האיש שניצח את אלון חסן ושות' - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שניצח את אלון חסן ושות'

איציק בלומנטל נזרק מנמל אשדוד אחרי שהרגיז את אלון חסן, נבגד על ידי מנהליו בתמורה לשקט מהוועד, צפה באלה שהתנכלו לו מובלים באזיקים לחקירות משטרה - ואז מונה בעצמו למנכ"ל הנמל ■ עכשיו כל מה שמעסיק אותו הוא לנצח את הנמל הפרטי שהסינים בונים בחצר האחורית שלו

32תגובות
מנכ"ל נמל אשדוד, איציק בלומנטל
אילן אסייג

ב-2004 עשה איציק בלומנטל טעות. לא סתם טעות. כזו שכמעט עלתה לו בקריירה.

בלומנטל כיהן אז כסמנכ"ל משאבי אנוש בנמל אשדוד הממשלתי. הוא התבקש לגייס 30 מנהלי עבודה חדשים לנמל, אלא שבמקום לתת למנהלים האמיתיים של הנמל להחליט מי יהיו 30 הזוכים במשרות המבוקשות — בלומנטל החליט לציית לחוק ולערוך מכרז.

לימינו בוועדת המכרזים ישב אז יו"ר ועד התפעול בנמל, אלון חסן. לשמאלו ישב האב, אמיל חסן, שכיהן אז כמזכיר ועד מנהלי העבודה בנמל. בלומנטל התעלם מתנועת המלחציים. הוא דחה ניסיונות לא אלגנטיים להכניס לרשימה את הבחור הזה, או את הבחור ההוא — והתגובה לא איחרה לבוא.

תחילה, העבודה בנמל הואטה באופן לא מוסבר. בחלוף זמן, נקרא בלומנטל אל לשכת המנכ"ל, שוקי סגיס, שם התבשר כי הועבר מתפקידו. "כל הוועדים מחרימים אותו", הצטדק אז סגיס.

ההכנסות גדלות — אבל הרווחיות עדיין מזערית תוצאות נמל אשדוד, במיליוני שקלים

ב–2011 הפתיע המנכ"ל את בלומנטל בשנית. במהלך פגישה בעניינים שוטפים, הודיע לו סגיס כי דירקטוריון הנמל החליט ליישם שינוי ארגוני שבמסגרתו תבוטל משרתו ולכן הוא יידרש לעזוב את הנמל. בלומנטל ההמום ביקש לשמוע זאת מיו"ר דירקטוריון הנמל דאז, ניצב (בדימוס) יעקב רז — וזה אישר בפניו את הדברים והציע לו לפרוש מרצון, כדי שלא לפגוע בשמו הטוב וכדי שלא יאבד את הפיצויים שהובטחו לו.

התחנונים לא עזרו, וגם לא העובדה שבלומנטל בדיוק רכש אז דירה באשדוד. הוא נאלץ לעזוב את הנמל, רק כדי לגלות בחלוף כמה חודשים כי נפל קורבן לבלוף. זאת, לאחר שהבין כי סגיס ורז "מכרו" לו סיפור שקרי כדי להיפטר ממנו.

בלומנטל, שדמותו כאילו נשלפה מסיפור קפקאי, התדפק על דלתות כל משרד ממשלתי אפשרי, אך איש לא רצה להתעסק עם המורסה הפוליטית שצמחה בנמל אשדוד. בלית ברירה הוא פנה לבית הדין לעבודה, שבאחד מפסקי הדין הנדירים והחריפים שניתנו בישראל קבע כי ראשי הנמל הממשלתי הקריבו אותו לטובת שקט מול ועדי העובדים.

בפסיקה חסרת תקדים הורה בית הדין להחזיר את בלומנטל לנמל, לשלם את שכרו המלא מאז פיטוריו (800 אלף שקל), ואם לא די בכך — קרא למדינה לבחון את האפשרות כי סגיס ורז ישלמו לבלומנטל את הפיצויים מכיסם הפרטי.

