פרופ' מיכל בלר: "אנחנו שואלים 'האם תרצה שילדך יהיה מורה?', והרוב עונים שלא" - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפיצות, האמא הכועסת - והמקצוע שהישראלים לא מעריכים בכלל

פרופסור מיכל בלר נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך: "אותי מטרידה מאוד האלימות. יש מקומות שבהם פשוט לא בטוח לילדים"

14תגובות
ילדים בכיתה
ניר כפרי

פרופסור מיכל בלר נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך. לשעבר מנכ"לית הרשות למדידה והערכה במשרד החינוך. בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה וסטטיסטיקה

פרופ' מיכל בלר, עם פתיחת שנת הלימודים, ההורים יכולים לשלוח את הילדים בשקט לבתי הספר?

כן, אבל לא בכל מקום.

פרופ מיכל בלר
אייל טואג

למה הכוונה?

אותי מטרידה מאוד האלימות. יש מקומות שבהם פשוט לא בטוח לילדים. אבל אלה מקומות בודדים וזה מטופל בפינצטה על ידי השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך.

לפי התוצאות של סקר OECD המדכדך שפורסם באחרונה, יש עוד סיבות לדאגה.

כן, אבל אנשים לא הבינו שזה בעצם סקר על האוכלוסיה הבוגרת כולה ולא על ילדים בלבד. החדשות ברדיו נפתחו ב"שוב ילדי ישראל", אבל זה לא שוב ילדי ישראל אלא אוכלוסיית מדינת ישראל.

הסקר הצביע על כך שרמת המיומנויות של הישראלים הבוגרים (מעל גיל 16) מפגרת אחרי תושבים במדינות המפותחות: כמעט כל בוגר שלישי בישראל חסר כישורים בסיסיים במתמטיקה, ומיומנויות הקריאה של בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל נמוכות מאלה של בעלי השכלה תיכונית במדינות אחרות.

התוצאות לא מפתיעות, אבל הן מדאיגות ודורשות התייחסות משמעותית ורחבה, שצריכה לבוא מיותר ממשרד ממשלתי אחד. זה דורש עבודת מטה במשרדי החינוך, הכלכלה, המדע ומשרד ראש הממשלה. צריך לחשוב איך הגענו למצב הזה, ואיך אנחנו דואגים לשנות אותו כבר כיום גם בקרב האוכלוסיה המבוגרת וגם בגיל הרך. אנחנו צריכים להנהיג בישראל למידה לכל אורך החיים, כפי שמקובל בעולם.

לפי המבחנים ישראל מתבלטת לא רק ברמה הממוצעת הנמוכה, אלא גם בפערים הגדולים בין הנבחנים המצטיינים לאלה שהיו הגרועים ביותר.

זה הנתון הכי מדאיג שעולה מהמבחנים, הפערים, וזה דורש תיקון דחוף. צריך לצמצם אותם וכמובן, לא על ידי פגיעה בגבוהים אלא על ידי הרמת הנמוכים.

ועדת דברת הוקמה כי בזמנו, ב-2002, קיבלנו שוק מהמבחנים הבינלאומיים. כיום, אחרי 14 שנה, כשמתפרסם מחקר שקובע שהבעיה חמורה יותר - היא לא רק אצל הילדים אלא בכלל האוכלוסיה - נראה שאף אחד לא מתרגש.

ילדים בגן
תומר אלפבאום באוב

אני באמת לא מבינה את זה. שימו לב שאף שר לא התראיין בנושא הזה. זה עבר מתחת לרדאר אף שמדובר בנתונים מדאיגים מאוד שדורשים התערבות דחופה.

באמת לא הופתעת מהתוצאות?

לא, בכל המחקרים הפערים בישראל הם מהגבוהים בעולם המפותח. יש כמובן קשר בין הפערים בהשכלה ובמיומנויות לבין הפערים הכלכליים והחברתיים במדינה.

מה ידענו לפני ואיזה ידע נוסף לנו עכשיו?

