תרגיל המלפפון של רמי לוי - והסיכוי לקנות דירת 4 חדרים במיליון שקל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תרגיל המלפפון של רמי לוי - והסיכוי לקנות דירת 4 חדרים במיליון שקל

חגי עמית בסך הכל רצה להגיע הביתה בשלום - ואולי גם לקנות בדרך דירה או עגבניה אם אפשר

81תגובות

9:30 בבוקר, יום שלישי השבוע. בעוד שעתיים אני צריך להיות בבנימינה. אם אקח את המכונית אהיה שם תוך שעה, אבל אני רוצה לעשות את הדרך בתחבורה ציבורית: אני עייף מכדי לנהוג ומעדיף לעבוד בדרך. יש רכבת שנוסעת לבנימינה, רק שהתחנה הקרובה שלה נמצאת במרחק 21 ק"מ ממקום מגורי. כדי להגיע אליה אצטרך ללכת ברגל עשר דקות לתחנה, להמתין לקו האוטובוס שעובר ביישוב שלי רק שלוש פעמים ביום, ולהתמודד אחר כך עם נסיעה שאורכת 45 דקות. כך שאני נכנס למכונית ונוסע בה אל התחנה. בדרך אני חולף ליד שלט גדול במרחק חמש דקות מביתי, המודיע שהתחילו לבנות במזכרת בתיה תחנת רכבת חדשה, עוד אחד מקווי הרכבת שהמדינה דחתה את סלילתם בזמן שפינתה תקציבי עתק לטובת הקמת מחלפים והרחבת כבישים מיוחצנות היטב. במקרה הטוב, התחנה שרלוונטית עבורי תהיה מוכנה אחרי החגים - אלה של 2018.

הרכבת עמוסה בתיכוניסטים, חיילות בחופשה וסבים וסבתות עם ילדים - כולם בדרך ליום חופש בתל אביב. המבוגרים שמטפלים בילדים נראים עייפים. כמות ימי החופש שהילדים קיבלו, חודש בלבד אחרי שהסתיים החופש הגדול, יכולה למוטט כל אחד.

לא נורא, כבר רואים את הסוף. נותר לצלוח רק עוד סוף שבוע ארוך אחד - וזה מאחורינו. החל ביום שלישי הקרוב כבר לא תהיה אפשרות לדחות שום דבר ל"אחרי החגים". נגמרו התירוצים. בגלל האורך והעוצמה של תקופת חגי תשרי השנה, החלטנו לצאת לסיור בעקבות כל אותם דברים שמדינת ישראל צריכה לטפל בהם אחרי סוכות. נכון שמדובר בבעיות שהמדינה דוחה את הטיפול בהן חודשים ושנים ארוכות - בחלק מהמקרים מאז החגים של 1949 - אבל אנחנו אופטימים.

"הגוליברים" שרמסו את החקלאים והירקנים

אני יורד מהרכבת, צועד ברגל, תופס טרמפ וב-12:00 בצהריים כבר נמצא בשדה העגבניות של ליהו פיין. בשדה, סמוך לצומת גבעת עדה, חונות ארבע מכוניות של אזרחים מן השורה. הם הגיעו לכאן בעקבות השמועה שפשטה ברשתות החברתיות על כך שאפשר לקטוף כאן עגבניות בחינם. בשבוע האחרון של ספטמבר הכריז פיין כי הוא פותח את השדה לציבור, שמוזמן לבוא ולאסוף את הסחורה מהקרקע חינם אין כסף, במחאה על כך שמשרד החקלאות אישר יבוא עגבניות ללא מכס. 500 דונם של שיחים עמוסים עגבניות המתינו לבאים, אבל עכשיו לא נשאר פה הרבה. רק קצת זבל שהותירו המבקרים.

"תוך פחות משבוע שאבו מפה את כל העגבניות", אומר פיין, ומראה לנו סרטונים שצילם ובהם אנשים מביאים טנדרים ומעמיסים עליהם שתילים שלמים, בעוד הוא מרסן אותם. "רציתי שיבואו וייקחו בשקיות, כל אחד לביתו, אבל היו אנשים שלא התביישו", הוא אומר.

