"בפרנקפורט ופריז רוצים לגנוב לנו את הבכורה - אבל מה הם יעשו, ידברו אנגלית?" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"בפרנקפורט ופריז רוצים לגנוב לנו את הבכורה - אבל מה הם יעשו, ידברו אנגלית?"

מנכ"ל בורסת לונדון והשר לסחר בינלאומי של בריטניה לא פוחדים מהבורסות של פרנקפורט, פריז ואמסטרדם, רואים הזדמנויות פנטסטיות בברקזיט ובטוחים שבריטניה והאיחוד יישארו חברים טובים גם אם הם כבר לא משפחה

6תגובות
מארק גרנייר, ניקיל ראתי
מוטי מילרוד

"סליחה אם זה נשמע כמו התחלה של חקירה משטרתית", אמרנו בשבוע שעבר למארק גרנייר ולניקיל ראתי, "אבל האם תוכלו לספר לנו איפה הייתם ומה עשיתם ב-24 ביוני?"

הניסוח של השאלה כוון בעיקר להומור הבריטי שהנחנו שיש להם, והם אכן צחקו, אבל גם לא היה לרגע ספק שכמו רוב הבריטים ורוב האנשים בעולם שיש להם זיקה כלשהי לכלכלה בממלכה או לשוק ההון העולמי, הם זוכרים היטב איפה הם היו ומה הם עשו באותו יום שישי - היום שאחרי משאל העם בבריטניה.

אלא שגרנייר וראתי הם לא סתם בריטים או אנשים עם זיקה לכלכלת המדינה. גרנייר הוא חבר פרלמנט ושר במשרד לסחר בינלאומי, שהקימה ראש הממשלה תרזה מיי לאחר מינויה. ראתי הוא מנכ"ל הבורסה הלונדונית, וההיסטוריה התעסוקתית שלו כוללת 11 שנה של תפקידים בכירים במשרד האוצר הבריטי. כלומר, היה להם תפקיד של ממש בסיפור הברקזיט - ויש להם לא מעט מה להגיד בעניין.

השניים ביקרו בשבוע שעבר בישראל לרגל ועידה שקיימה הבורסה הלונדונית עם שגרירות בריטניה ומשרד הכלכלה הישראלי, שנועדה לעודד חברות להצטרף לסיטי של לונדון (ראו מסגרת).

"אני אספר לכם מיד על ה-24 ביוני, אבל בואו נתחיל ממה שעשיתי ב-22 ביוני", אומר גרנייר. "עד הרגע האחרון פעלתי ככל יכולתי לשכנע אנשים לתמוך בקמפיין ההישארות באירופה. באופן מעניין, אמי המנוחה היתה ממייסדי מפלגת העצמאות הבריטית (UKIP), שהובילה את קמפיין ההיפרדות באמצע שנות ה–90, כך שהיא ואני נהגנו להתווכח בסוגיה הזאת במשך שנים. ביליתי בשנים האחרונות זמן רב בבחינה של אפשרות לרפורמות באירופה, הייתי חבר בוועדת לפיקוח על האוצר של הפרלמנט הבריטי (המקבילה הבריטית לוועדת הכספים), כך שבחנתי מקרוב את ההשלכות לגבי הבנקים והשירותים הפיננסיים ואת ההשלכות הכלכליות של פרידה בריטית מהאיחוד.

"יש הרבה מאפיינים חשובים לאיחוד האירופי. חלקם פוליטיים, חלקם קשורים, למשל, למניעה של מלחמות - זה פרויקט אדיר, ובתחום הזה הוא הצליח מאוד. ואולם בבסיסו מדובר בסוג של הסכם סחר. הסכם מורכב ביותר, אבל עם תוצאות מדויקות, שמשמעותן היא שקל לאנשים לסחור ברחבי האיחוד. על הרקע הזה השתכנעתי לגמרי שעדיף להישאר חלק ממנו.

"בלילה שבין 23 ל-24 ביוני", מספר גרנייר, "הייתי מעורב בספירת הקולות, וכשהגיעו התוצאות של מידלסבורו ראינו איך שער הליש"ט צונח בכ-10% תוך שתי דקות, והבנתי שחברי הוותיקים בשוק המט"ח הכינו שיעורי בית והם מבינים מה קורה. אז ברגע הזה פחות או יותר הבנו שהקרב של מחנה ההישארות באיחוד אבוד. כך שלמען האמת, בבוקר ה-24 ביוני הלכתי למיטה".