אנחנו יודעים מה המצב כבר 14 שנה - שהפערים גדולים וההישגים הממוצעים דורשים שיפור. עכשיו אנחנו גם מבינים שזה המצב בכל החברה. הילדים שנבחנו במבחני הפיזה הראשונים ב-2002 הם כבר חלק מהמבוגרים שלנו. מה ששונה במבחן הנוכחי זה שהוא בודק מיומנויות שרלוונטיות לחיי היום־יום בחברה, והמסקנה ממנו היא שהפערים בחברה שרואים אותם במבחני פיזה ובמיצ"ב לא נעלמים, אלא דווקא גדלים. לכן לא הופתעתי, אבל זה ציער והדאיג אותי מאוד.

מה קודם למה - החינוך מוביל לחברה חלשה או להפך?

יש הרבה גורמים, ויש קשר להשכלת ההורים, למצב הכלכלי בבית ולאיכות המורים בבתי הספר. אלה המון גורמים שאפשר וצריך לשנות אותם.

זה אפשרי בכלל?

יש מספיק מדינות בעולם שהצליחו לשנות ולהשתפר, וגם פה בישראל יש דוגמאות נהדרות.

איך קורה שביישובים עניים מחנכים פחות טוב מאשר ביישובים עשירים?

ילדים חוזרים לבית הספר
אלון רון

זה לא בגלל המקום. לפי המחקרים, האוכלוסיה החזקה יודעת לנצל באופן מיטבי את המשאבים שברשותה. לכן היה צריך לתמוך באוכלוסיה החלשה בישראל. יש גם הפניה של מורים חלשים וחזקים לאזורים שונים במדינה, לאו דווקא לפי הצורך.

כלומר, המורים בפריפריה פחות טובים?

לא כל המורים ולאו דווקא בפריפריה, אבל החזקים רוצים ללמד במרכז ופחות באזורים החלשים. יש מחקר שערכנו פעם בראמ"ה (הרשות למדידה והערכה במשרד החינוך) על ההישגים במתמטיקה לפי הקבצות. התברר שמה שקורה הוא ההפך ממה שצריך להיות - המורים עם ההשכלה המתמטית הנמוכה יותר מלמדים דווקא את התלמידים בהקבצות הנמוכות.

החזקים הולכים עם החזקים והחלשים עם החלשים.

כן, וזה צריך להיות הפוך. המורים המיומנים יותר צריכים ללמד את החלשים. כמובן שהיה הכי טוב אם לכולם היו את המורים הכי טובים, אבל אנחנו יודעים שזה לא המצב. בסין הפרס על הצטיינות בהוראה הוא ששולחים אותם לאזור קשה ומאתגר, ובינתיים ההישגים של הסינים הם הגבוהים בעולם.

אלה לא רק המורים, לחזקים תמיד יש יותר הזדמנות להצליח.

כיום בבתי ספר יותר מבוססים יש יותר שיעורים פרטיים. כשהייתי ילדה זאת היתה בושה להגיד שלקחת שיעור פרטי. היום להפך, דווקא בבתי ספר מבוססים מתגברים ודוחפים שיעורים פרטיים. ומי יכול לממן את זה? האוכלוסיה היותר מבוססת.

לפחות ההישגים של המצטיינים בישראל טובים ביחס לעולם?

המצטיינים שלנו בסדר, אבל הם לא מובילים בהשוואה בינלאומית. יש לנו דימוי עצמי חיובי יותר ממה שמתבטא במחקרים האלה. שיעור המצליחים ביותר בישראל דומה לממוצע המצטיינים ב-OECD. יש מדינות שהן הרבה מעל ישראל. בכל מקרה זו שכבה דקה מאוד של אוכלוסיה מצטיינת שדוחפת את קטר ההיי־טק, וגם הצבא מטפח בכמה יחידות את אותה שכבה דקה. השכבה הזאת עושה עבודה חשובה אבל היא קטנה יחסית, ובאחרונה אני שומעת שקטר ההיי-טק בישראל מוריד תאוצה ומדינות כמו צרפת מתחילות להתעורר ולהוביל בעצמן. וזה בלי לדבר על סין.

אבל אם יש לנו מצטיינים שדומים למצטיינים בשאר המדינות, מה קורה לכל השאר?

זה הפרדוקס הישראלי. הממוצע של דוברי העברית בישראל קרוב לממוצע OECD - כלומר אנחנו לא בין המדינות המצטיינות, אבל בממוצע. אפשר להגיד שזה בסדר ואפשר להגיד שרוצים יותר. הבעיה החמורה היא עם החלשים שלנו, שהם נמוכים במיוחד.