שדה העגבניות של ליהו פיין, השבוע. קרא לציבור לבוא לקטוף עגבניות בחינם
אייל טואג

גם אנחנו פינטזנו בסתר לבנו לחזור עם שקית שבה כמה עגבניות טריות ישר מהאדמה, אבל ויתרנו. המבקרים שממשיכים להגיע בטפטופים נאלצים להסתפק בעגבניות קטנות וירוקות שנותרו קרוב לאדמה - וטובות בעיקר לכבישה.

"באנו בשביל החוויה", אומרים לנו בני משפחת מור, שעשו לכאן את כל הדרך משוהם. "היינו שמחים שהמחירים יירדו, אבל לא היינו רוצים לקנות ירקות מיבוא. רק תוצרת ישראלית".

"משהו פה לא בסדר", אומר פיין כשאנחנו שואלים אותו מדוע החליט לא למכור את העגבניות, אלא לחלק אותן. "קח את הקטיף, המיון, השינוע, האריזה - ותראה שק"ג עגבניות עלה לי 2.6 שקלים. אני מקבל עליו 1.7 שקלים. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שזה לא משתלם. כששתלתי את העגבניות, ציפיתי לתמורה של 4 שקלים לק"ג, אבל בגלל היבוא המחיר ירד".

משרד החקלאות אישר יבוא עגבניות ללא מכס בגלל החשש שמחסור בעגבניות, כמו זה שממנו סבל השוק הישראלי לפני שנה, יחזור על עצמו ויביא לזינוק במחירים בספטמבר־אוקטובר. המשרד השיג את מטרתו מעל המצופה. אם באוקטובר 2015 היו עגבניות שנמכרו ב-20-15 שקל לק"ג, השבוע בשופרסל, למשל, הוצעו "עגבניות חממה" ב-5.90 שקלים לק"ג. באתר של רמי לוי אפשר למצוא עגבניות של המותג ביכורי השקמה ב-2.9 שקלים לק"ג, וברשת שוק העיר ברחובות מצאנו עגבניות ב-2.5 שקלים לק"ג.

ליהו פיין חקלאי מבנימינה ובעל שדה עגבניות
אייל טואג

אבל עבור פיין, השקשוקה גדושת העגבניות שהישראלים יכולים להרשות לעצמם בימים אלה היא אסון עסקי. "בטורקיה המים לא עולים כמו פה, ושכר העובדים הוא לא כמו פה, ובגידול ירקות - 70% מהעלויות זה שכר העובדים", אומר פיין. "עד לפני שמונה שנים היה שוק סיטוני שעבד כמו שצריך. היו מאות ירקנים בערים והם קבעו את המחיר. השוק הסיטוני היה מוכר לחנויות עגבניות ב-8 שקלים לק"ג - והיתה פרנסה. בשנים האחרונות באו רשתות כמו ויקטורי ורמי לוי, שמנסות להיות גוליברים - רמסו את הירקנים והורידו את המחירים. בתור חקלאי, אם יש פגעי טבע - אני מקבל את זה. אף חקלאי לא חושב שיהיה רק טוב בדרך. יש שנים שמפסידים בהן. אבל היום המחירים שאני מקבל על הסחורה לא נמדדים לפי היצע וביקוש. אז אחרי שיימחקו 90% מהחקלאים - הרשתות יעלו מחירים שוב".

איך היית רוצה שהשוק יתנהל?

פיין: "שהממשלה היא שתקבע את הפערים בין המחיר שמשלמים לחקלאי למחיר שמשלם הצרכן".

מה עם סיטונאי הירקות ביכורי השדה, שקיבלו השבוע אישור לקנות את רשת שוק העיר? אתה מוכר להם?