מנכ"ל נמל אשדוד לשעבר, שוקי סגיס
אילן אסייג

שלוש שנים וחצי חלפו מאז ניתנה הפסיקה. בלומנטל שב לנמל ומיטב התסריטאים בהוליווד לא יכולים היו לכתוב סוף מלודרמטי שכזה: רז עזב את דירקטוריון הנמל לפני פרסום דו"ח ביקורת בעניינו; לאחריו התפטר סגיס, שנעצר בפרשת השחיתות לכאורה בנמל ועומד בימים אלה לדין; גם חסן הושעה מעבודה, איבד את מעמדו בוועד, ומתכונן בימים אלה למשפטו בפרשה.

ובלומנטל? הוא זה שיושב בשנתיים האחרונות על כיסא המנכ"ל, ומצעיד את נמל אשדוד לקראת עידן התחרות שלפניו.

"האמנתי שיהיה צדק", אומר בלומנטל בראיון ל–Markerweek. "כולם הבינו שנעשתה לי עוולה".

מישהו מהמעורבים אז התקשר להתנצל?

"לא".

ואיך ההרגשה לראות את אלה שהביאו לפיטוריך מועמדים לדין?

"אני מתמקד בהווה ובעתיד הנמל. אני חושב שהצלחתי להביא אותו למקום יותר ענייני, יותר עסקי ויותר נקי — והתוצאות מדברות בעד עצמן".

הקלישאה "סגירת מעגל" מעולם לא התאימה יותר.

"המציאות עולה על כל דמיון".

"אין יותר שביתות דה־לוקס"

מי שמעורה במתרחש בנמלי הים הממשלתיים בעשורים האחרונים או שעקב בשנים האחרונות על המתחולל בנמל אשדוד מבין כי לא מדובר בעניין של מה בכך. הסתלקותם של חסן ואנשיו מראשות הוועד והחלפת הצמרת המסואבת והחלשה בנמל משמעותן הרבה מעבר לשינוי פרסונלי. מדובר במהפכה תרבותית שמלווה, יש שיאמרו, בגילויי פוסט־טראומה.

תאר את הלך הרוח בעידן "פוסט־חסן" וגל המעצרים.

"מצד אחד, היתה הסתגלות מהירה מאוד לשינוי. הפנמה שהולכים לעידן אחר. מצד שני, קיים חשש גדול באשר לעתיד, מרגע שתיפתח התחרות מול נמל הדרום הפרטי שמוקם בסמוך.

נמל אשדוד
אילן אסייג

"המוטו שלנו הוא ליצור הפרדה מוחלטת בין ההנהלה לוועדים. זה קו אסטרטגי: העובדים לא מתערבים בניהול. ואני חייב להגיד שהם מפנימים זאת.

"כתוצאה מהמציאות החדשה קיבלנו יותר ויותר החלטות אסטרטגיות שאיפשרו את הגדלת נפח העבודה בנמל. אין כבר שיבושי עבודה שכיחים או עיצומים. כשהיו, פנינו לבית הדין לעבודה ושם הבינו את חשיבות המקום החדש של ההנהלה.

"אנחנו לא נכנסים לפינות, אלא מבקשים לכבד הסכמים קיימים. מצד שני, החלטנו שכשיהיו עיצומים, העובדים לא יזכו לשכר בעבור השעות שבהן לא עבדו. אמנם ההסתדרות הגישה ערעור על פסק דין שקבע כי לא נשלם פרמיות על שעות עיצומים, אבל המסר שלנו הוא שלשיבושי עבודה יש מחיר — ואין יותר שביתות דה־לוקס".

איפה עומדת ההסתדרות בעידן החדש?

"אני חייב להגיד שגם בהסתדרות אנחנו זוכים לגיבוי. הם מעבירים לעובדים מסר שהם מחויבים להתנהל לפי דין ולא לנקוט צעדים לא אחראיים".

עד כמה התיאורים שלך הם פועל יוצא של התנהלות הנהלה חדשה, ולא של שבירת ועד עוצמתי?

"אין לנו עניין בוועד חלש. אנחנו רוצים צד שני שאפשר יהיה לסגור אתו דברים, ולדעת שזה סגור וגמור. מצד שני, חשוב לנו להעביר מסר שבשום אופן לא פוגעים בעבודה.