החברים הוותיקים של גרנייר בשוק המט"ח הם אנשים שהוא הכיר בעת שעבד בסיטי של לונדון, שבה הספיק להיות שכיר בגופי השקעות גדולים וגם בעלים של קרנות גידור. המעבר הזה מהסיטי של לונדון לפוליטיקה מבטא את הקשר הקרוב, יש שיאמרו הקרוב מדי, בין הפוליטיקה הבריטית לעולם הפיננסים. עם זאת, בבריטניה נהוג לבקר את הפוליטיקאים על כך שהם הגיעו לתחום ישר מהאוניברסיטה, בלי לצבור ניסיון ב"עולם האמיתי". על הרקע הזה, גרנייר גאה מאוד בניסיון הפיננסי שצבר, וביכולת שלו לרתום אותו כמחוקק ושר.

בערך באותה שעה שגרנייר המותש הלך לישון, ראתי החל בבוקר ה-24 ביוני את היום הסוער ביותר שהיה לו בעבודה מאז מונה למנכ"ל הבורסה הלונדונית בסתיו שעבר. "הגעתי מוקדם למשרד באותו יום, כי היה לי ברור שזה יהיה יום חשוב. זה אכן היה היום העמוס ביותר בהיסטוריה של הבורסה הלונדונית ביותר מ–300 שנות קיומה. היו לנו 2.66 מיליון עסקות במחזור כספי של 15 מיליארד ליש"ט ביום אחד, כששחקנים מכל העולם התמקדו בנעשה בשוק שלנו. הדאגה העיקרית שלי היתה שהשוק יתפקד, שהכל יעבוד חלק. סדר הגודל הזה של הפעילות המשיך גם בשבוע הבא, בימים שני ושלישי, אבל מהר מאוד חזרנו לאווירה של עסקים כרגיל".

תרזה מיי
רויטרס

"תרזה מיי - חזקה, נחושה ואינטליגנטית"

מר גרנייר, תמכת בהישארות באיחוד, אבל המחנה שתמך בברקזיט הובל על ידי בכירים במפלגה השמרנית, מפלגתך, ואתה יושב עמם כעת בממשלה. איך זה מסתדר?

גרנייר: "אנחנו היינו המפלגה היחידה שלא היתה לה עמדה מפלגתית רשמית בעניין הזה. אני חושב שהיה חשוב למפלגה להתמודד עם השדים האלה. בערך 65% מחברי המפלגה תמכו בפרידה, כך שבתוך המפלגה אני הייתי בעמדת מיעוט. שר החוץ הנוכחי, בוריס ג'ונסון, ושר המשפטים לשעבר, מייקל גוב, אכן הובילו את קמפיין היציאה מהאיחוד. ג'ונסון הוא איש כריזמטי בעיני, ואני חושב שהכריזמה שלו תרמה מאוד לתמיכה בהיפרדות.

"עם זאת, כולנו התחברנו ביחד מחדש — וזה קרה במהירות ראויה לציון. במפלגה השמרנית אנחנו מעשיים מאוד, אנחנו מבינים מתי צריך לפתור בעיות גדולות במהירות. התחלנו את ההתמודדות על ראשות המפלגה מיד, פתרנו את זה מהר מאוד, מהר משרוב האנשים ציפו. יש לנו עכשיו מנהיגה יוצאת דופן, חזקה, נחושה ואינטליגנטית שמנהלת את המדינה, והערפל בעניין הזה התפזר. זה חשוב ביותר לביטחון של השווקים ושל הצרכנים, לביטחון בכלכלה.

"מיי פיקחית מאוד, והבינה שמה שהיא צריכה לעשות זה לאחד מחדש את המפלגה, כך שג'ונסון, שהוביל את קמפיין הפרידה, הוא כעת שר החוץ, ודיוויד דייוויס, שתמך בברקזיט בהתלהבות רבה, הוא כעת ראש המשרד ליציאה מהאיחוד האירופי. בנוסף, ליאם פוקס, שהוא איש אנרגטי ודינמי וגם הוא תמך בעזיבה, עומד כעת בראש המשרד למסחר בינלאומי. זה מתאזן עם אנשים כמוני וכמו קרייג הנז ומארק פרייס — השרים האחרים במשרד, שיש להם מגוון של רגשות בנוגע להישארות.

"כך שכיום הממשלה מאוזנת. יש בה חברים שמבינים מדוע אנשים רצו לצאת מהאיחוד ולמה הם מצפים — אבל גם אנשים שיש להם רגשות עזים בנוגע למה שטוב באיחוד האירופי ודעה מוצקה בשאלה על מה עלינו לשמור במערכת היחסים שלנו עם האיחוד ועם העולם — כשכולם עובדים יחד, ומנסים להגיע לתוצאה חיובית. זה עובד מצוין".

