"עליית הבואינג": ביום ראשון טסים לצרפת - ביום חמישי חוזרים לרעננה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"עליית הבואינג": ביום ראשון טסים לצרפת - ביום חמישי חוזרים לרעננה

ד"ר יצחק דהן, חוקר מאוניברסיטת בר אילן, ביצע את העבודה המקיפה והיחידה מסוגה על העלייה הצרפתית בישראל. מה קרה ליוצאי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה שבחרו להגר למערב - לקנדה וצרפת - ולאן הגיעו אלו שבחרו בישראל?

88תגובות
יצחק דהן
עופר וקנין

ד"ר יצחק דהן, כתב דוקטורט על העלייה הצרפתית בישראל - העבודה המקיפה והיחידה מסוגה שנעשתה על קהילה זו.

ד"ר יצחק דהן, למה החלטת לערוך מחקר על היהודים שעלו מצרפת לישראל?

כי עד היום לא נערך שום מחקר עליהם, ומכיוון שהייתי קרוב אל הקהילה בצרפת ובישראל במשך שנים במסגרת עבודתי בסוכנות היהודית, הייתי נגיש יותר לחומרים ויכולתי לבדוק את הדברים מקרוב.

מה היתה השאלה המרכזית?

למה יש הבדלים בין העלייה של שנות ה-70 מצרפת, 20 אלף צרפתים שרובם אשכנזים בוגרי תנועות נוער שעלו לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, לבין העלייה של שנות ה-90 ואילך.

עוד הבדל מעניין הוא בין העלייה החדשה מצרפת, שרובה של מזרחים יוצאי צפון אפריקה, לעלייה של היהודים מצפון אפריקה ישירות לישראל בשנות ה–50 וה–60.
אין ספק שכולם באו מאותו מקום. ההבדל הוא בחוויות שהם עברו ב–30–40 השנים שחלפו. דימונה, באר שבע וירוחם מול פריז ושטרסבורג.

כיום הם כמובן באים חזקים יותר.

כן, הם קיבלו בצרפת ערך מוסף - משאבים והשכלה ששינו אותם, ויש להם יכולות גבוהות. והם גם באים לגור במרכזים עירוניים, בתל אביב, נתניה ורעננה, ולא בפריפריה.

בוא נדבר קודם על יהודי צרפת.

הקהילה מונה חצי מיליון איש, חלקם הגדול הגיעו מצפון אפריקה בשנות ה–50 וה–60 במסגרת ההגירה הגדולה. הבום הגדול התרחש ב–1962, כשאלג'יריה קיבלה עצמאות ו-130 אלף יהודים אלג'יראים - 90% מיהודי המדינה - הגיעו לצרפת. במקביל היגרו לצרפת עוד 50 אלף יהודים מתוניסיה, ועוד 30 אלף יהודים ממרוקו.

תייר צרפתי בחוף הים בישראל
ניר כפרי

רוב המרוקאים הגיעו לישראל כבר אז.

כן, 250 אלף עלו לישראל, ועוד 25 אלף היגרו לקנדה. מתוניסיה זה התחלק חצי חצי.

מדוע דווקא יהודי אלג'יריה הגיעו כמעט כולם לצרפת?

אלג'יריה היתה חלק מצרפת, ולכל היהודים בה היתה אזרחות צרפתית. לעומת זאת, תוניסיה ומרוקו היו קולוניות, כך שרק לחלק קטן מהם היתה אזרחות צרפתית. למעשה, צפון אפריקה התרוקנה מיהודים, וכיום יש אלפים בודדים במרוקו ובתוניסיה. באלג'יריה כמעט אין.

למעשה, רוב יהודי צרפת של היום הם יוצאי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה - מזרחים.
כן, הם החיו את קהילת יהודי צרפת שהידלדלה בשואה. האשכנזים ששרדו, התבוללו, התרחקו או התחתנו בנישואי תערובת. מתוך חצי מיליון יהודים בצרפת יש כ-100 אלף אשכנזים.

וקליטתם בצרפת היא הצלחה.

