נתניהו נכנס לשלב המסוכן בקריירה שלו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו נכנס לשלב המסוכן בקריירה שלו

האמירה של נתניהו על ניהול משברים היא הזדמנות טובה לדון בסגנונו הניהולי של ראש הממשלה

104תגובות

זה אמנם נראה די מזמן, אבל בתחילת השבוע, בעיצומה של סערת עבודות התשתית של הרכבת בשבת, הגדיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כלל ניהולי חשוב: שרים נבחרים כדי לפתור משברים ולא כדי לייצר אותם. קשה לא להזדהות עם הכלל הזה. המסר כוון ישירות לשר התחבורה ישראל כ"ץ, אבל יועד במקביל ליתר שריו של נתניהו, והעיד על קוצר רוחו משרים/פוליטיקאים/קציני צבא/רגולטורים עצמאיים מדי. האם המסר נקלט גם אצל ראש הסגל החדש של נתניהו, יואב הורוביץ, שזה עתה הצטרף ללשכה לאחר שנים שבהן ניהל את חברת אוויס? גם הוא התמנה כדי לפתור משברים, אך במקרה הזה היה שותף בכיר ואולי אף מוביל ביצירתו.

האמירה של נתניהו על ניהול משברים היא הזדמנות טובה לדון בסגנונו הניהולי של ראש הממשלה. קשה לטעון שישראל היא פרויקט שקל או שבכלל ניתן לניהול, ולכן זה די מפתיע שהמדינה הזאת עומדת על רגליה ומתפקדת לא רע. קל יחסית להצביע על כשלים ניהוליים חמורים שמתגלים בה מדי יום בשלל תחומי החיים, וגם ברור שאי אפשר לגלגל לנתניהו כל משבר בכל תחום.

אבל הכהונה הנוכחית של נתניהו שונה מהכהונות הקודמות שלו בהיבט הניהולי. אם שתי הכהונות הקודמות הוקדשו לנושא אחד, אסטרטגי וגדול - אירן, הכהונה הנוכחית מסתמנת כעידן של מיקרו מנג'מנט, וגם ריכוזיות שמובילה להתפזרות. בקדנציות הקודמות הוא הסתפק בראשות הממשלה. כעת הוא ראש הממשלה, שר החוץ, שר הכלכלה ושר התקשורת.

בכהונה הקודמת ספג נתניהו ביקורת על האובססיה שלו עם הסוגיה האירנית. אז הוא התעסק בפרטים הגדולים והקטנים והיה שקוע מאוד ביצירת דעת קהל לבעיה, אבל אי אפשר לטעון שהוא לא היה ממוקד מטרה. זה מסוג המקרים שבהם אי אפשר לנהל את התמונה הגדולה בלי ירידה לפרטים. בכהונה הנוכחית אין אירן. הנושא אמנם ממשיך להעסיק את גורמי המודיעין שעוקבים אחריו, אך הוא ירד כמעט לגמרי מסדר היום בעקבות ההסכם שהשיגו האמריקאים. זה כנראה פינה לנתניהו הרבה מקום בסדר היום. איך יודעים? כי פתאום מוצאים את ראש הממשלה בשלל נושאים שבעבר לא העסיקו אותו, ושהוא נשאב אליהם בקלות מפתיעה שגם מסבכת אותו.

הוא מתקשר לאביו של החייל אלאור עזריה, ומצליח לנפח בעיה צבאית משמעתית לסוגיה לאומית שמטלטלת את הצבא, והביאה כבר להדחת שר הביטחון; הוא מתערב בהחלטה להפוך את בית ספר שבח מופת מבית ספר לעולים למוסד חינוכי לבני מהגרי עבודה, ותורם להגברת התסיסה בדרום תל אביב; הוא כופה ללא סמכות על רכבת ישראל להפסיק עבודות תשתית חמש דקות לפני כניסת השבת; והוא עוצר מהלך להקמת תאגיד השידור הציבורי החדש. האם ראש הממשלה צריך להיות מעורב בדקויות כאלה? או שמא אין אלה דקויות אלא סוגיות ליבה בביצור שלטונו? הרי קל לטעון שפרשת החייל היורה היא חלק משאלת "הכיבוש", ובית הספר שבח מופת נוגע בבעיית "העובדים הזרים מול העולים", ורכבת ישראל נוגעת בעצב הרגיש של "יחסי חרדים־חילונים", והקמת תאגיד השידור החדש היא עניין מרכזי בשוק "התקשורת" - סוגיות אסטרטגיות רלוונטיות מאוד לשיח הציבורי הישראלי ולשימור שלטונו ומעמדו של ראש הממשלה. צורת הניהול וההתנהלות של נתניהו בסוגיות אלה נראית כהישענות על שיקולים פוליטיים אלקטורליים בלבד, ולא על סגנון עבודה מסודר וענייני. ההתנהלות שלו מעוררת חשד גדול לגבי המניעים שלו כשהוא מטפל בסוגיות האלה. ומילא חשד, גם חשש שמא התערבותו גורמת לעתים לסוגיות קטנות ומקומיות ליהפך לסוגיות לאומיות, עד כדי כך שלא ברור אם הוא באמת רוצה ששריו יפתרו משברים, או שמא הוא רוצה לייצר כאלה בעצמו ולהביאם לסדרי גודל שרק הוא יכול לפתור.

