העלאת גיל הפרישה לנשים היא עניין גם לגברים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העלאת גיל הפרישה לנשים היא עניין גם לגברים

משום מה לא שומעים את מתנגדות העלאת גיל הפרישה מדברות על ההבדלים בין המגזר המוגן למגזר הלא-מוגן

37תגובות

יש איזה אבסורד שהמדינה מנסה להתמודד עמו כבר שנים ואינה מצליחה: נשים פורשות לפנסיה בגיל מוקדם יותר מגברים, אבל חיות יותר שנים מגברים. במספרים: נשים פורשת בגיל 62 וחיות בממוצע 24 שנה לאחר פרישתן, וגברים פורשים בגיל 67 וחיים בממוצע רק 17 שנה לאחר פרישתם. השאלה היא כיצד יצליחו נשים לקיים את עצמן כלכלית כל כך הרבה שנים, כשהן כבר מחוץ לעבודה. לסמוך על הירושה והפנסיה שיותירו להן גברים מנוחים זה לא מספיק טוב. נדרש פתרון כלכלי קצת יותר: העלאת גיל הפרישה לנשים. יעבדו יותר - יחסכו יותר.

בימים אלה מגבשת ועדה בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אמיר לוי, המלצות להעלאת גיל הפרישה לנשים ל-65 בתהליך ארוך שיימשך 12 שנה. במשרד האוצר מעריכים כי פנסיה חודשית ממוצעת לאשה שעבדה עד גיל 62 היא 3,494 שקל בחודש (לא כולל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי), וכי שלוש שנות עבודה נוספות יעלו את דמי הפנסיה החודשיים במאות שקלים. אם אותה אשה תפרוש בגיל 67, הפנסיה כבר תגדל ב-50%, ל-5,136 שקל. הפנסיה של נשים נמוכה יותר משל גברים, לא רק מפני שהן יוצאות מוקדם יותר לפנסיה וחיות יותר שנים, אלא גם משום ששכרן נמוך באופן ניכר מזה של גברים.

עובדת ניקיון
אילן אסייג

הקושי בהעלאת גיל הפרישה לנשים נובע מהחשש שמא נשים חלשות הן אלה שייפגעו ממנו - ובצדק. אבל מה שמפתיע בדיון הזה הוא ההתמקדות שלו בנשים ובבעיותיהן תוך התעלמות מבעיות היסוד של שוק העבודה הישראלי המשותפות לנשים ולגברים יחד. לפני שמדברים על נשים וגברים ועל גיל פרישה חייבים לשים את הדברים על השולחן ולהבהיר מדוע קשה להוביל מהלך של העלאת גיל הפרישה לנשים: השונות האדירה בין המגזר שבו יש יציבות וקביעות (בעיקר במגזר הממשלתי, בבנקים ובכמה חברות ממשלתיות לשעבר) למגזר הלא־מוגן. זה כל העניין. לעובדה שיש מגזר גדול שאינו מוגן (כ-75% מהעובדים במשק), יש השלכות רבות על עובדים חלשים, חסרי השכלה ומבוגרים. ואם בנוסף לכל הצרות הן נשים - אז על אחת כמה וכמה. הם מנוצלים, מקבלים שכר נמוך, אין להם יציבות תעסוקתית מינימלית או תנאי קיום סבירים, לעתים הם נופלים קורבן לעושק של מעסיקים ולהתעלמות מזכויותיהם לפי חוקי העבודה. זה כל הסיפור.

משום מה לא שומעים את מתנגדות העלאת גיל הפרישה מדברות על ההבדלים בין המגזר המוגן למגזר הלא-מוגן. הן מדברות על עובדות חלשות ומוחלשות ובצדק, אבל מתעלמות ממבנה שוק העבודה הישראלי ומהפערים האדירים בין המגזרים, כאילו אין קשר בין הדברים. כאילו אין קשר בין יצירת מעמד עובדי הקבלן לבין ההסתדרות והוועדים הגדולים. כאילו אין זיקה בין סולידריות בע"מ, השמורה רק לוועדים חזקים ובעלי שאלטר, לבין הפקרת עובדים ועובדות חלשים לג'ונגל של שוק העבודה. כאילו מעמדות של אנשים עם תת-זכויות אינם קשורים למעמדות עם זכויות עודפות. נוכח ההתעלמות מאותו פיל שנמצא בחדר, הפתרונות המוצעים הם נקודתיים. הטלאה. סתימת חורים. לא מהפכה של ממש ששוק העבודה הישראלי נזקק לה.