אחרי 30–50 שנה אפשר לומר שזאת הצלחה בלתי רגילה מכל הבחינות. הם הגיעו לצרפת צעירים וקיבלו את הכל. הם הצליחו בתקשורת, באמנות, באקדמיה, בעריכת דין ובכלל במקצועות חופשיים. עד שנות ה–2000 80% מהמתפללים בבית הכנסת בשטרסבורג היו רופאים. בעסקים ההצלחה פחותה.
יש כמה אנשי עסקים מוכרים שגם הגיעו לכאן, פטריק דרהי ומיכאל גולן למשל.
כן, אבל בודדים, לא במספרים גדולים. אתה מגיע לבתי חולים בצרפת וחלק לא מבוטל ממנהלי המחלקות הם יהודים. זה כך גם ברפואת שיניים.

ואת כל זה אתה אומר בהשוואה ליהודי צפון אפריקה שעלו לישראל?

יש מחקר גדול של משפחות שהתחלקו - חצי לישראל וחצי לצרפת. מי שהגיע לצרפת הצליח הרבה יותר, בכל הפרמטרים. יש דוגמאות בעיקר של משפחות ממרוקו, ואין ספק - אלה שהיגרו למערב, לקנדה וצרפת, הגיעו להישגים הרבה יותר גדולים גם מבחינה כלכלית וגם מקצועית. פרופ' מרק זרביב, שהוא חבר שלי ואחד האורולוגים הגדולים בעולם, הגיע בשנות ה-50 לשדרות ושנתיים־שלוש לאחר מכן עזב לצרפת. אמרתי לו - "מה היה קורה לו היית נשאר בשדרות? אולי היית מורה או פקיד במועצה, אבל בחיים לא היית נהפך למספר שלוש או ארבע בעולם".

מה ההסבר לכך?

ידיעת השפה והמבנה של צרפת שאיפשר להם. יהודי אלג'יראי שהיה דוור או מורה הגיע לצרפת וקיבל את אותו תפקיד, כולל פנסיה וביטוח סוציאלי. כך שזה מעבר די חלק. אין מה לעשות: לימודים בחינם, מבנה חברתי, וחיבוק גדול של צרפת מבחינה סוציאלית - זאת היתה חממה מצוינת.

וישראל?

ישראל רק הוקמה, והם נשלחו לירוחם במקום לפריז. הפער מתחיל להיסגר עם השנים, פשוט אצלנו דילגו על דור או דור וחצי.

הפער נסגר? לצרפתים שבאים לכאן עכשיו יש שלוש דירות בפריז ואחת בתל אביב, ולאלה שעלו לישראל אין אפילו דירה אחת בגדרה.

זה לא מדויק. יש גם עולים שהתיישבו בשנות ה-60 באשדוד, למשל, ויש להם דירות. הפערים לא כאלה גדולים, ולא כל היהודים בצרפת גרים ברובע ה-16 היוקרתי, יש כאלה שגרים בפריפריה.

סוכנות נדל"ן לצרפתים בנתניה
עופר וקנין

יש שם גם יהודים עניים?

במספרים קטנים, אבל יש. אולי אחד ההסברים לכך שצופים שהשנה העלייה מצרפת תהיה קטנה בכ–20% היא שהגענו כבר לחלק החלש יותר שרוצה לעלות. החלק החזק שיכול ורוצה להשקיע כבר בא - המעמד הבינוני, אלה שקנו חצי טיילת בתל אביב, כמו לורון לוי, שיש לו 60 דירות במרכז ירושלים.

מי הבחור?

יזם יהודי אמיד, מבריק ומצליח בן 45, ששולט בחברת אופטיקה. הוא פתח גם שני סניפים בישראל.

בגדול הם עולים משיקולים ציוניים או כלכליים?

אפשר להגיד שמניעי העלייה לישראל הם בעיקר ציוניים־דתיים, וכוללים מחשבה על חינוך הילדים. כמובן שיש גם קשרים משפחתיים וחיבה לחוף הים.

ומה עם האנטישמיות והפחד מאלימות?