"לא, אני לא רוצה להפסיד עוד יותר. עבדתי עם שופרסל 16 שנה וחייתי אתם יפה מאוד. אבל מאז שנכנסו ויקטורי, רמי לוי ובעיקר יינות ביתן, עם תרגילים של מלפפון ב-10 אגורות ועגבנייה ב-90 אגורות, אני לא שורד. שר האוצר צריך לחקור את עצמו. אני לא יודע מה קרה מאז שהוא נכנס לתפקיד. בית אתה לא יכול לקנות פה בזול, בסופר אתה לא משלם יותר בזול - המחירים רק עולים".

תגדל משהו במקום עגבניות בשנה הבאה?

"לא אגדל כלום בשנה הבאה. אני חושב רק איך לצמצם את ההפסדים. יש לי הצעות מפתות אחרות, כמו להדריך באפריקה או בהודו. אם המדינה לא רוצה אותך - אתה צריך להביא אוכל מבחוץ. חבל לי, יש לי שני בנים, בני 14 ו-16, שעובדים אתי ואוהבים את התחום. המשמעות בשבילי היא לשנות דרך חיים".

ארבעה חדרים בחריש במיליון שקל

פרוייקטים בנייה בישוב חריש
אייל טואג

קשה לנו להשלים עם כך שהבחירה היחידה היא בין לשחוט את כיסו של הצרכן עם עגבניות ב-15 שקל לק"ג לבין מסירת העגבניות בחינם. כפי שנראה בהמשך, חייבת להיות מדיניות מאוזנת יותר. אבל בינתיים הטענה של פיין על כך שגם מחירי הדירות רק עולים שולחת אותנו לתחנה הבאה במסלול. במרחק 20 דקות נסיעה מבנימינה שוכנת העיר שאמורה להציע לישראלים מודל חדש של אפשרויות דיור במחיר סביר - חריש. בפעם האחרונה שהייתי כאן, לפני כשלוש שנים, התרשמתי בעיקר מעדר הפרות ששוטט באופן חופשי בחריש הוותיקה, ומהברווז שעמו שיחקה אחת מתושבות המקום בתור חיית מחמד. חריש לא דמתה אז לאף יישוב אחר שקיים בארץ. כפי שמגדיר זאת כיום מוטי וייס, תושב המקום, המשווק ביישוב דירות בפרויקט של חברת באמונה, "חריש היא מובלעת, זה מקום ייחודי, מקום שהציוויליזציה לא הגיעה אליו עד היום".

רק שאותה ציוויליזציה שעליה מדבר וייס לא היתה יכולה להגיע לחריש יותר בגדול מכפי שהגיעה. כשאנו חולפים ליד הבניין שבו שוכנת חמולת קראג'ה, שהוגלתה לכאן לפני 20 שנה מרמלה בעקבות סכסוך עם חמולת ג'רושי, אנחנו עדיין מבחינים בסוג של שומרי ראש שיושבים בכניסה במשקפי שמש ומתצפתים על הרחוב.

הכניסה ליישוב לא מזכירה את מה שהיה פה פעם. המחזה של מאות בנייני הדירות שמוקמים בו זמנית, אחד ליד השני, גורמת לי לחשוב שכך בוודאי זה היה נראה אילו מישהו היה מחליט להקים יישוב על הירח. לא ביקרתי במודיעין בשנים שבהן היא נבנתה, אבל אפילו שם הבנייה והאכלוס היו הדרגתיים יותר.

בני זוג בגיל העמידה ניצבים בצד הדרך ובוחנים בניין שבו הם שוקלים לקנות דירה. "אנחנו גרים במודיעין, ובמודיעין דירת ארבעה חדרים עולה 2 מיליון שקל. פה דירה כזו עולה מיליון", הם אומרים. "באנו להסתכל על היתכנות שבאמת תהיה פה עיר - ובהחלט יש היתכנות כזו, ואז המחירים פה לא יישארו מיליון שקל. הם יעלו ל-1.4-1.3 מיליון שקל".

אבל אם יצליחו לעצור את עליית מחירי הדיור - המחירים פה יכולים לרדת.