הפגנות נגד הברקזיט בבריטניה
NEIL HALL/רויטרס

אבל מההתפתחויות האחרונות אפשר להסיק שבריטניה לא תסכים להתפשר על גבולות פתוחים ובשל כך תיפלט מהשוק המשותף. איך תתמודדו עם זה?

גרנייר: "זו נקודה חשובה. כפי שדברים נראים ברגע זה — הגישה שיש לנורווגיה ולשווייץ לשוק המשותף מצביעה על מודל אפשרי. כדי שלבנקים שלנו תהיה גישה לשוק המשותף, אנחנו חייבים להיות חברים בו. זה אומר שאנחנו חייבים לקבל על עצמנו את כל המחויבויות שנדרשות מחברות השוק המשותף.

"זהו המודל הנורווגי, למעשה. הוא אומר שאתה חבר בשוק המשותף, ושעליך לשלם כסף ולקבל על עצמך את כל הכללים והרגולציות — כולל התנועה החופשית של אנשים. עם זאת, במודל הנורווגי אין לך שום השפעה על האופן שבו נקבעים הכללים והחוקים של האיחוד.

"דעתי האישית בעניין היא כזאת: אנשים הציעו שנאמץ מודלים אחרים, זה קצת מגוחך. אנחנו הכלכלה החמישית בגודלה בעולם, שוק הבנקאות שלנו הוא הגדול בעולם. יש לנו היסטוריה בלתי ניתנת לחיקוי. בפרנקפורט, פריז ואמסטרדם רוצים אולי לגנוב לנו את הבכורה, וזה הגיוני, כולנו מתחרים כאן אחד בשני — אבל הבעיה שלהם היא שלא ברור מה הם יכולים לעשות שהוא טוב יותר ממה שאנחנו יכולים לעשות. הם יעברו לדבר אנגלית? יאמצו מערכת שלטון חוק חזקה כמו שלנו? את ההיסטוריה שלנו? את המוסדות שמקיפים את הסיטי? איך הם יכולים לעשות את זה? אני סבור שהתשובה היא שהם לא יכולים.

"אז אנחנו נמצאים בתהליך של חיבור הקצוות שמרכיבים את החבילה שבריטניה מעוניינת בה. לאחר שנגדיר את זה באופן ברור, נוכל לספר בדיוק מה אנחנו מצפים מכך. עם זאת, אתם צודקים כשאתם אומרים שהעם הבריטי הבהיר במשאל העם שהוא לא מעוניין שתהיה תנועה חופשית של אנשים בגבולות, ואתם צודקים גם כשאתם אומרים שהסיטי, הבנקים, רוצים שתהיה אפשרות לנייד עובדים במקומות שבהם זה חשוב להם".

אז אתם מתכוונים ליצור מודל חדש שמבוסס על האבחנה הזאת?

גרנייר: "בעבר יצרנו מודל חדש גם לחברות באיחוד, ואני חושב שאנחנו יכולים ליצור מודל חדש בכל הנוגע לגישה לאיחוד, אבל תראו, אנחנו מיודדים עם האיחוד האירופי, חשוב לי לומר את זה. אנחנו לא הולכים לבוא אליהם בגישה תובענית. אנחנו חלק מאותה יבשת. אנחנו מיודדים כבר הרבה שנים. מדף היבשת האירופית לא הולך להשתנות בגלל החלטה פוליטית כזאת או אחרת — ואנחנו נעבוד יחד עם אנשי האיחוד על זה. אני חושב שהאירופאים מבינים כמה אנחנו יכולים לתרום להם, ממש כפי שאנחנו מבינים כמה הם יכולים לתרום לנו. אני הייתי מהאנשים שתמכו בהישארות באיחוד, אבל אני גם רואה כאן הזדמנויות פנטסטיות שנובעות ממה שקרה.

"האירופאים אמנם ייהפכו בקרוב לשותפים לשעבר שלנו באיחוד, אבל הם יישארו החברים שלנו, ונעבוד אתם ביחד באופן הדוק במטרה להשיג את ההסכם הטוב ביותר. הביאו בחשבון שפרנקפורט עשויה לנסות לגנוב לנו את הכתר כמרכז הפיננסי המרכזי של אירופה, אבל לנו יש את מאגרי הנזילות הגדולים ביותר. אם אתה רוצה לגייס סכומים אדירים של כסף, אתה בא לבורסה בלונדון, זה המקום שבו עושים את זה — ואני בטוח שראתי ידבר בהמשך על המיזוג בין הבורסה בלונדון לבורסה בפרנקפורט - ויוסיף על זה".

