"סיפור הפליטים יוצר לשמאלנים בלבול במוח" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

"סיפור הפליטים יוצר לשמאלנים בלבול במוח"

מצביעי מרצ לשעבר ("הבנתי מה זה אסלאם"), הומואים ("גירוש זו אופציה") וצפונים ("לא ראיתי פרצוף שחור בחיים שלי"): התהלוכה בלב תל אביב למען גירוש הפליטים נגעה בעצב חשוף - בעיקר של המשתתפים בה

13תגובות
חגי עמית
לאו אטלמן

יום שני, 19:30 בערב והתהלוכה מתחילה סוף סוף לצעוד. בשורה הקדמית שלה ניצבות שלוש נשים. בידיהן הן מחזיקות ראשים של בובות חלון ראווה. שלוש הבובות בלונדיניות ולראשן תסרוקת עדכנית — "מפל פוני", נדמה לי שקוראים לה בעגה המקצועית. המחזה לא אסתטי במיוחד, שכן הבלונד של הבובות מוכתם בדם — ליתר דיוק נוזל שנועד להיראות כמו דם ובהחלט עושה את העבודה. "עמותות מסתננים, את דמינו הם שופכים", זועקים הצועדים בעודם מחזיקים את הבובות שותתות הצבע. מיקום ההתכנסות אסטרטגי — מול הלונדון מיניסטור במרכז העיר, כך שהמוני תל־אביבים חולפים ליד המפגינים, מי בדרכו לאימון בחדר הכושר שאחרי יום העבודה, ומי כשבידו שקית קניות ממותגת של אחת מרשתות האופנה באזור.

הגעתי לכאן כבר ב–19:00 ועזרתי להשחיל דגלים על מוטות עץ. אני אמנם לא מזדהה עם הנוכחים — שנאת זרים וקריאה לגירוש הן לא הסגנון שלי — אבל דגל הוא דגל. הקונספט של הצעדה, כמו שמסבירים לי הנוכחים, הוא להביא את המחאה לצפון השבע של העיר — ישר לפנים. בעוד שלושה שבועות יקיים בג"ץ דיון בסוגיית הגירוש, וזה הזמן להפעיל לחץ. "פעם ראשונה שהמחאה עוזבת את הדרום", מסבירה לי גברת מהודרת, לבושה בחליפה לבנה, שמצהירה שהגיעה מצפון העיר. "אני משכונת מעוז אביב, לא ראיתי פרצוף שחור בחיים שלי", היא אומרת.

אז איך הגעת לפה?

"שמעתי על ההפגנה בפיד שלי בפייסבוק. המאבק הזה הוא של כל תל אביב. זה מאבק קיומי. זה אנחנו או הם. והאנשים של דרום תל אביב צריכים עזרה. אלה לא אנשים שיודעים להזמין קפה לאטה עם חלב סויה. זו צריכה להיות עובדה שהמקום שלהם לא פה".

"באתי לתמוך בחיים של אנשי עוטף תחנה מרכזית שחייהם נהרסו", אומר הגבר שלצדה, שהגיע מהרצליה. "שיחזירו להם את החיים שלהם. מצדי שייקחו את המסתננים ויפזרו אותם בכל השכונות של צפון העיר".

"לא, לא — אם יתחילו לדבר על פיזור שלהם ברחבי העיר — זה יהיה גול עצמי", מתקנת אותו הצפון תל־אביבית.

גם ברחוב שבו אני מתגורר אין אפריקאים. קשה לי לחשוב על יישוב הומוגני יותר. מדובר בשכונה שבה אם עשית רק שני ילדים ולא המשכת לשלישי — אתה נחשב למשפחה שמשהו פגום בה. אם התגרשת, רחמנא ליצלן — אתה נהפך לשיחת העיר. אם יצאת מהארון — אתה נחשב לחוצן שהגיע ממאדים.

