מחריד: השקרים של צה"ל - והמיליארדים שמתעופפים באוויר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחריד: השקרים של צה"ל - והמיליארדים שמתעופפים באוויר

התחושה העולה מדו"ח המבקר היא שכולם מרמים את כולם, ששוב השחקנים החזקים יודעים לדאוג רק לעצמם על חשבון הקופה הציבורית, ושאנשי האוצר מתנהגים כמו חבורה חיוורת שמאבקי האגו הפנימיים בה הכריעו אותה ואת ניהול הקופה הציבורית

141תגובות

בנובמבר 2015 חתמו שר האוצר, משה כחלון, ושר הביטחון דאז, משה יעלון, על הסכם שנועד לעשות סדר בתקציב הביטחון, ובעיקר בכל הקשור לגיל הפרישה ולעלויות הפנסיה של אנשי הקבע. ההסכם גובש בחופזה למורת רוחם של כמה בכירים במשרד האוצר שלא קיבלו לידיהם את נתוני ההסכם ולמעשה מודרו ממנו - אף שהם הרלוונטיים ביותר לגביו. אם זה הממונה על השכר דאז, קובי אמסלם, החשבת הכללית, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, או הממונה על שוק ההון והתחום הפנסיוני, דורית סלינגר. ראש אגף התקציבים, אמיר לוי, דווקא היה בלופ, ויש תחושה שהוא נחטף על ידי הצבא. מאז, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות, ההסכם לא פורסם, מה שגרר הגשה של כמה עתירות לבג"ץ, שחייבו את משרדי האוצר והביטחון לפרסם את פרטי הסכם.

זה עדיין לא קרה, אבל בינתיים קרה משהו שמסביר למה בשני המשרדים מתחמקים שוב ושוב מפרסום ההסכם הזה. דו"ח מבקר המדינה שפורסם שלשום מגלה מדוע נפלה על אנשי האוצר והביטחון ביישנות דיסקרטית שכזו, שמונעת מהם לפרסם מידע שאין בו שום סוד ביטחוני - רק נתונים על עלויות שכר ופרישה של אנשי הקבע. הביישנות הזאת קשורה להתנהלות שערורייתית של הצבא ושל משרד האוצר בכל מה שקשור להסדרי הפרישה, השכר והפנסיה בצבא.

שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון לשעבר משה יעלון בישיבת ממשלה
אמיל סלמן

אגף כוח אדם בצה"ל (אכ"א) מעביר נתונים מטעים וחסרים לאוצר וגורם לכך שאנשי המקצוע במשרד אינם יכולים להעריך את עלויות הפנסיה של הצבא. פקידי האוצר מסוכסכים זה עם זה ולא משתפים אחד את השני במידע, ואת מערכת היחסים הרעועה הזאת מנצלים במערכת הביטחון עד תום - מה שמאפשר לצבא להוציא מקופת המדינה מיליארדי שקלים על פנסיה ללא פיקוח ובקרה ובלי לתת דין וחשבון לאיש. כשקוראים ורואים כיצד מתנהלים הדברים, ברור מדוע משרדי האוצר והביטחון מסתירים מידע מהציבור. אין להם במה להתגאות ככל שהדברים נוגעים לניהול כוח אדם ופנסיות.

משרד האוצר יוצא רע מאוד מדו"ח מבקר המדינה. זאת תעודת עניות לכחלון, שמצטייר כמי שרץ לסגור עם יעלון הסכם, שנראה יותר כמו ברית פוליטית מאשר ניסיון ממשי לפתור בעיות של חוסר שקיפות והוצאות אדירות ללא בקרה ושליטה. גם האופן שבו ניהל כחלון את פקידיו הבכירים, מידר אותם ולא איפשר לעמדתם המקצועית להישמע, הוא ציון לגנאי ליכולת הניהול של השר - הן לשליטתו במנהלי האגפים במשרדו והן למידת העניין והירידה לפרטים שהפגין כאן.

גם הצבא יוצא גרוע מאוד. בידי הרמטכ"ל יש כלי ניהולי יקר ערך שבאמצעותו הוא יכול להגדיל את הפנסיה המשולמת לאנשי הקבע בשיעור של 6%. בפועל, מי שעוסק בזה מקרוב ברוב המקרים הם קצינים בכירים באכ"א - ובפועל, התוספות גבוהות בהרבה מ-6%. רק מה, אכ"א לא מסר למשרד האוצר את המידע המלא והרלוונטי על התוספות האלה, ואפילו הרמטכ"ל טען בפני מבקר המדינה שהמידע הזה אינו ניתן להשגה בלחיצת כפתור.

מדובר בהסדרים שנקבעו לפני שנים רבות, ובמסגרתם מעניק הצבא לפורשיו תוספות עצומות לפנסיה, המגיעות לעתים ל-19% מהשכר (נוסף על ה-6%). במונחים כספיים, התוספות האלה מנפחות את תקציב הביטחון במאות מיליוני שקלים בשנה ואת ההתחייבויות העתידיות בכ-2.9 מיליארד שקל, רק בגין 2015-2012- שכלל לא היו ידועות למשרד האוצר.

15% מתקציב הביטחון - לפנסיה - ההוצאה על פנסיה כשיעור מתקציב הביטחון

אפשר להמשיך ולהביא כאן עוד נתונים ועוד מידע על האופן שבו מנוהלים ענייני הפנסיה של הצבא, אבל הנקודה החשובה היא לא הכסף, אלא התרבות השקרית והפגיעה הקשה באמון הציבורי בצבא ובאוצר. מחריד לראות איך המיליארדים מתעופפים ללא בקרה ועם דיווחים שקריים או מטעים.

