ההילרי-בייבס חטפו מכה מתחת לחגורה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההילרי-בייבס חטפו מכה מתחת לחגורה

קבוצות נשים מכל ארה"ב, המכונות "הילרי בייבס", הגיעו ביום הבחירות למטה קלינטון כדי לחגוג את בחירתה של הנשיאה הראשונה ■ אחרי לילה ארוך, הן ארזו את הייאוש והעיניים האדומות ועברו להפגין בשדרה החמישית, מתחת לביתו של הנשיא הנבחר

13תגובות
נשים מאוכזבות במטה הבחירות של הילרי קלינטון, ביום שלישי בלילה
LUCAS JACKSON/רויטרס

מטה קלינטון, יום שלישי בערב, יום הבחירות. קבוצת ה"הילרי בייבס" עמדה לידי בתור הכניסה לאירוע הסיום של הילרי קלינטון במרכז הכנסים יעבץ בניו יורק, ומהרגע הראשון היה ברור שהן ואני נמשיך לעמוד יחד בתור, למשך ארבע השעות הבאות. ה"הילרי בייבס" התיישבו במעגל אינטימי קטן - קבוצה של חמש־שש נשים - על רצפת הבטון. סמוך אלינו בתור העצום היו עוד מעגלים קטנים, של שלוש-ארבע צעירות. לצד כמה גברים, בתור המחובלל הרבה נשים היו מחוברות זו לזו.

בתוך מעגל הבייבס, מישהי מחזיקה את הטלפון הנייד שלה לרוחב, מעלה את אפליקצית שידורי MSNBC או CNN (פוקס ניוז מחוץ לתחום כאן) וכולן כורעות כדי לצפות באולפן השידורים החיים. הן התמכרו לשדרנים ולשדרניות, שנהפכו לבסוף לגיבורים הרעים של המערכה, אלה שהעלו את טראמפ לגדולה ונוכחותם הקשקשנית באולפנים פימפמה את שקר זכייתה של קלינטון.

נעמדתי לרגע למתוח את הרגליים, לסובב את הצוואר ולהביט ממקומי בקבוצה שנמצאת כמעט בראש התור, בחלק המרוחק מאוד בכניסה להאנגר, וזיהיתי: אני מוקפת בהילרי־בייבס. גם אם לא כולן משויכות לקבוצה המקורית, הן שם. קבוצות־קבוצות של צעירות, מבוגרות, בנות גיל העמידה, נערות. סטודנטיות, ניו יורקריות, אך גם נשים מפנסילווניה, אריזונה וטנסי. חלקן באו ממרחקים, אחרות צעדו ברגל.

נשים במטה הבחירות של הילרי קלינטון, ביום שלישי בלילה
Matt Rourke/אי־פי

גרטשן באייר, "הילרי-בייב" ותיקה, היא אמנית ציורי רכב וציירת בנשמה. ביום־יום היא עובדת כמלצרית במסעדה באריזונה. את המכונית שלה קישטה וצבעה בהשראת קלינטון כבר לפני שמונה שנים, בקמפיין הפריימריס שלה במפלגה הדמוקרטית מול ברק אובמה. מאז ועד היום היא מסתובבת ברחבי ארה"ב עם מכונית ההילרי שלה ומשכנעת בוחרים.

"הייתי חייבת לבוא גם לפה היום. הפעם לא נסעתי עם המכונית מאריזונה עד ניו יורק. הגעתי בטיסה, לקחתי גם מלון, ברור שעל חשבוני. אני חייבת לראות אותה זוכה". את באייר כבר לא מצאתי בשעות הלילה המאוחרות, כשהיה ברור שקלינטון הפסידה, כדי לשמוע איך היא מרגישה. אחרי שעברה כישלון צורב אחד ב-2008, באייר כנראה לא היתה מסוגלת לשאת כישלון נוסף. חשבתי לעצמי: מה יהיה על האוטו המקושט, על חליפות הבגדים הלבנות שלבשה, הנושאות את פניה של הפוליטיקאית שהיתה אמורה להיות הנשיאה האשה הראשונה?