שר החינוך נפתלי בנט
אוליבייה פיטוסי

שוב החרדים והערבים?

לא רק. יש חרדים שלא מקבלים את החינוך שאנחנו חושבים שכל ילדי ישראל צריכים לקבל, ויש את האוכלוסיה הערבית שהפער בינה לבין דוברי העברית גדול מאוד. אבל יש שיפור באוכלוסיה הזאת. אנחנו יודעים שהקצאות הכספים לדוברי הערבית לא היו שוויוניות - אבל כסף לבדו לא מספיק. לא מעט פעמים השקיעו כספים אבל לא ידעו מה לעשות אתם. אבל אלה לא רק ערבים וחרדים. אנחנו מדינה קולטת עלייה עם זרמים מכל העולם. בפינלנד כל התלמידים וכל הכיתות נראים אותו הדבר. אני לא מכירה מדינות עם מגוון כל כך רחב באוכלוסיה. זו מלאכת יומנו.

זו מלאכת יומנו, אבל אנחנו נכשלים בה.

אנחנו לא נכשלים, יכול היה להיות גרוע יותר.

שנדבר קצת על המורים הישראלים?

לדאבוני ולדאבון כולנו מעמד המורים בישראל נמוך. מכללת לוינסקי מפרסמת מדי שנה סקר על מעמד המורה ומשווה אותו למקצועות אחרים. מעמד המורים נמצא במקום הלפני האחרון בין ששת המקצועות שאנחנו משווים ביניהם.

איזה מקצוע דורג במקום האחרון?

עובדים סוציאלים. למקום הראשון הגיעו רופאים.

מה אתם שואלים בסקר?

למשל, אנחנו שואלים "האם תרצה שילדך יהיה מורה?", והרוב עונים שלא. חלק גדול אומר שזה מקצוע חשוב, אבל הם לא היו רוצים שילדיהם יעבדו בו. הרוב אומר שהוראה הוא מקצוע שיש בו תרומה גדולה לחברה, אבל שמורים הם לא מודלים לחיקוי עבורם. אבל יש שינוי, למשל, במי שבא אלינו ללמוד הוראה. יש עלייה בקרב אקדמאים בתחומים כמו היי־טק שאומרים שלא קיבלו שם מספיק סיפוק, ולכן הם רוצים לעשות הסבה להוראה. כיום מחצית מהמועמדים ללימודים אצלנו הם אנשים שעושים הסבה מכל מיני תחומים. אתמול נכנסתי לסניף הבנק שלי, ולמדתי לשמחתי שמנהלת בכירה בבנק החליטה להפסיק את עבודתה בבנק ולהצטרף לתוכנית להכשרת אקדמאים להוראת אנגלית במכללת לוינסקי.

אולי אלה אנשים שלא מצאו את מקומם בהיי־טק או במקום העבודה שלהם?

פרופ' מיכל בלר
אייל טואג

למה לזלזל?

לא מזלזלים, אבל אולי זה קשור גם לתנאי העבודה הנוחים, ולא רק לחלום להיות מורה.

נכון, אבל התמהיל של האנשים מתחיל להשתנות ויש לזה השפעה על אחרים. זה תהליך. יש גם כאלה שבאים עם תואר שני ולומדים הוראה. זה מרגש מאוד. הייתי בשיעורים של מורים כאלה והתרגשתי. הוראה היא מקצוע של שליחות, וחשוב מאוד שאנחנו כחברה נעניק לה את המעמד הראוי. אני מסכימה שצריך להרוויח את המעמד הזה, ולכן זה קשור לאיכות המתקבלים להוראה, ההכשרה שלהם, הקניית שיטות הוראה חדשניות והבאת המאה ה-21 לתוך בתי הספר. מאוד היייתי רוצה לראות את מדינת ישראל מקצה עוד יותר משאבים ונותנת יותר תשומת לב לכל ההיבטים האלה במטרה לשפר את האיכות של כולם ולהקטין את הפערים האדירים בחברה.

הוראה היא עבודה קשה ותובענית, אז אולי בכל זאת אנשים רוצים להתקבל ללימודי הוראה גם בגלל התנאים והחופשות.