הדחיפות בהעלאת גיל הפרישה נובעת מכך שתוחלת החיים נמצאת בעלייה, ואנו צריכים להתקיים במשך הרבה יותר שנים מבעבר באמצעות כספי הפנסיה וקצבאות הביטוח הלאומי. העלאת גיל הפרישה תאפשר לנשים, שאצלן הבעיה חריפה יותר, לקבל פנסיה גבוהה יותר. גורמים נוספים לדחיפות הם מהפכות הטכנולוגיה והגלובליזציה המאיימות על מקומות עבודה רבים ויכולות לפלוט אנשים משוק העבודה בגיל מוקדם - לא כדי לחזור אליו.

ארגוני נשים, ההסתדרות והח"כיות שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ואורלי לוי־אבקסיס טוענים בצדק כי הנפגעות העיקריות יהיו נשים חלשות, עובדות קבלן ומבוגרות, שממילא מתמודדות עם שוק עבודה קשה ולא מתגמל, והעלאת גיל הפרישה תגרום לכך שהן יהיו מובטלות הרבה יותר שנים עד שייפגשו עם קצבאות הפנסיה והביטוח הלאומי. לכן האוצר רוקח חבילת תמיכה של מיליארד שקל שיושקעו בהכשרה מקצועית, הארכת תקופת הזכות לדמי אבטלה לנשים מעל גיל 60 ובקמפיין שיעודד העסקת מבוגרים.

גיל הפרישה לשנים בישראל - מהנמוכים בעולם

התפריט הזה הוא גרסה רזה וחיוורת של מה שדרוש בשוק העבודה לגברים ונשים גם יחד. נוכח עוצמתה של ההסתדרות ובעלי השאלטרים, משרד האוצר לא מנסה לעשות מהפך שכה הכרחי לשוק העבודה, ולבנות את יסודותיו לשני העשורים הבאים. כדי לבנות שוק עבודה שיותאם לאתגרי העלייה בתוחלת החיים והטלטלות שיביאו עמן הגלובליזציה והטכנולוגיה, נדרש מהלך רחב הרבה יותר שיחול לא רק על נשים - אלא על כלל העובדים. מהלך כזה צריך לכלול יותר גמישות תעסוקתית מצד אחד ויותר רשתות הגנה מצד שני. רשתות ההגנה, שיכללו דמי אבטלה ממושכים לקבוצות שייפגעו ומערכי הכשרה מקצועית רחבים ומודרניים, מחייבות השקעה גדולה. נכון שבהסתדרות אין עם מי לדבר על גמישות ניהולית וכל פגישה שבה תיאמר המלה גמישות תסתיים בפיצוץ - אבל זה לא חייב להיות כך. הרי לא מדובר במהלך שיביא מחר לפיטורי כל העובדים הקבועים בישראל או מקצתם. מדובר במהלך ארוך טווח, שבו יהיו כאן תנאי העסקה שוויוניים בין מסודרים לבלתי־מסודרים, ואז ההסתכלות על העלאת גיל הפרישה תהיה רוחבית ולא תביא לחשש מוצדק שמהלך כזה יפגע רק בחלשים. זה תפקידו של שר האוצר, משה כחלון. כשיביאו לו את ההמלצות להעלאת גיל הפרישה לנשים, עליו לדרוש מהלך רחב יותר שיחול על כל מי שעלול להיפגע מהתהפוכות הצפויות בשוק העבודה בשנים הבאות.

נ.ב

האם זה יקרה? ספק רב. כחלון שקוע כולו בשוק הדירות, ואינו מוכן להשקיע מחשבה ועבודה של ממש בבניית שוק העבודה העתידי. לא מכיוון שזה לא מעניין אותו, אלא עקב המחיר הכבד: כניסה לעימות עם ההסתדרות וועדי העובדים. כחלון רואה כיצד הוא נשחק במאבק להורדת מחירי הדירות, ולכן בורר לעצמו את מספר זירות הקרב שהוא מוכן לנהל בו־זמנית. הבעיה שגם קודמו בתפקיד, יאיר לפיד, התחמק מעיסוק בשוק העבודה. לשניהם היה נוח לעשות זאת, משום שמדובר במאבק ארוך שאת הישגיו יראו בעוד זמן רב, כששניהם יהיו במקומות אחרים. סיבה נוספת להתחמקות היא שיעור האבטלה הנמוך. אם יש משהו רע בו זה הדבר: הוא מעמעם את תחושת הדחיפות למהפכה שלה נזקק שוק העבודה כדי להיערך לטלטלות שבדרך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#