תפוח בדבש בהייד פארק של לונדון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

תפוח בדבש בהייד פארק של לונדון

ישו יוביל את כולנו לגיהנום, מערכת הבנקאות צריכה להיעלם מהעולם ובריטניה היא האומה בעלת התשוקה הגדולה ביותר לסחר חופשי ■ זה מה שקרה כשהחלפנו את השיחות של ערב החג בהאזנה לנאומים בריטיים

תגובות
איש נואם בהייד פארק
Pedro Alonso

יום ראשון, 17:00. זה ערב ראש השנה ותחושת בדידות עוטפת אותי.

מראש החלטתי שאת החג הזה לא אבלה בישראל אלא בחו"ל - יש כל כך הרבה חגים באוקטובר השנה, כך שהגעתי למסקנה שדבר לא יקרה אם את אחד מהם אעשה בניכר, רק שעכשיו זה מרגיש מוזר.

לא הייתי מיוחד בצורת החשיבה הזאת. היו עוד שניים־שלושה ישראלים שחשבו על הרעיון של לטוס בחגים. פגשתי אותם בשדה התעופה ביום הכי עמוס בהיסטוריה שלו, רק שרובם המכריע המשיך לאומן שבאוקראינה ולא ללונדון. אם רק הייתי מצטרף לאחת הטיסות העמוסות בחסידי הרבי נחמן שטסו למזרח אירופה, אין ספק שהיה לי עם מי לחגוג את החג. הייתי יכול לקבל עכשיו את השנה החדשה בחברותא עם עשרות חסידים נוספים, ולהמשיך למסיבת טראנס סוערת ליד קברו של הצדיק. אבל בבירת הממלכה המאוחדת המצב שונה. כאן האנשים קרירים יותר, אף אחד לא חושב לרקוד ליד קברו של האדמירל נלסון בקתדרלת סנט פול, או ליד קברי המלכים במנזר וסטמינסטר.

יותר מהכול חסרה לי הנבירה המשפחתית של ארוחת החג. אני זקוק לתחליף, ובצר לי אני פונה למקום האחד בבירה הבריטית שעשוי לספק את החסך הזה - פינת הנואמים בהייד פארק שבמרכז העיר.

נאומים אמורים להיות דבר רציני בקרב האומה הבריטית. אבל בדרך למקום שהתפרסם בכך שכל מי שיש על לבו אג'נדה ציבורית שברצונו לפרוק מוזמן אליו, אני חושש שהזמנים השתנו. בימים שבהם כל מי שרוצה להעביר מסר לאומה יכול לעשות זאת בקלות דרך אחת הפלטפורמות הציבוריות שמספקת לו הרשת - למה שמישהו יטרח בכלל לכתת רגליו לגן הציבורי?

לשמחתי אני מתבדה. את הרעש אני שומע למרחוק. יותר ממאה איש גודשים את השבילים במקום המיועד לכך, נואמים ומנהלים דיונים סוערים. הדבר היחיד שהשתנה עם השנים הוא כנראה המוצא שלהם: הרוב המכריע של הנוכחים הם אזרחים בריטים שחזותם והמבטא שלהם מעידים עליהם שהיגרו לכאן בשנים האחרונות מאפריקה או מאסיה, אבל ניכר בהם שאימצו בהתלהבות את הקונספט המקומי, שמאפשר להם לחפור בפומבי על כל נושא שרק עולה על דעתם - והם הולכים על זה עד הסוף.

חגי עמית
לאו אטלמן

הדיון שמושך כאן הכי הרבה צופים נערך בערבית, ואני לא מצליח להבין מה נושאו. לא רחוק משם עומדים בריטי יליד אפריקה ומוסלמי מזוקן ומתווכחים על ההיסטוריה של האימפריה הרומית וכיצד היא משפיעה על הפוליטיקה של ימינו. השאלה שמטרידה אותם היא אם מנהיג אמור לזרום עם דעת רוב התושבים של ארצו או לשמור על האג'נדה שלו גם כשאינה פופולרית. מהר מאוד הם מדלגים מתולדות האימפריה הרומית לדיון בהחלטתו של טוני בלייר לצאת למלחמה בעירק, ואם היא שיקפה את רצונו באחדות או לא.