אין ספק שזה מרכיב. אבל להסבות להוראה מגיעים הרבה גברים, וזה אומר שיש שינוי בחלוקה המסורתית בין תפקיד הגבר והאשה, כי בדרך כלל כשהאשה היא זאת שמופקדת על ילדים אז הרבה פעמים היא בוחרת בהוראה, כי המקצוע מאפשר לה יותר גמישות.

החופשות זה דבר קצת מטורף.

אני מסכימה. בעיקר החופש הגדול, שהיה יכול לעלות על החגים בתכנון נכון יותר.

המורים יסכימו לזה?

לא. נראה לי שלא.

קצת מוזר שארגונים מקצועיים מובילים פה את החיים של 8 מיליון אנשים.

זה תלוי בשר החינוך. היו ניסיונות בעבר. לא עשו את זה נכון.

כיתה בבית ספר יסודי
ניר כפרי

מה לגבי שכר המורים?

יש בשכר המורים שיפור שהציבור לא מודע לו. רפורמות אופק חדש ועוז לתמורה שנחתמו עם המורים מאז 2008 הן בעצם העלאות שכר. אף שיש בהן רעיונות פדגוגיים כמו הוראה בקבוצות קטנות, הן קודם כל העלאות שכר וטוב שכך - כי הן קידמו אותו. הבעיה בישראל בהשוואה למדינות אחרות היא השיפוע והשכר הנמוך של המורים הצעירים. אנחנו מתחילים בשכר נמוך וקופצים למעלה. היה עדיף שהשכר ההתחלתי היה גבוה יותר.

האנשים שעושים אצלכם הסבה להוראה לא מתאכזבים מהשכר הנמוך?

הם היו מוכנים מראש לשכר נמוך יותר בתמורה לתנאי עבודה אחרים ולסיפוק גדול יותר מהעבודה. ההפתעה היתה בסוף החודש הראשון אחרי הלימודים והכניסה לבית הספר, כשהם היו מקבלים הלם מתלוש השכר, כי זה לא היה השכר של מורים רגילים בגילם, והבעיה היתה שלא הכירו להם בוותק הקודם. היית מנכ"ל חברה ועכשיו יש לך אפס שנות ותק. הנושא הזה תוקן.

מעמד המורה נמוך בגלל השכר או שאיכות המורים נמוכה?

בחלק מהמקרים הידע הדיסציפלינרי של המורים לא מספיק טוב ולפעמים זה מתחיל הפוך. אני דווקא אופטימית. אני חושבת שמתחיל להתרחש שינוי משמעותי. הנושא של החינוך בשנים האחרונות תופס את הכותרות הראשיות בעיתונים ואני מרגישה שיש שינוי לטובה.

בגלל נפתלי בנט?

נכון שהוא שם על השולחן את מקצועות המתמטיקה והאנגלית. אני מסכימה שצריך להשקיע בזה, והשקעה ממוקדת כבר הוכיחה את עצמה בעבר. אבל אני לא חושבת שרק המקצועות האלה צריכים להיות במוקד.

אז אילו?

מתגלים כאן פערים ביכולת ההבנה והכתיבה וההבעה בעל פה בקרב הצעירים, וזה גם צריך להיות יעד. ויש עוד, אפילו מוזיקה. אני רואה מה הפקולטה לחינוך מוזיקלי עושה בלוינסקי. אנחנו פעילים בגני הילדים הפיראטיים של דרום תל אביב בנושא המוזיקה וההשפעה חיובית מאוד. אני לא מאמינה שבנט חושב שרק מתמטיקה ואנגלית חשובים, אבל ככה הציבור קורא את זה.

מה ממוצע הפסיכומטרי של המורים שמתקבלים אצלכם ללימודי הוראה?

אחרי שהשר הקודם, שי פירון, החליט להציב אלטרנטיבה לפסיכומטרי, הבחינה הפסיכומטרית כבר אינה דרישת חובה במכללות להוראה. המועמדים לא חייבים לעשות פסיכומטרי אלא רק להביא תעודת בגרות. יש כיום חשיבה נכונה לפתח כלים נוספים כתנאי לקבלה למקצוע ההוראה. אנחנו משתתפים בפיילוט כזה. אימצנו רעיון מארה"ב, שם כתנאי לקבלה ללימודי רפואה שחקנים מדמים מטופלים בבתי חולים. זה עובד גם בבית החולים תל השומר. על המשקל הזה משרד החינוך בונה מרכז סימולציה לתחום החינוך.