כן, גם האנטישמיות והגידול באוכלוסיה המוסלמית. בצרפת חיים כיום 8 מיליון מוסלמים. כל פיגוע נגד יהודים גורר גל עלייה. הפיגוע בטולוז ב-2012, שבו נהרגו מורה ושלושה ילדים, היה אחד הגורמים הראשונים שגרמו לזעזוע בקהילה ולחשיבה מחדש. אנשים התחילו לשאול את עצמם אם זה המקום שלהם. אז נכון שהביטחון האישי הוא פרמטר, אבל יש לנו עניין עם קהילה שמוכנה לרדת ברמת החיים כדי לתת חינוך יהודי ולחיות בקהילה יהודית. הפיגוע הגדול שהתרחש ביולי האחרון בניס, שבו המטרה לא היתה יהודים אלא צרפת, דווקא פגע ברצון לעלות.

מה אומרת צרפת כמדינה? מפריע לה שיהודים עוזבים? שמענו את בנימין נתניהו אחרי הפיגוע במרכול היהודי ב-2015, מזמין את היהודים לעלות לישראל.

ראינו שלראש ממשלת צרפת מנואל ואלס לא היה נוח עם מה שנתניהו אמר, והוא חזר על האמרה המפורסמת "צרפת ללא יהודים היא לא צרפת". ולכן כדי לשמר את הביטחון האישי שלהם כל בית ספר יהודי הוא מבצר צבאי, יש משמר בחוץ ובפנים. מבחינה זו צרפת עושה הכל כדי לשמר את יהודיה, שממלאים תפקיד מרכזי במשק ובכלכלה. גם היהודים לא רוצים להגיע בגלל גורמי דחיפה כמו אנטישמיות, הם אומרים "אנחנו פשוט רוצים לעלות".

אז מה, פתאום הם גילו את ישראל?

הקשר שלהם לישראל לא קיים מהיום. כבר שנים רבות שבמקום לטוס לתוניסיה לחופשות בחצי מחיר, הם באים לכאן. גם כיום, 80 אלף צרפתים מציפים בכל שנה את חופי תל אביב, ואנחנו יודעים איך הישראלים יודעים "לקרוע" את התיירים. בסך הכל הדברים לא מוחלטים, ברור שיש גם רצון להשקיע כסף. אבל בשנתיים הראשונות כל אחד מפסיד. זה שונה מכל הגירה אחרת. אתה לא עולה לישראל כדי לשפר את מצבך הכלכלי.

הם יורדים ברמת החיים?

בהחלט. ולפעמים הם גם טסים הלוך וחזור בגלל עבודה. אתה מכיר את המושג "עליית הבואינג"?

לא.

עליתי לישראל אבל אין לי פרנסה, לכן אני טס לצרפת בראשון וחוזר בחמישי. בלוד יש מטוסים שלמים של האנשים האלה. חלק לא מבוטל מהעולים שגרים ברעננה עובדים בצרפת, כמו רופא שיניים שטס כל שבוע לעבוד במרפאה שלו וחוזר לכאן בסופי שבוע.

בנימין נתניהו
אמיל סלמן

זה בעייתי?

כן. זה מכניס כסף אבל מזיק לישראל. זה יוצר בעיות בזוגיות, הילדים מרגישים חוסר כי האמא נשארת והאבא איננו. הבעיה היא שהמשק הישראלי לא נפתח מספיק לעלייה הזאת, ולכן בנוסף לתופעת הבואינג - גם כשהם עובדים כאן בדרך כלל זה יהיה במסגרות עצמיות שהם מקימים. הם התכוונו להשתלב בחברה הישראלית, אבל לבסוף הם גרים בקרבה זה לזה בקהילות או שבטים שאינם נטמעים באוכלוסיה הכללית, ונוצרו לא רק מובלעות אורבניות, אלא גם כלכליות ותקשורתיות.

חלק מהם מהגרים ישירות למדינות אחרות?

כן, כמו הצרפתים האחרים הם נוסעים גם ללוס אנג'לס, למיאמי ולמונטריאול. 300 משפחות יהודיות־צרפתיות הגיעו באחרונה למונטריאול, ואנחנו צריכים לשאול את עצמו אם אנחנו עושים מספיק כדי לקלוט אותם. תעסוקה היא סוגיה לא פשוטה.

עד כמה קשה להם למצוא עבודה?

שיעור ניכר מתקשה למצוא תעסוקה בישראל, מאחר שחלק מהמקצועות שאליהם הוכשרו והוסמכו בצרפת, כמו רפואה וסיעוד, לא מתקבלים בישראל. הם מקבלים אצלנו פחות ממה שהם שווים. בישראל יש 1,000 רופאים שלמדו בחינם בצרפת, וישראל קיבלה אותם מוכנים. 25% מרופאי השיניים בירושלים הם צרפתים.