מנהיגת ההילרי־בייבס היא קיילי סקוט, שחקנית קומית ודוגמנית לעת מצוא. את בוקר יום שלישי פתחה סקוט בקלפיות. היא לבשה מעיל צמר לבן, קלעה את השיער הערמוני על עורפה וקישטה עצמה במדבקות הילרי. היא התרוצצה על רחבת הבטון באולם, מחברת ומקשרת בין קבוצות הילרי־בייבס שונות. בהמשך הערב, כאשר נודע לה שלמרות עמידה ממושכת מחוץ לאולם הכנסים ולאחר מכן בהאנגר על רצפת הבטון לא יאפשרו לה להתקרב לעמדת הנאומים של קלינטון - היא ניסתה לארגן מחאה קלה. ואולם הכל פרח באוויר ונהפך ללא חשוב כשהתוצאות החלו לזרום.

קבוצת ההילרי בייבס שאליה נדבקתי בתור הורכבה מבחורות משכילות בנות 40-35. "אנחנו לא סתם הילרי־בייבס", אמרה לי אחת מהן. "יש לנו אפילו חשבון ברשתות חברתיות תחת השם הזה. תחפשי, תחפשי", היא הצביעה לתוך הנייד שלי וכשראתה שאני נכנסת לטוויטר כמקום החיפוש הראשון, אמרה: "אנחנו Babes4Hillary@. אבל, אה? את רק בטוויטר? כי אנחנו חזקות יותר באינסטגרם". נכנסתי לאינסטגרם, ואכן, לבייבס יש אמירה ברשתות החברתיות: בגדים לבנים (לא חובה), גישה משוחררת ואביזרי הילרי כתוספת לבוש. הן מטופחות, לבושות יפה, חינניות עם קורטוב הגזמה אמריקאית, אך בלי ליהפך לליצניות תעמולה.

בפיקניק מאולתר על רצפת הבטון באולם, אחת הבייבס שלחה רגל ארוכה קדימה. מגף העור השחור הגיע עד לברך, כשקצת מתחת היא הדביקה מדבקת H עגולה גדולה בצבעי כחול־לבן־אדום עם לוגו הקמפיין של קלינטון. "בייב" אחרת לבשה סריג לבן עדין, ובאזור פרקי כף היד, במקום שבו גברים נועצים חפתים, היא נעצה סיכות עגולות קטנות בשחור־לבן עם פניה של הילרי.

מטה הבחירות של הילרי קלינטון, ביום שלישי בלילה
Patrick Semansky/אי־פי

הילרי נכחה אצל כל אחת ואחת מהן. רבות נענו לקריאות ברשתות החברתיות ללבוש לבן כדי להעלות על נס את פועלן של הסופרג'יסטיות שנאבקו למען זכויות ההצבעה בארה"ב, אחרות הסתפקו בחולצות, צעיפים וכובעי תמיכה. אנשים נוטים לתמוה מדוע פמיניסטיות (כולל כאן) עוסקות בכלל במראה החיצוני, אביזרים ובגדים. אך כמו כל אמירה פוליטית, ההופעה גם היא המסר, והשתייכות לקבוצה באה לידי ביטוי בניראות של הנשים החזקות. זה אמור היה להיות חג הילרי, אולי יום ההילרי הראשון שלהן, אך לבסוף התקווה הכזיבה.

קבוצת הצעירות שרכנו קודם מול המסכים הקטנים, החליפו דעות בנוגע לשדרנים ונהנו מכל רגע, סיימה את הערב עם עיניים אדומות מול המסכים הגדולים באולם הכנסים, מתקשות להבין איך קלינטון הפסידה לבסוף.

ההבדלים הקטנים והגדולים בין הקלפי האמריקאי לישראלי

יום שלישי בבוקר, פילדלפיה. יום הבחירות מתנהל בסדר מופתי. החוק בפנסילווניה, כמו גם במדינות רבות בארה"ב, אוסר על הצבת כרזות או חלוקת חומרי קמפיין במרחק של כ-15 מטר מהקלפיות. כך, מוקדי ההצבעה נקיים מכרזות, מדבקות ורעשים, ופעילי המטות של המועמדים לא מגיעים ביום הבחירות לשכנע אנשים מחוץ לקלפיות, גם לא במרחק של יותר מ-15 מטר. הם פשוט לא שם. הילרי קלינטון ודונלד טראמפ הצביעו כל אחד באזור מגוריו, ולא יצאו ללחוץ ידיים לבוחרים בקלפיות השונות.