"המחיר פה לא יירד אפילו אם ביתר הארץ המחיר יירד. בטוח כשתוכרז כאן עיר".

אתם מתכוונים לקנות כאן למגורים או השקעה?

"עוד לא החלטנו. אומרים ש-50% מהאנשים שקונים פה הם משקיעים".

מוטי וויס
אייל טואג

גבר מפתח תקוה שמשוטט בין משרדי המכירות ביישוב אומר לי כשאני מתעניין אצלו לגבי מטרת העניין שלו בחריש: "אולי להשקיע, אולי לגור". במדינה שבה זוגות צעירים לא מסוגלים לחשוב על רכישת דירה למגורים בעקבות מחירי הנדל"ן הגבוהים, לא נעים להודות שאתה שייך לאותה קבוצת אזרחים הקונה דירה שנייה או שלישית להשקעה ודוחפת את מחירי הנדל"ן למעלה.

"בתחילת הדרך מכרנו דירות ארבעה חדרים ב-830 אלף שקל, כיום מחירי הדירות כבר מגרדים את המיליון מלמטה - ויש גם יותר", אומר וייס. "באמונה מכרה מעל 1,000 דירות כאן. יש הרבה שקונים להשקעה, אבל הרוב רוכשים למגורים. כיום כ-15% הם משקיעים, ויש גם הרבה רוכשים שיושבים על הגדר ועוד לא החליטו אם לעבור לגור פה".

כשאנו חוקרים את וייס, חובש כיפה שבמקור מרחובות, מסתבר לנו שהוא הגיע לחריש על בסיס אידיאולוגי-חברתי, ובתפנית משעשעת של הגורל מצא עצמו מתעסק בנדל"ן. "אני תושב חריש כבר עשר שנים. הייתי חלק מהגרעין התורני שבא להציל את המקום הזה ויש לי תמונה רחבה של היישוב. אנשים שלא היו פה פעם לא מבינים כמה השתנה פה", אומר וייס, אב לארבעה המצפה לילד החמישי.

"בחריש הוותיקה אנחנו 300 משפחות, ועוד 300-200 כבר נכנסו לחריש החדשה. זה שינוי בשביל מי שהתרגל לכך שעבור כל פיפס אנחנו צריכים לנסוע 20 דקות - כבר יש לי פה ביישוב טכנאי מחשבים שיכול לפתור לי בעיה במחשב במקום שאסע רחוק. קופות החולים ייכנסו לפה בעוד כמה חודשים. בנק מזרחי יפתח פה סניף נייד. בסוף יהיו פה 12 אלף יחידות דיור. יש למחירים פה עוד הרבה לאן לעלות. זה עדיין הפרש של 300-200 אלף שקל במחיר לכל דירה לעומת חדרה. מי שרוצה דירה במחיר שפוי לא רחוק מהמרכז, זה המקום בשבילו. הקבלנים אומרים שהם מכרו 80% מהדירות. גם בחריש הוותיקה המחירים עלו. דירת שלושה חדרים, שקנית לפני ארבע שנים ב-200 אלף שקל, שווה כיום 600 אלף שקל".

את הלקוחות שנכנסים למשרד המכירות שואל וייס אם הם רוצים את הפרויקט של הדתיים או של החילונים, ולפי תשובתם מחליט אם לשבת אתם בעצמו או להפנות אותם לעמיתו למשרד. במובן הזה נראה שחריש תשמור על החלוקה לשבטים של החברה הישראלית. לכל בניין יהיה שיוך סוציו־דמוגרפי משלו, וערבים־ישראלים כנראה לא תמצאו כאן. לדברי המשווקים, ערבים לא קונים כאן דירות, אף על פי שהם גרים ביישובים סמוכים. במקביל, העניין של משקיעי הנדל"ן בעיר מקשה עלי להתחמק מהתחושה שלא מכאן תבוא הבשורה לגבי מחירי הדיור.