ומה קורה בסימולציות כאלה?

למשל, מורה מעביר שיעור כשלפתע נכנסת אמא שמתחילה לצעוק עליו. הוא אמור להתייחס לסיטואציה הזאת ובוחנים איך הוא מגיב. זה רעיון יפה.

איך היית מגדירה את הרמה של הסטודנטים להוראה?

בסך הכל הרמה טובה והיא הולכת ומשתפרת. בשנים האחרונות נפתחו מסלולים לתואר שני בהוראה, וכל הדברים האלה מעלים את הרמה של הסטודנטים ואחר כך של המורים.

מורה עם תואר שני נשמע להיט.

אנחנו צריכים לקחת דוגמה מפינלנד, שבה לכל מורה יש בסופו של דבר תואר שני. ושם הם לא רק בעלי תואר שני אלא גם בעלי הכשרה בחינוך מיוחד, ומה שהם לומדים בהכשרה הזאת מתאים לכל הילדים. זה צריך להיות הכיוון גם בישראל: התמחות שתאפשר למורים להכיל את כל הילדים. אפשר למסד פה גם דרישה לתואר שני כתנאי לקבלת תעודת הוראה.

אז איך נצא מהמצב המשברי בחינוך? איך נתקן את הפערים?

המשימה של מערכת החינוך, לחנך אוכלוסיה עם שונות כל כך גדולה, היא כמעט לא אפשרית - וצריך לשנות את זה.

איך?

צריך להתחיל לתת יותר אוטונומיה לבתי הספר ולמנהלים ולהפוך את בתי הספר לארגונים לומדים בעצמם. במקום שהכל יבוא מהמרכז ומהמטה, צריך להעצים את המנהלים. מורים לומדים ומנהלים לומדים בקהילות למידה בתוך ובין בתי ספר. לתת למנהלים גם אוטונומיה פדגוגית. המורים צריכים ללמוד לכל אורך חייהם במקצוע, וללמוד על חידושים מחקריים ועל טכנולוגיות, על סוגים שונים של למידה. אלה צריכים להיות הכיוונים.

הבעיה שהילדים באים לבית הספר ומשתעממים.

בכל העולם, ולא רק בישראל, בתי הספר הם הגוף שהכי לא השתנה אחרי הכנסיות.

איך אפשר להסביר את זה?

קשה. יש פה גם שמרנות של מורים ושל מוסדות להכשרת מורים. אני הצבתי בלוינסקי יעד של הוראה מיטבית שתביא את הילד ללמוד ולהיות מעורב בלימודים. אבל לא פשוט לעשות את זה. טכנולוגיה היא אחד האמצעים, אבל בוודאי לא היחיד.

מה זה עוד דורש?

אנחנו עובדים עם בית ספר בלוד שעשה עבודה נפלאה. המנהלת שם מובילה טכניקה של הוראות בקבוצות. הילדים מרותקים לשיעור. האם זה נמצא בכל בתי הספר? לא. זה תהליך וזה עולה כסף. בין היתר, יש המון מקצועות לימוד בישראל, מהגבוהים ב-OECD, וגם כמות שעות הלימוד שמושקעות בתלמידים היא מהגבוהות בעולם, ולא ברור למה. צריך לשנות את זה - להקטין את שעות הלימוד ולהגדיל את שכר המורים. המערכת צריכה משאבים במקומות אחרים, כמו בכיוונים של טכנולוגיות או הכשרת מורים לתואר שני.

כמו התוכנית ללמידה משמעותית שהוביל שי פירון?

זו היתה הצהרת כוונות מצוינת, אבל היא לא הגיעה לרובד של איך עושים את זה בכלל, ואז התחילו משהו ובינתיים התחלפו שרים. ברור שאף אחד לא מתנגד לאמירה כזאת, אבל השאלה היא איך עושים את זה.

השאלה היא אם לא בילבלו יותר את המורים בשנים האחרונות כל פעם עם תוכנית אחרת.

אין כל ספק שכן. כל המערכת מתלוננת על מה שקורה בשנים האחרונות.

מה לגבי חומר הלימודים?

אני לא חושבת שזאת הבעיה. מורה חכם לא משתמש רק בספר הלימוד. יש כיום מקורות חומר טובים וספרים דיגיטליים והאינטרנט הוא מקור מצוין. השאלה היא אם המורה יודע לעשות את זה.

