת מחתימה על הסדרים"

באפריל 2012 פנה איגוד השחקנים הישראלי, שח"ם, לבית ליסין, ובפיו טענה: התיאטרון לא יידע את האיגוד על כוונתו לפגוע בשכר השחקנים, על רקע תוכנית ההתייעלות שעליה הכריז בית ליסין. "חברי הארגון מפקפקים בצורך בהפחתת השכר ובכך שהוא יהווה בסיס כה משמעותי להצלת התיאטרון ממצב של 'חדלות פירעון'", נכתב במכתב שפורסם בתקשורת. "לא ברור לנו כיצד נקלע התיאטרון לגירעון של 9 מיליון שקל, אשר בסופו של דבר מביא לכך כי דווקא עובדי התיאטרון צריכים לשאת בתוצאות".

פינס מיהרה לשלוח מכתב תגובה: "מהלך זה נעשה בהחלטת ההנהלה הציבורית ובדרישה של עיריית תל אביב, שמתנה תמיכות עתידיות ביישומה של תוכנית הבראה מקיפה ובאופן מידי", כתבה. "תוכנית ההבראה נבנתה באופן מדורג, כך שאחוז הקיצוץ הגבוה ביותר רלוונטי רק לבעלי השכר הגבוה". פינס הוסיפה כי "הקושי הכספי שבו מצוי התיאטרון נובע מתת־תקצוב מתמיד".

בשח"ם מעריכים כי בישראל פועלים כ-2,500 שחקני תיאטרון, כולל בתיאטראות הילדים והפרינג'. רק כ-50 מתוכם נחשבים לטאלנטים הזוכים למשכורות הגבוהות. "בכל מוסד או חברה יש את מי שמרוויח יותר, בשל כישרון, ותק ורמת בכירות", אומר אורי רשטיק, מנכ"ל שח"ם. "עם זאת, הרוב המוחלט של השחקנים רחוקים מהמשכורות, שמסתכמות ביותר מחצי מיליון שקל בשנה. למעשה, רוב השחקנים אינם מגיעים לעתים לתנאי מינימום, ובבית ליסין המצב קשה עוד יותר. בעוד שברוב המוסדות בישראל כבר הצלחנו לחתום על הסכמים המסדירים את שכרם ותנאי המינימום של השחקנים, הרי שפינס מתחמקת".

ציפי פינס, מיה דגן
אביב חופי

הסכמי עבודה שהגיעו לידי Markerweek מגלים כי שחקן בבית ליסין יכול לקבל 180 שקל עבור יום חזרות מלא. "זה פחות משכר מינימום", אומר רשטיק. גם תעריף ההצגות אינו גבוה. כך למשל, לידינו הגיע הסכם עבודה שבו מצוין שכר של 500 שקל להצגה ואחר שבו מצוין שכר של 900 שקל להצגה. הסכומים האלה לא כוללים שעות הגעה אליה וחזרה, לעתים קרובות לקצוות הארץ, כך שהצגה בת שעתיים נהפכת למסע בן שמונה־תשע שעות.

"שחקנים מקבלים שכר עבור מספר ההצגות וכן ימי החזרות להם הם נדרשים", אומר רשטיק. "תעריף ההצגה משתנה, תעריף החזרות לא זהה בין שחקן לשחקן, וכמובן מספר ההצגות שבהן הם משתתפים. קשה מאוד להיות שחקן בישראל במשרה מלאה. רוב השחקנים חייבים לעבוד בעבודה נוספת כדי להתקיים. הפערים בין הטאלנטים, שאפשר לספור על יד אחת או שתיים בכל מוסד, ובין שאר השחקנים - עצומים".

אל מול תת התקצוב של בית ליסין, עולות לא מעט שאלות ניהוליות. למרות הגירעונות המצטברים, במשך שנים נערכו בתיאטרון חגיגות שכר. יתרה מכך: על אף שפינס עומדת במילתה וקיצצה את משכורות השחקנים המובילים, הרי שהמשכורת שלה רק עולה. ב–2009 היתה זו, על פי הדו"חות, 417 אלף שקל בשנה ברוטו (לא כולל אחזקת רכב, שנעה בין 30 ל–40 אלף שקל בשנה), אך ב–2015 הוא הסתכם ב-511 אלף שקל (לא כולל אחזקת רכב של 40 אלף שקל בשנה).

