שלם ובנה כפי יכולתך בנתניה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

שלם ובנה כפי יכולתך בנתניה

אף ראש עיר לא הסתבך משום שהקפיץ קדימה את מערכת החינוך, הגדיל נגישות לנכים או דאג לתחבורה ציבורית ■ זה תמיד נדל"ן שמכניס אותם לכלא

13תגובות
חגי עמית סאבטקסט
איור: שני דניאל

"שלום".

שלום.

"את מי אתם מחפשים?"

באנו לבקר מישהו.

"מה, אתם רוצים לקנות פה דירה?"

כן.

"עם מי קבעתם?"

פיירברג.

"פיינברג?"

לא, פיירברג, עם ר'.

"אני לא חושבת שיש לנו דייר כזה. תיכף אני אבדוק".

יום שלישי, 12:00 בצהריים, קומפלקס עיר ימים ברחוב עוזי חיטמן שבנתניה שומם - ולמרות זאת הבחורה שמאיישת את עמדת הקבלה לא מופתעת מההגעה האקראית שלנו למקום. היא רגילה לנדל"ניסטים שמגיעים לכאן. אחרי הכל, זה מה שעושים כאן בקו החוף של נתניה - קונים ומוכרים דירות. אנחנו יוצאים מהלובי וממתינים שהיא תסיים את החיפוש אחרי משפחת פיירברג. בחוץ עומדות שתי נשים שיצאו כרגע מהבריכה ומשוחחות עם אחראי התחזוקה של הקומפלקס. גם מי שאינו בקי בתחום הפלסטיקה האנושית לא יכול לפספס את העובדה שלא מעט אלפי שקלים הושקעו בהופעה שלהן. מתברר שיש כאן איזו בעיה עם המעליות - שמטופלת.

ביתה של מרים פיירברג

"אין לי כאן פיירברג", חוזרת אלינו הלוביסטית אחרי כמה דקות של עיון ברשומות המחשב שמולה. "יש לכם טלפון שלהם? אם אתם רוצים לקנות פה דירה - יש מישהי אחרת בבניין שמוכרת. אתם יכולים לקנות ב-3 מיליון וחמישים, או לשכור ב-7,900 שקל לחודש. אני אתן לכם לדבר אתה", היא מחייגת - ומושיטה לנו את הטלפון. בצד השני מבטיחה לנו מישהי כי הדירה שהיא מוכרת היא "הדירה הכי טובה בפרויקט. אני יודעת את זה כי זו דירה שקניתי כדי לעבור לגור בה בעצמי. אתם רוצים לראות אותה? תתקשרו לדיירת שלי, היא נמצאת שם - וגם אם לא, אתם יכולים פשוט לקחת מפתח ולהיכנס".

אנחנו מחליטים לעלות. שתיים מהמעליות בפרויקט שיזמו אברהם ואיציק תשובה (האח והאחיין של טייקון הגז) מושבתות - אבל לבסוף אנחנו מוצאים אחת שעובדת. אין לאף אחד מאתנו תוכנית לקנות דירה במגדל בנתניה, אבל הפרויקט מסקרן אותנו. בכל זאת, מדובר באחד הפרויקטים שייתכן שהכניסו את ראש העיר ב-18 השנים האחרונות, מרים פיירברג, למעצר. על פי החשד, הגרוש שלה, אליהו פיירברג, מחזיק פה דירת פאר. אנחנו דופקים בדלת ומחכים. השוכרת משתהה, היא חזרה כרגע ממכון הכושר שנמצא למטה בקומפלקס וצריכה להתארגן. העיצוב במסדרונות הבניין שחור, אפל, אבל כשדלת הדירה נפתחת אנחנו המומים מהנוף. מתחתינו פרוש המצוק של נתניה - ואחריו רק ים כחול, בלי שום דבר שיפריע. אם מביטים צפונה רואים את המזבלה העירונית הישנה, שאותה רוצים להפוך לפארק על פי מודל השיקום של חירייה. הלאה, רחוק יותר, אני רואה מחזה מוזר: גרוטאת ענק שנראית כמו עמוד חשמל עצום מעוקם שמישהו השליך מעל הכביש הראשי, שעובר לאורך המצוק. חוץ מזה - משעמם, אין פה טיפת אופי. אותו מטבח, אותו אי במרכזו ואותם חדרי שינה קטנטנים (ארבעה במספר) כמו באלפי פרויקטים אחרים בארץ. מגורי יוקרה זה כבר לא מה שהיה פעם. מה שקורה בתוך הדירה לא חשוב, מה שקובע הוא הקומה, הלובי והבריכה למטה. אנחנו נמלכים בדעתנו. יכול להיות שדווקא שווה להשקיע בדירה בעיר, אבל אם כבר - אנחנו מחליטים לבחון עוד כמה פרויקטים לפני שנחליט.

