קוקטייל רעיל: האיש שנצמד לדנקנר כל הדרך לכלא - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קוקטייל רעיל: האיש שנצמד לדנקנר כל הדרך לכלא

כשקוראים את מה שכתב השופט כבוב על איתי שטרום - שהורשע השבוע בפרשת הרצת מניות אי.די.בי - אפשר ללמוד משהו על שטרום, אבל בעיקר אפשר להבין משהו נוסף על תופעת דנקנר

25תגובות
איתי שטרום
עופר וקנין

שופט בית המשפט המחוזי חאלד כבוב שבר את הראש במהלך משפטם של נוחי דנקנר ואיתי שטרום בפרשת הרצת מניות אי.די.בי בשאלת המניע של שטרום לעשות עבור דנקנר עבירות פליליות, לשקר וגם להפסיד הרבה מאוד כסף. ובאמת, מה גורם לאדם להזיק לעצמו כל כך? אם נבין את זה, אולי נבין כמה דברים על כוח, כריזמה, ריכוזיות ושליטה - קוקטייל שבנסיבות מסוימות נהפך לרעיל ולקטלני.

את מרב תשומת הלב במשפט דנקנר תפס הוא עצמו, גיבור הקריסה העסקית המהדהדת ביותר בכלכלה הישראלית של העשור האחרון. ובצדק: דנקנר, שהורשע בהרצת ניירות ערך ונשלח לשנתיים מאסר בפועל, קיבל עונש קל יותר ממה שביקשה פרקליטות המדינה לגזור עליו - שלוש עד חמש שנות מאסר. דווקא חלקו של המורשע הנוסף, איש ההשקעות איתי שטרום, שדרכו ביצע דנקנר את עבירות ניירות הערך, ושבלעדיו תוכנית המרמה הזאת לא היתה יוצאת לפועל, קריטי להבנת המציאות הכלכלית שבה פעל דנקנר במשך כל תקופת שליטתו בתאגיד הגדול בישראל.

שטרום, שהחזיק בחברת ההשקעות isp, נטל הלוואות כדי לרכוש מניות של אי.די.בי מהבנק ומדנקנר, במטרה לייצר ביקוש למניות החברה, ובכך להעלות את שוויין או למנוע ירידה בערכן. הוא ניסה לשדר לשוק כי יש משקיעים שעדיין מתעניינים באי.די.בי, לאחר שזו כבר קרסה ואיבדה את רוב שווייה. שטרום אינו אדם מוכר לציבור. הוא היה אלמוני לפני הפרשה, וספק אם גם כיום מישהו יזהה אותו ברחוב. כשקוראים את מה שכתב עליו השופט כבוב, אפשר להכיר קצת יותר את שטרום, אבל בעיקר אפשר להבין משהו נוסף על תופעת דנקנר, על הכוח והכריזמה שלו שגרמו לשטרום לעשות דברים לא הגיוניים.

מה אומר השופט כבוב על שטרום?

"לא נמצא כל הסבר מדוע איש שוק הון מחושב כמו הנאשם יבצע מצד אחד מהלך של גיוס כספים בהלוואה מהבנק, ומצד שני ניהול פעילות - שבהכרח מביאה להפסדים עצומים במשך ימים ספורים, כשברור לכל שהוא צריך להשיב את הכספים לבנק, כספים שלא היו ברשותו באותה עת...פעילות המסחר שבוצעה על ידי שטרום בימים הרלוונטיים לאישום היתה חריגה, לא כלכלית - ואף נוגדת את האינטרס הכלכלי של שטרום ושל isp...ביחס לשטרום לימדו הראיות כי השקעתו במניית אי.די.בי לא נועדה לבניית פוזיציה כלכלית, אלא מדובר בפעילות שבבסיסה רצון אמיתי וכן לסייע לדנקנר ולאי.די.בי, פעילות שהתנהלה באופן שאינו לגיטימי, שכרוך ושזור ברצון להשפיע על מחזורי המסחר במניה. קבעתי כי מדובר במקרה חריג שבו אין הנאשם, שטרום, פעל מתוך אינטרס תדמיתי אישי לו, וכי מעורבותו של שטרום והאינטרס התרמיתי נבעו מרצונו להשיג את קרבתו ואהדתו של דנקנר".

מה שבעצם השופט כבוב מכוון אליו הוא אותה תכונת אנוש שגורמת לאנשים לעשות הרבה כדי להתקרב לאנשים חזקים ובעלי עוצמה. זה לא חידוש גדול, אבל במקרה הזה, שטרום נתפס. הוא עשה מעשים פליליים של הרצת מניות, שיקר בחקירתו וטען כי הוא עשה זאת משיקולים כלכליים שהופרכו על ידי השופט - והוא גם הפסיד הרבה מאוד כסף. זה מעורר את השאלה אם במהלך שנות שלטונו של דנקנר באי.די.בי היו עוד כמה אנשים שביקשו את קרבתו ועשו דברים שאינם חוקיים, אינם אסתטיים ואינם הגיוניים.