התחושה העולה מדו"ח המבקר היא שכולם מרמים את כולם, ששוב השחקנים החזקים יודעים לדאוג רק לעצמם על חשבון הקופה הציבורית, ושאנשי האוצר מתנהגים כמו חבורה חיוורת שמאבקי האגו הפנימיים בה הכריעו אותה ואת ניהול הקופה הציבורית.

המחיר של כל זה נמדד לא רק בנזק הכספי הישיר של ההתנהלות הזאת, אלא במסר הכללי שעובר לציבור הישראלי: אם הצבא מרמה ואם משרד האוצר לא יודע לעבוד ולדאוג לקופה הציבורית - מדוע שהאזרח ייתן בהם אמון?

למה שאני לא אעלים מס, שואל עצמו האזרח או הבעלים של בית העסק הקטן; ולמה שלא אעביר על שם הילד את הדירה השלישית, כשפקידי מס הכנסה באים למסות אותה, תוהה המשקיע בדירות; ולמה שאני - עובד חברת החשמל, החקלאי, עובד הבנק או מנכ״ל חברה פיננסית - אסכים לוותר על משהו כדי להוריד את יוקר המחיה וכדי לצמצם פערים הנובעים מזכויות וחובות לא שוויוניות?

מבקר המדינה שלף כאן כרטיסים צהובים לראשי מערכת הביטחון והאוצר, אבל אל תצפו שמתישהו יישלפו גם הכרטיסים האדומים. ההתנהלות במגזר הציבורי היא כזו שאין בה מי שבאמת משלמים מחיר על מחדלים המאפשרים למיליארדים להתעופף ללא הסדר וללא שקיפות ודיווח. מדובר הרי בקבוצות הכי חזקות בישראל: משרד הביטחון, משרד האוצר וההסתדרות (שלפי דו"ח המבקר מקבלת חסינות מהאוצר, שלא פעל מולה כדי לקדם החלטת ממשלה להגדלת ההפרשות של אליטת מבוטחי הפנסיה התקציבית). אלה הגופים שמנהלים את המדינה ועל פיהם יישק כל דבר. וכל עוד הפוליטיקאים הכי בכירים, משרי האוצר והביטחון ועד ראש הממשלה, עוברים לסדר היום על מחדלים כאלה, אין לצפות לשינוי תרבותי ממשי.

הצמיחה הנמוכה יחסית במשק קשורה במישרין לתרבות הזאת של חוסר אמון ולשחיקת ההון החברתי בישראל. כי אם שני פקידים בכירים באוצר מעלימים מידע זה מזה, וזה עובר הלאה ליחסים בינם למשרד הביטחון, ברור שבעיית חוסר האמון מתחילה מלמעלה. כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, מדבר על הביורוקרטיה ועודף הרגולציה כבלמים שמאטים את הצמיחה, הוא מתעלם מהגורם היותר חשוב - חוסר האמון במערכות השלטון. כשיהיה שם אמון, בעיות ביורוקרטיות ורגולטוריות רבות ייעלמו מאליהן.

נ.ב

הגדלת רמטכ"ל היא כלי ניהולי שמאפשר להגדיל את הפנסיה בשיעור של עד 19%, והיא מסוכמת פרטנית כאשר איש הקבע מגיע לגיל פרישה. זהו כלי ניהולי די בעייתי. איש הקבע מתנהל בידיעה שכשיגיע לגיל פרישה, הוא יקבל עוד כמה אחוזים. כמה בדיוק? לא ברור. לפי אילו קריטריונים? גם לא ברור. אז מה קובע? הקשרים? הלחץ? ההבטחות של אלה שכבר פרשו מהצבא? ההיסטוריה המשותפת בחמ"לים ובתרגילי אוגדה? המשימה של הרמטכ"ל היא לשמר כוח אדם איכותי לאורך זמן בצבא ולהפיק ממנו את המיטב. לשם כך, הוא צריך לקבל תקציב מוגדר (ולא פנקס צ'קים פתוח שעולה מאות מיליונים) ולפתח כלים שתומכים בהשגת המטרה הזאת. הגדלת הגמלה המשולמת לאיש הקבע שסיים את תפקידו בצבא (כולם מקבלים לפחות 6% ורבים מקבלים הרבה מעבר לכך) אינה עומדת בקריטריונים האלה, כי ההחלטה על כך מתקבלת ממש קרוב למועד הפרישה. זה לא כלי ניהולי אפקטיבי כי הוא כבר לא ישפיע על תפקוד של איש הקבע הפורש. למעשה זאת לא הגדלת רמטכ"ל, אלא מענק של קצינים באכ"א שמצ'פרים את החבר'ה, ויש להם עניין לתגמל בנדיבות. הרי מתישהו גם הם יפרשו ויקבלו פנסיה מוגדלת כזאת. דו"ח המבקר מיתוסף לדו"ח ועדת לוקר, שמתחה ביקורת קשה על ניהול כוח האדם והשכר בצבא הקבע. יש בשני הדו"חות די חומרים כדי לחולל מהפכת שקיפות, דיווח ובקרה בתקציב הביטחון, ובעיקר בתחומי עלויות ותנאי ההעסקה. אבל כרגע אין בנמצא שום פוליטיקאי שהעניין הזה בוער בעצמותיו, אף שמדובר בהרבה כסף ובתרבות הניהולית במדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#