"אם יש חילוקי דעות — פותרים אותם במשרד, ולא ברציף. צריכה להיות חומת זכוכית שמגנה על הרציף מחילוקי דעות. ואם יש מחלוקת, אז הולכים לבוררות".

למה זה לא עבד בעבר?

"צריך לשאול את מנהלי העבר. הסלוגן שלנו הוא: 'מה שהיה — לא יהיה'. זו מנטרה. העובדים שומעים מאתנו שלא ניתן להתערב בניהול, וכשצריך להיאבק על זה, אז נאבקים".

קודמך בתפקיד עומד כיום לדין על היעדר הפרדה כזו.

"זה מאוד מצער. נעשה את כל מה שצריך לעשות כדי שמקרים כאלה לא יישנו. אבל צריך לציין שאיש בהנהלה לא לקח כספים לכיסו, והטענות הן רק נגד ההתנהלות.

"הפקנו לקחים. קיימת חומת ברזל בין הניהול לבין הוועדים. הם מרגישים את זה מדי יום. כל השיקולים נעשים רק לפי כללי מינהל תקין, רגולציה ואינטרס עסקי".

"אי־אפשר לנהל בשני קולות"

השינוי ביחסי העבודה לא נעצר בהדחת חסן, וגם לא נשמר בגבולות נמל אשדוד. למעשה, בחצי השנה האחרונה נרשמה בנמלי אשדוד וחיפה מהפכה של ממש. בימים אלה אנו עדים לחילופי דורות בוועדי הנמלים, שמלווים בחיכוכים פנימיים ובניצנים של שינויי התנהגות.

זה החל בנמל חיפה, ומיד זלג לנמל הדרומי. עובדי דור ב', שנקלטו לאחר הסכם הרפורמה בנמלי הים ב–2005, נהפכו לרוב. לאחר שהתברר להם כי במסגרת רפורמת התחרות בנמלים רק עובדי דור א' יזכו לחסינות מפיטורים, הם הרימו את נס המרד, והביאו להדחת ראשי הוועד המיתולוגיים — חסן ואבינועם שושן (אשדוד) ומאיר תורג'מן (חיפה).

תחת אלה קם דור עובדים צעיר שקץ בשלטון הגוורדיה הוותיקה והכוחנית, שדאגה בעיקר לתנאי העובדים הוותיקים — והותירה עבור יתר העובדים עיי חורבות.

ערב פסח זכתה ההפיכה להכרה חצי רשמית. יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, התיר לעובדי נמל חיפה להקים ועד נפרד לעובדי דור ב'. ניסנקורן, שנכנע ללחץ מהשטח, יצר כדור שלג שהביא לא רק לנפילתם של שותפיו הוותיקים, אלא בעיקר להקפאת הסכמי הרפורמה שעליהם סיכם כבר מול הממשלה.

הסכמים אלה נועדו להגן על העובדים לקראת התחרות שתחל עם הקמתם של שני הנמלים הפרטיים: נמל המפרץ בחיפה ונמל הדרום באשדוד, שאותו בונה צ'יינה הארבור הסינית, ותפעיל אותו MSC השווייצית. אלא שראשי הוועד החדשים מסרבים לחתום על ההסכמים החדשים, היות שהגנו רק על עובדי דור א' ולא עליהם.

אברהם ניסנקורן
אוליבייה פיטוסי

הסכמת ניסנקורן לפיצול הוועד בחיפה היתה טעות אסטרטגית מבחינתו?

"אני חושב שצריך להיות ייצוג אחיד של עובדים בתוך מגזר, כי כדי לנהל את הארגון הזה, צריך לדבר בקול אחד. אי־אפשר לנהל ארגון בשני קולות.

"הרוחות שהגיעו מנמל חיפה הגיעו לכאן. עובדי דור ב' התחילו לשאול למה לא מגנים עליהם. עובדי דור א' התפטרו. האג'נדה בבחירות המחודשות שנערכו היתה לקחת עובדי דור ב' ולשים אותם בחזית — ואלה לא חותמים כעת על ההסכמים עד שתינתן במסגרתם הגנה גם לעובדי דור ב'".