10,000 שקל כדי להתפנות ממאהל מחוסרי דיור

"בהתחלה 50% מהרוכשים היו משקיעים, כיום רק 10%-20% הם משקיעים. יש כבר תופעה של חבר מביא חבר לגור פה", אומר איל קליין, הבעלים של חברת ברק קליין TEAM ומנהל השיווק של חברת דונה בחריש, שבונה כאן כ-1,600 דירות, חלק מהן במסגרת מכרזי מחיר למשתכן. "אני לא יכול לומר שהמחירים כיום הם הכי אטרקטיביים, היו פה מחירים אטרקטיביים יותר בהתחלה. ככל שהוודאות לגבי הקמת העיר גברה - המחירים עלו, אבל עדיין אנחנו 30% מתחת השוק. כיום דירת ארבעה חדרים בחריש נמכרת בממוצע ב-1.07 מיליון שקל, בזמן שביקנעם המחיר הוא 1.3 מיליון שקל ובפרדס חנה־חדרה 1.3-1.25 מיליון שקל. זה פער שחייב להיסגר. אני מאמין שחריש תהיה יקרה יותר מהיישובים האלה כי היא חדשה, אין בה שכונות חלשות והנוף בה יהיה טוב.

"מחיר הדירות של תוכנית מחיר למשתכן יהיה 200-100 אלף שקל מתחת למחיר השוק. אבל התוכנית הזו לא תוריד וכנראה אפילו תעלה את מחיר הדירות. תהליכי הבנייה של דירות מחיר למשתכן הם ארוכים. ייקח עוד ארבע־חמש שנים עד שהרוכש יפגוש את הדירה. בזמן הזה השוק עוצר, כי אין היצע של מכרזים עבור קבלנים אחרים, המחירים עולים ויש מעט מאוד זכאים שמכרזי מחיר למשתכן רלוונטיים עבורם. המכרזים האלה הם בטח לא משהו שישתיק את הביקושים המסיביים של משקיעים ומשפרי דיור שלא עומדים בקריטריונים של מחיר למשתכן, והם המסה העיקרית שמחזיקה את ענף הנדל"ן. אז הם ימשיכו לקנות ולצמצם את ההיצע, ומה יקרה לזוג צעיר שלא זכה בהגרלה של מחיר למשתכן? הם ממשיכים לגשת למכרזים ולא לזכות, כי הרי ניגשים 5,000 וזוכים רק 300, ועברה שנה והמחירים עלו בעוד 6%-8%.

"ונגיד שהם כן יזכו במכרז? זה אחלה, אבל עדיין יש להם בעיות מימון. כי אני כקבלן רגיל נותן להם אפשרות לשלם 80% מהסכום עם קבלת מפתח, ובמכרזי מחיר למשתכן, לעומת זאת, הם צריכים לשלם על הדירה כל כמה חודשים לפי קצב התקדמות הבנייה, והם צריכים לקחת משכנתא כבר ממחר ולהתמודד עם מדד תשומות הבנייה, שיכול לעלות להם 50-40 אלף שקל".

אז איך כן אפשר להוציא את המשקיעים משוק הנדל"ן?

מאהל מחאה בארלוזרוב
דודו בכר

קליין: "אתה לא יכול להוציא את המשקיעים מהשוק. כחלון מנסה להתמודד אתם - הוא העלה את מס הרכישה מ-5% ל-8%. על דירה של מיליון שקל, המשמעות היא תוספת של 30 אלף שקל. למשקיע זה כלום. תורידו עליו מכה - זה רק ליטוף. גם מס דירה שלישית זה קשקוש. אז יתחילו לקנות דירות דרך חברות. פשוט אין למשקיעים אלטרנטיבות - הבורסה מסוכנת, הפיקדונות בבנקים לא נותנים כלום, וכשאתה משקיע בנדל"ן הבנק ממנף אותך יותר בקלות. עד שיהיה שינוי אמיתי - ימשיכו לקנות נדל"ן".