מיאמי ביץ' בנתניה

אופי הוא דבר חמקמק כשמדובר על כל קו החוף החדש של נתניה. כשאנחנו ממשיכים מכאן צפונה לפרויקט הבא שנקשר במעלליה של פיירברג, פרויקט קוראל, שבו לפי החשד היא החזיקה דירה, אני מגלה שמה שחשבתי שהוא גרוטאת ברזל ענקית - הוא גשר מעבר להולכי רגל בעל עיצוב יצירתי. אנחנו חולפים ליד מגדל, ועוד מגדל, ועוד אחד. האחד עגול, השני מלבני, השלישי בעל קווים משולשים. כולם כמושלכים לאורך החוף באופן רנדומלי. כפי שמעיד שותפי לסיור, נתנייתי לאורך מרבית חייו, "אין כאן שום סגנון או חותמת של העיר. זה הכל סיפור של שלם ובנה כפי יכולתך".

ההיצע מבלבל אותנו. "דירות יוקרה - קו ראשון לים, 3.8 מיליון שקל", זועק שלט חוצות. שמות הפרויקטים גורמים לנו לחשוב שמישהו העביר אותנו למיאמי ביץ': "בריגה טאוארס", "ווסט לגונה", "סאות' ביץ'" ו"איילנד". אני מחפש מודעה שאינה קשורה לענף הנדל"ן, לשווא. אם זו לא פרסומת לפרויקט חדש - זו תמונת צוות של רימקס, או תמונה אישית של מתווך פרטי. בסוף אני מוצא - הזמנה לחוגי ילדים במרכז כלי הקשה. במחשבה שנייה גם זה מתחבר לי לנדל"ן. מסתמן שהיכולת להקיש, או ליתר דיוק להכיש, היא תכונה חשובה בשוק הנדל"ן המקומי.

אנחנו נוסעים לא מעט. עיר צרה וארוכה היא נתניה. כ-15 ק"מ מפרידים בין חלקה הצפוני לזה הדרומי. כשאנחנו מגיעים לפרויקט קוראל אנחנו מגלים שהוא עדיין בבנייה. הפרויקט היה אמור להיות מלון בהתחלה, אבל ועדת המשנה לתכנון ולבנייה בהובלת חבר המועצה הרב שמעון שר (שגם הוא מצא את עצמו במעצר) אישרה את הפיכתו לפרויקט מגורים. סמוך לכאן נמצא המלון הוותיק כרמל, שנהפך גם הוא לבית דירות. הכביש הישן, שהיה סלול לאורך החוף והוביל אליו, בוטל לטובת קוראל. גם הטיילת שהחדשה שנסללת פה נקראת "טיילת קוראל". היא מתחברת מצד אחד לטיילת נתניה הישנה, ומצד שני לטיילת בן עמי, הקרויה על שם אחד ממייסדי העיר. בהתלבטות שבין פיתוח מלונות ועידוד התיירות בעיר לבין הקמת עוד ועוד מגדלי יוקרה - ברור במה בחרה נתניה.