מר ראתי, במאי הצהרתם על המיזוג הזה, וביולי המשקיעים שלכם ושלהם אישרו אותו, אבל המתחרים שלכם, יורונקסט (מפעילת הבורסות בפריז, אמסטרדם, ליסבון ובריסל), טוענים שיש כאן בעיה של הגבלים עסקיים ומנסים למנוע את המהלך.

ראתי: "אני לא יכול לומר הרבה, כי אנחנו מוגבלים כרגע משפטית במה שאנחנו יכולים לחשוף, אבל אני יכול לומר שתהליך המיזוג נמשך, ואנחנו נמצאים בהליכי אישור רגולטוריים. אני חושב שההתנגדות של המתחרים נורמלית במקרה כזה, אבל הדירקטוריונים של שתי הבורסות משוכנעים שהעסקה הזאת תתקדם הלאה".

בורסת לונדון
Toby Melville/רויטרס

"הסיטי - תרנגולת שמטילה ביצי זהב"

מר גרנייר, אתה עבדת בעבר בסיטי של לונדון — בעוד אתה, מר ראתי, עבדת עבור הממשלה הבריטית. מה אתם חושבים על מערכת היחסים בין הממשלה בבריטניה לסיטי של לונדון — בעיקר לאחר שדובר כל כך הרבה על הפער בין לונדון והסיטי לבין שאר הציבור הבריטי?

גרנייר: "קודם כל, נכון, ביליתי 27 שנה בעולם הבנקאות וההשקעות לפני שנכנסתי לפוליטיקה. ובתחום בנקאות ההשקעות עבדתי במוסדות בינוניים וגדולים וגם הובלתי קרנות גידור קטנות משלי, אז אני יודע מה זה להיות מנהל נאותות, לנהל משרד, מה זה לנהל עסק קטן ולנהל עסק גדול.

"מה שאני לחלוטין בטוח לגביו, זה שהפרלמנט הבריטי מבין שיש דברים מסוימים שהסיטי של לונדון צריכה כדי שהיא תוכל להמשיך להצליח. יש הרבה מאוד יתרונות שיש ממילא ללונדון — אנחנו מדברים אנגלית, יש לנו בתי ספר טובים מאוד, יש אצלנו רמה גבוהה של שלטון החוק ושל שקיפות.

"עם כל זאת, הממשלה יכולה להיכנס לתוך פוזיציה שבה היא לא מבינה כיצד להאכיל את התרנגולת מטילת ביצי הזהב הזאת, ואני חושב שכיום הממשלה באמת מבינה את זה. גם הממשלה בראשות גורדון בראון (ראש הממשלה ממפלגת הלייבור שהוחלף ב–2010 על ידי דיוויד קמרון) הבינה שהסיטי מייצרת הכנסות אדירות — שמממנות הרבה מאוד בתי ספר ובתי חולים ושירותים ציבוריים, אבל אם אתה לא מבין כיצד ליישם את הרגולציה, המבנה הזה יכול להתמוטט, והאופן שבו כל זה קרס ב-2008 היה בחלקו כרוך ברגולציה לא חכמה.

"זה לא קרה רק בבריטניה, אלא גם במקומות אחרים, אבל מכיוון שבריטניה היא מהמרכזים הבנקאיים החשובים בעולם, הרגולציה אצלנו מובילה את המגמה ומשמשת דוגמה למקומות אחרים. כמחוקקים, אנחנו צריכים לבנות רגולציה שמגדירה את הגבולות של מה שאפשר לעשות, אבל גם מאפשרת לך, בתוך הגבולות האלה, להיות חדשני.

"אלא שהמערכת הרגולטורית חייבת להיות טובה מאוד. כל האנשים שמעבירים את הכסף שלהם ללונדון מכיוון שהם רואים בה מרכז פיננסי עולמי חייבים להיות משוכנעים שהמערכת הרגולטורית הקיימת מגינה על הנכסים שהם עבדו כה קשה ליצור. אם יש לנו אנשים מישראל למשל, שעבדו כל חייהם וחסכו הרבה כסף והם מעבירים את הכסף הזה למנהל נכסים בלונדון, חייב להיות להם ביטחון מוחלט במערכת הרגולטורית.

"במלים אחרות, כדי לשמור על עמדת ההובלה העולמית שלנו אנחנו חייבים ליצור איזון בין הצורך להחזיק במערכת הרגולטורית הטובה בעולם לבין הרצון להימנע מכך שזו תהיה המערכת הרגולטורית המגבילה בעולם. האיזון הזה עשוי להיות טריקי. אני חושב, לאחר שהייתי מחוקק במשך שש שנים, שאנחנו מבינים את זה.