אם זאת האסטרטגיה - היא נכשלת שוב ושוב. כי את פרשת החייל היורה תפתור מערכת המשפט הצבאית, ואת ענייני שבח מופת פתרו שר החינוך נפתלי בנט וראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ואת משבר העבודות בשבת פתר בג"ץ, ואת הדחייה בהקמת תאגיד השידור בשנה וחצי בלם שר האוצר משה כחלון. בינתיים. בשלב זה גם ברור שנתניהו אינו מפיק תועלת פוליטית ואהדה מהמשברים האלה. הוא אולי מחסל או מחליש יריבים מבית כמו משה יעלון וכ"ץ, אבל בונה במקביל יריב מבחוץ כמו יאיר לפיד, שמסתובב בעולם ובקושי מגיע לכנסת, ובכל זאת מצליח לצבור עוד ועוד מנדטים בסקרים.

בנימין נתניהו בכנסת
אוליבייה פיטוסי

הבעיה של נתניהו אינה לפיד, אלא ההתנהלות שלו עצמו. כשהוא נשאב מרצונו הטוב לסוגיות ששריו יכולים לפתור בקלות ומקדיח את התבשיל, הוא מאבד נקודות ומותיר תחושה שהכל פוליטי והכל אישי והישרדותי ולא ענייני. ואז, גם כשהוא ענייני ובאמת רוצה לפתור משהו, לא מאמינים לו וחושדים במניעיו. וכשהוא מזהיר ש"לא ייתן לאף אחד לעשות לו פוטש", הוא בכלל מעורר חשד שכל סוגיה נהפכת אצלו מיד לאיום על שלטונו. זהו סגנון ניהולי בעייתי מאוד, שסותר את האופן המעמיק והרחב שנתניהו יודע להציג נושא. הפער בין היכולות לנתח בעיה לבין האופן שבו הוא ניגש אליה גדול מדי ומסבך אותו בכהונה הזאת, ושב ומעלה אותו על מוקשים. הוא, כמו אהוד ברק ואהוד אולמרט לפניו, סומך על הכישרון/השכל/הכריזמה/הכוח שלו להתמודד ולהיחלץ מכל בעיה או משבר בשלום.

כך עשה למשל עם האמירה על הערבים הנוהרים באוטובוסים לקלפיות. הוא ידע שזאת אמירה בעייתית מאוד, אבל אובדן השלטון היה מבחינתו בעייתי אף יותר, ולעצמו הוא בטח אמר שאם יצטרך להתנצל ביום מן הימים בפני ערבים מסוימים, לא תהיה לו בעיה לעשות זאת. לאולמרט היתה גישה דומה ביחס לחקירות שלו: הוא לקח סיכונים כשנכנע לתאוות הבצע שלו, כי חשב שתמיד יוכל להתגבר על חוקריו, וזה באמת עבד רוב הזמן, עד שזה הפסיק לעבוד. ברק חשב שהוא באמת יוכל להביא את הפלסטינים לחתום על הסכם שלום כי הוא חכם ומבריק ובעל כושר ניתוח מזהיר. ברק כיום הוא איש עסקים ופרשן לעת מצוא.

נתניהו נמצא כעת בשלב המסוכן של הקריירה הפוליטית שלו. הוא כוחני כלפי חבריו למפלגה יותר מאי־פעם, הוא ריכוזי יותר מאי־פעם, הוא מתפזר על יותר מדי סוגיות, והוא מאבד אהדה ככל שהוא נדחף בכוחניות וביצריות לעניינים ששריו יכולים לפתור בלעדיו. הוא סומך יותר מדי על היכולות שלו - ורק עליהן. כמו שהסביר מדוע אינו נותן לחבריו למפלגה את תיק התקשורת: "יש ח"כים שרוצים למצוא חן בעיני עיתונאים. זו הסיבה שאני שר התקשורת. רק אני יכול לעמוד בלחץ ולכן לקחתי את התיק".

נ.ב

"בישראל יש עודף רגולציה, עודף ביורוקרטיה, עודף משפטיזציה. השילוב של שלושת הדברים האלה גורם לישראל להיות פחות ופחות תחרותית, ופחות אטרקטיבית לעסקים". את הדברים האלה אמר נתניהו בישיבת הממשלה לפני חצי שנה, והוא נוהג לחזור עליהם בהזדמנויות שונות, בעיקר כשהוא פוגש אנשי עסקים. והוא כמובן צודק. אבל הסגנון המיקרו מנג'מנטי שנתניהו סיגל לעצמו בקדנציה הזאת סותר את הכמיהה שלו לצמצום הביורוקרטיה והרגולציה והמשפטיזציה. אם נתניהו לא היה מתערב בסיפור העבודה של הרכבת בשבת ומשבית את העבודות ואת פעולת הרכבת ביום ראשון, היו כאן הרבה פחות רגולציה וביורוקרטיה, ולמעשה גם העתירה של ח"כ זהבה גלאון נגד הפסקת העבודה בשבת לא היתה באה אל העולם, והיתה לנו כאן פחות משפטיזציה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#