טיילת בן עמי בנתניה

ארבע פעמים בחרו תושבי נתניה בפיירברג לתפקיד ראש העיר, בדרך כלל באחוזים שגם ולדימיר פוטין לא היה מתבייש בהם. ב-2003 היא עשתה זאת עם 80% מהקולות, ב-2008 עם 81%, וב-2013 עם 72%. מי שגדל בעיר מעיד שנתניה של היום לא דומה לנתניה שהיא קיבלה לידיה. נתניה הנוכחית היא עיר בת 220 אלף תושבים, ותוכנית המתאר שלה מדברת על 400 אלף איש שיגדירו את עצמם כ"נתנייתים" עד 2035. בתקופת פיירברג סופחו אלפי דונמים מהמועצות האזוריות הסובבות את העיר, חלקה המזרחי נברא יש מאין והתמלא בשכונת ענק לצעירים, קרית השרון, אזור התעשייה הישן והמוזנח פולג נהפך למוקד תעסוקה ובילוי משגשג, האצטדיון העירוני החדש נפתח סוף־סוף כחלק מהרעיון למיתוג העיר כעיר הספורט, והרבה מאוד כסף הושקע בחזות העיר. כל זה עוד לפני שמדברים על המגדלים.

יכול להיות שזו היתה הטעות של פיירברג. כשאתה מתעסק בבנייה למגורים ובתשתיות, הסכנה גדולה. לא יצא לי להכיר ראש עיר שהסתבך משום שהחליט לקחת את מערכת החינוך המקומית ולהקפיץ אותה בארבע רמות קדימה, הגדיל נגישות לנכים או דאג לתחבורה ציבורית ופעילויות לנוער בעיר. זה תמיד נדל"ן שמכניס אותם לכלא. אף פעם לא הבנתי את הנטייה של ראשי ערים לשפוט את הצלחת הקדנציה שלהם לפי מספר השכונות והמגדלים שנבנו במהלכה. המטרה של ראש עיר היא לא להגדיל את העיר שלו - אלא לדאוג לאנשים שכבר גרים בה.

השבוע שמעתי תושב של העיר תוהה אם זו לא דרכו של עולם - רק טבעי שראש עיר בולדוזר, שמזיז דברים בעיר לטובת התושבים, ידאג גם לעצמו. אי־אפשר לצפות ממישהו שיכבה את תכונת האופי של עשייה כשהוא מגיע לעסקיו הפרטיים. זאת טעות. לא צריך להיות בולדוזר של עשייה כדי לאפשר ליזמים להשתולל ולבנות שכונות ומגדלים. צריך להיות בולדוזר דווקא כדי להיות מסוגל לעצור אותם.

אנחנו מוותרים על קוראל - לא מתאים לנו לקנות דירה על הנייר - וממשיכים הלאה, לתחנה הבאה של פיירברג: הבית שבו היא מתגוררת כיום, ברחוב ההגנה שבצפון הישן של נתניה. כאן דווקא יש הרבה אופי. בשנים שלפני המגדלים, זה היה האזור היוקרתי של העיר. ראש העיר תגיע לכאן רק בהמשך היום, אחרי שתשוחרר ממעצר בנווה תרצה. כרגע נמצא כאן רק שומר שיושב בבוטקה וממתין. מוצא חן בעינינו שצמוד לבית יש גינה ציבורית חדשה, אבל חלק הגינה שקרוב לביתה של פיירברג נטול מתקנים וכמעט לא נגיש לציבור. את הדירה הזו דווקא הייתי קונה. מצד שני, מה הטעם לגור בנתניה אם אתה כל כך רחוק מהים? כך שאני מחליט ללכת עד הסוף , לבחור במיקום הכי קרוב לים, ויורד לחוף ארגמן. שני צעירים אחרי צבא הקימו כאן צילייה ולקחו לעצמם יום חופש.

"אני רק מאחל לעצמי שלא אצטרך אף פעם לעמוד בפיתוי שהיא עמדה בו", אומר לי אחד מהם כשאני שואל אותם לדעתם על ראש העיר שלהם.

מה התוכניות, תישארו בנתניה גם אחרי הלימודים?

"להישאר בנתניה? קודם תשאל אותנו אם נישאר בישראל", הוא עונה.

טמפרטורת המים מושלמת. זו התקופה הכי טובה להיות בה בים. אני יושב בתוכם, מביט על המצוק - והמגדלים בקושי נראים. כשאני יוצא ומתנגב, הודעת ווטסאפ פתאומית מפתיעה אותי באמצע השלווה. זו בעלת הדירה הראשונה שראינו - בשכונת עיר ימים. "היי חגי, כרגע קיבלתי הצעה על הדירה ממישהו שראה אותה שלשום. אתה גם מעוניין?". אני מביט בצילייה שעל החוף הריק - והבחירה נראית ברורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#