"דרך אגב, אנחנו שמחים מאוד גם לשנות את דעתנו. יש החלטה שאני הייתי חלק ממנה — חובת ההוכחה ההפוכה: אם בנק קרס, אז הבנקאים שבראשו היו אשמים בהתנהגות פסולה — אלא אם הוכח אחרת. זה שינוי גדול עבור המערכת המשפטית שלנו. אלא שבחודשים האחרונים בחנו את זה מחדש, והרגולטורים הבהירו לנו שזה לא עובד באופן שתואם את הכוונה המקורית, ובאמת התברר שהם צודקים, אז נפטרנו מזה. הרגולטורים מבינים במקרים רבים טוב יותר מה קורה בשטח מהפוליטיקאים, והם הבינו שזה לא עוזר לתפקוד של הסיטי. אני חושב שחשוב מאוד שתהיה גמישות כזאת".

"לא כל הלקחים נלמדו"

מבט על הסיטי של לונדון. "אנחנו כל הזמן מחדשים ובוחנים שווקים חדשים"
בלומברג

בהקשר הזה, מר גרנייר, אתה הצגת בעבר עמדות נחרצות מאוד בכל הנוגע לשערוריית הליבור (LIBOR) שבה בנקאים בלונדון זייפו את אחד הנתונים הפיננסיים המרכזיים בעולם, כדי להרוויח כסף בפוזיציות שלהם. אתה יכול להעריך איזה לקח למדנו מכך? האם דברים השתנו בעקבות זאת?

גרנייר: "שערוריית הליבור הובילה להקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הבנקים, וכחבר בוועדה לפיקוח על האוצר הייתי בין האנשים שהתחילו את החקירה בנוגע למה שהתרחש ולכשלים שהובילו לשערורייה הזאת. בחנו את זה, וזה היה כמובן בנק ברקליס שאנשיו באו אלינו ואמרו: 'יש לנו בעיה ואתם צריכים לדעת את זה', והם היו הראשונים להגיע להסדר עם הרגולטורים. בתחילה היו, דרך אגב, 27 מוסדות שנחקרו, ואנחנו עדיין ממתינים לעוד מוסדות שיגיעו להסדרים עם הרגולטורים.

"אז אפשר לומר, יש לנו ועדת חקירה שהוקמה במיוחד ושמטפלת בזה, אבל המקום שבו אני חושב שאנחנו צריכים להיות קשוחים ביותר עם הבנקים הוא המקום שבו הם באופן ברור מראים שהם לא למדו את הלקחים מהמשבר. ברקליס נחקר כתוצאה מכך ונקנס בפרשת הונאת מט"ח (The Forex Fixing) שחלקה התרחש ב–2014. אז אני אומר, אנחנו לא צריכים להתייחס לדברים שהתרחשו לפני 2009–2010 ותוקנו, אבל במקרה של ברקליס למשל, זה לא מה שקרה.

"לאחר פרשת הליבור הם הבטיחו לנו שהם העמידו מערך חדש של בקרה פנימית, במטרה להבטיח שמי שמעורבים בדברים מהסוג שקרה בפרשת הליבור ייבחנו מאוד מקרוב. ואנחנו אמרנו 'אוקיי, מצוין. אנחנו מאמינים לכם, והרגולטורים יבדקו שזה באמת קורה'. אבל בסופו של דבר הם באו כעבור שנתיים והתברר שיש פרשה חדשה, ולאחר שהם שילמו קנס עצום של 300 מיליון דולר, התברר שיש בדיוק את אותה בעיה עם תוצאה זהה, אצל אנשים ששולחן הכתיבה שלהם נמצא במרחק חצי תריסר שורות משולחן הכתיבה שבו נעשתה הונאת הליבור. במצב כזה ברור שאנחנו צריכים להיכנס בהם חזק. אז כן, פרשת הליבור היא שיעור חשוב, אבל אנחנו עדיין עסוקים בלהבטיח שהבנקים יישמו את הלקחים ממנה".

מר ראתי, מה אתה חושב על היחסים בין ממשלת בריטניה לסיטי של לונדון, והיחסים בין הסיטי לציבור, לאזרחי בריטניה שאינם עובדים במגזר הפיננסי?

ראתי: "היכולת לספק מימון דרך הבורסה הלונדונית חשובה מאוד לקידום השאיפות של בריטניה בתחום המסחר. שוקי הון חזקים וגלובליים תומכים לעתים קרובות במסחר הבינלאומי, ובריטניה היא מרכז מסחר גלובלי פתוח כבר מאות שנים. אנחנו תומכים בצעדים שנוקטת הממשלה — כמו פיתוח שוק של מסחר חוץ גבולי ברנמינבי (השם הרשמי ליואן, המטבע הסיני; א"ת וק"ד) בלונדון, וכמו השותפות הפיננסית עם הודו, אנחנו מבצעים הרבה עבודה באפריקה למשל.