נתוני השכר מרשימים גם בקרב השחקנים. ב-2009 היתה שיאנית השכר השחקנית יונה אליאן־קשת, שהרוויחה קרוב למיליון שקל ברוטו בשנה. אליאן־קשת, שחקנית מנוסה ומוערכת, היא חברה קרובה של המנכ"לית פינס, עוד מימיהן באוניברסיטה. אחריה צעד ב–2009 ששון גבאי (גם הוא למד עם פינס באותו מחזור באוניברסיטה) עם 767 אלף שקל בשנה. במקום השלישי מבין חמשת מקבלי השכר הגבוה בתיאטרון ניצב ליאור אשכנזי, שהשתכר יותר מ–700 אלף שקל בשנה ואחריו לאורה ריבלין עם 464 אלף שקל בשנה בלבד. פינס היתה רק במקום החמישי.

ב–2010 הסתכם הגירעון ב–6.8 מיליון שקל והמשכורות המשיכו להיות נדיבות, אם כי פינס לא היתה אחת מחמש מקבלות השכר הגבוה. "שחקנית", כך בדו"חות, מרוויחה כ–850 אלף שקל בשנה, אחריה עוד "שחקן" עם כ–750 אלף שקל ועוד שלושה שחקנים שמרוויחים כחצי מיליון שקל כל אחד. לדברי התיאטרון, באותה שנה נפגעה פינס בתאונת דרכים ולכן שכרה לא היה מלא.

יונה אליאן
דודו בכר

ב-2011 צמח הגירעון המצטבר של בית ליסיון ל–8.8 מיליון שקל, אך חגיגות השכר נמשכו. בראש הטבלה נמצא הפעם ששון גבאי, עם 930 אלף שקל בשנה. אחריו צועדת מרים זוהר עם 587 אלף שקל. בשנה הזו פינס כבר תפסה את המקום השלישי מבין חמשת מקבלי השכר הגבוה (כשאחריה צועדים מנהל אדמיניסטרטיבי ומנהל טכני) עם 483 אלף שקל בשנה.

ב-2012 נכנס התיאטרון לתוכנית הבראה, כשהגירעון מסתכם ב–9 מיליון שקל, ושכרה של פינס יורד יחד עם שכר השחקנים המובילים: גבאי עם 716 אלף שקל בשנה, אליאן־קשת עם כ–600 אלף שקל בשנה, מרים זוהר ויגאל נאור מקבלים כחצי מיליון שקל כל אחד, ופינס תופסת את המקום החמישי ברשימה, עם 457 אלף שקל בשנה.

בשנה שלאחר מכן, 2013, נראה תהליך מעניין: בעוד שכר השחקנים יורד עוד קצת — שכר המנכ"לית דווקא עולה. בראש צועד גבאי עם 667,242 שקל בשנה, אחריו מיכה סלקטר - 591,369, מרים זוהר - 493,362 ושוב אליאן־קשת עם 485,372 שקל בשנה. פינס הרוויחה 479,547 שקל בשנה, כלומר עלייה של יותר מ–2,000 בחודש ביחס לשנה שקדמה לה. הגירעון באותה שנה היה שוב 9 מיליון שקל.

2014 היא שנה משמחת — הגירעון הוא 6 מיליון שקל בלבד, והמשכורות עולות: ששון גבאי שוב בראש הרשימה עם 771,000 שקל, אך אחריו צועדת המנכ"לית, ששכרה שוב עולה - 506 אלף שקל. מרים זוהר היא השלישית, עם קרוב לחצי מיליון שקל, ואחריהם מנהל המכירות והייצור עם יותר מ–300 אלף שקל בשנה כל אחד.

יו"ר בית ליסין, עוזי ברעם
אורן נחשון

ב–2015 הגירעון נותר על כנו, 6 מיליון שקל, אך המשכורות המשיכו לעלות. בראש היה גבאי עם 777,921 שקל בשנה, אליאן־קשת חוזרת אל המקום השני עם 600,547 שקל בשנה, פינס תופסת את המקום השלישי עם עלייה נוספת ל–511,201 שקל, מיה דגן רביעית עם 452,053 שקל בשנה ורמי הויברגר סוגר את הרשימה עם 401,366 שקל בשנה.