לא בטוח שקליין צודק. הפעלת לחץ על משקיעי שוק הנדל"ן יכולה להשפיע על הביקוש שלהם. בסופו של דבר מדובר במשקיעים פיננסים שמשווים אלטרנטיבות. החקיקה להטלת מס על רוכשי דירה שלישית היא עוד משהו שצריך לקרות אחרי החגים, במהלך 2017. אחת המטרות של שוק הנדל"ן הישראלי צריכה להיות יצירה של אבחנה ברורה בין הרוכשים שבאמת אין להם - זוגות צעירים עם משכורת ממוצעת שמנסים לקנות דירה ראשונה - לבין רוכשי דירות להשקעה. זה גם אחד הכיוונים שבהם כחלון מנסה לפעול. השאלה היא רק אם הוא יעשה זאת בהיקפים מספקים.

אני עוזב את חריש ויוצא לכיוון גוש דן, ושוב מתלבט אם לקחת את קו האוטובוס 71 לתחנת הרכבת של בנימינה, העוצר 20 פעם בדרך, ובוחר בטרמפ שמציע לי הצלם שמלווה אותי. אם מישהו היה חושב קדימה במדינה הזו מבחינה תחבורתית, הייתי רואה כאן כבר שלט על תחנת רכבת שעתידה לקום במקום. אבל בתור התחלה, 50 אלף התושבים שיגורו בחריש יעמדו בפקקים. בינתיים מרחיבים את כביש הכניסה ליישוב.

אני יורד ברחוב ארלוזורוב בתל אביב וצועד לכיוון תחנת הרכבת. בדרך אני עוצר במאהל חסרי הבית הצמוד לתחנה. תושבי המקום מעריכים את מספר השוהים כאן ב-60. זו לא מחאה פוטוגנית, אין כאן צעירים בני 30-20 שמוחים על יוקר הדיור במרכז תל אביב, אלא הרבה אנשים מבוגרים, חולים ומובטלים משולי החברה. יותר מחמש שנים הם גרים פה, והמדינה ועיריית תל אביב לא ממש יודעים מה לעשות אתם.

הטענות שלהם לא מסודרות ומנוסחות כמו שצריך: "שיורידו את מחירי הדירות והמזון. 120 ח"כים יושבים בירושלים, יש להם כסף למסעדות, הם מסודרים ושולחים את הילדים שלהם לחו"ל, ולנו אין כלום", אומר לנו נסים, שמתגורר לדבריו במאהל מאז 2011. "פינו אותנו ב-2013 בכוח ואחר כך ישבתי בכלא על התנגדות לפינוי. אחרי שהשתחררתי חזרתי לפה. עכשיו מצאתי עבודה - אני עובד מטבח מ-5:00 בבוקר עד 13:00. במשכורת הראשונה שאני מקבל אני רוצה להתפנות מפה, רק שאי אפשר למצוא דירה בתל אביב. חיפשתי ולא מצאתי. הלכתי לשכונה של הפועלים הזרים - גם שם לא מצאתי דירה בפחות מ-3,000 שקל בחודש. עכשיו העירייה הציעה למי שיתפנה 10,000 שקל לבן אדם וסיוע בדיור לחצי שנה של כמה מאות שקלים בחודש, ושנוכל לבחור עיר שנהיה התושבים שלה. מה זה יעזור לי? אני גומר את הכסף הזה במכולת תוך כמה ימים", הוא אומר.

בעיריית תל אביב אמרו השבוע כי "העירייה עושה ככל האפשר להקל על השוהים במקום. בימים אלה מתגבש בבית המשפט מתווה משותף לעירייה ולמדינה במטרה לסייע לדיירי המאהל במציאת פתרונות שיאפשרו להם לחזור לחיים נורמטיביים ולמצוא קורת גג הולמת, שיאפשרו את השבתו של הגן לתפקוד כשטח ציבורי. נזכיר כי מאהל ארלוזורוב הוקם כמחאה למען הדיור הציבורי ומצוקתם הקשה של אלפי מחוסרי דיור בישראל". גם הטיפול בסיפור הזה מחכה לאחרי החגים. 