מבחינת מגורים הם מתרכזים בעיקר בנתניה ובאשדוד.

כן, אבל אופי האוכלוסיה שונה. בנתניה רובם פנסיונרים, בעיקר יוצאי תוניסיה, שמעדיפים את דאון טאון נתניה. את כיכר העצמאות בנתניה מכנים כיכר בלוויל — שכונה בפריז של יוצאי תוניסיה, מוסלמים ויהודים, שחיו יחד 30–40 שנה בשקט.

ואשדוד?

לאשדוד הגיעה בעבר אוכלוסיה יחסית חלשה מבחינת הון חברתי והון אנושי. הדירות שם היו זולות יותר לפני 20–25 שנה. אבל עכשיו מתחילים לראות יציאה מנתניה ומאשדוד. זה אחד השינויים הגדולים של 2016. בחדרה יש גרעין עלייה של 200 משפחות. גם בנתניה יש יציאה לשכונות רחוקות יותר מהמרכז, כמו אגמים, קרית השרון ועוד, בעיקר של צעירים. רואים התיישבות באור עקיבא, ועכשיו גם מתחילים לעבור ליהודה ושומרון. לדוגמה, 150 משפחות של עולים מצרפת גרות בעלי, ובאחרונה עלו 20 משפחות להתנחלות ברוכין. לאו דווקא בגלל סיבות אידיאולוגיות של ימין קיצוני, אלא בגלל הנסיבות.

יש טענה שהם העלו את מחירי הנדל"ן בישראל.

הם השקיעו הרבה, אני לא יכול להגיד כמה. בנוה צדק יש בניינים שלמים שלהם. אבל ברור שלא לכולם יש כסף לקנות בית בירושלים ובתל אביב.

ספר על התל-אביבים.

תל אביב תהיה העיר השנייה הקולטת עלייה אחרי נתניה. היא מתחילה לשנות את פניה, המשולש הצרפתי הוא בן יהודה־בוגרשוב־פרישמן, ואם אתה לא יודע צרפתית אל תתקרב. רוב העולים מצרפת הם או מסורתיים, דתיים או חרדים, אבל מי שעובר לתל אביב פחות מסורתי.

ארנו מימרן בבית המשפט בפריז
BERTRAND GUAY/אי־אף־פי

פחות מסורתי זה חילוני?

אני קצת חושש להגיד את המלה הזאת, כי בארץ אנחנו מקבלים את המושג, אבל הם לא אוהבים אותו אפילו אם הם ברמה של חילונים. למשל, רוב המסעדות בבוגרשוב נהפכו לכשרות בעקבות הצרפתים, כי גם אם מישהו מסורתי מינוס הוא מחפש אוכל כשר. העלייה הצרפתית רוצה לתבוע הכרה במסורתיות שלה - "אל תתרגש שאני הולך לבית הכנסת בשבת ואחר כך לים, אני עם כיפה ואשתי בבגד ים. קבל אותי ואל תנסה לשנות אותי". אחת הבעיות הקשות שלהם היא מערכת החינוך, שלא מוכנה לקבל את הדואליות הזאת.

מה זאת אומרת?

הרב לא מוכן לקבל ילד כי האבא לא חובש כיפה. האבא אומר לו "אני דתי ולמדתי הבוקר דף גמרא". זה לא עוזר. אבל ההתיישבות הצרפתית בתל אביב היא תופעה חדשה, בשונה מהמקומות האחרים אלה צעירים שההיי־טק־לנד הוא שמשך אותם, ופחות המניעים הדתיים והציוניים, וכמובן האוניברסליות של תל אביב שמזכירה להם את פריז. הם מרגישים בנוח בתל אביב. תל אביב יצרה מהפך מבחינת הפרופיל הרגיל של העולים.

הם שמאלנים?

יש מעט שמאלנים. כמובן שיש כאן גם חבורה של אנשי אקדמיה צרפתים שהם אנשי שמאל, אבל הרוב מצביעים לימין. כל העורכים של העיתונים הצרפתיים שיוצאים לאור בישראל הם דתיים לאומיים ולא אנשי שמאל. בעיתונות שלהם יש הרבה פרשת השבוע, הרבה דברי תורה.