והם צודקים?

"הסכם הרפורמה הראשון עם העובדים נחתם ב–2005 ובמסגרתו ניתנו הגנה לדור א' ותמורות כספיות. ההנהלות קנו בכסף רב את הגמישות הניהולית — ולא יוותרו על כך עכשיו.

תנועת המכולות )ב- TEU , אמת מידה למכולות( תנועת כלי רכב

"יתרה מכך, אנחנו רוצים להגדיל עוד יותר את הגמישות הניהולית והתפעולית. למשל, לגרום לכך שהנמל יעבוד בחלוקה מאוזנת יותר, שיהיו יותר עובדים במשמרות לילה — ושהעובדים יהיו יותר ורסטיליים.

"אני רוצה שכשעובד בא לעבודה, הוא יידע למלא כמה תפקידים, כי בסביבה התחרותית אי־אפשר להתנהל תחת מסגרות מצומצמות. זה כבר לא שייך לשאלת ההשתכרות או ההתאגדות. אין לנו כוונה לפגוע באף עובד. אנחנו רוצים להתאים את העובדים לסביבה עסקית שמתאימה לעולם התחרותי שבו אנחנו נמצאים".

ועם 1,300 עובדים ורסטילים תוכל להתחרות בנמל פרטי ורזה?

"צריך להיות תהליך התייעלות מאסיבי, וגם העובדים מבינים זאת. נצטרך לעשות שינוי משמעותי בהכשרת העובדים. מפעילי מנופים, למשל, יצטרכו להפעיל ציוד תוכנה מתקדם יותר. חדרי הבקרה בעתיד ידרשו פרופיל אחר של עובדים. זה שינוי תרבותי עמוק ונהיה חייבים את שיתוף הפעולה של העובדים מתוך הבנה שזה חייב להיעשות מהר, אחרת המחיר הארגוני יהיה גבוה יותר.

אלון חסן בבית המשפט
עופר וקנין

"יש לנו תוכנית פרישה מרצון. נצטרך להוריד לפחות 150 עובדים ותיקים בתפעול מתוך 700. ביקשנו לשבת על הדברים האלה, אבל ההסתדרות ניתקה אתנו מגע לפני חודשיים.

"אנחנו רוצים להתקדם, וככל שזה יהיה מהר יותר, כך החברה תיערך טוב יותר מבחינת רזרבות מזומנים וכוח אדם".

בנמל חיפה טוענים כי המחיר הארגוני עשוי להיות פיטורים של 40% מהעובדים.

"אנחנו נמצאים בפרדוקס. מצד אחד, אנחנו ערב תחרות. מצד שני, המשק צומח וגדל, יש גידול דו־ספרתי בכל מטען שהנמל נוגע בו, ולכן אנחנו בלבו של תהליך צמיחה גדול שבו קלטנו מאז 2015 כ–160 עובדים חדשים — ונקלוט עוד 150 עובדים עד 2021.

"הדרך להתמודד עם הגידול היא להרחיב את השירות ולשפר אותו, ואת זה עושים באמצעות קליטת עובדים. לכן, המלצתי לקלוט עובדים חדשים לתקופה קצובה של חמש שנים, שבסיומן הם יקבלו מענקי פרישה מוגדלים. לצערי, ההסתדרות לא קיבלה את העמדה שלי ולכן אנחנו קולטים עובדים חדשים במסלול הרגיל".

אם כך, יש לצפות לפיטורי מאות עובדים החל בעשור הבא?

"דיבורים על צמצום של מאות עובדים זה מסוכן, כי אף אחד לא יודע מה יקרה. הרי נמל היובל תוכנן לאוניות בגודל של 6,000 TEU (אמת מידה למכולות) — והיום הנמל קולט כבר אוניות של 10,000 TEU ובעתיד יעגנו בו גם אוניות של 14 אלף TEU. אף אחד לא ידע שנגיע לזה, ומי בכלל שיער שנמל אשדוד ישנע 1.4 מיליון TEU בשנה?