מוזר שאין למורים בישראל מחשב נייד ומשרד לשבת בו.

בארה"ב הכיתה היא של המורה, ובפינלנד לכל מורה יש חדר וכיתה. במסגרת הרפורמות אופק חדש ועוז לתמורה המורים דרשו עמדות עבודה ומשרד החינוך בנה תאים כאלה למורים בבתי ספר. זה לא תחליף לחדר עם מחשב ואביזרים, אבל זה עדיף על כלום. אבל אני לא מאמינה שציוד קצה הוא הבעיה שלנו.

מה את אומרת על ביטול העברת בתי הספר המקצועיים למשרד החינוך והעברתם למשרד הרווחה?

בתי ספר מקצועיים הם קודם כל בתי ספר, וככאלה כן נכון שהיו במשרד החינוך. ההפרדה כיום בעייתית מאוד ופוליטית. הדבר נכון גם לגבי מעונות היום שהיו באחריות משרד הכלכלה ועברו למשרד הרווחה. צריך להשקיע בגיל הרך, אין כל שאלה בדבר הזה. שם מתחיל הכל, שם מתחילים הפערים. יש ממצא מעניין מאוד של ה-OECD שמצא קשר בין תלמידים שמקבלים חינוך כבר בגני הילדים לבין ההישגים בגיל מאוחר, והפער הוא אדיר מבחינת ההישגים של תלמידים שלמדו בגנים בגיל הרך ותלמידים שלא. הפער הכי גדול הוא בישראל.

מה הסיבה?

כשחקרנו את זה לעומק התברר שזה קשור שוב לפערים. אין כמעט ילד במגזר יהודי שלא הולך לגן בגיל 3. אני רואה כמה משקיעים בנכדים שלי לפני שהם מגיעים לגיל 5 בבית ובגן. אבל במגזר הערבי יש שיעור גדול שלא הולכים לגן. שם מתחילים הפערים ושם הייתי משקיעה כסף. במגזר הערבי אין אפילו ספרים שמיועדים לגיל הזה. ההמלצה לחינוך חינם וחובה, בדגש על החובה, מגיל 3 של ועדת טרכטנברג יושמה רק בחלקה והיא ממש קריטית.

וההורים החזקים לא מסתפקים בגני ילדים. הם שולחים אותם לחוגים ואפילו לקורס הכנה לכיתה א' ואז לשיעורים פרטיים.

אני לא חושבת שיש צורך בהכנה לכיתה א', אבל יכול להיות שיש צורך בשיעורים פרטיים בגיל בית הספר. אם אתם שואלים אותי אם הנכדים שלי היו יודעים אנגלית ברמה גבוהה גם בלי שיעורים פרטיים, אז יכול להיות שלא כל כך.

ההורים מרגישים שהם מחויבים לשלוח את הילדים לשיעורים פרטיים.

בתחומים מסוימים, כמו אנגלית, אני חושבת שזה נכון. רמת האנגלית בישראל מביכה ונדרשת רמה הרבה יותר גבוהה. במקומות טובים יותר באנגלית זה קורה בין היתר בזכות שיעורים פרטיים, ונכון שהמערכת תתייחס לזה. אנחנו עומדים להתחיל עכשיו תוכנית הסבה לימודי הוראה לאנגלית לסטודנטים המשתתפים בפרויקט מסע של הסוכנות היהודית שמגיעים מצפון אמריקה לישראל. עם כל הכבוד למורים בישראל, יש כאן מחסור גדול במורים דוברי אנגלית מלידה.

התחושה שלנו שהמבחנים הם המרכז בבית הספר.

אני לא חושבת.

ולכן גם הלימודים נגמרים קצת אחרי פסח, כאשר מסתיימת תקופת המבחנים.

חמור מאוד. זה לא צריך להיות. אין לי תשובה לעניין הזה. צריך לשאול את שר החינוך.

את נחשבת ל"אמא" של המיצ"בים, של תרבות ההערכה והמדידה בבתי הספר.