ישו, הבנקים, תרזה מיי ומרקס

כמו באומן, גם כאן יש לא מעט אנשים שמתעסקים באלוהים. שני מטיפים - גבר מזוקן ואשה עם שיער קצר - עומדים על במה מאולתרת ומנהלים ויכוח סוער בנוגע לפרשנות המדויקת של דברי הנביאים בברית החדשה. לא רחוק מהם עומד בחור יפני על סולם מטבח קטן, עם תיאוריה אחרת. "ישו הונה אתכם ורוצה שתעקבו אחרי קו חייו היישר לגן עדן. אבל אם תיהפכו לנוצרים - חטאיכם דווקא ימנעו את כניסתכם לגן עדן", הוא מנופף בידיו תוך שהוא מנסח בהיגיון צרוף את הסיבה שבגללה אם הגעת עד לאן שהגעת בלי להאמין בדבר - לא כדאי להתחיל להתעסק דווקא עכשיו עם בנו של אלוהי הנוצרים ולהתחיל לשלם על כל הרע שעשית. לידו נואם עם כובע שעליו הכיתוב "ירושלים" עומד ומסביר כי "ישו לא היה יכול להיות שחור", ואשה אחרת מסבירה לחברתה בצעקות: "את יכולה לבחור להפריד את עצמך ממה שקורה לבן זוגך".

הלאה משם, בחור צעיר בתחילת שנות ה-20 שלו עומד על דרגש אחר, ומנסה להסביר מדוע הבנקים הם אבי כל הרע בעולם הזה. "לא אמרתי שאני לא רוצה שירותים פיננסיים בכלל. לא אמרתי לבטל את המגזר הפיננסי לגמרי, זה אולי דבר שיהיה אפשר לעשות רק בטווח הארוך מאוד", הוא מגיב לקהל שתמה על הנחרצות שלו. מולו בחור בשנות ה-40 שלו, לראשו כובע מצחייה שבמרכזו הכוכב האדום שסימל כל כך הרבה מהפכות קומוניסטיות לאורך השנים, עומד ומתפלא בעיניים בורקות על כך ש-130 שנה אחרי שקרל מרקס מת, בעלי ההון עדיין שולטים באמצעי הייצור - מרבית אזרחי בריטניה רודפים אחרי הזנב של עצמם, כשהם מוכרים את שעות העבודה שלהם בניסיון לשרוד, ולחצי מהאזרחים אין הון של יותר מ-100 ליש"ט.

קשה למצוא לוגיקה סדורה אצל הנואמים פה. הנואמים המקורים בהייד פארק היו נידונים למוות, רגע לפני שגזר הדין שלהם מומש. כיום כבר אין סכנה כזאת מעל ראשם של הנוכחים, אבל הם עדיין נשמעים כמי שהחרב מונחת להם על הצוואר. אסור לזלזל באיש: אי־אפשר לדעת לאן הנאומים יכולים להתפתח. הרקורד של המקום הזה כולל נואמים כמו ג'ורג' אורוול, קרל מרקס וולדימיר לנין. ב-2003 יצאה מפה מחאה של מאות אלפים נגד המלחמה בעירק.

באופן מפתיע דווקא על הנושאים שאמורים להסעיר את הבריטים יותר מכל דבר אחר - הברקזיט, המהגרים ומחירי הדיור - איש אינו מתווכח כאן. הבריטים פשוט יודעים מאילו נושאים כדאי להם להתרחק. אם היו פותחים פינת נואמים כזאת בישראל, תוך שנייה היו מתחילים לדבר על העתיד המדיני ותוך עשר שניות כל הסיפור היה מתפוצץ.

כמה שעות מאוחר יותר, ביום ראשון בערב, הנואמת הראשית של האומה הזאת, ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, דווקא נושאת נאום רציני. היא מבהירה כי במארס 2019 בריטניה תהיה חופשייה באופן סופי מהאיחוד האירופי, ואומרת: "לפני מאה ימים המדינה הזאת הצביעה בעד הברקזיט. והיום אני אומרת שאנחנו אלה שצריכים להעביר את החוקים שלנו ולנהל את עצמנו. כשאנחנו מסתכלים היום מעבר לגבולות אירופה אנחנו רואים עולם גלובלי. עולם שבו בריטניה מקיימת הסכמי מסחר עם ידידים ותיקים וחברים חדשים, עולם שבו בריטניה היא האומה המחויבת ביותר, בעלת התשוקה הגדולה ביותר, העקבית ביותר, המסורה ביותר והמשכנעת ביותר בכל הנוגע להסכמי סחר חופשיים. עולם שבו אנחנו ממלאים את תפקידנו - להפיץ שלום ושגשוג, עולם שבו אנחנו, עם הצבא המבריק שלנו וכוחות המודיעין הנהדרים שלנו מגינים על האינטרסים שלנו". כשאני שומע אותה מסבירה בלשון צ'רצ'יליאנית כי בריטניה תתנגד לרצון האיחוד לכפות עליה את רצונו באוויר, בים וביבשה - קשה לי שלא לתהות עד כמה הנואמים בהייד פארק רחוקים ממנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#