יש להם עיתונים?

בניגוד למה שקרה לתקשורת העברית ואפילו לתקשורת הרוסית בישראל שמצטמקת, כאן זה הולך ופורח. וזאת לא רק עיתונות מודפסת, יש גם אתרי אינטרנט, דפי זהב לכל עיר, ויש אפילו תחנת רדיו בנתניה. זאת תוצאה של אי־ידיעת השפה, מגורים במובלעות, תעסוקה במסגרת הכלכלה האתנית, מצב סוציו־אקונומי המאפשר מימון אמצעי תקשורת פרטיים ועליית עיתונאים צרפתים לישראל.

כלכלה בתוך כלכלה.

אתה יכול לראות גם שלטים במוניות שמכריזים שהנהג מדבר צרפתית, ויש חנויות עם שלטים שבהם נכתב "אנחנו מדברים תוניסאית, אלג'יראית, מרוקאית וצרפתית". יש מרכזים רפואיים שבהם כולם מדברים צרפתית. יש גם הרבה אנשי נדל"ן, 500 בערך, כי הצרפתים לא רוצים לקנות מישראלים. נוצרה כאן כלכלה אתנית.

תגדיר את המושג.

זאת סביבה שבה העובד, המעביד והלקוח הם דוברי צרפתית. יזמים מצרפת הקימו עסקים המספקים שירותים כמו בתי אבות, חבילות נופש, אנרגיה סולרית, השקעת הון וכספים לעולם הפרנקופוני בישראל ולצרכנים צרפתים מחוצה לו. יש קול סנטר שעובד מכאן ושתפקידו לענות לצרפתים מצרפת, למשל רופא שיניים בפריז שהם מסדרים לו את לוח הפגישות או שמוכרים בתי אבות במרסיי ובליון ושיט תענוגות בים.

משעשע.

כן, חרדית מבית וגן או גבעת שאול, שבחיים שלה לא ראתה איך נראית ספינה, מוכרת קרוז ללקוח צרפתי לא יהודי ומדברת על הקזינו והבריכה. הדרישה בעבודה הזאת היא צרפתית תקינה ושם צרפתי - קלודין או ז'קלין, ולא נחמה. הלקוח שקונה את המוצר לא יודע איפה היא יושבת, ואין לו מושג שבעצם היא בבועה חרדית בירושלים ולא בפריז.

זה שחרדים עובדים זה כבר טוב.

עולים ממרוקו
פריץ כהן / לע"מ

העולם העסקי הצרפתי תרם רבות לכניסת חרדיות לתעסוקה מצד אחד, אבל מצד שני סגר עוד יותר אותם בתוך עצמם. אם כי בניגוד לרוסים, הצרפתים לא הקימו מפלגה.

אולי כי הקהילה שלהם כאן קטנה מדי.

לא בגלל הגודל, אלא בגלל חוסר הרצון. כשאדם מגיע לישראל עם מקצוע חופשי אין לו מוטיווציה להיכנס לפוליטיקה. העולים של שנות ה-50 וה-60 חשו דחף להיכנס לפוליטיקה כדי לשנות, הצורך כאן קטן יותר.

כי הם גם באו עם כסף?

וגם לא רוצים להיות ממש מגזר. הם יודעים שהקמת מסגרת פוליטית תפגום באחדות הלאומית, היו בעבר כל מיני ניסיונות.

יש להם לוביסט - חבר הפרלמנט הצרפתי מאיר חביב, שקשור לנתניהו.

אין ספק שזה קידם את האינטרס של הקהילה. כי יש דברים שהם צריכים, למשל לטפל בתעודות של רופאים כדי שלא יתחילו הכל מחדש, בחינות והתמחות, או חקיקה לרופאי שיניים ולעובדים פרה־רפואים שבקנדה מתחילים לעבוד מיד וכאן מוציאים להם את הנשמה. אין בזה היגיון. וזה מתחיל להשתנות.

אם כבר מדברים על נתניהו, איזה גלים עשה הסיפור של ארנו מימרן בקהילה?