היו"ר ברעם מחליף כובע

בית ליסין הוא אחד התיאטראות המובילים בישראל, ורבים אומרים כי פינס היא זו שהובילה אותו לשם. על פי נתוני משרד התרבות, חמש מתוך עשר ההצגות שזכו להצלחה הרבה ביותר ב–2015 הן של בית ליסין ("המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", "המוגבלים", "בית מרקחת שטרן־בלום", "טרטיף" ו"שבטים"). מתוך 5,157 הרצות של התיאטראות הגדולים והבינוניים, בית ליסין מחזיק בנתח של 24% מהשוק. במספר המבקרים בתשלום במופעים בהפקה עצמית בית ליסין מחזיק בנתח של 27.5% מהשוק.

לפינס, שאינה מחזיקה מנהל אמנותי כמו כל התיאטראות האחרים ושולטת בנושא הזה בעצמה, יש זכויות רבות בצד האמנותי, אך בכל הקשור להתנהלות הכספית — ההצלחה פחות גדולה. הנהלת התיאטרון, ובראשה היו"ר, אמורים לפקח עליה, להתריע מפני בורות כספיים ולדרוש כי התיאטרון יתנהל פיננסית באופן תקין, וללא גירעונות לאורך זמן.

לתפקיד יו"ר ההנהלה נבחר ביולי 2004 השר לשעבר עוזי ברעם. על פי תקנון העמותה (בית ליסין הוא עמותה רשומה), ברעם אינו מקבל תשלום על התפקיד, ונבחר לקדנציה של ארבע שנים בלבד, עם אופציה להארכה של שנתיים. בית ליסין שייך לעיריית תל אביב, להסתדרות הכללית החדשה וכן לציבור (שנציגיו נבחרים על ידי העירייה וההסתדרות), והבעלים אמורים לייצר רוטציה בניהולו.

ששון גבאי
דודו בכר

חלפו 12 שנה, וברעם — שאמור היה לפנות את מקומו ליו"ר אחר ב–2010 — הודיע רק באחרונה כי הוא פורש. מתברר שמדובר בסוג של תרגיל, כשהיו"ר "מחליף" את עצמו: קדנציה אחת הוא כיהן כנציג הציבור מטעם ההסתדרות, וקדנציה שנייה כנציג הציבור מטעם העירייה. "כל הרעיון בסעיף הרוטציה הוא לאפשר לדם חדש ועיניים רעננות להיכנס לניהול המקום", אומר גורם מקורב לבית ליסין, "אף אחד לא חשב שיש לשנות הנהלה גם כשהביצועים הפיננסיים כה גרועים. פינס שולטת בהנהלה באופן מוחלט ואין כל סיבה להחליף אותה".

בדו"חות השנתיים שמגישה העמותה לרשם העמותות היא נדרשת לכתוב את שמות בעלי התפקידים ואת מספר השנים הכולל שבהן הם מכהנים בתפקיד, במטרה לעקוב בקלות אחרי מינויים חדשים וותיקים. בדו"חות בית ליסין יש בעיה: אף שברעם נכנס לתפקיד ב–2004, נרשם בדו"חות כאילו מונה ב–2008, ומספר השנים הכולל נספר בכל שנה מאז, ולא מ–2004 — כך שלא ברור כמה שנים הוא בתפקידו באמת.

ברעם אינו היחיד: גם שני נציגי הציבור, שמונו על ידי עירית תל אביב, אריאל קפון ופרופ' ניב אחיטוב, משמשים בתפקיד מאז 2004 — 12 שנה, מבלי שמקומם עובר לנציגי ציבור אחרים. גם באשר לשניים האלה, שעל פי חוקי תאגידים עירוניים יכולים לשרת שלוש שנים עם אופציה לעוד שלוש שנים בלבד, התיאטרון אינו מדווח על מספר השנים הכולל הנדרש, וכמו במקרה היו"ר, גם כאן לא נכתב מספר השנים האמיתי.

בבית ליסין דווקא מרוצים: "ברעם כיהן בהצלחה מרובה בתפקיד יו"ר העמותה מאז 2004 עד לאחרונה, עת הודיע על פרישה מתפקידו", הם כותבים בתגובה. "מינויו של ברעם כיו"ר בוצע בהתאם להוראות הדין ולהוראות תקנון העמותה, המאפשר לכל אחת מן הקבוצות החברות בעמותה (הציבור, העירייה וההסתדרות) למנות יו"ר מטעמה לתקופה מצטברת של עד שש שנים. למיטב ידיעתנו, מאחר שכהונת ברעם הוארכה כאמור כמה פעמים, בדו"חות מילוליים שונים קיים שוני בין תאריכי המינוי והכל בהתאם לדין". בנושא נציגי הציבור התיאטרון מתעקש כי "הדיווחים לרשם העמותות בעניינם בוצע כדת וכדין. לשאלתכם, הנ"ל לא קיבלו שכר או גמול או כל תמורה אחרת עבור תפקידם".