תומכות קלינטון המומות
Matt Rourke/אי־פי

ב-7:30 בבוקר, ברחוב ספראוס בדאונטאון פילדלפיה, ניצבו כ-100 איש מחוץ למרכז קהילת הלהט"ב על שם ויליאם וויי, ששימש כקלפי, כשבכניסה למתנ"ס התנוססו על הדלתות דגלי צבעי הקשת של הקהילה. צילמתי את התור הארוך ואת המצביעים עומדים וממתינים לתורם, כל אחד לעצמו, עם העיתון, הנייד או המשקה החם, וכאשר העליתי את קטע הווידיאו הקצר לרשתות החברתיות, ציינו בפני כמה מהמגיבים כיצד האנשים במקום ניצבים במרווחים גדולים יחסית זה מזה, ולמרות התור הארוך - הוא אינו דחוס. כמה זה שונה מהתורים בקלפיות אצלנו בישראל.

לפני כמה שנים הסביר לי חוקר התנהגויות פוליטיות ישראלי, כי הסיבה לתנודות המנדטים הגדולות ביממת ההצבעה בישראל היא שהבוחרים הישראלים פוגשים בקלפי את השכנים והמכרים שלהם, והם משוחחים ומשכנעים אחד את השני לשנות את עמדתם. כך נוצר, לדבריו, במקרים רבים, הסחף הפוליטי המפורסם של יום ההצבעה בישראל.

אבל ארה"ב היא לא ישראל. Personal Space מכנים זאת פה - והתרחקת מרעך כמוך. אסור להידבק בתור, ומרחק עמידה המאפשר לאדם אחד לקלוט בחוטמו את ריחות הגוף או את ניחוח המשקה החם של האחר פסול. זה פשוט אסור. כך ניצבים האמריקאים בקלפי מעט מרוחקים אחד מן השני, לא משוחחים ביניהם.

בסמוך למתנ"ס, בפינת רחוב 13, הותקנה קלפי נוספת בכנסיית סנט לוק. גם שם התור מנומס והמרווח. כל אדם לעצמו. עצרתי לצד בוחרים ושאלתי שאלות. נייטרה, צעירה כבת 30 שהוריה מהודו, חרדה ממה שצפוי לקרות אם טראמפ ייבחר, וחוששת לקרובי משפחתה, שחלקם מהגרים. "אני עצבנית מאוד. אני במתח", היא אומרת. "נאלצתי להפסיק להקשיב לחדשות פוליטיות בשבועיים האחרונים. קודם לכן נהגתי להקשיב ל–NPR (הרדיו הלאומי־ציבורי של ארה"ב, גוף תקשורת ותיק המואשם תכופות בהיותו ליברלי ושמאלני מדי; ט"ש) ולקרוא חדשות פוליטיות באמצעות הפייסבוק של חברי. לפני כשבועיים הבנתי שהגעתי לאובססיה בנוגע לחדשות הקמפיינים, ולכן עברתי להשמיע לעצמי שוב ושוב את המוזיקה מתוך המחזה 'המילטון'. הסוקר נייט סילבר במיוחד גרם לי לחרדות. אני מחכה שכל זה ייגמר".

אז מה את מתכננת לשעה שבה יפורסמו התוצאות, שאלתי אותה. "אפגש עם חברים, אולי אצלי בבית, ונתמוך אחד בשני תוך כדי השעות של המתח. אבל אנחנו לא נתרכז מול מסך הטלוויזיה, כי פשוט אין לי טלוויזיה. נצפה במחשב, שם אני מעדיפה לראות את PBS (שירות השידור הציבורי), את השדרנית גוון אייפל, כי בשאר הערוצים השדרנים נופלים לתוך כל פיתיון וספין אפשרי, והם מכורים למה שהקמפיינים מאכילים אותם. ב-PBS יש מסך רגוע יותר, בלי כל קשקשני הרשתות הגדולות. לפחות זו צפייה נקייה יותר".

"כולם מפוחדים. אנחנו לא יודעים מה יהיה. איך הגענו למצב הזה?"