"יכול להיות שב–2021 יהיה פה מוקד אזורי גדול ותהיה הרבה עבודה. יכול להיות שהעוגה תגדל, ואפילו נצטרך עוד עובדים. לכן, צריך להצטמצם ולהתייעל — אבל זה חוסר אחריות להצהיר על פיטורי מאות.

"תוכנית הפרישה שלנו מדברת על עובדי דור א'. יכול להיות שנצטרך להיפרד גם מעובדי דור ב', אני לא שולל זאת. אבל ככל שנגיע מקודם יותר למערכת הסכמית יעילה יותר — כך נוכל לצמצם את הפגיעה, לכשתהיה. לכן, צריך להתרכז איך מביאים יותר עבודה בחמש השנים הקרובות".

ואיך הנמל נערך ליום שבו בבת אחת ינגוס המתחרה מפעילותכם?

"מרחיבים את הפעילות שלנו בתחומים אחרים, היות שהנמל הפרטי יעסוק בעיקר במכולות. לכן, העמקנו את יכולותינו ביבוא מלט, למשל, ועד 2019 נקים עוד מסוע גרעינים שיאפשר לנוע לייבא 1.5 מיליון טון גרעינים בשנה. בנינו תוכנית אסטרטגית עד 2028, שבמסגרתה תיכננו כבר השקעות של 2.2 מיליארד שקל.

"אנחנו גם מבינים שהתחרות ב–2021 תהיה תחרות בטכנולוגיה — כי מי שיפעיל את הנמל הפרטי יעשה זאת כנראה עם ציוד אוטומטי, שם יש לו יתרון יחסי גדול, בנוסף על קשריו בעולם הספנות ובקווי הסחר הבינלאומיים.

"אני אומר לעובדים שצריך לעשות מאמץ מאוד גדול לקראת 2021, כדי שנגיע לתחרות תחרותיים וגמישים. ללקוחות בעולם הספנות יש נאמנות לנמלים שהם עובדים בהם. כשהם עוזבים — מאוד קשה להחזיר אותם חזרה. לכן, השירות והמחויבות לשירות זו רשת הביטחון האמיתית של העובדים.

"ככל שהעובדים יפנימו זאת וככל שהנמל ייתפש כאי של שקט — בעולם שבו כל הנמלים בעייתיים — אנחנו מאמינים שתהיה הסטה של עוד פעילות לכאן".

אולי גם אתם צריכים לעבור הפרטה? גם על הנפקה סוכם ב–2005.

"זה אחד הנושאים שצריך לדבר עליהם. לדעתי, הרגולציה הכבדה מפריעה כיום לחברה להתפתח עסקית. חוק חובת מכרזים, למשל, מסורבל, ביורוקרטי ולא נכון לגוף עסקי פרטי. כך גם התלות בממונה על השכר באוצר, או ברגולציה של רשות החברות הממשלתיות.

"מרגע שהחברה תונפק, השיקולים יהיו רחבים יותר, יהיה בחברה ממשל תאגידי שיפוקח על ידי רשות ניירות ערך, והנמל יוכל להגיב בצורה חופשית ומהירה יותר להזדמנויות העסקיות".

והעובדים יסכימו?

"לדעתי, במסגרת פתרון כולל, העובדים לא יתנגדו להנפקה. הם גם אמורים לקבל 10% מהון המניות בהנחה".

אגב, מה עמדתך לגבי חוק בוררות חובה?

"לעובדים מגיעה הזכות לשבות, אבל בארגונים שמוגדרים אסטרטגיים — זכות השביתה צריכה להיות, אם בכלל, מוגבלת ומידתית. ככל שלא מגיעים להסכמות, חוק בוררות חובה יידע להסדיר טוב יותר את המחלוקות ולתת מענה לבעיות שנפתרות היום רק אחרי מאבקים אינסופיים".

"לא באתי לקדנציה של שנתיים"

בלומנטל, דתי לשעבר שהתחנך בישיבה תיכונית בבני ברק, למד ניהול תעשייתי בשנקר ועד גיל 45 עוד התגורר בהתנחלות אלקנה — חי ונושם את עולם הנמלים כבר 18 שנה, עוד מימי רשות הנמלים הממשלתית.