איתי שטרום
עופר וקנין

קל להיזכר במהלכים כושלים או בעייתיים שנעשו באי.די.בי בתקופת דנקנר. החל בהלוואות עתק שנתנו לו חבריו הבנקאים, דרך הערכות שווי בעייתיות שקיבל מחבריו מעריכי השווי, עובר לשכיבה על הגדר של מנהלים שביצעו והצדיקו עבורו החלטות עסקיות מפוקפקות כמו רכישת "מעריב" ומניות בנק קרדיט סוויס, וכלה בעמלות ודמי תיווך ששילמה אי.די.בי לחברים־שותפים של דנקנר בעסקות נדל"ן שונות.

קשה לא להיזכר במנכ"ל דיסקונט השקעות, עמי אראל, מנסה להסביר מדוע דיסקונט השקעות (חברה בת של אי.די.בי) רוכשת את העיתון "מעריב" הכושל. המלים "סינרגיות" ו"דיגיטליות" הופרחו לאוויר - וקשה היה להאמין שאראל באמת מאמין במה שהוא אומר. קשה לשכוח את הערכת השווי שביצע פרופ' יצחק סוארי לחברת ישראייר, כדי להכשיר את העברת חובותיו הפרטיים של דנקנר לאי.די.בי. מדכא להיזכר במנכ"ל כלל ביטוח, שי טלמון, מצליח לחיות בשלום עם השקעות מוזרות שביצע עבור האינטרס של דנקנר דרך חברת הביטוח. מפחיד לחשוב כיצד אהוד אולמרט, כשהיה אחראי על רשות מקרקעי ישראל, איפשר לדנקנר ומשפחתו ליהנות מהערכת שווי גבוהה לקרקעות המשפחה בעתלית ובאילת. אי אפשר לשכוח כיצד מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, ציון קינן, והיו"ר הפורש של הבנק, יאיר סרוסי, איפשרו לו להגדיל את חובותיו האישיים - גם כשהיה ברור שמצבו נואש. מגוחך לחשוב על חברו של דנקנר עידו דיסנצ'יק מצדיק מהלכים תמוהים שלו בלי להבין על מה הוא מדבר. עצוב לחשוב על חבורת מנהלים שליוותה אותו בהילולות אצל הרב יעקב איפרגן (הרנטגן), אף שכל הסיטואציה היתה זרה להם לחלוטין ובלתי עסקית בעליל.

כולם רצו את קרבתו, ביקשו את אהדתו, עשו כדבריו, גם אם בתוכם ידעו שזה לא בסדר, שזה ייגמר רע, שהכל נובע מגחמות כוחניות ואינטרסים לשימור האימפריה של דנקנר, שפירנס ותיגמל את כולם כל כך יפה לאורך שנים - על חשבון הציבור. אנשים לא חיפשו סתם את קרבתו של דנקנר. אי.די.בי שלו סיפקה הכי הרבה משרות מתגמלות למנהלים, ריטיינרים ליועצים ודוברים, שכר טרחה לרואי חשבון ועורכי דין, ודמי תיווך למקורבים. לא היתה כזאת חברה בישראל. זו היתה חברת השמה של איש אחד שיכול היה לשים את מי שהוא רוצה היכן שהוא רוצה, לקנות את מי שבא לו והכל כדי להאדיר את כוחו ולשמר את מעמדו כאיש החזק בישראל.

שטרום נתפס, נשפט והורשע, ונשלח לשנת מאסר. הוא הלך כמה צעדים רחוק מדי כדי להתקרב לדנקנר. האחרים גם עשו כמה צעדים מיותרים שהכתימו גם את הקריירות שלהם. אם הם היו יודעים לעצור את דנקנר בזמן - הוא לא היה נשלח לשנתיים מאסר.

נ.ב

וכדי לסגור את סיפור החברות היפה של דנקנר עם כל אותם אנשים שנהו אחריו, שירתו אותו ועשו כדבריו, נזכיר מה אמר דנקנר אחרי נפילתו, כשנשאל מה היתה טעותו הגדולה: "טעיתי בבחירת האנשים". כל אותם "חברים" לא היו כמובן במשפטו. רובם התרחקו ממנו, וחלקם הורחקו על ידו. ללמדנו איזו חברות היתה זו ומה היא שווה. אם חבר אמיתי הוא מי שיגיד לך את האמת וימנע ממך לעשות שטויות - אז לא היו לדנקנר חברים בתקופת שלטונו באי.די.בי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#