מי סובל יותר: החקלאים או מגדלי הבקר?

בדרך הביתה אני עוצר לעשות קניות, ובוחר בסניף של רשת שוק העיר. לפני כשבועיים אישרה רשות ההגבלים העסקיים לחברת ביכורי השדה - הסיטונאית הגדולה ביותר של פירות וירקות בישראל - לרכוש את הרשת ולהיכנס בכך לתחום הקמעונות. המהלך הזה אושר אחרי שבשנה האחרונה דרשה רשות ההגבלים מביכורי השדה לפרק את השותפויות שהחזיקה בתחום סיטונות הירקות עם כמה מרשתות השיווק הגדולות בישראל. רכישת 11 הסניפים של שוק העיר לא נראתה להם כאיום על התחרותיות בענף.

חוות בקר בישראל. "כשרות עולה כסף"
אייל טואג

אני לא מאמין שהשחקנים החדשים בשוק ישקטו על השמרים, ולא ברור לי מה רשות ההגבלים מתכננת לעשות במקרה שבו הרשת החדשה של ביכורי השדה תגדל ותצמח באופן משמעותי בשנים הקרובות. בינתיים, מחירי הירקות והפירות לצרכן בסניף שבו אני נמצא נמוכים באופן יוצא דופן. לא רק העגבנייה והמלפפון נמכרים ב-2.5 שקלים לק"ג, יש כאן עוד ירקות שאפשר למצוא במחירים דומים. ככה זה כשהקמעונאי הוא גם הסיטונאי. אם בדרך כלל הרווחיות הגולמית בגובה של 27% שנהוגה אצל סיטונאי התוצרת החקלאית חוברת לרווחיות גולמית דומה שגוזרות רשתות השיווק על הפירות והירקות, וגורמת לכך שהחקלאי יקבל מחיר זעום והצרכן ישלם מחיר מופקע - כאן מצמצמים את הפערים.

אני נזכר בליהו פיין ובחבר טוב העוסק בחקלאות, שהודה באוזני פעם שחקלאי שאינו בוכה על מצבו - אינו חקלאי אמיתי. אבל כשמדובר בירקות, בפירות, בחלב או בבשר - קשה להשלים עם כך שהמלחמה ביוקר המחיה עוברת דרך חיסול השדות, המטעים, הרפתות ומגדלי העגלים. האמירות שלפיהן החקלאות הישראלית היא זו ששומרת על השטחים הפתוחים בישראל ועל גבולות המדינה אולי נשמעת כקלישאה - אבל יש בה אמת. גם על הביטחון הכלכלי שנובע מהיכולת של המדינה לייצר מזון בעצמה ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר.

ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) מקדם בימים אלה חקיקה שנועדה להגביל את הפערים במחירי הירקות. הוא מעוניין לחייב את הקמעונאים לכתוב כמה עלתה להם הסחורה שהם מוכרים לצרכן. למדינה באמת אין ברירה, היא צריכה למצוא את הדרך לשמור על הצרכן והחקלאי מפני מי שגוזר את הפערים הגדולים על מחירי הפירות והירקות.

גם מחירי הבשר בשוק העיר מפתיעים אותי. 55 שקל לק"ג בשר בקר טרי לבישול, 59 שקל לק"ג אנטרקוט מיושן. חלק מהסיבה לכך הוא תהליך פתיחת שוק הבשר ליבוא שמתרחש בשנים האחרונות.

השבוע אף נענה שר האוצר חלקית לבקשת תנובה, והחליט שתהליך פתיחת יבוא הבשר הטרי במכסות ללא מכס יהיה מדורג ויתמשך עד 2020, במקום עד 2018 כפי שתוכנן תחילה עם משרד החקלאות. החלק התמוה יותר בסיפור הוא העובדה שתנובה תוכל לייבא עד 10% מהבשר הכולל המותר ליבוא לישראל - עד 1,750 טון - החל ב-2020.