הוא החל את דרכו כראש אגף ארגון ומשאבי אנוש ברשות, והיה בין טווי הסכמי ההתייעלות והרפורמה בנמלים ב–2001–2005. הוא הספיק לכהן כסמנכ"ל משאבי אנוש, סמנכ"ל מטה ומחשוב וסמנכ"ל לוגיסטיקה — וצבר כך בקיאות רוחבית נדירה בהיבטיו התפעוליים והמנהלתיים של הנמל.

"לא באתי לעשות פה קדנציה של שנה־שנתיים ולהמשיך הלאה", אומר בלומנטל. "צמחתי פה ואני רואה את האופק העתידי שלי פה. אני חושב שיש חשיבות רבה לכך שמנהלים במגזר הציבורי יעשו כמה תפקידים בארגון, שיהיו מחויבים לו ושיראו בו אופק תעסוקתי".

למרבה הצער, הבחירות להנהלת החברות הממשלתיות מוטות לעתים פוליטית. נתקלת כבר במעורבות פוליטית בעבודתך?

"שום דבר. אני נהנה מגיבוי מקצועי של כל הגורמים. הקשר עם שר התחבורה הוא מקצועי לחלוטין ומעולם לא עסק בפוליטיקה. הדברים היחידים שהוא יכול לשאול אותי הם בנושאים תפעוליים, והוא שר שבקי מאוד בפרטים ובהיבטים התפעוליים של הנמל.

"אני מרגיש הרבה אהבה וסיפוק בתפקיד, אף שהוא אחד הרגישים במשק. קיבלנו פיקדון מהמדינה, שיש לו תרומה דרמטית לכלכלה. זו הריאה הנושמת של המשק, והאחריות שלנו כמנהלים היא שהמקום הזה יניב תשואה, ייתן שירות ללקוחות ולאזרחים. זו תחושת שליחות שאתה קם אתה בכל בוקר".

לא מתסכל לחשוב על התדמית הציבורית של נמל אשדוד? הרי עם כל הכוונות הטובות, תמיד בסופו של דבר צצה דרישת ועד הזויה או בר מצווה שמשביתה את הנמל.

"אם תשאל את הדור שלי — כולם יודעים מי זה יהושע פרץ (יו"ר ועד התפעול המיתולוגי; א"ב), אף שהוא כבר 30 שנה לא בנמל. זה חלק מהאתוס הישראלי. מצד שני, אני חייב להגיד שיש שינוי. אולי הוא פחות מורגש, אבל ברמה העובדתית — שיעור ההפרעות שואף לאפס, וברמת התפוקות, יש פה גידול מדהים".

עד כמה זה אמור להיחשב הישג? הרי אתם כמעט מונופול אזורי. האם לא כל בעלים אחר היה לכל הפחות מרוויח אותו הדבר?

"חד־משמעית אפשר להרוויח יותר, ולכן אנחנו דוחפים להתייעלות. אבל לגבי ההכנסות, אנחנו עובדים קשה על שימור נתחי שוק ואף גדלים, כשזה בא על חשבון נמל אחר.

"קשה לשנות תרבות ארגונית במקומות ותיקים, אבל בניגוד לתדמיתם — עובדי הנמל פתוחים יחסים לשינויים ויש תהליך של שיפור. מתקבלים אצלנו כיום מכתבים מלקוחות שלא ראו רמת שירות כזו".

נמל חיפה הוא לא ממש מתחרה. הוא משרת את הלקוחות בצפון.

"לפן הגיאוגרפי יש משמעות, אבל הוא מועצם יתר על המידה, כי כיום אפשר להוביל מטענים ביבשה. יש בינינו תחרות חריפה מאוד במחירים ועל השירות".

ומה לגבי התיירות ואוניות הקרוז?

"עד למבצע צוק איתן היה אצלנו סדר גודל של 300 אלף נוסעים בשנה. את השנה החולפת סיימנו עם 30 אלף בלבד. בגלל המצב בעזה, הקרוזים הגדולים לא שילבו את אשדוד — וגם ב–2017 אנחנו לא צופים גידול משמעותי בתחום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#