מקום העבודה שלי, לעומת זאת, נמצא בדרום תל אביב. כשאני יוצא לאכול צהריים אני אוהב לשוטט ברחובות הסובבים אותו. האפריקאים שם נותנים לי הרגשה שאני נמצא בחו"ל. אני מביט בהנאה בילדים האסיאתים והאריתראים לובשים תלבושת אחידה של בית ספר רוגוזין ומקשקשים ביניהם בעברית — וחושב כמה הם חמודים. כשאני חוזר הביתה וקורא בעיתון על תינוקות מבקשי המקלט שמתו השבוע במכלאות הילדים אני מצקצק ארוכות. באמצע שנות ה–90, כשהיקף העובדים הזרים בישראל התחיל להתבהר, חשבתי שהתופעה היא צעד טבעי בדרך למערביות, קנס מתקבל על הדעת שעלינו לשלם כמדינה מערבית. יותר מזה — באורח מוזר נראה לי אז ש–300 אלף אפריקאים שקשה לזהות באופן מובהק עם הפלסטינים או עם היהודים עשויים לשבור את הדיכוטומיה של הסכסוך על חבל הארץ הזה. מתברר שזה לא עובד ככה.

מפגינים בדרום תל אביב
חגי עמית

"ישראל זה הגטו שלנו. היהודים", מכריז באוזני בחור עם גופייה צמודה ושרשרת חי על הצוואר, שהגיע לכאן עם שני חברים מגבעתיים. קשה לתייג אותו. "אני גיי, מעצב אופנה, תל־אביבי", הוא מעיד על עצמו.

ואתה לא שמאלני?

"אדם שלא מאמין שליהודים יש מקום בתקוע — גם לא יאמין שיש להם מקום בתל אביב".

אפשר להיות שמאלני ברמה המדינית־ביטחונית, ומצד שני להיות ימני ביחס אל הפליטים? זה חייב ללכת ביחד?

"לא. אי־אפשר. הסיפור הזה יוצר לשמאלנים בלבול במוח. הם לא רגילים לחשיבה מורכבת. זה עושה להם בעיה קשה, כל השמאלנים תקועים ב–PC שלהם".

מה זה PC?

"פוליטיקלי קורקט".

אז מה אתה מציע לעשות עם הזרים?

"גירוש זו אופציה".

אי־אפשר להחזיר אותם למדינות שלהם. הן לא רוצות אותם.

"אין דבר כזה 'אי־אפשר להחזיר'. אריתריאה היא לא מקום מסוכן. שווייץ כבר הודיעה שאין בעיה להחזיר אותם. גם בריטניה הודיעה שאין בעיה. רק פה פעילי זכויות האדם זועקים 'חמאס, חמאס'. זו מדינה של העם היהודי. לא של פלסטינים מומצאים ולא של מהגרי עבודה. אלה לא פליטים".

הוא מבלבל אותי. אני באמת לא יודע איך הייתי מגיב אם בעל הבית בדלת מולי היה מחליט להשכיר את המבנה שבו הוא מתגורר לשמונה פליטים שהסתננו לישראל מסודן ומחפשים פה עבודה. אם מישהו היה מבקש ממני לחתום על עצומה לפנות אותם הייתי נקלע לדילמה.

לא בטוח שהעובדה שאני מתגורר ביישוב הומוגני היא מקרית. לא זו היתה הסיבה שעברתי אליו — אבל כל אחד רוצה לגור בשכונה עם אנשים שדומים לו או עולים עליו מבחינה סוציו־אקונומית. חלק גדול מהאוכלוסיה הישראלית חי בגטאות כאלה — שכונות יעודיות לחתכי אוכלוסיה מסוימים.

למרות זאת, הידיעה שהתפרסמה השבוע, שלפיה עשרות תלמידות חרדיות ממוצא מזרחי נמצאות בבית מאז תחילת שנת הלימודים, לאחר שסמינרים חרדיים סירבו לקבל אותן בגלל מוצאן — זיעזעה אותי. סלקציה על בסיס עדתי מזכירה לי ימים אפלים. בעולם הצבוע שלנו יש תופעות שמתקבלות בהבנה רק כשמדובר בחתך האוכלוסיה שאליו אתה משתייך. כך למשל הפרסום ביוני האחרון, שלפיו בשומרון משווקות דירות בשכונה מיוחדת לדתל"שים, שמפרסמת את עצמה בעזרת הסיסמה "אם אתם בדרך לגיהינום, למה שלא תגורו בינתיים בגן עדן", עורר בי גיחוך. הקמפיין של חברת "באמונה" מסוף 2015, שבו היא שיווקה דירות לאנשים דתיים באמצעות סרטון המציג משפחה דתית, המוטרדת בזמן שהיא מנסה לקיים מצוות הדלקה של נרות חנוכה על ידי דמויות בעלות חזות מזרחית הפורצות לדירתה ומכריזות "אברג'ל, בוא נעשה מנגל", נראה לי בכלל מופרע. הרי בהדלקת נרות החנוכה האחרונה שאליה הוזמנתי אכלו סושי לצד סופגניות יצירתיות שהוזמנו מרולדין. צליית בשר לבן על האש, ככל הידוע לי, היא התרחשות השייכת בכלל לחג אחר.