מימרן הוא מרוקאי, והפרשה הזאת לא כל כך נכנסת לשיח, אולי כי העלייה היא בעיקר של יוצאי תוניסיה ואלג'יריה.

בכלל, מדברים הרבה על כסף שחור שנקשר לעלייה הזאת, ועל זה שחלק מהם באים כי הם לא רוצים לשלם מס.

בתי קפה ומסעדות בנתניה
דניאל צ'צ'יק

אני מתאר לי שיש כאלה, אבל אין לי נתונים.

יש גם עולים שחוזרים לצרפת?

סדר גודל של 12%, אבל בגלל עליית הבואינג המושג של חזרה איבד מהמשמעות שלו. מארק אייזנברג, למשל, שבוע כאן ואז בהונג קונג.

מי זה?

נשיא ומייסד קעליתא, ארגון הגג של כל ארגוני העולים. הוא אמיד מאוד ומנסה מכספו לקדם את האינטרסים ולסייע לקליטה. הוא גר באחד הבתים הכי יקרים בירושלים. הוא אירגן לפני שבועיים עולימפיאדה בגן סאקר. הגיעו 5,000 איש, זה המון. בקיצור, המרחק הגיאוגרפי מקל. פנסיונרים עושים שבוע־שבועיים בצרפת וחוזרים לכאן.

היכן עוד מתגוררים העולים העשירים יותר?

החלק החזק השכלתית וסוציו־אקונומית פנה לירושלים ולרעננה. האינטלקטואלים, המנהיגות והרבנים - לירושלים. 30% מתושבי שכונת בית וגן החרדית הם עולים מצרפת.

אבל אלה חרדים שונים.

נכון, חרדים חדשים. קשה למצוא בקהילה דור שני או שלישי לחרדיות, והם שונים לגמרי מהחרדים האשכנזים הישראלים.

במה הם שונים?

הם באים עם בסיס כלכלי, המנטליות והתרבות והיחס שלהם למחשב לטכנולוגיה — הכל שונה. האשה נוהגת ויש לה מכונית, והיחס לאסתטיקה הוא חיובי. הם בנו שכונה של בתים יפים בתוך בית וגן, שהיא לא שיא היופי. זה מרחיק מהם את החרדים האשכנזים, ולכן הם לא הצליחו להיקלט במסגרות החרדיות הרגילות. יש להם השכלה גבוהה, והפתיחות שלהם שונה מזו של החרדי הישראלי הוותיק. הדור השני והשלישי שלהם יהיה כנראה כמו החרדים הישראלים, אבל בדור הראשון הם ספוגים בתרבות הצרפתית.

הם מצביעים ש"ס?

הם כמובן נמצאים בצד הימני של המפה, אבל לאו דווקא ש"ס. בקדנציה הקודמת היה לובי חזק של יוני שטבון שמשפחתו עלתה ארצה בשנות ה–70, והיה אז בבית היהודי. חלקם מצביעים לחרדים הליטאים.

איך מתפלגת ההצבעה בקרב כלל העולים?

בעיקר לבית היהודי ולליכוד. המאסה הגדולה הם מסורתיים ודתיים לאומיים ימניים. בשכונת הר חומה בירושלים יש גוש גדול של צרפתים דתיים לאומיים. גם המסורתיים של נתניה ואשדוד הם תומכי ליכוד והבית היהודי. בבחירות האחרונות 20% מהם הצביעו למפלגת יחד של אלי ישי ולשטבון, וכל הקולות שלהם הלכו לים.
יש תיאוריה שבצפון אפריקה וגם בצרפת הם חיו יחד עם הערבים, וכאן הם ימנים.
ההסבר של החיים יחד עם הערבים הוא נאמנות טוטאלית לרפובליקה בצרפת. בישראל זאת נאמנות אחרת — למדינה כמדינה. הם רואים בעלייה לישראל התפתחות הדרגתית בתחום הדתי שלהם. פתאום טלית קטנה וכיפה גדולה, הרגש הדתי האמוני הולך ומתגבר בישראל, זה מובהק ומוחלט. המעבר לימין מתרחש במסגרת הזאת. יש לי לא מעט חברים שהגיעו לישראל כמסורתיים, בהמשך נהפכו לדתיים לאומיים ובסוף נהיו חרדים. התמיכה בימין קיימת בקרב הקבוצות המסורתיות, וכשמגיעים להתחרדות דווקא קצת מתחילים להתרחק מהמדינה.