מכסות היבוא שקיבלה תנובה היו בניגוד לחוות הדעת של הרשות להגבלים עסקיים, שהעריכה שתהליך פתיחת שוק הבשר ליבוא הצליח מאוד ושיפר את המצב התחרותי במשק, בין היתר מאחר שתנובה לא קיבלה מכסות יבוא. אלא שבאוצר לא הצליחו להתמודד עם הלחץ של תנובה - המחזיקה 30% משוק הבשר הטרי בישראל, לצד השחקן הגדול בשוק - דבאח, המחזיק כ-50% מהשוק. גם הטיפול בריכוזיות בשוק הבשר יחכה עד אחרי החגים, והטיפול בגורם נוסף האחראי ליוקר הבשר בישראל - הכשרות - יחכה הרבה יותר (רפורמת יבוא הבשר לא נוגעת בכשרות, שכן מותר לייבא רק בשר לא כשר. עבור מי שמעוניין לחסוך ולקנות בשר לא כשר, הרפורמה לא רלווונטית, ח.ע).

"כבר עכשיו 2015 היתה שנת שיא ביבוא הבשר, ו-2016 תהיה גדולה עוד יותר. יש 20 אלף טון של בשר כשר שנצרכים בארץ בשנה, ורוצים להגיע ל-17 אלף טון מתוכם שמיובאים ללא מכס. זאת פגיעה גדולה בתעשיית הבשר הכשר בארץ", אומר אודי תמיר, מגדל עגלים ויבואן בקר מנהלל.

"אני מעריך שחלק גדול מהבשר החדש שייובא יגיע במקום הבשר הקפוא שהופשר - ונמכר עד היום כטרי. כיום יש הוראה חדשה שצריך לכתוב על הבשר הזה, שמדובר בבשר מעובד - סימון שיוצר אסוציאציות לא טובות אצל הצרכן. הבשר הפולני או האירי שייובא עכשיו יחליף הרבה מהבשר הזה, וגם חלק מהבשר של אדום אדום ודבאח. כמגדל מצבי רק יורע. גם כך אני לא במשחק של חלק גדול משיווק הבשר הכשר, כי תנובה ודבאח חולשים על 70% ממנו. אנחנו נשענים בעיקר על השוק הפלסטיני והערבי־ישראלי, ורק באחוזים בודדים של המגזר הכשר של תנובה ודבאח.

"כשרות עולה כסף. 50% מבשר העגלים שנשחטים נמכר כבשר לא כשר. אם את הבשר הכשר מוכרים לרשתות ב-35 שקל לק"ג, בשר לא כשר נמכר ב-25 שקל. אם יש לי עכשיו סוחר מאום אל־פחם שאני מוכר לו כל שבוע 20 עגלים לשוק הלא כשר, עכשיו, כשיהיה הבשר הטרי מפולין, הוא יגיד לי שהוא מעדיף את הבשר שלי, אבל ידרוש שאמכור אותו לפי ירידת המחירים, ואני לא יודע אם נשרוד. וזה אף על פי שאנחנו לא יודעים איפה גדל הבשר הטרי שמגיע מפולין, ויש מקומות באיחוד האירופי שתנאי הגידול בהם הרבה פחות טובים מאצלנו. אתה רואה שם בקר שקשור בשלשלאות ועגלים זקנים שנשחטים כצעירים.

"השוק רוחש וגועש ואיש לא יודע מה יקרה ב-2017. אני מסופק אם בסוף האזרח שהולך לסופר יראה אנטרקוט טרי זול יותר. רשת שיווק שמייבאת בשר ב-35 שקל לק"ג ומוכרת ב-90 שקל לק"ג, לא באמת תוריד את המחיר ל-80-70 שקל. לפני שנתיים יאיר לפיד כבר הוריד את המכס על עגלים שמיובאים במשקל של יותר מ-240 ק"ג - ומאז מחירי הבקר החי רק עלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#