"פה זה שטח אדמה קטן, אין מקום גם לזרים"

אני מעריך שמרבית הנוכחים כאן מתנגדים לגזענות המופנית מסוג אחד של יהודים ליהודים אחרים. הזרים הם סיפור אחר. כפי שאומרת לי אשה שהגיע להפגנה ממושב כרמי יוסף שבמועצה האזורית גזר — כשאני מתפלא מה ליישוב האליטיסטי שבו היא מתגוררת ולהפגנה הנוכחית, "כולנו יהודים. זה העם שלנו. או שנעצור את זה עכשיו — או שזה יגיע גם אלינו. אם עכשיו אני לא מרגישה אותם בכרמי יוסף — עלי לעצום עיניים? הכמויות של הזרים גדולות והם לא עוצרים ועושים עוד ועוד ילדים, ופה זה שטח אדמה קטן. אין פה מקום גם להם".

חשוך עכשיו באזור ההפגנה. ארבעת פנסי הרחוב שאמורים להאיר את אזור ההתכנסות כבויים. לאור העובדה ששאר הרחוב מואר, הדבר נראה כמו מהלך מכוון של המשטרה להוריד את העצימות של ההפגנה, או אולי לתת לנוכחים להרגיש כמו בשכונת הבית שלהם, בחלקי העיר שבהם התאורה עובדת פחות.

"אל ייאוש, בקרוב הגירוש", כתוב על החולצות, ו"החזית לשחרור דרום תל אביב". "תיכף מגיעים האוטובוסים משכונת התקווה", אומר מישהו. "לא הזמינו שום אוטובוסים", אומר השני. "החלום שלי הוא לראות את הראש של ביבי ושל חולדאי על מגש", מכריזה באוזני מפגינה אחרת. יש כאן יותר נשים מגברים.

"שלא תחשוב שכולם פה ימנים פנאטים. אני למשל לא ליכוד. אני משהו במרכז בכלל", מסבירה לי עוד מפגינה הנראית כמחנכת בתיכון. שמה הוא דינה והיא עשתה לכאן את כל הדרך מקרית טבעון. "כשאני טיילתי בארה"ב, ונגמרה לי הוויזה — חזרתי הביתה. לא חשבתי להישאר שם בלי אישור".

באת במיוחד מקרית טבעון?

"כן. מה, אנחנו מנותקים ממדינת תל אביב? כשהייתי חיילת צעירה, שירתי בדרום הארץ ולא פחדתי לנסוע דרך התחנה המרכזית. עכשיו אני אשה מבוגרת, ופוחדת לעבור שם".

"איפה הזהותניקים", שואלת לידי בחורה קצוצת שיער, חמושה במשקפים עדכניים, המתגוררת במרכז העיר.

מה זה זהותניקים?

"זה החבר'ה של משה פייגלין".

אבל לעובדים הזרים אין זהות במאבק היהודי־פלסטיני.

"מה פתאום — הם מזדהים עם האסלאם".

אם מותר לי להעיר משהו, את נראית כמו הבחורה הכי שמאלנית שיכולה להיות.

"אני יודעת. הייתי במרצ פעם. אבל יש את הפתגם שאומר: אדם שבנעוריו אינו שמאלני — אין לו לב, ומי שאינו ימני בבגרותו — אין לו שכל".

איך קרה לך המהפך? ביום אחד?

"באחד המבצעים בעזה ניסיתי לסנגר על הצד הישראלי, והיה לי פתאום רגע של דיסוננס. נחשפתי לשנאה כלפי הישראלים והתחלתי לחקור ולהתעניין במה זה אסלאם, לקרוא מאמרים של גיא בכור ומרדכי קידר, והבנתי מה עלי לעשות בתור אדם מוסרי שרוצה את הטוב. אני מכירה אריתראים. אני עובדת כיום בחנות, לפני כן עבדתי במטבח, יש אריתראים סביבי כל הזמן — חלקם נחמדים יותר וחלקם פחות. אבל אני רוצה את המדינה שלי לעצמי", היא מסבירה, ואני די בטוח שלא הייתי חותם על העצומה נגד האריתראים בבית ממול. אבל אולי זה רק ה–PC שאני לא מצליח לנטרל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#