תופעה מעניינת.

וזה קורה בניגוד למה שקרה לעלייה לישראל של שנות ה–50, שהביאה להתמוטטות העולם הדתי שלהם בלחץ השלטון וכור ההיתוך.

מה לגבי השפה?

לצערי, ברמה האישית גילינו שהרצון של החוגים הדתיים להשתמש בצרפתית הוא בלם מפני החילון של החברה הישראלית. בקרב החרדים הצרפתים יש לא מעטים שמשיקולים שונים, למשל השירות הצבאי של הדור הצעיר, אפילו לא מבקשים לקבל אזרחות ישראלית.

צרפתים בנתניה
עופר וקנין

הם באים כתיירים?

כתלמידים או כסטודנטים ואז מושכים את זה. מי שמגיע כחרדי לישראל מגיע לעולם התורה ולא למדינה. חשוב להם להסתגר במובלעת שלהם, "שלא תקלקל אותי". לכן מקימים כולל ובתי ספר. בבית וגן יש להם בית ספר חרדי צרפתי.
אפיין את ההבדלים בין העולים החדשים לצפון־אפריקאים הוותיקים.
המתח העדתי שקיים בין אשכנזים לספרדים הרבה יותר מצומצם בקרב יהודי צרפת, וזה הפתיע אותי. המתח העדתי הכי גדול אצלנו הוא בעולם החרדי, ואצלם יש הרבה נישואי תערובת שלא קיימים בחברה הישראלית. הלוואי שאנחנו היינו רואים את הנושא העדתי כמו שהם רואים אותו.

איך אתה מסביר את זה?

התרבות, המנטליות והשפה הצרפתית מעמעמות את ההבדלים האתנו־עדתיים בין הקבוצות. בצרפת גם בשנות ה–60 וה–70 היו נישואים מעורבים. אחד ההסברים הוא שהחברה הצרפתית הכללית דרשה מכל אחד להזדהות טוטאלית עם התרבות הצרפתית, וזה סייע. אחד הדברים שמזעזעים את הצרפתי הוא התיחומים וההפרדות. אצלם חיים בשלום דתיים לאומיים, חרדים ומסורתיים, וכולם תחת קורת גג אחת.

הם ביקורתיים כלפי ההפרדה אצלנו?

כן, הם קיבלו הלם כשראו שיש סקטוריזציה גדולה כל כך בחברה הישראלית. אתה יכול לראות צרפתי מסורתי מינוס נכנס לבית כנסת עם כיפה שחורה כמו של אדמו"ר בבני ברק. התרומה של הקהילה הצרפתית לישראל היא קהילתיות. הם אומרים "יש לנו את הקהילה שלנו, אנחנו מתפללים יחד ונותנים מקום לנשים", גם אצל החרדים שלהם. בניגוד לישראלים החרדים, הם רוצים לבנות כאן מערכת קהילתית שלא קיימת בישראל. ללכת בית הכנסת שלא רק לשם הפולחן.

גם אתה עלית מצפון אפריקה?

נולדתי במרוקו, וב–1960 - כשהייתי בן 11 - עלינו לישראל דרך צרפת. דודי, שהיה הרב הראשי של קרית שמונה, החליט שאלמד בישיבה קטנה ליד קבר רבי מאיר בעל הנס. כשהבנתי שזה לא מתאים לי עברתי ללמוד בכפר מימון, והשתלבתי בבני עקיבא בקיבוצים כפר עציון ועין צורים. השלמתי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, וב–1978 התחלתי את הרומן שלי עם צרפת כאשר יצאתי לשם בשליחות הסוכנות.

דיברת צרפתית?