"בנוגע לציבור, אני חושב שאחד הדברים המרגשים בנוגע לבורסה בלונדון, וזה קשור גם לדברים שעליהם הכרזנו בוועידה — מימון לעסקים קטנים ובינוניים הוא חלק מהדנ"א שלנו כחברה. אנחנו עושים את זה כבר הרבה שנים, ואנחנו מכירים בחשיבות של סביבה מימונית בריאה לחברות בכל שלב של פיתוח. עסקים קטנים ובינוניים הם החמצן של הכלכלה, הם אלה שמייצרים מקומות עבודה, והם היצואנים העתידיים ועמודי התווך העתידיים הגדולים של הכלכלה.

"אז יש לנו את שוק ה–AIM (הבורסה המשנית בלונדון) שהוא שוק מניות הצמיחה הגדול בעולם, שכולל כמעט 20 חברות ישראליות. היו לנו הנפקות מוצלחות השנה — כמעט 30. השוק הזה חוגג את יום הולדתו ה–21, והוא סיפור הצלחה גדול. אבל אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להמשיך להתפתח ולהתחדש, וזה מה שהוביל אותנו לקדם את תוכנית ELITE, שהיא תוכנית לתמיכה בחברות קטנות מלהיבות. התחלנו באיטליה ואחר כך השקנו אותה בבריטניה, ועכשיו אנחנו מקדמים את התוכנית באירופה, במרוקו ובישראל".

ג'יימס קלארק
Omer Levy

"יותר קרובים מנאסד"ק"

מה אתם מציעים לחברות ישראליות, איך אתם מנסים לשכנע אותן להירשם למסחר בבורסה בלונדון?

ראתי: "אנחנו פונים לטווח גדול של חברות בשלבים שונים. יש לנו את המאגר העמוק ביותר של הון מניות בינלאומי בעולם - יש אצלנו 2 טריליון דולר שמוקדשים להשקעה במניות של חברות בינלאומיות, וזאת הסיבה לכך ש–40% מהחברות שנסחרות באופן גלובלי יירשמו בלונדון. זה קורה מכיוון שיש לנו מסגרת עבודה חוקית חזקה, יש לנו אזור זמן נוח שמאפשר למשקיעים מאסיה ומצפון אמריקה לקנות ולמכור אצלנו בשעות נוחות יחסית, אז כל חברה שמעוניינת לפנות לטווח רחב של משקיעים יכולה להרוויח מלשקול להירשם בלונדון.

"מכיוון שאנחנו פלטפורמה כל כך משמעותית, עם מניות מ-115 מדינות, החברות שמגיעות אלינו מתומחרות ביחס למתחרים הגלובליים, כלומר השווי שהן מקבלות הוא לא רק ביחס לחברות ישראליות אלא ביחס לכל החברות האחרות בענף מכל העולם. בנוסף, יש אצלנו קהילת אנליסטים משמעותית, שעוקבת בקפדנות אחרי השוק, שבודקת את האסטרטגיה העסקית של המנהלים ושמשרטטת קווים מקבילים שקושרים אותה לחברות דומות עם מודל עסקי דומה מכל רחבי העולם.

"יש לנו גם מרכז של הון סיכון, מרכז של פריווט אקוויטי (קרנות השקעה פרטיות) מספר עצום של משקיעי היי־טק - ולונדון היא גם מרכז לפינטק (הענף שמשלב טכנולוגיה ופיננסים). יש לנו גם הרבה חברות מדעי החיים, הרבה חברות אמריקאיות באות ללונדון לגייס הון במגזר הזה, בגלל הרשת של משקיעים מתמחים בתחום, והקשר לקהילה המדעית ולקהילת המו"פ המקומית בלונדון.

"אז אנחנו כל הזמן מחדשים וכל הזמן בוחנים שווקים חדשים, וזה חלק מההיסטוריה של הבורסה בלונדון, נישות אחרות שאנחנו מפתחים כוללות בדיקת היתכנות עם הבורסה בשנחאי של יצירת חיבור בין הבורסות בלונדון ובשנחאי, הצעד הזה הוכרז בשנה שעברה, כשנשיא סין ביקר בבריטניה, וזה מתקדם. אנחנו גם משמשים בית לאג"ח ההודיות הראשונות אי פעם שנקובות ברופי - ושוב, הודו היא הכלכלה הצומחת ביותר ב-G20, היא צומחת ב-7.5% בשנה בדרכה להיות אחת הכלכלות הגדולות בעולם.