מפגינה מתחת לביתו של טראמפ ביום שלאחר הבחירות
טל שניידר

מטה קלינטון בניו יורק, אחר חצות. שעות של מתח ועמידה על הרגליים עם אלפי אנשים במרכז הכנסים יעבץ. העיניים האדומות של הנוכחים מבצבצות מכל פינה. בקומת המזנון הנמוכה מתגדדות קבוצות־קבוצות סביב שולחנות מזנון רחב ידיים. כוסות ריקות של קפה ובירה, שקיות צ'יפס ועטיפות חטיפי גרנולה מושלכות בכל פינה. בשולחן סמוך אלי, בפרלמנט של כמה חבר'ה, אומרים שאסור להרים ידיים. הם משרבטים טבלה ומקווים שאם ישגרו אנרגיות חיוביות לתוך מסכי הטלויזיה, אולי יגיעו תוצאות טובות מהקלפיות במישיגן ופנסילווניה.

פניתי לשתי הילרי-בייבס שישבו לימיני. "אל תתראייני", אמרה אחת מהן לחברתה, וקמה להביא משהו מהמזנון. ניסיתי להמשיך לשוחח עם הצעירה לצדי, אך היא הרימה את הצעיף שהיה כרוך מסביב לצוואר, כיסתה את פיה כמי שלא מסוגלת להוציא מלה, ועיניה דמעו.

קייטי, שישבה לשמאלי, עצרה שיחת טלפון מיואשת עם אמה ושוחחה עמי. כשהיא דיברה על הקמפיין הנוראי שהופעל כלפי קלינטון, היא פרצה בבכי. "את יודעת", היא אמרה, "אני חושבת שאנשים לא מודים בכך, גם לא בצד הדמוקרטי, אבל זה האמת. אנשים לא רוצים להצביע לאשה". אז את חושבת שאם לא היו בעיות שחיתות ומיאוס ממשפחת קלינטון, גם אז לא היתה נבחרת, רק בגלל שהיא אשה, שאלתי. "כן. לחלוטין זו הסיבה. אף אחד לא היה עושה קמפיין כזה לגבר אחר. תראי מה עשו לה - והבוחרים לא התייצבו למענה, כי היא אשה".

ביום רביעי, למחרת הבחירות, ראיתי הילרי־בייבס רבות בשלב הכעס והזעם, שהגיע אחרי ההלם הראשוני. בשדרה החמישית, מול מגדל טראמפ, מפגינה אשה חשופת חזה, מלווה בכמה חברות ושלטים עם הכיתובים "הומואים נגד גזענות"; "סטודנטים נגד פנאטיות".

בחורה השם ריי עמדה שם לבד ונשאה שלט שעליו כתבה !AHHHHHHHHHH. עיניה היו נעוצות לכיוון הפנטהאוס במגדל טראמפ, ביתו של הנשיא נבחר. "המפלגה הדמוקרטית שגתה, לא התחברה מספיק לאנשים שלא מסכימים אתה, והתנתקה מהאנשים שהביעו דעות שונות", היא אומרת לי. ריי הגיעה לשדרה החמישית כדי לממש את זכות הצעקה שלה. מכיוון שלא היתה יכולה לשאת מגפון או לצעוק במקום, היא פשוט החזיקה את השלט שביטא את תחושותיה. עיניה אמרו ייאוש ומועקה.

לידה עמדה מיקייטה, בת להורים שהיגרו לארה"ב. "כולם מפוחדים. אנחנו לא יודעים מה יהיה. חברים שלי מפחדים מגירוש או סתם התנכלות, אני פוחדת שישללו לנשים כל מיני זכויות, כמו הזכות לבצע הפלות. אני לא מבינה איך הגענו למצב הזה. בקושי ישנתי. איני מוצאת מנוחה".

המפגינות הספורות שהיו בשדרה בשעות אחר הצהריים נהפכו לאלפים בשעות הערב. 24 שעות אחרי הבחירות, ההילרי־בייבס עברו תהליך התבגרות מואץ. הן נבונות וקראו את הסקרים וכל המידע שהופץ - נשים רבות לא יצאו להצביע לקלינטון. ההילרי־בייבס אולי ידעו בלבן שקלינטון לא היתה מועמדת מושלמת, אם יש בכלל דבר כזה, אבל הבחירה בטראמפ נתפשת בעיני כולן כמכה מתחת לחגורה. הציבור האמריקאי, גברים נשים, לא חשב שמיזוגניות, הטרדת נשים ושיח מבזה ומשפיל בנוגע לחזותן הם אלמנטים שמחייבים למנוע ממישהו מלהיכנס לבית הלבן.

הכותבת היא בעלת הבלוג הפוליטי "הפלוג"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#