ציפי פינס וששי קשת
מוטי מילרוד

"תאגיד מעין עירוני"

פינס חגגה השנה 72. מאחר שהתיאטרון הוא גוף ציבורי, נשאלת השאלה כיצד היא ממשיכה לנהל את התיאטרון חמש שנים לאחר גיל הפרישה, ואם קיבלה לשם כך אישור ממשרד הפנים, כמו כל עובד במגזר הציבורי. מתברר שלא. הסיבה פשוטה: "העמותה אינה תאגיד עירוני", גורסים בבית ליסין. "לכן ההוראות האלה לא חלות עלינו. יתרה מכך — ממש באחרונה נבחרה פינס על ידי ההנהלה הציבורית, ובאישור העירייה, לקדנציה נוספת בתקופת שיפוץ תיאטרון בית ליסין ועד לכניסתו לאולם החדש".

אם כך, כשלבית ליסין נוח התיאטרון הוא תאגיד עירוני, וכשלא נוח הוא "תאגיד מעין עירוני". כך למשל, אותה עיריית תל אביב, שמשקיעה בתיאטרון הביתי שלה עשרות מיליוני שקלים והיא גם הבעלים, כוללת את בית ליסין בכל הדו"חות התאגידים העירוניים שלה, שנה אחר שנה, ובשום מקום אינה מציינת כי מדובר ב"תאגיד מעין עירוני". יתרה מכך, התיאטרון גם נהפך לחבר באיגוד התאגידים העירוניים ברשויות המקומיות — איך זה קורה אם מדובר ב"תאגיד מעין עירוני"?

גם בדו"חות התיאטרון לרשם העמותות לא מצוין בשום מקום המושג הזה. לעומת זאת, ב–2007, כשהתיאטרון ניסה לחמוק מהוראות חוק התאגידים העירוניים, הודיע לו רשם העמותות בצורה חד־משמעית כי הוא תאגיד עירוני לחלוטין. "העמותה אינה תאגיד עירוני", אומרים אנשי התיאטרון, "לאור חברותה של העירייה במוסדות העמותה, היא מוגדרת כתאגיד מעין עירוני, אך הכללים החלים על תאגיד עירוני אינם חלים עליה במלואם". על השאלה אילו כללים כן חלים על ה"תאגיד המעין עירוני" לא הצלחנו לקבל תשובה מהתיאטרון או העיריה.

מבית ליסין נמסר בתגובה: "שכרם של כל מנהלי התיאטראות נקבע על ידי משרד התרבות וועדת ניצני, שמונתה בין היתר לקביעת השכר. ציפי פינס מכהנת בשני תפקידים, מנכ"לית ומנהלת אמנותית, ובכך חוסכת לתיאטרון עלות משרה נוספת. הגירעון נקבע מתת־תקצוב, כפי שקבע דו"ח של חברת גיזה שהוכן לבקשת עיריית תל אביב ב–2011. כל התיאטראות מצויים בגירעון מצטבר. למרות זאת, מאז 2012 מסיים התיאטרון כל שנה בעודף שוטף. הגירעון המצטבר פחת בשנים אלה בכמיליון שקל.

"שכר השחקנים הוא פונקציה של מספר ההצגות, מספר השחקנים וכו'. מאז 2012 יש יציבות בעלות הכוללת של השחקנים. שכרם של יונה אליאן־קשת וששון גבאי נקבע בהתאם למעמד והוותק שלהם וביחס ישיר לשכרם של שאר השחקנים המובילים בכל התיאטראות.

"בדו"ח המילולי או הכספי לא נדרשת עמותה להגדיר אם היא תאגיד מעין עירוני, לכן לא הגדירה זאת. לגבי הטעויות בדו"חות המילוליים, מדובר בטעות טכנית של מספר השנים, שאין לה כל משמעות.

"לגבי עוזי ברעם: אם הקבוצה שהגיעה תורה למנות יו"ר סברה כי היא מעוניינת שברעם יכהן כיו"ר מטעמה, היא רשאית לעשות זאת על פי תקנון העמותה. משך כהונה של 12 שנה מהווה מינהל תקין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#