"יש משמעות לבחירה בלונדון כמרכז הפיננסי לתשתיות ההודיות במטבע המקומי שלה, כך שהחברות לא נחשפות לסיכוני מט"ח בכך שהן מגייסות כסף דרך לונדון. זאת מכיוון שלונדון היא מרכז המט"ח הגדול בעולם, מה שהופך את השימוש במוצר פיננסי כזה לאפשרי. וכעת המשקיעים האלה פנויים גם להשקיע בחברות ישראליות".

למרות כל מה שאתה אומר, חברות ישראליות, במיוחד חברות היי-טק, העדיפו לפנות בשנים האחרונות לבורסות בארה"ב, בעיקר לנאסד"ק - ולא לבורסה הלונדונית. איך אתם מתכוונים להתמודד עם המגמה הזאת?

ראתי: "זאת אחת הסיבות שאנחנו כאן - להסביר את היתרונות של לונדון. היו לנו כמה חברות ישראליות שנרשמו אצלנו בשנים האחרונות - הזכרתי כמה בנאום שלי כאן - פלייטק, פלוס500. אכן, ב-2014 היתה ישראל המקור של רוב ההנפקות הראשוניות הזרות בלונדון, תשע הנפקות. אני חושב שעבור אלה שבאו זה היה ניסיון חיובי.

לוקה פיירנו

"בסופו של דבר, אנחנו גם קרובים יותר לישראל פיזית, הנסיעה קצרה יותר, וכל המשקיעים שזמינים בוול סטריט נמצאים גם אצלנו, יותר מ-30% מההשקעה בבורסה בלונדון היא בידי משקיעים מצפון אמריקה, ובנוסף אתה מקבל משקיעים אירופאים, מזרח־תיכוניים ואסיאתים.

"בתחום ההיי-טק היתה לנו בשנה שעברה ההנפקה הראשונית הכי גדולה בעולם בתחום הפינטק, וורלדפיי, עם משקיעים מאסיה, ארה"ב ואירופה, היתה לנו את ההנפקה הגדולה ביותר בתחום הסייבר, Sophos, אז יש בסיס משקיעים מתוחכם מאוד, ואני חושב שאנחנו צריכים להמשיך לספר את הסיפור שלנו לחברות הישראליות המלהיבות שקיימות פה".

איפה כדאי לחברות הטכנולוגיה להנפיק בנאסד"ק או בלונדון?

"חברות טכנולוגיה בדרך כלל מעוניינות להירשם בבורסות בארה"ב", הסביר לנו בשבוע שעבר ג'יימס קלארק, מנהל הפיתוח העסקי למניות טכנולוגיה ומדעי החיים בשוק הראשי של הבורסה הלונדונית, שהגיע ארצה על תקן המומחה של הבורסה לתחום ההיי־טק, לאחר שעבר קודם להצטרפותו אליה בקרנות הון סיכון. "ואם אתה משוחח עם ההנהלות שלהן סמוך להנפקה הראשונית, אז הן בטח פועלות כבר במשך חמש או עשר שנים והן כבר גיבשו דעה לגבי הבורסה שבה הן רוצות להירשם, ולא משנה מה תאמר או אילו מספרים תציג — הם כבר קיבלו החלטה רגשית להירשם בבורסה בניו יורק.

"מפני שיש לי רקע של עולם הסטארט־אפים, אני מנסה להגיע לחברה מוקדם ככל האפשר, או בנקודה הכי פרקטית. במקרים רבים תפקידי הוא להציג בפניהם את המידע ולהגיד 'הנה המספרים של עסק כמו שלכם בתעשייה שלכם'. אני מאמין שאם המנהלים יסתכלו על הנתונים - רוב הסיכויים שהם יבצעו את ההנפקה בלונדון".

למה?

"כי הנתונים תומכים בכך. אם שווי החברה הוא עד 500 מיליון דולר, אז להירשם בבורסה של לונדון זו החלטה טובה יותר מאשר להירשם בנאסד"ק. השוק בארה"ב ענק, ואם יש לך חברה בשווי מיליארד דולר, אולי תיכנס לרשימת 250 החברות הגדולות בנאסד"ק. לעומת זאת, אם תירשם בלונדון תהיה לך גישה לסוג המשקיעים הטוב ביותר, שמעוניינים לראות את החברה שלך צומחת, אז הם ירכשו ויחכו, ויהיה לך כיסוי של אנליסטים".

אז אתה טוען שלחברות טכנולוגיה קטנות ובינוניות עדיף להנפיק בלונדון?