זה ממש לא מדויק. כשנכנסתי לתפקיד מנכ"לית ראמ"ה, הפעולה הראשונה שעשיתי היתה דווקא להקטין את תדירות המיצ"ב ואת היקפו בכל שנה. ניסיתי לאזן בין ההיבטים החיוביים והשליליים של המבחן. יש כאלה שחושבים שלא צריך למדוד, אבל אני חולקת על זה. אנחנו רחוקים מאוד מהטירוף בארה"ב ובבריטניה, שבהן המורים מוערכים לפי ציוני התלמידים שלהם. אבל אי אפשר לבטל את המיצ"ב כי המערכת רוצה לדעת איפה היא נמצאת, ויש המון עושר במידע שנאסף במחקר הזה על ההישגים ועל האקלים הבית־ספרי.

אבל אם כל הזמן עובדים על ההצלחה במיצ"ב - אין זמן ללמוד.

אני מסכימה שהטבע האנושי הוא לנסות למקסם את האינדיקטורים, לפעמים בדרכים ישרות ולפעמים בדרכים פחות ישרות ושיש גם תופעות שליליות. אצלנו המיצ"ב נמצא בהלימה מלאה עם תוכנית הלימודים, זה מבחן רלוונטי. הם לא לומדים כל השנה למבחן, הם לומדים כל השנה את תוכנית הלימודים. הביקורת מוגזמת. יש במיצ"ב שאלות פתוחות ולא מדובר בשינון.

מה עם בתי ספר שעושים מרתונים של לימודים לפני בחינות המיצ"ב וביום המבחן מונעים מהילדים החלשים יותר להיבחן?

רוב הסיפורים האלה הם אגדות. לגבי ייצוג התלמידים, המשרד בודק גם את שיעור הנוכחות בבתי הספר ביום המבחן ובמקרים קיצוניים פוסלים לבית הספר את המבחן.

יש סיפורים על מנהלים שהזמינו פיצות לתלמידים כדי להשאיר אותם בבית הספר בלימודים לפני המבחנים.

שמעתי את הסיפור הזה בהקשר של המבחנים הבינלאומיים, שבהן אין ציון לכל ילד ואין ציון כללי לבית הספר אלא למדינה כולה, אז יש כאלה ששואלים מה יצא לנו מזה. מכיוון שבמשרד רצו לשקף את המצב האמיתי בישראל, המנהלים התבקשו לעורר מוטיווציה אצל התלמידים לבצע כמיטב יכולתם את המבחן וכל אחד עשה את זה אחרת, יכול להיות שגם על ידי הזמנת פיצות, ואני חושבת שזה נכון.

אז בוחנים את התלמידים בבתי הספר במיצ"ב ומקבלים תוצאות, ואז מה?

המיצ"ב חשף את העובדה שיש שיפור ברמת ההישגים של התלמידים, וזה נהדר.

אבל השיפור מזערי.

ככה זה. בחינוך אין שיפורים שבאים בקפיצות גדולות. צריכים לדאוג שזה ימשיך כך. בתי ספר קיצוניים מטופלים. ברור שמבחן לא יכול להיות האינדיקטור היחיד. צריך גם עבודות חקר והערכות אחרות.

אבל זה לא קורה.

אז זה רע מאוד. זה גם חלק מהאופי הישראלי שלפעמים רוצה לאלתר.

איך אפשר למנוע את זה?

בזמנו פירון חשב שאם הוא יבטל את המיצ"ב תהיה למידה משמעותית, אבל הוא גילה בעצמו שזה לא אפשרי. בחינוך אין שחור ולבן. התשובות הן אפורות. זה אולי משעמם, אבל זה כך. צריך את האיזון העדין שבין ללמוד ולהיבחן יותר מדי כמו שהאמריקאים עושים לבין ביטול הבחינות. גם בפינלנד יש בחינות. ועכשיו אפילו הם עושים רפורמה ומכניסים יותר בחינות. כולנו יודעים שאם יש יעד מוגדר ורוצים להצליח בו, אז צריך לעשות את זה. כשמגזימים זה נהפך להיות בית חרושת לבחינות, וזה לא לעניין.

כרגע התחושה היא שכן יש בית חרושת לבחינות.

בבגרות יש ללא ספק, אבל במיצ"ב אני לא חושבת. אני מסכימה שבבגרויות איבדנו שליטה. יש 600 שאלונים בשנה. מי בכלל יכול לחבר כל כך הרבה שאלונים באיכות שמודדת משהו? פעם עשו חמש־שש בגרויות בסוף י"ב. איך גדלנו לכזה מצב? זו תופעת טבע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#