ידעתי צרפתית ומרוקאית מהבית. בפריז הקמתי תנועת נוער דתית־לאומית, שמטרתה היתה לחזק את הזהות היהודית של סטודנטים. יהודי צפון אפריקה שהגיעו לצרפת בשנות ה–60 היו אז חדשים יחסית. הגענו למספרים גדולים של סטודנטים והוצאנו אותם מהבועה הצרפתית, כולל פעילויות ברמה האירופית - בבריטניה, איטליה והולנד. בהמשך חזרתי לישראל ושימשתי מנהל האגף לאירופה בסוכנות. עסקתי בדור ההמשך בעיקר וב–1992 יצאתי לשליחות שנייה, במונטריאול, שבה נחשפתי לקהילה אחרת, עם יהודים דוברי צרפתית ואנגלית, ולפיזור של יהודי צפון אפריקה שחלקם היגרו לצרפת ואחרים לקנדה, בעיקר יוצאי מרוקו. זה היה סוג אחר של יהודים צפון־אפריקאים - בועתיים יותר, עם זהות קולקטיבית חזקה ושימור מורשת וקשר חזק לכל מה שמסמל את מרוקו, לאו דווקא היהודית. הם חיזקו את הקשר עם המלך והתרבות המרוקאית, בשונה מהיהודים.

וכשחזרת לישראל?

התמניתי לסמנכ"ל במחלקה לדור המשך, ואחר כך לסמנכ"ל לשירותים רוחניים, אז עסקנו בהכשרת מנהיגות רוחנית. המטרה היתה לקרב את העולם הרבני בתפוצות לציונות. לא רק כתוצאה מזה, אבל לא מעט, רבנים עלו לישראל בסוף הקריירה שלהם. ב–2008 פרשתי מההסתדרות הציונות העולמית, נבחרתי להנהלה הציונית והייתי בקשר עם יהדות צרפת. היא מאד עניינה אותי, וב–2010 התחלתי את המחקר על הקהילה.

מה עוד גילית במחקר?

שהעלייה הצרפתית לישראל החזירה במידה רבה את המורשת של צפון אפריקה. זאת תופעה מרתקת. בנתניה הקימו בית כנסת — לא סתם ליוצאי אלג'יריה, אלא ליוצאי העיר קונסנטין או יוצאי אוראן או ג'רבה. כלומר, מצד אחד יש להם תרבות צרפתית ומצד שני הם שימרו טוב יותר את המורשת הצפון־אפריקאית מאשר היהודים שעלו לישראל בשנות ה–50 וה–60.

כי בשנות ה–50 וה–60 היה יותר קשה לעשות את זה?

בסערה ובמאסה של העלייה ההיא דחפו אותם להיות ישראלים, לא רק להתרחק מהעולם הדתי אלא גם מהמורשת שהם הביאו ממרוקו. וזה מעניין שדווקא אלה שמגיעים מהמערב, כלומר מצרפת, מחזירים את המורשת של יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה.

כלומר, יש להם זהות יהודית שמורכבת מקצת צפון־אפריקאי, קצת צרפתי וקצת ישראלי.

כן, זאת זהות מעניינת. בסך הכל הקהילה הקימה בישראל 110 בתי כנסת לדוברי צרפתית. תאר לעצמך שאני מרוקאי או תוניסאי ואני רוצה להתפלל עם אנשים שמדברים בשפה שלי. אני צרפתי אמנם, אבל השורשים הם צפון־אפריקאיים. יש להם רב, יש משרד לרב, דברים שאנחנו כישראלים לא מכירים. אצלנו כל אחד חושב שהוא רב, הצרפתי מבין שהוא זקוק לרב. הקהילה משלמת לו.

איך זה עבד בצרפת עם השמירה על המורשת הצפון־אפריקאית?

הצרפתים אמרו להם "כשאתם בחוץ תהיו ז'אן פייר וז'אן קלוד", כלומר תהיו צרפתים, אבל כשאתם בקהילה לא מעניין אותנו מה תעשו, וכך הם שימרו את המורשת. תופעה מעניינת עוד יותר בתל אביב מקבילה למה שקרה בעבר בפריז, כשבתי הכנסת האשכנזים נסגרו בגלל השואה, ובאו הצפון־אפריקאים ופתחו אותם מחדש. כך זה  קרה בתל אביב, שבתי כנסת של אשכנזים שהוקמו בשנות ה–40 וה–50 נפתחו כעת מחדש.

איך רואה את כל זה מי שנשאר בצרפת?

הגרעין החזק של הקהילה שם את ישראל במרכז. הם מבינים שבשלב זה או אחר הם יעלו. כששואלים אותם הם אומרים "תן לנו לעשות עוד קצת כסף, כי בישראל אי־אפשר לחיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#