"לחברות עם שווי שוק של בין 50 ל–250 מיליון דולר, השוק המשני הבריטי באמת עובד הכי טוב. ברגע שהשווי גדול מ–500 מיליון דולר, כדאי להתחיל להסתכל על השוק הראשי, שבטח יעשה עבודה טובה יותר וייתן לחברה מקום לצמוח.

"בארה"ב השוק ממוקד הרבה יותר במשקיעים האמריקאים. בנאסד"ק ובבורסה של ניו יורק 85% מהמשקיעים הם מקומיים והשאר הם משקיעים מכל העולם, בעוד שבלונדון 60% מהמשקיעים מקומיים, 30% הם אמריקאים והיתר משאר העולם. הרבה מהמשקיעים הבריטים מביאים כסף ממקומות שונים, כך שלמעשה זה שוק הרבה יותר בינלאומי. אם השוק בארה"ב סובל מחוסר יציבות, משקיע יעדיף למכור את המניה של חברה בינלאומית - ולא מניה אמריקאית. אבל חשוב להדגיש: אין בורסה טובה יותר, יש את הבורסה הטובה ביותר לעסק שלך".

"אתה לא יכול להגיד ליזם לאן ללכת, הוא יגיד לך לאן הוא הולך"

עם חברי המשלחת שהגיעה מישראל לבריטניה היה גם לוקה פיירנו, מנכ"ל ELITE - יוזמה שצמחה בבורסה של מילאנו ב-2012 ובעקבות ההצלחה הושקה גם בבורסה של לונדון ב-2014. המטרה של ELITE היא לאתר חברות קטנות פרטיות עם פוטנציאל צמיחה גבוה, ולתת להן את הליווי והכלים הדרושים להן כדי לגדול באופן אופטימלי, ואולי גם ליהפך לציבוריות.

בביקור שנערך בישראל בשבוע שעבר הודיע פיירנו כי ELITE, שכבר עובדת עם כמה חברות ישראליות, עומדת לפתוח נציגות בישראל. "אנחנו בקשר עם ישראל שנים", אומר פיירנו, "ובשנה האחרונה אנחנו מתכננים כיצד להטמיע את ELITE בצורה הטובה ביותר באזור תוסס כל כך. כולם רוצים להיות בישראל, כי המהירות של השינוי ומספר הרעיונות והיכולת לייצר בישראל סטארט־אפים היא ייחודית. זה לא משהו שאפשר לשכפל במקום אחר - אתה חייב להיות בפנים.

"הרגשנו שהגיע הרגע הנכון להתחיל בדיאלוג עם חברות ישראליות ולהשתמש ביחסים הנהדרים שבנינו עם בנק הפועלים, עם משרד הכלכלה ועם IATI (האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות) כדי להציע תוכנית מובנית יותר לעתיד".

פיירנו מספר שהקים את התוכנית לאחר שנחשף להמון חברות קטנות: "ראינו כ-150 חברות בשנה, והתחלנו להבין את חוקי המשחק: בתור התחלה אתה צריך לשנות את הטרמינולוגיה, שנית, אתה לא יכול להתחיל שיחה על המימון, כי יזמים בשלב הזה חושבים איך להצמיח את העסק, וגיוס כספים הוא נושא צדדי - ולא המטרה הסופית.

"הצוות שלי ממוקד בתמיכה בחברות, ללא קשר ליעד הסופי שלהן. מבחינתנו הן לא חייבות בסופו של דבר לצאת להנפקה ציבורית, וגם אם כן, הן לא בהכרח צריכות לעשות זאת בלונדון. אתם מכירים יזמים, אם אתה מצמצם את האפשרויות שלהם - הם הולכים. אבל אם אתה פותח להם אפשרויות, הם מוקירים תודה.

"חלק מהמתכון הסודי שלנו הוא פשטות. החברות מתמודדות עם מורכבות בניהול העסק שלהן. אתה לא יכול להוסיף להן קשיים. ELITE מציעה להן שורה של שירותים במקום אחד: אימון, רשת קשרים גלובלית, ארגון עסקי, גיוס כספים בפלטפורמה פרטית וחיזוק הקשרים עם משקיעים. יש לנו 500 חברות, 150 משקיעים ו-150 יועצים. ELITE היא האקו־סיסטם הגדול ביותר של חברות כיום.

"כל חברה, כל עוד היא לא ענקית, צריכה דברים בסיסיים מאוד: נראות, גוף חיצוני ונייטרלי שעוזר לה לגלות את נקודות החולשה, וגישה פשוטה למיומנויות והון - זה הכל. אם אתה מתמקד באלמנטים הבסיסיים האלה - הן יעשו את השאר. אתה לא יכול להגיד ליזם לאן ללכת, הוא יגיד לך לאן הוא הולך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#